התייעצות לגבי הבן שלי
הבן שלי בן 12 השתתף בשבוע שעבר בתחרות קבוצתית שהם עבדו על זה מאד קשה. הם הפסידו והוא חזר הביתה פשוט שבור. לא הפריע לו ההפסד אלא כל מה שהיה מסביב. לטענתו, כל ההתנהלות שם הייתה משפילה. לדוגמה, בסוף התחרות רק אמרו מי ניצח ולא התייחסו לכל השאר. והם היו כ 30 קבוצות. נתנו להם תעודה אחת לכל הקבוצה ולא טרחו אפילו למלא שם, נתנו תעודה ריקה. ועוד כמה דברים שהפריעו לו. הוא ממש בכה וניסיתי להרגיע אותו, שמה שהם כן השיגו זה מה שחשוב וכד'. באמת כל מה שסיפר לא נשמע הגיוני והתכוונתי להתקשר לאחראי על החוג לדבר. ובסוף פשוט שכחתי. לא התקשרתי אליהם ומה שיותר חשוב, לא חזרתי לבדוק מולו איך הוא מרגיש.
היום התקשרו אלי מחוג וכעסו מאד. מסתבר שהוא כתב מכתב לגוף שהיה אחראי על השיפוט ורשם את הטענות שלו. בהתחלה אמרו שהוא פנה בשם הקבוצה בלי ליידע אף אחד, אחרי זה הסתבר שהוא התייעץ עם עוד ילד מה לכתוב. אז שאלתי מה הם רוצים עכשיו? שיכתוב מכתב ויציין שפעל לבד, ולא בשם הקבוצה או חלילה, החוג? אמרו שכן. אמרתי שאין בעיה כל עוד זה המסר. כי אומנם אני מסכימה שאסור היה לפעול בשמם של אחרים, אבל אני גם שמחה שהוא לא נותן לאחרים לדרוך עליו.
אז היא סיפרה ששנה שעברה גם הייתה איזו בעייה והילדים פנו לצוות והצוות כתב מכתב. אז אמרתי שקצת מוזר בעיני שמעודדים ילדים להתשתתף במשהו שיש להם נסיון לא מוצלח. טענה שזה חד פעמי.
גם אמרתי לה שבמקום לעשות עם ילדים שיחות אחרי התחרות, נתנו להם להתמודד לבד יותר משבוע. ומסתבר שלא כולם יכלו להסתדר לבד. טוב, אחרים בטח קיבלו תמיכה מההורים.
בקיצור, אני תוהה האם הם פועלים נכון.
ועוד יותר, אני לא מבינה איך הוא לא דיבר איתי. כל כך כואב לי שהוא לא בא אלי, שאני לא דיברתי איתו למחרת. פשוט מרגישה כישלון כאמא.
הבן שלי בן 12 השתתף בשבוע שעבר בתחרות קבוצתית שהם עבדו על זה מאד קשה. הם הפסידו והוא חזר הביתה פשוט שבור. לא הפריע לו ההפסד אלא כל מה שהיה מסביב. לטענתו, כל ההתנהלות שם הייתה משפילה. לדוגמה, בסוף התחרות רק אמרו מי ניצח ולא התייחסו לכל השאר. והם היו כ 30 קבוצות. נתנו להם תעודה אחת לכל הקבוצה ולא טרחו אפילו למלא שם, נתנו תעודה ריקה. ועוד כמה דברים שהפריעו לו. הוא ממש בכה וניסיתי להרגיע אותו, שמה שהם כן השיגו זה מה שחשוב וכד'. באמת כל מה שסיפר לא נשמע הגיוני והתכוונתי להתקשר לאחראי על החוג לדבר. ובסוף פשוט שכחתי. לא התקשרתי אליהם ומה שיותר חשוב, לא חזרתי לבדוק מולו איך הוא מרגיש.
היום התקשרו אלי מחוג וכעסו מאד. מסתבר שהוא כתב מכתב לגוף שהיה אחראי על השיפוט ורשם את הטענות שלו. בהתחלה אמרו שהוא פנה בשם הקבוצה בלי ליידע אף אחד, אחרי זה הסתבר שהוא התייעץ עם עוד ילד מה לכתוב. אז שאלתי מה הם רוצים עכשיו? שיכתוב מכתב ויציין שפעל לבד, ולא בשם הקבוצה או חלילה, החוג? אמרו שכן. אמרתי שאין בעיה כל עוד זה המסר. כי אומנם אני מסכימה שאסור היה לפעול בשמם של אחרים, אבל אני גם שמחה שהוא לא נותן לאחרים לדרוך עליו.
אז היא סיפרה ששנה שעברה גם הייתה איזו בעייה והילדים פנו לצוות והצוות כתב מכתב. אז אמרתי שקצת מוזר בעיני שמעודדים ילדים להתשתתף במשהו שיש להם נסיון לא מוצלח. טענה שזה חד פעמי.
גם אמרתי לה שבמקום לעשות עם ילדים שיחות אחרי התחרות, נתנו להם להתמודד לבד יותר משבוע. ומסתבר שלא כולם יכלו להסתדר לבד. טוב, אחרים בטח קיבלו תמיכה מההורים.
בקיצור, אני תוהה האם הם פועלים נכון.
ועוד יותר, אני לא מבינה איך הוא לא דיבר איתי. כל כך כואב לי שהוא לא בא אלי, שאני לא דיברתי איתו למחרת. פשוט מרגישה כישלון כאמא.