חדשנות בבית הספר - איך עושים את זה?

חדשנות בבית הספר - איך עושים את זה?
אשמח לשמוע מנסיונכם, איך ניתן לעודד חדשנות בבית הספר? איך ניתן להפוך את הלמידה למשמעותית יותר עבור התלמידים.
הילדים שלי רק בכיתה ב', אבל אני כבר נשברתי מכל חוברות העבודה המייגעות והמשמימות שהם נאלצים לעשות. זה משעמם, זה חזרתי, זה מתיש ומייגע ובעיקר - לא מלמד בשום דרך חווייתית.
מנהלת בית הספר מתנגדת ל"התערבות הורים בתחום הפדגוגי" וכמובן שאינה מובילה שום שינוי בעצמה.
איך לדעתכם / מניסיונכם אפשר לגייס אותה לעניין?
 
כדי לגייס אותה, אתם צריכים לפעול
המשמעות של "לגייס מישהו" זה שאת פועלת, ואומרת לו "בוא תצטרף אליי".

אז כדי לגייס אותה - אפשר שההורים יציעו להכין פעילויות חדשניות בעצמם ולהעביר לילדים.
וזה באמת חדשני, כי זו יציאה מהמסגרת. לא החוברות הרגילות, אלא משהו מעבר.
 
להבנתי, היו נסיונות של הורים
להוביל פעילויות ללא עלות והיא הדפה אותם.
לתחושתי אנחנו עומדים מול חומה, וצריכים למצוא את הסדק, רק שאין לי כ"כ רעיונות איפה לחפש אותו...
 
ומה עם המחנכת?
אצלנו זה די מקובל שמפעם לפעם הורים מארגנים פעילות. ברמה ביתספרית או כיתתית.

אם איזה הורה יגיד לה שיש לו מקצוע מעניין (מאלף כלבים, צייר, ליצן,....) והוא רוצה לבוא ביום שישי לספר לכיתה על זה - היא לא תסכים?
 
אצלנו זה מאוד מקובל, והמחנכות מעודדות את כל ההורים להגיע
לפעולות העשרה בכיתה, בין אם זה קשור במקצוע, בתחביב, בתחום עניין שלהם וכו.
 
זה קורה גם אצלנו
אבל זה קורה פעם ב... (כשיש זמן..)
ואני הייתי רוצה לכוון למשהו מוסדר יותר.
לשיעורים שהם יותר חווייתיים ופחות עבודה בחוברות
לשיטות עבודה שהן יותר דיפרנציאליות ומאפשרות לקדם גם את הילדים החזקים בכיתה ולא להתמקד רק בשעות פרטניות לילדים החלשים יותר..
 

מ י כ ל10

New member
אני אחבוש קסדה
ואסתכן בלומר משהו לא פופולרי:
למידה מחייבת תרגול. אפשר לעשות את התרגול מעניין יותר או פחות, אבל אי אפשר ללמוד חשבון בלי לתרגל מיליון פעמים, ואי אפשר ללמוד קריאה בלי לתרגל קריאה.
אני מנחשת שאת הפעילויות המעניינות של ההקניה עושים בכיתה, אבל מעבר לזה - תרגול, תרגול ותרגול
&nbsp
על מה את חושבת, כשאת אומרת 'למידה משמעותית וחווייתית'?
 
מצד אחד אני מסכימה איתך. מצד שני, לחלק מהמורים יש לעיתים
נטייה לתרגול יתר שלא לצורך. אתן שתי דוגמאות בהן נתקלתי בשנה האחרונה:
בחשבון - חוברת עבודה לקיץ בת 35 עמודים (!), חלקה הגדול חזר שוב ושוב על אותן פרוצדורות או על אותם תכנים, ובחלקה היא כללה תכנים שכלל לא נלמדו.
בתנך - למדו בכיתה כיצד לחפש בספר התנ"ך. מיומנות שדורשת תרגול, ללא ספק. אך הילדים נשלחו הביתה עם חוברת בת 20 עמודים, ובכל עמוד בין 15 ל-25 הוראות חיפוש. אמנם החוברת לא הייתה מהיום למחר, וניתן פרק זמן סביר לסיים אותה, אבל באמת שאין צורך בעבודה סיזיפית כל כך מתישה וחזרתית כדי להבין את עקרון החיפוש בספר התנ"ך...
בשני המקרים, אגב, היה מאוד ברור שהמורות פשוט הדפיסו דפים מאתר כלשהו באינטרנט, בלי שבדקו עד הסוף מה הם כוללים.
אז אני מסכימה שלתרגול יש חשיבות, בעיקר במקצועות מסוימים, אך במקרים מסוימים הוא פשוט מוגזם בכל קנה מידה.
 
אין ספק שתרגול הוא חשוב
ובמיוחד בכיתות הנמוכות. השאלה היא איך מתרגלים.
לתת לילדים לקרוא ספרונים שגם כשאני למדתי בבית ספר לפני יותר מ 30 שנה היו משעממים כשהיום יש אפשרות למצוא באינטרנט כל כך הרבה טקסטים מעניינים ומעשירים לילדים ופחות טקסטים בסגנון של "יובל נפל" או "דנה אכלה בננה" - זה נראה לי פשוט חוסר רצון להתאמץ.
אני מאמינה שזה תוצאה של הנהלה בית ספרית שהיא מאד מקובעת. כי כשפניתי לאחת המורות והעברתי לה טקסטים מעשירים ומעניינים שמצאתי היא דווקא שיתפה איתי פעולה.
גם לקבל חוברת של 10 דפים בחשבון של תרגילי חיבור עד 20 היא חזרתיות מיותרת (כמה פעמים צריך לפתור את התרגיל 8+5 ???? חשבון לא לומדים ע"י שינון, אלא צריך ללמד הבנה מתמטית - לפתור תרגיל נכון רק כי שיננתי את התוצאה בלי להבין את המשמעות הכמותית ואת משמעות הפעולה בתרגיל - זה חסר טעם בעיני ) , שלא לדבר על זה שהשנה (כיתה ב') התחילו ללמוד תנ"ך והתבקשו לשנן בע"פ פסוקים - שזה באמת לא תורם שום דבר ללמידה של המקצוע, במיוחד כשלא מסבירים לילד את משמעות הדברים, ואני צריכה לנהל איתו שיחה בבית ולהגיע ביחד לתובנות על מה מדברים הפסוקים.
&nbsp
 
לדעתי - לפתור כל נושא לגופו
את מתלוננת גם על מה שחסר, אבל גם על דברים שיש ואת רוצה שיורידו.
להוסיף מה שחסר - הורים יכולים לעזור על ידי התנדבות, על ידי המלצות על פעילויות העשרה,...
להוריד דברים שאת חושבת שהם מיותרים, זה יותר קשה. וקרוב לבלתי אפשרי
.
את יכולה לפתור את זה על בסיס אישי. לאמר למורה שהילד שולט בחשבון ולהציע, למשל - שהוא יפתור כמה שאלות מכל עמוד. ואת ערבה לו שהוא אכן פותר אותן בקלות (אם את רואה שהוא מתקשה, אז אולי המורה צודקת והוא זקוק לתירגול).

פטור משינון - את זה כנראה לא תצליחי להשיג עבורו. לא נורא. הוא גם ישנן, וגם ילמד איתך את התוכן הנוסף.

ואין ברירה - תתרגלי לזה שבמהלך השנים יהיו מקצועות שבהם מה שאת לא תלמדי אותו בבית - הוא לא ידע. מי שרוצה ילד נבון ומשכיל - צריך להעשיר אותו בבית. לדבר איתם על מה שלומדים בבית הספר, להעמיק לו את הידע, לעודד אותו לפתח רעיונות.
 
אין לי ספק שאת ההעשרה הילדים שלי לא יקבלו ממערכת החינוך
וזה מאד מצער אותי. לשמחתי, לי יש את היכולת להעשיר אותם מעבר לשעות הלימודים, אבל אני יודעת שיש הורים רבים שאין להם את היכולת הזו, וחבל שמערכת החינוך לא מסוגלת לתת מענה מיטבי גם לאלו שמראש ילדיהם נמצאים במצב מתקשה יותר.
&nbsp
לקבל פטור מחלק משיעורי הבית - יכול להיות שזה יכול לעבוד עם מורים מסויימים (בוודאי שלא עם כולם) , אבל אני משוכנעת שאם הייתי מצליחה לעשות את זה - הבן שלי היה משתף פעולה ועושה רק חלק ממה שעושים שאר החברים, אבל דווקא לבת שלי זה היה פחות מתאים כיוון שהיה גורם לה ללחץ לגבי הדברים שאותם לא עשתה (גם אם קיבלה אישור).
 

נומלה

New member
חשבון
כדי שאפשר יהיה "לפתח הבנה מתימטית", צריך לעשות את הדברים הפשוטים (כמו למשל לוח הכפל, או 8+5) באופן אוטומטי. זה מגיע רק עם תרגול ל 99% מהתלמידים.
אותו דבר עם דנה ויובל. תציעי את ספרים מענינים בבית.
אגב, את הורה. הפעילי שיקול דעת. החטיבת הביניים למשל, איפשרתי לבני לקרוא תקצירים באינטרנט של הספרים האיומים שניתנו לקייץ, בתמורה לקריאת ספר אחר שנבחר על ידי שנינו. התרגול צריך להיעשות. מי שחולף מהר על פני דנה ויובל, שיקרא בבית את הארי פוטר. אני רוצה לראות את המורה שתגיד: הארי פוטר לא, מאושר רק "דנה קמה דנה נמה".
 
ברור שיש לבנות את הבסיס קודם
אבל גם את הבסיס ניתן להקנות בדרכים מעניינות המפתחות חשיבה. ברור ש"חשיבה מתמטית" לא תהיה בכיתה א' או ב', אבל בלי הבנה של משמעות המספרים והפעולות המבוצעות עליהם, גם בגילאים האלה, אין בסיס לפיתוח חשיבה מתמטית גם בהמשך.
 
למה ברור? בבית הספר של הבת שלי בחו"ל
הם עבדו עם ספר מוצלח שמפתח חשיבה מתמטית, כבר מההתחלה. אבל האמת, שהספר הזה עבד רק בתיאוריה. בפועל המורות ראו, מהניסיון הפרקטי שלהן בכיתה, שהילדים פשוט נרתעו מהספר כי הוא הכיל המון בכל עמוד. זה אחד ההבדלים בין התיאוריה לבין הפרקטיקה, ואחת הסיבות שההתערבות שלך, ככל הנראה, כמי שלא מגיעה מהמערכת, לא תישא פרי. אבל בהצלחה בכל מקרה.
 
יש לך ידע בתחום החינוך?
למה נדמה לך שמה שאת אומרת נכון יותר ממה שנניח הניבו תוצאות של מחקרים בתחום? למה את חושבת שאת יודעת מה טוב בתחום הזה בלי לדעת עליו כלום? ומילא להחליט שזה מה שטוב וליישם בבית - אבל להכתיב למנהלת ולמורות ולכל הילדים את תכניות הלימוד, כשאת מבססת את מה שאת אומרת על... על מה? על מה שנראה לך שנכון? נשמע לי תמוה.
אין לי בעייה שכל הורה יחליט מה הילד שלו יעשה בבית. אבל שהוא יחליט מה הילדים האחרים יעשו בבית הספר? מתוקף מה?
ספציפית שינון פסוקים בתנ"ך ושירים בספרות נראה לי נהדר, והייתי שמחה אם היו עושים את זה אצל הבנות שלי. לא עושים את זה, אבל בחיים לא היה עולה בדעתי ללכת למנהלת ולהגיד לה שזה צריך להיות כלול בתכנית הלימודים בבית הספר, ולקבוע מה הילדים שלך יעשו בשיעור. שוב, הגישה שלך נראית תמוהה בעיניי.
 
יש הרבה מחקרים שמראים
ששיעורי בית באופן שבו הם ניתנים ברוב בתי הספר הם חסרי תועלת ממשית לרוב התלמידים.
הם פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר - כיוון שבבית אין למורים אפשרות לעזור לתלמידים מתקשים (אם נניח לרגע שבכיתה של 35 תלמידים כן יש להם אפשרות כזו), וככאלה - הם מעודדים למידה שטחית. הם משעממים ולא מאתגרים, ובוודאי שאינם תורמים להבנה מורכבת יותר של החומר הנלמד.
מעבר לזה הם מייצרים קונפליקטים בין הורים לילדים בזמן שניתן היה לנצל אותו בדרכים יעילות יותר לתרגול החומר באופן אפקטיבי הרבה יותר.
&nbsp
&nbsp
ולמה את מניחה שאין לי ידע בתחום החינוך?? את מכירה אותי? צורת הכתיבה המזלזלת שלך בלי לדעת מי נמצא בצד השני הייא הרעה החולה של זמננו. מציעה לך למתן מעט את תגובותיך המתלהמות ולהבין שלא כל מי שעומד מולך הוא אידיוט גמור כפי שאת חושבת.
&nbsp
 
למה אני מניחה? מהדברים שלך.
למשל "אני לא מורה, אין לי את ההכשרה שיש למורים, ואת ההכשרות שמנהלת בית הספר יכולה לשלוח את המורים שלה אליהם כדי לעודד חדשנות בבית הספר."

אם באמת את מכירה מחקרים בתחום, את מוזמנת לנסות להעלות אותם בפני המנהלת ואולי היא תשתכנע - זו אכן דרך אפשרית. העובדה שאת אומרת "יש הרבה מחקרים שמראים" לא מרשימה אותי, ולא תרשים גם אותה. אבל אם תביאי לה מחקרים מוצלחים ומשכנעים בנושא, שרלוונטיים לדברים הספציפיים שקיימים היום בבית הספר שלכם ואת רוצה לשנות ולאופן שבו ניתן לשנות אותם - אולי זה יתרום. מהניסיון שלי זה עובד עם רופאים. אולי זה עובד גם עם מנהלי/ות בתי"ס או מורות.
 
זה שאני לא מורה
לא אומר שאין לי ידע בתחום החינוך... זה רק אומר שלא הוצאתי תעודת הוראה ואני לא עוסקת בתחום.
&nbsp
אשמח לשלוח קישורים רלוונטיים אם זה מעניין אותך, פשוט נראה לי מעמיס להוסיף אותם בתגובה, אז כתבתי בכלליות שקיימים מחקרים כאלה. יכול להיות שבאמת להגיע למנהלת עם מחקרים כאלה יכול לעזור, אני פשוט הנחתי, אולי בטעות, שהיא חשופה למידע הזה יותר ממני, ולמרות שהיא מודעת אליו היא בוחרת להמשיך בשיטות שהיא רגילה אליהן מתוך חוסר רצון לשינוי. קשה לוותר על המוכר והידוע...
 
אז יש לך או אין לך? יש לך תואר בחינוך? אם נצא לרגע מנקודת הנחה שאין לך מספיק ידע בתחום (בין אם יש ובין אם אין לך תואר), שימי לב, לפני שאת ניגשת אליה עם מאמרים, שיש גם מחקרים שטוענים את ההפך, ושלגשת אליה עם משהו לא מאוד רלוונטי/מקובל היום בתחום וב-ל-י באמת להיות בעלת ידע מתאים, עלול להכעיס אותה. ועוד שימי לב שלהגיד מה לא, אבל בלי להגיד (ולהביא תימוכין) מה כן זה חסר משמעות. באז וורדז כלליות, "חדשנות" או "חווייתי" (או "למידה משמעותית"...), וכו' - זה לא אומר כלום. גשי אליה רק אם באמת יש לך גם ידע מתאים וגם הצעות ממשיות או לפחות כיוונים (מגובים בראיות).
 
למעלה