האם מצופה שיביאו מתנות לבר מצווה אם לא הזמנו

shiran1243

New member
האם מצופה שיביאו מתנות לבר מצווה אם לא הזמנו

שלום, אני אמא לילד עם צרכים מיוחדים, לפני חודשיים (באפריל) היה בן 13 גיל בר מצווה אבל לא יכולנו לעשות לו אירוע ולהזמין אנשים בגלל הקשיים שלו, אז חגגנו איתו רק אנחנו ההורים.
יש משהו שמטריד אותי, אולי אני רגישה מידי או שזה עניין פעוט אבל בכל זאת מטריד אותי לכן אשמח לשמוע מה דעתכם או אם היה לכם ניסיון במקרה דומה: ציפיתי שקרובי משפחה כמו האחים שלי, האחים של בעלי וכו' בכל זאת יתייחסו ויביאו לו משהו במתנה או ברכה או משהו כזה, אני תמיד קונה לכל אחיין שלי מתנה ליום הולדת גם אם לא הזמינו אותי (יש לי 10 אחיינים בטווח גילאים של יסודי עד 20+ ), אבל הפעם אף אחד מהאחים שלי ושל בעלי לא הביאו לבן שלי כלום, וגם לא שאלו ולא התעניינו אם להביא משהו. עברו חודשיים מאז הבר מצווה ואני עדיין עצובה מזה. האם הציפייה שלי היתה מוגזמת? אם לא אז מה כדאי לי לעשות?
 
אני חושבת שאין כאן תשובה אחת נכונה, וזה מאוד תלוי
בהיסטוריה המשפחתית שלכם.
כמה שאלות:
האם בעבר חגגתם לילד יחד עם קרובי משפחה אחרים?
אם גם בעבר לא חגגתם יחד עם יתר קרובי המשפחה - האם לימי הולדת אחרים הם כן הביאו משהו?
האם סיפרתם להם שאתם בוחרים שלא לחגוג במתכונת משפחתית כלשהי? כלומר, האם אמרתם להם באופן מפורש - הילד חוגג בר מצווה, אבל בגלל מצבו אנחנו בוחרים שלא לקיים אירוע?
 

shiran1243

New member
כשהיה בגיל הגן חגגנו עם הקרובים אבל בשנים האחרונות

לא חגגנו איתם, ובכל זאת היו אחים שהמשיכו להביא לו מתנות בימי ההולדת שלו. חלק זיגזגו שנה כן שנה לא, אבל יש אח אחד שממש כל שנה שלח מתנה בלי לפספס אבל השנה גם הוא לא הביא כלום...
לא אמרנו להם באופן רשמי שלא נקיים אירוע, בגלל שלא שאלו מפורשות לא ידעתי איך לומר. יש איזה גיס רחוק ששאל אז אמרתי לו שלא נקיים אירוע וחשבתי שהרוב היו בסביבה ושמעו.
 
אולי הם חושבים שאתם עוד תחגגו?

ויביאו בחגיגה?
אבל באמת הייתי מצפה שישאלו.
 

shiran1243

New member
יתכן שכך חשבו

יכול להיות, נשמע לי סביר. עכשיו בגלל שעברו חודשיים בטח כבר לא מצפים שנעשה משהו, כנראה שכבר מאוחר מידי גם לי וגם להם לעשות משהו בנידון...
 
האמת שבר מצווה זה קצת יותר בעייתי.

כי בבר מצווה מקובל להביא כסף, כי יש אירוע, והכסף הוא לכאורה כדי לכסות את המנה באירוע (כמו בחתונה) - על אף שפעמים רבות הילד מקבל את הכסף, וזה לא שבאמת משתמשים בו לכסות את האירוע (או משתמשים בו רק חלקית). ואם אין אירוע, אז מוזר להביא כסף סתם כאילו תורמים לכם כסף, ומתנות לא כל כך מקובל לתת בבר מצווה (וגם קשה לבחור מתנות לילדים בגיל הזה). לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי אח/ות שלך.
אני גם לא יודעת מה נותנים לילדים גדולים יותר מגיל מצוות. הבכורה שלי (שהיא הנכדה הכי גדולה משני הצדדים) קיבלה מכולם כסף לבת מצווה (עשינו אירוע למשפחה במסעדה). השנה בגיל 13 לא עשינו לה שום אירוע, והיא לא קיבלה כלום מאף אחד מהמשפחה (פרט לסבים, שכן מקובל שיתנו כסף "סתם").
 
מבינה את העלבון. אבל מה נהוג אצלכם?

דיברתם עם מישהו על נושא הבר מצווה? שיתפתם בתוכניות שלכם? - כלומר, התוכנית שלא לעשות ארוע?

במשפחה שלי יש קבוצת ווטסאפ שבה כל האחים והגיסים והאחיינים שלי, וכשיש למישהו יום הולדת או ארוע חשוב (סיום בית ספר, תחרות ספורט) - כותבים שם ברכות.

אם יש מישהו מהאחים שאת מרגישה קרובה אליו, אני מציעה לדבר על זה. להגיד שנפגעתם. לא מזה שלא קיבלתם מתנה, אלא מזה שהמשפחה כולה התעלמה מכך שעברתם תאריך כלכך משמעותי.

יכול להיות שאנשים חשבו שהנושא רגיש דווקא כי לילד יש צרכים מיוחדים, ושאולי לדבר על זה יפגע ברגשותיכם כי יזכיר לכם את השונות של מצבכם.
 

shiran1243

New member
תודה על הרעיון, נראה לי שננסה

ותודה על כיווני המחשבה, זה עוזר לי לראות את העניין באור יותר חיובי
 

mykal

New member
המשפט שכתבת--שלא חגגתם

לו בר מצוה בגלל הקשיים שלו--כאן בעצם טמונה התשובה,
אתם מסתירים? אתם משתפים?
למה לא חגגתם אלא ביניכם?אפשר היה להזמין ביומים שונים
פעם משפחה שלך--פעם שלו --להכין קצת כיבוד וקצת לשיר וזהו
--לא מוכרחים הפקה,
ולהסביר מה שכולם יודעים ויבינו,
אבל אם אתם מתבישים/מתכנסים אז אחרים משתדלים לא לדרוך על יבלות.
 

shiran1243

New member
הסיבה שלא חגגנו

אנחנו לא מתביישים או מתכנסים, היו נסיונות להזמין בעבר הזמנו כמו שאמרת כל פעם צד אחר במשפחה ועדיין ראינו שזה לא טוב, בעיקרון לילד יש קשיים שאני מעדיפה לא לפרט כאן, זה עניין מורכב, בין היתר יש דברים שהוא בעצמו לא רוצה לכן גם אי אפשר אירוע מצומצם או לפצל את המשפחות לשני אירועים, חשוב לי להתחשב קודם כל בהרגשתו של הילד באירוע שמטרתו להיות עבורו.
 

mykal

New member
מתחברת מאוד למשפט

האחרון שלך, להתחשב ברצונות וביכולות של הילד,
אבל כדאי אם כך להבין שאחרים--מהצד, חוששים שהם יפגעו,
במקום הזה, שאם לילד כ"כ קשה--אז אולי זה לא יהיה נוח לכם, לילד,
זה לא התעלמות ואי רצון להנתינה, אלא סופר התחשבות.

ולגבי הילד--אם לך ההתיחסות של המשפחה חשוב,
אז או שמדברים עם המשפחה, או שמנסים להסביר לילד, ולשכנע אותו,
שכדאי לו, שיויח,
אבל אם אי אפשר גם אין טעם לעלבון.
 

Ani15

New member
ציפיות זה רק לכריות

האמת קצת קשה לי להבין למה צריך מתנות אם לא חוגגים. האם את מצפה שהילד יחגוג עם המתנה בלבד? האם הוא יקשר את זה לנותן המתנה? אולי אתם זקוקים לסיוע כלכלי? הילדים שלי אוהבים מתנות כמו כולם אבל אם לא מביאים להם את זה ב"אירוע", גם אם אומרים להם שזה לכבוד היומולדת שלהם או כל ארוע אחר, הם כמעט לא זוכרים בכלל. למותר לציין שאין שום קשר בין המתנה לבין הנותן, אם הנותן לא הביא את המתנה בעצמו. והם לא בעלי צרכים מיוחדים. אם כך, מה הטעם?
אם אתם זקוקים למתנות האלה מסיבות כלכליות, את יכולה לבקש מהקרובים שלך אותן, או לערוך אירוע לציון המאורע בלי נוכחות החוגג, מן הסתם כולם יבינו למה. ובעתיד, אני מציעה לך להימנע מלתת מתנות בצורה כזו, ובוודאי אם הכוונה שלך במתנה היא לצפות ל"החזר" מהצד השני. ציפיות זה רק לכריות.
 

סביון1

New member
מתנה לפעמים היא דרך לתת תשומת לב

בלי קשר לעריכת / אי עריכת חגיגה. כמו שמתקשרים ביום הולדת להגיד מזל טוב.
 

mykal

New member
נכון, אבל....

ראשית מתנה מביאים כשבאים להתארח,
השאלה אם היו לבקר ולא הביאו מתנה, או בעצם לא נפגשו.
שנית--מביאים מתנה כשעושים ארוע--לא היה כאן ארוע, אז מה תפקידה של המתנה.

האם בעצם נעלבה--וכואבת--היא מרגישה
שלא מבינים אותם, ולא מתיחסים--
ולטעמי--המצב הפוך--האחרים מבינים שיש קושי, ולא יודעים להתמודד
איתו--אם יביאו--אולי זה ירמוז שלא יפה שלא הוזמנו,
או שזה ידרוך על מקום כואב.

וכעת אדבר את עצמי--אני נורא "כועסת" כששואלים אותי,
אז מה שלומך עכשיו (אחרי שחצי שנה חלפה מאז ביתי נפטרה)?
מה לענות? אהה נפלא אני פשוט מאושרת? אהה לאאני ממשיכה לחיות ולא קברו אותי? להמשיך?
אבל, אומרת את האמת---מדברת אל עצמי--אף אחד לא מתכוין לפגע בי--
זה המקום שלי--ואז אני מסגלת לעצמי תשובות שלא יפתחו את הכאב שלי,
ובכ"ז לא מתעלמת ממנו.

נראה לי שהאמא באיזה מקום נמצאת בחויה הזו--של תהיו שותפים אבל תשמרו סוג של מרחק מחטטטנות.
שתשב עם עצמה ותחליט האם לפתוח את הענין ובאיזה אופן כדי לא להוסיף פגיעה על פגיעה.
 

סביון1

New member
מיכל יקרה

להבדיל אלף הבדלות בין המקרים ובכל זאת אני חושבת שאכן ההשוואה במקומה ויש דמיון. שתיכן במקום שבו הזולת לא יודע מה להגיד וגם אם אכפת לו והוא רוצה להביע התענינות, אמפתיה, השתתפות כלשהיא, הוא לא יודע איך לעשות זאת נכון, ולפעמים גם אין דרך לעשות זאת נכון. פשוט אין.

אגב אני אישית משתדלת לתת מתנות צנועות לאחינים שלי ושל בעלי גם כשלא עושים להם מסיבה או ארוע. לא תמיד אני זוכרת ולא תמיד מספיקה, אבל משתדלת.
 

mykal

New member
כתבתי את דברי,

כדי שאותה אמא שנפגעה מהאחרים תבין,
שאף אחד לא רוצה לפגע בה. לא רציתי להשוות מקרים אלא להגיד,
שאנחנו צריכים להבין את זה וזה קשה לקבל, כי כשכואב,
נפגם שיקול הדעת--וכאב מושך כאב.

ונכון מאוד שאין ידע לעשות נכון--איך אימי ז"ל אמרה -
-"כשמשכיבים חולה לא משנה באיזו תנוחה --הוא צועק אייי"
אז אנחנו הכואבים---אמורים לא להוסיף כאב, אלא לשתף פעולה
עם המציאות בעולם, ללמוד לדבר את עצמינו בלי מרמור,
ללמוד לקבל את המציאות שלא בכעס,
זו עבודה קשה--אבל משתלמת בסופה.
והייתי רוצה לחבק את פותחת השרשור--ולומר לה שיש
עוד דרכים לחוות את מה שהיא חווה ללא עלבון.וללא כעס ומרמור,
והרגשת קיפוח.כי הכי קל ליפול לשם. כי בעיני המתנה היא לא הענין עצמו,
זה כל מה שהריחוק ממנה מסמל.

ותודה לך על האמפתיה.
 
היא אמרה שאפילו לא התקשרו לברך

נכון שציפיות זה לכריות וציפות זה לשמיכות,
אבל אם לילד שלי יש יום הולדת ואף אחד מבן המשפחה לא זוכר ולא מברך - זה ממש מעליב.
 
למעלה