באתי לאמר שלום
זהו! סיימנו את מערכת בתי הספר באופן סופי ומוחלט. היה ארוך ודי קשה! זו השנה הראשונה אחרי 28 שנים (חושבת) שאף אחד לא ילך לשום מסגרת באחד בספטמבר. (גם לא בשניים). שלוש שנות התיכון האחרונות היו מאד טובות. הילדה היתה מאושרת. אהבה כל רגע בתיכון הזה. אנחנו חשקנו שיניים והסכמנו לשחרר ולאפשר לה פנימיה. כמה קשה!
לקראת טקס הסיום, התארגנו רוב ההורים. הוקמה קב' ואטס אפ פעילה ביותר, וההורים נדרשו ללמוד ריקוד לפלאש מוב הפתעה. ההפתעה היתה בערבון מוגבל, כשמחנך הכיתה הנערץ (באמת!) שלח את מייל הריקוד גם לכמה תלמידים בטעות, אבל מי זוכר.
ההורים היותר ביישנים, יצרו שלטים עם כיתובים מצחיקים כמו "ממחר אין אוטו" או "לא לשכוח להוריד את החדר שלה מהאייר B&B". ארבע אמהות (ביניהן אני) נשאנו ברכה מצחיקה, כולל להתחנן למדריכים שיבואו לבצע בדיקות חדרים גם בבתים. (וצריך!!!!) ופצחנו במחול. השאר, כמנהג הפלאש מוב, הצטרפו. הביישנים עם השלטים, עמדו מאחור ונופפו בשלטיהם. הילדים, למרבה הצער, דוקא אהבו ולא התפדחו בכלל. את הריקוד סיימנו בהשלכת סוכריות על הי"בניקים.
בתי, שגדלה בפורום זה, קיבלה תעודת סיום בהצטיינות יתרה. לא רע, למי שלמד בתיכון כזה פליצי. חיבקנו את המחנך הבאמת שווה ואהוב. את המדריכה,(שלא חדלה מלבכות). את המנהל, איתו שוחחתי פנים אל קרסול. (מה לעשות הוא מנהל מאד גדול!), את המורה האהובה לתנ"ך,וגם את זו של ספרות. את המורים למוסיקה. ההורים הלכו ממורה למורה וחיבקו. הילדים בכו, ובכו, ו....עדיין בוכים. לא רק אצלי, כי קבוצת הריקוד, הפכה להיות קבוצת אחרי הריקוד ואנחנו מעודכנים.
הילדה ביקשה שנקנה מתנה מיוחדת לארבעה בבית הספר: המחנך, יתברך שמו לעד, המדריכה, שכנראה אופה את הבראוניז הכי טובים בעולם. לא סתם סיימה תואר שני בפסיכולוגיה. כמו כן, קנינו מתנה מיוחדת למורה לאנגלית, עליה אנחנו שומעים מילות אהבה כבר שלוש שנים, וכן המורה המדהימה למתמטיקה, שעודדה, טיפחה, ישבה עם הבת כמה שרק רצתה, ולא רק הביאה אותה להשגים נפלאים ב 5 יח', אלא גרמה לה להתאהב במקצוע. עד כדי כך.
כולנו נאבקים בשקיות זבל עצומות, שלא נפרקו. בתיקי ענק שסותמים את החדר. הילדים בדיכאון. מתגעגעים לבית הספר. מי היה מאמין.
אצלינו הגיוס מאד מאד רחוק. נרשמה כבר לקורסים באוניברסיטה הפתוחה. (מתמטיקה). נוסעת לקורס מוסיקה עתיקה באיטליה. ותלמד נהיגה. מחר בגרות בביולוגיה.
תודה למי שליווה את הורותנו עד היום. תודה למי שקרא את מה שכתבתי. תודה למי שהגיב. הרבה נחת ובריאות.
זהו! סיימנו את מערכת בתי הספר באופן סופי ומוחלט. היה ארוך ודי קשה! זו השנה הראשונה אחרי 28 שנים (חושבת) שאף אחד לא ילך לשום מסגרת באחד בספטמבר. (גם לא בשניים). שלוש שנות התיכון האחרונות היו מאד טובות. הילדה היתה מאושרת. אהבה כל רגע בתיכון הזה. אנחנו חשקנו שיניים והסכמנו לשחרר ולאפשר לה פנימיה. כמה קשה!
לקראת טקס הסיום, התארגנו רוב ההורים. הוקמה קב' ואטס אפ פעילה ביותר, וההורים נדרשו ללמוד ריקוד לפלאש מוב הפתעה. ההפתעה היתה בערבון מוגבל, כשמחנך הכיתה הנערץ (באמת!) שלח את מייל הריקוד גם לכמה תלמידים בטעות, אבל מי זוכר.
ההורים היותר ביישנים, יצרו שלטים עם כיתובים מצחיקים כמו "ממחר אין אוטו" או "לא לשכוח להוריד את החדר שלה מהאייר B&B". ארבע אמהות (ביניהן אני) נשאנו ברכה מצחיקה, כולל להתחנן למדריכים שיבואו לבצע בדיקות חדרים גם בבתים. (וצריך!!!!) ופצחנו במחול. השאר, כמנהג הפלאש מוב, הצטרפו. הביישנים עם השלטים, עמדו מאחור ונופפו בשלטיהם. הילדים, למרבה הצער, דוקא אהבו ולא התפדחו בכלל. את הריקוד סיימנו בהשלכת סוכריות על הי"בניקים.
בתי, שגדלה בפורום זה, קיבלה תעודת סיום בהצטיינות יתרה. לא רע, למי שלמד בתיכון כזה פליצי. חיבקנו את המחנך הבאמת שווה ואהוב. את המדריכה,(שלא חדלה מלבכות). את המנהל, איתו שוחחתי פנים אל קרסול. (מה לעשות הוא מנהל מאד גדול!), את המורה האהובה לתנ"ך,וגם את זו של ספרות. את המורים למוסיקה. ההורים הלכו ממורה למורה וחיבקו. הילדים בכו, ובכו, ו....עדיין בוכים. לא רק אצלי, כי קבוצת הריקוד, הפכה להיות קבוצת אחרי הריקוד ואנחנו מעודכנים.
הילדה ביקשה שנקנה מתנה מיוחדת לארבעה בבית הספר: המחנך, יתברך שמו לעד, המדריכה, שכנראה אופה את הבראוניז הכי טובים בעולם. לא סתם סיימה תואר שני בפסיכולוגיה. כמו כן, קנינו מתנה מיוחדת למורה לאנגלית, עליה אנחנו שומעים מילות אהבה כבר שלוש שנים, וכן המורה המדהימה למתמטיקה, שעודדה, טיפחה, ישבה עם הבת כמה שרק רצתה, ולא רק הביאה אותה להשגים נפלאים ב 5 יח', אלא גרמה לה להתאהב במקצוע. עד כדי כך.
כולנו נאבקים בשקיות זבל עצומות, שלא נפרקו. בתיקי ענק שסותמים את החדר. הילדים בדיכאון. מתגעגעים לבית הספר. מי היה מאמין.
אצלינו הגיוס מאד מאד רחוק. נרשמה כבר לקורסים באוניברסיטה הפתוחה. (מתמטיקה). נוסעת לקורס מוסיקה עתיקה באיטליה. ותלמד נהיגה. מחר בגרות בביולוגיה.
תודה למי שליווה את הורותנו עד היום. תודה למי שקרא את מה שכתבתי. תודה למי שהגיב. הרבה נחת ובריאות.
