יהיה טוב 1971
New member
שאלתי לפני כשבועיים על קרוז עם קטנצ'יק שיש לו ADHD
כל חששותי היתאמתו. לקחתי לקרוז רק את בתי בת ה-9 ואני אסירת תודה לעצמי, גם אז וגם עכשיו, שלא לקחתי את הבן איתנו. הקרוז היה סיוט סיוט סיוט עם ילדים באופן כללי. אם הייתי לוקחת את הבן אז אני מעריכה שהיו מורידים אותי באלונקה מהקרוז הזה.
במשפט אחד - לא הייתי בשום אופן לוקחת ילד היפר אקטיבי עם צרכים מיוחדים לקרוז.
הינה קצת רשמים. יצא לי ארוך, מי שרוצה שיקרא רק מסקנות בסוף:
היום הראשון - האפליקציה של הקרוז הודיעה לנו בבוקר להגיע לנמל ב-4 אחרה"צ במקום בבוקר, כי ההפלגה מאחרת בגלל מזג אוויר. כשהגענו התורים היו עצומים. תורים של אלפי אנשים כדי לעבור בדיקת דרכונים ובדיקות בטחוניות. ניחה, לזה פחות או יותר ציפיתי. אבל כבר כאן הבנתי שהבן שלי לא היה שורד את הפקקים להכנס לנמל ושעות ההמתנה בנמל.
גם כשכבר היינו על הספינה היה דיי בלגן כי הפנו את ההמונים להרצאה על בטיחות על הספינה באחד האולמות הראשיים בספינה. אנשים נדחסו אל תוך האולם ומבחוץ לאולם נעמד צוות שלא נתן לאנשים לצאת כי חובה להקשיב להרצאת הבטיחות. צודקים - אבל הבן שלי היה מתחרפן מהעמידה הקשה ולהכריח אותו לשבת להקשיב זה לא משהו שאפשרי כל הזמן. תלוי ביום.
כשכבר הגענו לחדר, באמת חדר יפה, גדול יחסית לציפיות (אבל עדיין הרגשתי את זה שאני סגורה בחדר) עם נוף לים - המזוודות לא חיכו לנו שם. אמרו לנו שיש איחור עם המזוודות ולהמתין עד 11 בלילה שהמזוודות יגיעו. מזל שסחבתי איתי carry-on עם דברים בסיסיים שהיינו צריכות.
היום השני,
הלכנו לבריכה. מסתבר שבקרוז יש בריכה גדולה אחת שהיתה מפוצצת בילדים ולא היה מקום להכנס. באזור אחר היתה עוד בריכה אבל לא לשחייה והכניסה רק לילדים.
הלכנו לאכול ארוחת בוקר, ואז שלחתי את הבת שלי לקייטנה לילדים שהיתה חלק מהתוכנית. היא הלכה לשעתיים ואז ביקשה לחזור כי משעמם. (שוב הודתי לאל שלא הבאתי את הבן שלי שכשמשעמם לו זה לא מצב טוב). אז הלכנו אני ובתי בלעשות ציפורניים ב-SPA.
מאוד מאכזב. הבנות שעובדות ב-SPA לא מקצועיות. לא ראיתי בשום מקום שהן מנקות את המספריים או כל דבר אחר, מעבר ללנגב במגבת. ה-SPA הפחיד אותי אז רק נתתי שיחליפו לנו לאק ועזבנו.
בערב הלכנו לארוחת ערב ובלילה בתי התחילה להקיא את נשמתה. חפשתי רופא, אמרו לי שלראות רופא מעבר לשעות הקבלה (שעות הקבלה 8-11 בבוקר) זה יעלה לי $150 דולר. בזמן שהם מדברים איתי הבת שלי הקיאה להם על כל המרפאה, אבל הם בשלהם - קודם כל תחתמי שאת משלמת ואז יגיע רופא. ברור שהסכמתי אבל בינתיים בחור צעיר שעבד כאח בא לבדוק את בתי. וגם - לפני שהוא בדק אותה הוא התעקש להסביר לי (תוך כדי זה שהבת שלי מקיאה על נעליים שלו) שהוא יבדוק אותה ללא תשלום כי הוא אח. אם אני מתעקשת על רופא אז תשלום בבקשה.
כבר התעצבנתי עליו, כואבת לה הבטן למה אתה מחכה תעזור לה!
אבל לא היה כל כך מה לעשות, הוא אמר שזה קלקול קיבה, כניראה אכלה משהו מקולקל ונתן לה כדור נגד הקאות. אחרי שהקיאה כמה שעות אל תוך הלילה, היא הרגישה יותר טוב בבוקר.
לא יודעת איך הייתי מסדרת אם הבן היה איתי.
היום השלישי -
הגענו לקריביים אבל הבת שלי היתה חלשה מדיי ואני הייתי עייפה מתה מכל המאורעות בלילה אז ויתרנו על לצאת לנמל ורק טיילתי איתה על הסיפון.
כשהיא נירדמה, הלכתי לדבר עם נציגי הארוח שלנו וביקשתי אם אפשר לשלוח לבתי איזה בלון לחדר או משהו שיעודד אותה. מדובר בשיט יוקרתי שאפשר לבקש דברים כאלה. שאלתי פעמיים ונאמר לי שינסו לסדר משהו אבל כלום לא נשלח.
חפשתי איזו פעילות מעניינת כדי להעביר את הזמן אבל היו כמה הופעות שהיא לא התחברה ולא רצתה ללכת. לאכול לא רצתה וגם לא הסכימה שאעזוב אותה לבד לרגע. בקיצור יום קשה ומשעמם. חשבתי לצאת איתה יותר מאוחר לנמל אבל ההוראות היו להגיע חזרה לאונייה לפני 4:30 אחרה"צ.
אם הייתי עם הבן שלי אני מניחה שהוא היה מתעקש כן לרדת לחוף ומאוד מאוד קשה להרגיע אותו כשהוא רוצה משהו. זה חלק מהבעייה שלו וצריך הרבה הרבה סבלנות והסברים וחיבוקים וגם אז... ממש ממש לא מתאים לחוויה על ספינה.
וגם באופו כללי אני חושבת שלחזור לספינה כל כך מוקדם כל יום זה קצת מפספס את כל הכייף. אבל ניחה. שאלו יהיו הבעיות שלי בקרוז הזה.
היום הרביעי:
האוניה אגנה במקום אחר בקריביים. הבת הרגישה טוב אבל ליתר ביטחון לא הסכימה לאכול כלום. רק מים וקרקרים - חייבת לציין שאחרי שהבת קבלה קלקול קיבה אז הקרוז שלח לנו קרקרים ומרק דלוח על חשבונם לחדר.
לפני שירדנו לנמל, קניתי לנו חווית שחייה עם אריות ים. ובאמת היה נחמד. (אני מקווה שהחיות לא סובלות, לא יכולתי שלא לחשוב שהחיות המדהימות האלה חיות בבריכה שהיא בעצם כלוב גדול ומשמשות לתעשייה של כסף כסף כסף...)
כמובן שכשהגענו למקום אז גילינו שהמחיר ששלמנו על האונייה גבוה ב-50% מהמחיר שאנשים שילמו במקום. ניחה - גם לזה ציפיתי.
מה שלא היה נחמד (שוב תודה לאל שהבן לא היה איתנו כי עוד הסתובננו לחפש מקום נקי לשבת בו, אבל לבן שלי קשה לחכות כשהוא רעב) בכל מקום שאליו נכנסנו הודיעו לנו שלא מקבלים כרטיסי אשראי למרות שאמרו לנו על האונייה שלא צריך מזומן - כולם מקבלים אשראי.
אמנם היה עליי קצת מזומנים ליתר בטחון אבל לא הרבה והמחירים לתיירים - בשמיים.
הזמנתי בצהריים לעצמי צלחת עם נאצ'וס ולילדה שתי אצבעות עוף ומעט צ'יפס וגם את זה היא לא אכלה. עם קולה לשתינו. חשבון -> $60
ניסיתי להתמקח שהחשבון שגוי והתעקשו שיש מיסים ומס מסעדה וכל מני תוספות על אוכל מבושל. בקיצור הם מרמים תיירים אבל אין מה לעשות כשברור שאתה תייר. אני מניחה שגם בארץ תיירים סובלים מיחס דומה.
היום החמישי -
עוד יום בים בדרך חזרה הביתה. היתה פעילות של צעצועים לילדים שהילדה קצתה להשתתף בה. אז שמחתי כי רציתי לנוח קצת על הסיפון אבל שמחתי היתה קצרה. הבאתי את הילדה למקום הפעילות ואמרו לי שזו פעילות שהורה חייב להיות במקום כי הילדים בוחרים מה לקנות וההורה צריך לחתום שהוא משלם על זה. אבל לפחות נהנתה מאוד בהפעלה הזאת.
ושוב, אני חושבת שהבן שלי היה בחור פעילוית אחרות מאלו של הבת - ולא הייתי יכולה ללכת עם שניהם לשני מקומות שונים והיה קשה איתו.
לקראת הצהריים התחילה סופה שגרמה לאונייה להטלטל.
אמרו לי לפני הקרוז שכמעט לא מרגישים את הטילטולים האונייה מפוארת וגדולה כל כך. אבל אני הרגשתי כל גל שעובר. ראיתי מישהי שנפלה במדרגות.
החלטנו ללכת לישון מוקדם כי לא הרגשתי טוב וגם חששתי שהיא תימעד כי חלק נכבד מהרצפות באונייה היו ריצוף פורצלן מאוד יפה אבל אפשר בקלות להחליק.
היום השישי -
הגענו לנמל. הבת שלי אמרה לי שהיא מבינה למה אנשים מנשקים את הקרקע כשהם יורדים מהאונייה. גם אני הרגשתי שאני רוצה ליפול על האדמה ולנשק אותה כשכבר נצליח לצאת מבית הסוהר הזה. האנייה עגנה מוקדם בבוקר אבל רק בסביבות 11 הצלחנו לרדת ממנה עם התורים הארוכים במכס ובידוק דרכונים.
האושר הרגשנו כשירדנו מהאונייה היה כל כך עצום ששתינו הרגשנו הרבה יותר טוב והוקל לנו מאוד.
רוצה לציין שיצרו איתי קשר מטעם הקרוז והציעו לי 300$ זיכוי מתוך ה-$1500 ששילמתי אבל הסבירו לי שהזיכוי הוא לקרוז הבא שאקח איתם ולא הסכמתי, אני רציתי זכוי על הקרוז הנוכחי ואני מניחה שלא אראה את הכסף חזרה לעולם.
מסקנות:
* קרוז עלול להיות כייף אם מגיעים בלי ילדים
* לבדוק את כל הפרטים שחשובים לכם. לדוגמה כמה בריכות יש. כמה מסעדות כלולות במחיר הקרוז. מה כלול באופן כללי. כמה אנשים הספינה עומדת לארח ועוד
* להבין טוב יותר איזה פעילויות מוצעות לילדים ואם זה מתאים לילדים שלכם
* לדבר עם אנשים שנסעו קודם עם ילדים ולקרוא אונליין חוויות מהקרוז הספציפי על האונייה הספציפית, בעיקר חוויות אוכל
* לנסות להגיע עם עוד משפחות ועוד חברים. כשקורה משהו כמו שאחד הילדים חולה אז שיהיה גיבוי של מבוגרים וגם כייף יותר להעביר את הזמן כי היה נורא משעמם בימים של ההפלגה
* אם יש לכם ילד עם צרכים מיוחדים שלא יכול להמתין בתורים ארוכים אז ממליצה למצוא חופשה חלופית ולא שיט תענוגות
* מי שאומר לכם שהאונייה עצומה וגדולה שלא רואים את הקצה שלה כך שאין הרגשה קלסטרופובית - כניראה שלא סובל מקלסטרופוביה כי אני מאוד סבלתי מהרגשה שאני בכלא ולא יכולה לעזוב
* לארוז כדורים נגד הקאה. אני זלזלתי בהמלצות ולא לקחתי איתי אף כדור (בקטע של - יהיה בסדר) ושלמתי את המחיר
+ לחשוב פעמיים לפני שאוכלים משהו באונייה. הוסבר לי על ידי אותו אח שטיפל בבתי שאין אוכל טרי באונייה. הם הרי שטים ימים שלמים והאוכל מוקפא ומופשר...
כל חששותי היתאמתו. לקחתי לקרוז רק את בתי בת ה-9 ואני אסירת תודה לעצמי, גם אז וגם עכשיו, שלא לקחתי את הבן איתנו. הקרוז היה סיוט סיוט סיוט עם ילדים באופן כללי. אם הייתי לוקחת את הבן אז אני מעריכה שהיו מורידים אותי באלונקה מהקרוז הזה.
במשפט אחד - לא הייתי בשום אופן לוקחת ילד היפר אקטיבי עם צרכים מיוחדים לקרוז.
הינה קצת רשמים. יצא לי ארוך, מי שרוצה שיקרא רק מסקנות בסוף:
היום הראשון - האפליקציה של הקרוז הודיעה לנו בבוקר להגיע לנמל ב-4 אחרה"צ במקום בבוקר, כי ההפלגה מאחרת בגלל מזג אוויר. כשהגענו התורים היו עצומים. תורים של אלפי אנשים כדי לעבור בדיקת דרכונים ובדיקות בטחוניות. ניחה, לזה פחות או יותר ציפיתי. אבל כבר כאן הבנתי שהבן שלי לא היה שורד את הפקקים להכנס לנמל ושעות ההמתנה בנמל.
גם כשכבר היינו על הספינה היה דיי בלגן כי הפנו את ההמונים להרצאה על בטיחות על הספינה באחד האולמות הראשיים בספינה. אנשים נדחסו אל תוך האולם ומבחוץ לאולם נעמד צוות שלא נתן לאנשים לצאת כי חובה להקשיב להרצאת הבטיחות. צודקים - אבל הבן שלי היה מתחרפן מהעמידה הקשה ולהכריח אותו לשבת להקשיב זה לא משהו שאפשרי כל הזמן. תלוי ביום.
כשכבר הגענו לחדר, באמת חדר יפה, גדול יחסית לציפיות (אבל עדיין הרגשתי את זה שאני סגורה בחדר) עם נוף לים - המזוודות לא חיכו לנו שם. אמרו לנו שיש איחור עם המזוודות ולהמתין עד 11 בלילה שהמזוודות יגיעו. מזל שסחבתי איתי carry-on עם דברים בסיסיים שהיינו צריכות.
היום השני,
הלכנו לבריכה. מסתבר שבקרוז יש בריכה גדולה אחת שהיתה מפוצצת בילדים ולא היה מקום להכנס. באזור אחר היתה עוד בריכה אבל לא לשחייה והכניסה רק לילדים.
הלכנו לאכול ארוחת בוקר, ואז שלחתי את הבת שלי לקייטנה לילדים שהיתה חלק מהתוכנית. היא הלכה לשעתיים ואז ביקשה לחזור כי משעמם. (שוב הודתי לאל שלא הבאתי את הבן שלי שכשמשעמם לו זה לא מצב טוב). אז הלכנו אני ובתי בלעשות ציפורניים ב-SPA.
מאוד מאכזב. הבנות שעובדות ב-SPA לא מקצועיות. לא ראיתי בשום מקום שהן מנקות את המספריים או כל דבר אחר, מעבר ללנגב במגבת. ה-SPA הפחיד אותי אז רק נתתי שיחליפו לנו לאק ועזבנו.
בערב הלכנו לארוחת ערב ובלילה בתי התחילה להקיא את נשמתה. חפשתי רופא, אמרו לי שלראות רופא מעבר לשעות הקבלה (שעות הקבלה 8-11 בבוקר) זה יעלה לי $150 דולר. בזמן שהם מדברים איתי הבת שלי הקיאה להם על כל המרפאה, אבל הם בשלהם - קודם כל תחתמי שאת משלמת ואז יגיע רופא. ברור שהסכמתי אבל בינתיים בחור צעיר שעבד כאח בא לבדוק את בתי. וגם - לפני שהוא בדק אותה הוא התעקש להסביר לי (תוך כדי זה שהבת שלי מקיאה על נעליים שלו) שהוא יבדוק אותה ללא תשלום כי הוא אח. אם אני מתעקשת על רופא אז תשלום בבקשה.
כבר התעצבנתי עליו, כואבת לה הבטן למה אתה מחכה תעזור לה!
אבל לא היה כל כך מה לעשות, הוא אמר שזה קלקול קיבה, כניראה אכלה משהו מקולקל ונתן לה כדור נגד הקאות. אחרי שהקיאה כמה שעות אל תוך הלילה, היא הרגישה יותר טוב בבוקר.
לא יודעת איך הייתי מסדרת אם הבן היה איתי.
היום השלישי -
הגענו לקריביים אבל הבת שלי היתה חלשה מדיי ואני הייתי עייפה מתה מכל המאורעות בלילה אז ויתרנו על לצאת לנמל ורק טיילתי איתה על הסיפון.
כשהיא נירדמה, הלכתי לדבר עם נציגי הארוח שלנו וביקשתי אם אפשר לשלוח לבתי איזה בלון לחדר או משהו שיעודד אותה. מדובר בשיט יוקרתי שאפשר לבקש דברים כאלה. שאלתי פעמיים ונאמר לי שינסו לסדר משהו אבל כלום לא נשלח.
חפשתי איזו פעילות מעניינת כדי להעביר את הזמן אבל היו כמה הופעות שהיא לא התחברה ולא רצתה ללכת. לאכול לא רצתה וגם לא הסכימה שאעזוב אותה לבד לרגע. בקיצור יום קשה ומשעמם. חשבתי לצאת איתה יותר מאוחר לנמל אבל ההוראות היו להגיע חזרה לאונייה לפני 4:30 אחרה"צ.
אם הייתי עם הבן שלי אני מניחה שהוא היה מתעקש כן לרדת לחוף ומאוד מאוד קשה להרגיע אותו כשהוא רוצה משהו. זה חלק מהבעייה שלו וצריך הרבה הרבה סבלנות והסברים וחיבוקים וגם אז... ממש ממש לא מתאים לחוויה על ספינה.
וגם באופו כללי אני חושבת שלחזור לספינה כל כך מוקדם כל יום זה קצת מפספס את כל הכייף. אבל ניחה. שאלו יהיו הבעיות שלי בקרוז הזה.
היום הרביעי:
האוניה אגנה במקום אחר בקריביים. הבת הרגישה טוב אבל ליתר ביטחון לא הסכימה לאכול כלום. רק מים וקרקרים - חייבת לציין שאחרי שהבת קבלה קלקול קיבה אז הקרוז שלח לנו קרקרים ומרק דלוח על חשבונם לחדר.
לפני שירדנו לנמל, קניתי לנו חווית שחייה עם אריות ים. ובאמת היה נחמד. (אני מקווה שהחיות לא סובלות, לא יכולתי שלא לחשוב שהחיות המדהימות האלה חיות בבריכה שהיא בעצם כלוב גדול ומשמשות לתעשייה של כסף כסף כסף...)
כמובן שכשהגענו למקום אז גילינו שהמחיר ששלמנו על האונייה גבוה ב-50% מהמחיר שאנשים שילמו במקום. ניחה - גם לזה ציפיתי.
מה שלא היה נחמד (שוב תודה לאל שהבן לא היה איתנו כי עוד הסתובננו לחפש מקום נקי לשבת בו, אבל לבן שלי קשה לחכות כשהוא רעב) בכל מקום שאליו נכנסנו הודיעו לנו שלא מקבלים כרטיסי אשראי למרות שאמרו לנו על האונייה שלא צריך מזומן - כולם מקבלים אשראי.
אמנם היה עליי קצת מזומנים ליתר בטחון אבל לא הרבה והמחירים לתיירים - בשמיים.
הזמנתי בצהריים לעצמי צלחת עם נאצ'וס ולילדה שתי אצבעות עוף ומעט צ'יפס וגם את זה היא לא אכלה. עם קולה לשתינו. חשבון -> $60
ניסיתי להתמקח שהחשבון שגוי והתעקשו שיש מיסים ומס מסעדה וכל מני תוספות על אוכל מבושל. בקיצור הם מרמים תיירים אבל אין מה לעשות כשברור שאתה תייר. אני מניחה שגם בארץ תיירים סובלים מיחס דומה.
היום החמישי -
עוד יום בים בדרך חזרה הביתה. היתה פעילות של צעצועים לילדים שהילדה קצתה להשתתף בה. אז שמחתי כי רציתי לנוח קצת על הסיפון אבל שמחתי היתה קצרה. הבאתי את הילדה למקום הפעילות ואמרו לי שזו פעילות שהורה חייב להיות במקום כי הילדים בוחרים מה לקנות וההורה צריך לחתום שהוא משלם על זה. אבל לפחות נהנתה מאוד בהפעלה הזאת.
ושוב, אני חושבת שהבן שלי היה בחור פעילוית אחרות מאלו של הבת - ולא הייתי יכולה ללכת עם שניהם לשני מקומות שונים והיה קשה איתו.
לקראת הצהריים התחילה סופה שגרמה לאונייה להטלטל.
אמרו לי לפני הקרוז שכמעט לא מרגישים את הטילטולים האונייה מפוארת וגדולה כל כך. אבל אני הרגשתי כל גל שעובר. ראיתי מישהי שנפלה במדרגות.
החלטנו ללכת לישון מוקדם כי לא הרגשתי טוב וגם חששתי שהיא תימעד כי חלק נכבד מהרצפות באונייה היו ריצוף פורצלן מאוד יפה אבל אפשר בקלות להחליק.
היום השישי -
הגענו לנמל. הבת שלי אמרה לי שהיא מבינה למה אנשים מנשקים את הקרקע כשהם יורדים מהאונייה. גם אני הרגשתי שאני רוצה ליפול על האדמה ולנשק אותה כשכבר נצליח לצאת מבית הסוהר הזה. האנייה עגנה מוקדם בבוקר אבל רק בסביבות 11 הצלחנו לרדת ממנה עם התורים הארוכים במכס ובידוק דרכונים.
האושר הרגשנו כשירדנו מהאונייה היה כל כך עצום ששתינו הרגשנו הרבה יותר טוב והוקל לנו מאוד.
רוצה לציין שיצרו איתי קשר מטעם הקרוז והציעו לי 300$ זיכוי מתוך ה-$1500 ששילמתי אבל הסבירו לי שהזיכוי הוא לקרוז הבא שאקח איתם ולא הסכמתי, אני רציתי זכוי על הקרוז הנוכחי ואני מניחה שלא אראה את הכסף חזרה לעולם.
מסקנות:
* קרוז עלול להיות כייף אם מגיעים בלי ילדים
* לבדוק את כל הפרטים שחשובים לכם. לדוגמה כמה בריכות יש. כמה מסעדות כלולות במחיר הקרוז. מה כלול באופן כללי. כמה אנשים הספינה עומדת לארח ועוד
* להבין טוב יותר איזה פעילויות מוצעות לילדים ואם זה מתאים לילדים שלכם
* לדבר עם אנשים שנסעו קודם עם ילדים ולקרוא אונליין חוויות מהקרוז הספציפי על האונייה הספציפית, בעיקר חוויות אוכל
* לנסות להגיע עם עוד משפחות ועוד חברים. כשקורה משהו כמו שאחד הילדים חולה אז שיהיה גיבוי של מבוגרים וגם כייף יותר להעביר את הזמן כי היה נורא משעמם בימים של ההפלגה
* אם יש לכם ילד עם צרכים מיוחדים שלא יכול להמתין בתורים ארוכים אז ממליצה למצוא חופשה חלופית ולא שיט תענוגות
* מי שאומר לכם שהאונייה עצומה וגדולה שלא רואים את הקצה שלה כך שאין הרגשה קלסטרופובית - כניראה שלא סובל מקלסטרופוביה כי אני מאוד סבלתי מהרגשה שאני בכלא ולא יכולה לעזוב
* לארוז כדורים נגד הקאה. אני זלזלתי בהמלצות ולא לקחתי איתי אף כדור (בקטע של - יהיה בסדר) ושלמתי את המחיר
+ לחשוב פעמיים לפני שאוכלים משהו באונייה. הוסבר לי על ידי אותו אח שטיפל בבתי שאין אוכל טרי באונייה. הם הרי שטים ימים שלמים והאוכל מוקפא ומופשר...
