אני אגיד לך מה היה אצלנו בטקס הסיום -
פרט לקטעי הקראה שאני לא יודעת מי כתב, היו קטעי ריקוד - של הבנים, של הבנות, ושל כולם. מי שעשה את הכוריאוגרפיה לקטעים האלה היו 3 בנות מאותה שיכבה שלומדות ריקוד (וכמעט בכל בית ספר יש כאלה). לא היה צורך בבמאי וגם לא בכישרון או הכשרה של המורות. ואפשר גם לא רק ריקוד:
באותה שנה, בכיתה ג', מופע הסיום היה מין "מופע כישרונות" של הכיתה - הילדים התחלקו לקבוצות לפי החוגים שלהם אחרי בית הספר, פחות או יותר - קבוצת בנים עשתה מופע אמנויות לחימה, קבוצה שרה, קבוצה עשתה התעמלות אמנותית, קבוצה ניגנה (כאן הייתה מורה שהשתתפה, אבל לא המחנכת של הכיתה אלא אחת המורות המקצועיות שמנגנת ושמחה לעזור), קבוצה רקדה, וכו'. והילדים גם פה ארגנו את הכל. מדובר בילדים בכיתה ג', והיה אחלה מופע. (וכדי לאחד בין הקטעים הייתה גם מסגרת של "חדשות" - 4 ילדים שימשו כקרייני חדשות הכיתה, והציעו את הקטעים).
כך שגם אם המורים לא מעוניינים/לא יכולים - אפשר פשוט לנצל את המשאב של הילדים עצמם, והם יכולים להרים מופע מוצלח בעצמם.
בנוסף לטקס הסיום של כיתות ו' שתואר לעיל, היה גם מין "מופע סיום" כיתתי, שנראה יותר כמו מופעי הסיום של תיכון של פעם - לילדים היה שיעור דרמה השנה במהלך , ובמסגרתו הם התחלקו לקבוצות של 4-5 ילדים בערך, וכל קבוצה יצרה קטע קצר מההווי שלהם בבית הספר, ואת זה היא הציגה במופע הסיום. זה גם היה מאוד נחמד, אם כי על אף שהייתה מורה לדרמה, חלק מהקבוצות היו יכולות להיעזר בקצת יותר הכוונה.
לסיכום, אין סיבה לא לעשות מופע גם בלי במאי.