שולחת ללימודי שחיה

[איןאריותכאלה]

שולחת ללימודי שחיה

את שני הגדולים באופן פרטי. הבת (7.5) פחדנית (במיוחד) בענייני מים. הבן (5.5) חצי דג. למה חשוב לשים לב אצל מדריך השחיה? האם מעבר לתעודת מדריך כדאי גם הכשרה בהידרותרפיה או שאין לזה משמעות. יש עדיפות לגבר/אשה (שולחת בן ובת). משהו נוסף שכדאי לשים אליו לב? אשמח לכל תובנה מנסיונכן.

 

[הפוך עם ראש כפול]

לא הבנתי למה הידרותרפיה קשורה ללימודי שחייה
גם אצלי הבנים למדו שחייה באופן פרטי, שניהם התחילו בגיל 7 וחצי ולמדו אצל אותו המדריך. הקטן עם פחד מים מגיל מאוד מאוד צעיר, והמדריך היה סבלני, מקסים, ידע לחזק ולעודד ולתת לו בטחון בהדרגה, ומצד שני גם ידע איפה אפשר לדרוש ממנו עוד קצת, והצליח לזהות בכל פעם עד איפה אפשר להביא אותו בשיעור מסוים. משערת שזה עניין של ניסיון וגם של אופי.
לדעתי חשוב לקבל המלצות מאנשים שמכירים את המדריך/ה (לא נראה לי מאוד קריטי אם זה גבר או אישה), ומצד שני גם לא להתבייש ולהפסיק אם רואים שאין כימיה בין הילד/ה לבין המדריך/ה.

 

[איןאריותכאלה]

פשוט באחד המקומות

נאמר לי שלמדריכים יש הסמכה בהידרותרפיה, ותהיתי אם זה בכלל רלוונטי. אותי שלחו בסוף א' לבריכה השכונתית למציל מושיקו, בקבוצה של כמה ילדים. חווית הלימוד זכורה לי לרעה (כל הזמן שרפו לי העיניים ושתיתי המון מי כלור), אבל תוך שבועיים שחיתי.

 

[הפוך עם ראש כפול]

גם אותי

לא חושבת שבזמנו היו אפשרויות אחרות
אני בחרתי לשלוח לשיעורים פרטיים את שניהם כי הבכור היה ילד ביישן מאוד, שלא רצה ללכת לחוגים בקבוצה, וכי הצעיר היה עם פוביית מים רצינית.
בדיעבד עבור שניהם זו הייתה האפשרות הכי נכונה. המדריך זיהה את יכולות השחייה של הבכור, לימד אותו את כל 4 הסגנונות, מאוד הקפיד איתו על טכניקה, ומשלב יחסית מוקדם מאוד עודד אותו להגיע לנבחרת. תכלס זה לקח שנתיים עד שהבכור הסכים, אבל המדריך היה זה שזיהה את הכשרון, ולא הפסיק לעודד אותו ולדחוף אותו לכיוון של נבחרת, גם כשהבכור כבר עזב את השיעורים הפרטיים ועבר להתאמן עם אותו המדריך כחלק מקבוצה.
ולגבי הצעיר - אין ולא היו לנו שאיפות לגביו בתחום הזה, אבל היה לנו מאוד חשוב שלא יפחד להיכנס למים, ושאם חס וחלילה ייפול למים, ידע מה לעשות. אז עכשיו הוא יודע. הוא שוחה חתירה וגב וזהו, והפחד כבר איננו. אבל זה לקח בערך שנה של שיעורים פרטיים, והיה תהליך רגשי לא פשוט, ואין לי ספק שהמדריך היה גורם מכריע.
&nbsp
לגבי ההידרותרפיה - קטונתי, אבל נשמע לי משהו שממש לא קשור ללימודי שחייה, ושחלק מהמטרה זה שזה יישמע להורים יותר qualified או משהו כזה.

 

[דיברגנט חדש]

החשוב בהידרותרפיה הוא שהסבירות יותר גבוהה שהוא יידע טוב יותר

להתמודד מול ילד עם פחד ממים.
&nbsp
בכל זאת, זה תחום טיפולי שדורש הכשרה רבה, במיוחד בהתמחות עם ילדים.

 

[הייתיאביבקיץ]

לשים לב שהמדריכה נחמדה לילדים.

אני הלכתי קודם להסתכל מהצד על איך השיעור מתנהל. חשוב היה לי שהמדריכה תהיה נחמדה לילדים.

זו היתה בריכה שהיו בה רק שיעורי שחיה לילדים, ואם זה אפשרי - בעיני זה עדיף. זה אומר שבשטח הבריכה נמצאים רק ילדי החוג והוריהם, זה לא מקום עמוס, אין שם עשרות שחיינים אחרים. אווירה "ביתית".

כאמא לבנות - העדפתי מדריכה אישה. מתנצלת בפני כל המין הגברי, אני יודעת שרובכם לא אנסים ולא פדופילים. אבל מספיק רק אחד כזה כדי להרוס חיים של ילדה... עם ילדות קטנות - לא לקחתי צ'אנס.

וכשאת מדברת עם המדריכה, אני הייתי מעדיפה מדריכה שמספרת שהיא עושה הרבה משחקי התרגלות למים, על פני מדריכה שמבטיחה שהילדים יגיעו לנבחרת השחיה... מישהי ששמה דגש על ההנאה והבטחון, ולא על הישגים ספורטיבים.

 

[חייבתלהגיב]

לגבי גבר/אישה - אצלנו תמיד לפחות הורה אחד

נשאר עם הילדה והמדריכ/ה בשחייה. כשמדובר בגבר, זה נכון גם למורים פרטיים לנגינה ולכל דבר אחר. אבל בשחייה בכל מקרה.

 

[איןאריותכאלה]

שנה? אמאל'ה

קיוויתי שזה יהיה עניין של כמה שבועות במהלך הקיץ. ברור שלא נשאיר אותם לבד במים (בלי קשר למין המדריך) ולא נראה לי שבאיזשהוא שלב בקרוב בשום מקום (כן, אני יודעת, חייבת לעבוד על לשחרר אותם מהקן). לגבי סגנונות - מתחילים בחזה ואז חתירה. אני לא שואפת ליותר מזה - כדאי? הם ברמות שונות של פחד ושל יכולת. הקטן מרגיש בנוח במים ולא מפחד מהם. הגדולה מאד הססנית. אני מקווה שלשלוח אותם ביחד יעשה טוב לשניהם.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני לא בטוחה שבאמת צריך מעבר לכמה שבועות. זה נראה לי
מאוד אינדיווידואלי. הבכור נשאר בשחייה כחוג ספורט (כי לא רצה שום פעילות גופנית אחרת), וכאמור הקטן באמת היה זקוק להרבה יותר זמן בגלל פובית מים. אבל אני לא בטוחה שכולם צריכים כל כך הרבה זמן כמו הבנים שלי.
לי אישית לא היה חשוב שידעו סגנונות. היה לי חשוב שידעו לא לטבוע, שיהיה להם בטחון עצמי בסיסי במים ושלא ייכנסו להיסטריה ולפניקה אם יפלו פעם לאיזה אגם או נחל.

 

[הייתיאביבקיץ]

אצלנו - רק חזה, כמה שבועות.

זה כבר היה מזמן, אני לא זוכרת בדיוק כמה שיעורים, אבל אני די בטוחה שלא יותר מ4 שבועות (שני שיעורים בשבוע).

ורק שחיית חזה. מי שרצה להמשיך ללמוד חתירה - עבר לקורס אחר, למתקדמים.

שנה אחרכך לקחתי שיעור פרטי אחד, בשביל רענון ובטחון.

 

[עדיקים]

התשובות שלי

מין המדריך לא ממש משנה, מה שחשוב זה שתהיה כימיה בינו/בינה לבין הילדים.

אם אחת פחדנית והשני כמו דג לא הייתי שמה אותם יחד בשיעורים. לטעמי זה לא ילך. הבת שלי הלכה עם חברה וזה לא הלך אחרי שני שיעורים הפרדנו אותן, הן לא היו באותו כיוון בכלל בהתנהגות במים. עדיף שכל אחד מהם ילמד בנפרד.
אצלי שניהם אוהבי מים ובאמת אחרי מספר שיעורים כבר ידעו לשחות לא היו צריכים יותר מיזה. שנה אחרי לקחתי כל אחד מהם לשיפור התנועות אחרי שבחורף כמובן לא שחו.
אני ביקשתי ששניהם ילמדו דבר ראשון חזה אח"כ בעתיד נעבור לחתירה. כשהקטן למד שחיה הגדולה באמת עשתה כמה שיעורי חיזוק לחזה שלה ובמקביל למדה גם חתירה אבל עבורי זה לא ממש משנה. העיקר שיודעים לשחות במים.

בנושא מדריך ההידרותרפיה ראיתי שכבר כתבו לך שזה ממש לא משנה, גם לדעתי האישית. אולי רצו למשוך אותך לבוא ללמוד אצלם אז הוציאו קלף שאין אצל כולם. עבור מי שלומד לשחות זה לא ממש רלוונטי.

 

[wonderfulmaman]

אני שלחתי

לגבר, אבל לא בכוונה

 

[wonderfulmaman]

נשלח מהר מדי

לא היה חיבור בין הילד למדריך אז החלפנו מדריך והוא פרח
&nbsp
גם אם הוא לומד בקבוצה חשוב לדעתי לוודא שהרמה אחידה
&nbsp
wonderfulmaman.wordpress.com