הרוב מספרים להורים בשלב מסוים - רק לאו דווקא בתחילת התהליך
אלא יותר בסופו, כשהם כבר משוכנעים שזו זהותם המינית הסופית, אולי כשכבר יש להם בן זוג. חבל שתרגישי ככשלון בחינוך ילדייך אם הם לא יספרו לך, כשסביר שזה בכלל לא קשור לחינוך שלך. דווקא בגלל שזו הזהות שלהם, סביר שישתפו את ההורים רק אחרי שהיא התגבשה ולא תוך כדי התהליך של גיבוש הזהות, שכאמור כולל גם היפרדות מההורים. את בעצמך אומרת ש"תעזרי להם למצוא את הדרך הטובה והנכונה ביותר" - אבל זה בדיוק מה שהם לא רוצים - את המעורבות של ההורים בתהליך, הצעת עזרה וכו'. מי אמר שהם זקוקים לעזרה בכלל? שהם לא יכולים למצוא את הדרך לבד? שהם בכלל מרגישים שזו בעייה?