אותה מחנכת לשני אחים ?

[איןאריותכאלה]

אותה מחנכת לשני אחים ?

בשנה הבאה האמצעי שלי עולה לכתה א', בגלל שהמחנכות עובדות שנתיים עם כל כתה, יש אפשרות שהוא יקבל את אותה מחנכת של הגדולה שלי, שעולה לכתה ג'.
אישית אני לא מאד מתחברת אליה, היא מאד דידקטית וקצת נוקשה מדי לטעמי עבור ילדים כל כך רכים, ואני גם רואה חוסר אחידות בקצב ההתקדמות שלפעמים מאד מבלבל את הילדים. שבועיים אין שיעורים בכלל, ואז פתאום יש המון עמודים בבת אחת ועוד קטנות מעין זה. מצד שני, היא בהחלט שמה לב ומשקיעה באופן פרטני בילדים, כולל בבת הפרטית שלי, ואני מאד מעריכה אותה על זה. היא זמינה ואיכפתית ואלה מעלות גדולות.
מצד שלישי - מרוב שאיכפת לה היא רצתה לשלוח את הבת שלי לאבחון במתמטיקה, אחרי שיחה איתה ועבודה מעט יותר אינטנסיבית בבית הסתבר שהילדה מסוגלת לחבר מספרים תלת ספרתיים עם שבירת עשרת ללא קושי מיוחד. אותה בעיה התעוררה גם עם הקריאה - היא סומנה כבעייתית בתחום - ולאחר עבודה בבית קוראת ספרים שלמים. בקיצור, כפי שכבר כתבתי פה פעם, יש הרגשה שהילדה 'מסומנת' (זה התחיל מאחיזת העפרון ששופרה פלאים אחרי 7 מפגשים עם מרפאה בעיסוק, לפני יומיים ראיתי אותה כותבת 2 עמודים מלאים באחיזה מצויינת ובכתב נכון).
אני מתלבטת אם בכלל אפשר לבקש לקבל עבורו מחנכת אחרת - והאם זה צעד נכון להפריד, כך שלכל אחד יהיה את העולם שלו בביתה ספר ללא חפיפה (כי גם ככה הם די צפופים). והאם זה נכון לאור הבטן המלאה שיש לי ביחס אליה? (שבעלי לא מבין מה אני רוצה - הרי היא סה"כ רוצה לעזור ,אז אולי התגובה שלי מוגזמת בכלל?)
אשמח לשמוע מה דעת המנוסות?

 

[חייבתלהגיב]

לא נראה לי שזה הסבר שישכנע מישהו.

אם את רוצה שהיא לא תחנך אותו, תצטרכי לחשוב על הסבר אחר (שלאו דווקא יהיה האמת...). הרי אם היית מאוד מרוצה ממנה, היית מבקשת במיוחד שהיא תחנך אותו אם זה אפשרי - בדיוק כמו שמכניסים ילד לגן של קודמו כי מרוצים מהגננת. אז זה לא העניין של "להפריד" וכו', אלא שאת לא מסמפטת את המחנכת הספציפית.

 

[danakama10]

הפרדת אחים לא קשורה לנושא

מה זה משנה אם יש להם אותה מורה או לא?
מה שכן משנה, זה שאם המורה לא מתאימה לדעתך לילד, מדוע לא לנסות לבקש שלא ישימו אותו איתה?
את יכולה לנסח מכתב למנהלת ולכתוב שאת מכירה את המורה דרך הבת שלך, ואת מאוד מעריכה את המקצועיות והמסירות שלה, ולהמשיך לקלס אותה עוד ועוד, אבל, מההיכרות שלך עם הבן את חושבת שסגנון ההוראה של המורה הזו פחות יתאים לו, והוא עשוי לפרוח עם מורים אחרים שסגנון ההוראה שלהם פחות קשוח.

אצלנו נהוג לנסות לשים אחים עם המורים שהיו לבכורים, כי השיקול הוא שההורה והמורה כבר מכירים אחד את השני אז זה יותר קל. אצלי היה מקרה שלצעיר שלי היתה באמת את המורה המדהימה שהיתה לבכור בכיתה א, ולקראת הזמן שהם משבצים היא שאלה אותי אם חשבתי לגבי המורים לצעיר לכיתה ב, אם אני רוצה שהמורה שהיתה לבכור תהיה גם המורה של הצעיר. זו שאלה מאוד לא סטנדרטית והבנתי שעומד משהו מאחורי זה, ולמרות שאני מאוד אהבתי גם את המורה של ב' של הבכור, שאלתי מה היא ממליצה. בעקיפין היא רמזה לי שהמורה ההיא קשוחה מאוד ויכול להיות שלצעיר תתאים מורה קלילה יותר. אמרתי לה שאני סומכת על שיקול דעתה ב- 100% ושתמליץ על המורה שהיא חושבת שהכי מתאימה לו (המורים ממליצים למנהל עם איזו מורה לשבץ לשנה הבאה), וכך היה, ויצא נהדר. לגדול באמת אין בעיה עם מורים קשוחים, הוא בכל מקרה הכי ממושמע בעולם, והצעיר גם כן ממושמע אך יותר אנרגטי, ועם מורה שלא מבינה בנים צעירים היתא יכולה להיווצר אולי סיטואציה שמתחילים להתלונן עליו. המורה הנוכחית יודעת לנתב את האנרגיות שיש לבנים בצורה נעימה.

לסיכום, אני מבינה את האנטי שנוצר לך כלפיה, אבל ממה שכתבת נשמע שמדובר בסך הכל במורה טובה. תבדקי שהמורות הפוטנציאליות האחרות טובות, ואם כן, אין רע בלנסות. קחי גם בחשבון שאת רגישה מדי, וזה ברור. סך הכל ההערות של המורה גרמו לך לפעולות שבסופו של דבר עזרו מאוד לילדה.

 

[רביעי בערב]

לי יש תחושה (כמובן ייתכן שאני טועה...)

שאחד החששות שלך הוא שבמידה והבן ישובץ אצל המחנכת של הגדולה, גם הוא ״יסומן״ כמוה. בעיני, אם אכן יש לך חשש כזה, הוא סיבה יותר משמעותית מאשר המשכיות, שקיימת כך או כך. אני חושבת, שעל דברים כמו מה שציינת, לא הייתי פוסלת מחנכת. קודם כל, יש סיכוי שכן תקבלו אותה והיא תגלה שביקשת לא לקבל אותה. בנוסף, את יכולה לקבל מחנכת אחרת ולגלות שהיא גרועה/ כל השנה בחופשת לידה וכו׳ וכו׳, ואז להסתובב עם תחושה של חבל ומה היה קורה אם... מה שהייתי שוקלת לעשות, אם כבר, זה ללכת בדרך החיוב, כלומר, לגשש מי המחנכות המיועדות ל-ג׳, ואם יש מישהי מומלצת שאת מרגישה שיהיה חיבור טוב, הייתי מאוד מנסה לבקש אותה.

 

[רביעי בערב]

התכוונתי - המיועדות לכיתה א׳ כמובן...

 

[michal@gal]

את מתארת מחנכת מצויינת

שקלטה קשיים של הבת והפנתה את תשומת לבכם כדי שתוכלו לעזור לה ובאמת פתרתם את הבעיות.
&nbsp
האם היית מעדיפה מחנכת שמתעלמת מהקשיים עד שהבת הייתה פותחת פיגור משמעותי מיתר הכיתה?

 

[סביון1]

ממש הוצאת לי את המילים מהפה

גם אני לא מבינה על מה התלונות. ומה זאת אומרת 'סימנה'? האם העובדה שהמחנכת מעירה על בעיה כזו או אחרת, זה סימון? אולי היא עשתה את זה בצורה לא נעימה, אני לא יודעת כי לא סיפרת, אבל עצם העלאת הבעיות למודעות - מבורכת.

 

[איןאריותכאלה]

בעצם אתן צודקות

כן, ההערות של המורה גרמו לי להשקיע הרבה יותר בלימודים עם הגדולה, ואנחנו קוצרות עכשיו את הפירות.
מצד שני, לאורך השיחות איתה, היא כל פעם נורא מלחיצה (הילדה לא מחזיקה טוב את העפרון, מה יהיה בכתה ג'? כבר כותבים ממש בשטף - זו היתה שיחה בסוף ספטמבר, בחנוכה בשנה שעברה רצתה שאפנה לנוירולוג ועוד מיני אמירות לאורך הדרך).
אני יודעת - זו אני, לא היא, היא רק רוצה את טובתה של בתי, ואני נלחצת. מה לעשות שאני 'ירוקה' - זו הראשונה שלי במערכת החינוך הבית ספרית.

 

[חייבתלהגיב]

האמת שזה קצת מעורר קינאה,

עד כמה שהמורה שלה מעדכנת אותך במצבה של הילדה ובקשיים שדורשים התייחסות. גם אם היא קצת מגזימה לגבי הפתרונות שהיא מציעה, עצם היידוע הוא תרומה שלא תסולא בפז.

 

[michal@gal]

עם השנים לומדים להכיר את המערכת

לדעת ממה להלחץ ומה לא.
&nbsp
עם הילד הבא במערכת יהיה כבר יותר קל.
להיות שוב אצל אותה מחנכת זה דווקא יתרון. היא כבר מכירה אתכם, יודעת שאתם הורים משקיעים ושתפתרי את הבעיות שהיא מעלה. לא כל ההורים כאלה.

 

[kramerkaren]

לגבי זה שלכל ילד "היה עולם משלו בביה"ס"

זה לא עובד ככה. יש המון המון חפיפה. כל הזמן. עד כדי שהשנה, עם השלישית, קבלנו מורה ותקיה שלא הכרתי עד עכשיו, וזה נראה לי הזוי ולא אפשרי. ויש 5 שנים בינה לבין אחיה הגדול, ועדיין - כולם מכירים, מורות עוצרות אותה במסדרונות ומבקשות שתמסור ד"שים, מורות מלמדות בשיעור ומספרות לה אנקדוטות מהאחים שלה. ואנחנו נחשבים לבי"ס גדול. כולם מכירים את כולם. כולן לימדו את כולם. לטוב ולרע.

 

[איןאריותכאלה]

השאלה האמיתית -

אצלי הם צפופים. בטח ישוו ביניהם כל הזמן. כשהגדולה תהיה בכתה ח', אחיה יהיה בכתה ו', הקטנה בכתה ד' והפיצית תתחיל א'. כשלתי בחינוך המגדרי כשלון חרוץ. על אף שלא קניתי לבתי פריטים ורודים (אלא ערכות בנייה) ולבני נתתי בובות, היא עם נפש של אמנית (וכשרון תואם) והוא עם גישה אנליטית וזריז ממנה בחישובים מתמטיים בע"פ. ולא רק שישוו ביניהם מבחוץ, הם ישוו את עצמם זה לזה. השאלה האמיתית שאני שואלת היא בעצם: איך אני יכולה לתת לכל ילד את העולם המלא שלו כשהם נתונים לסקאלה סטנדרטית שתופסת נפח כל כך גדול מהיומיום שלהם.

 

[הייתיאביבקיץ]

מורה אחת שמשווה אח לאחותו, זה חלק קטן מהעולם של הילד

כולנו, כל מי שאיננו אח בכור, "זכינו" לשמוע מורים מצפים שנצטיין כמו אחינו הגדול, או להיפך - מראש מצפים שגם אנחנו נהיה מופרעים כמוהו.

זה מעצבן, אבל בגדול - לא חייב להיות כזה חשוב.

ההשוואה הזאת שמורה מסויימת אולי תגיד כמה פעמים "כמה אתה דומה לאחותך", זה חלק קטן מהעולם של הילד.

מה שחשוב זה שאתם תקפידו לא להשוות, שלכל ילד יש הדברים שמעניינים אותו ויילך לחוגים שמעניינים אותו. אפשר לעזור לכל ילד לבנות את העולם שלו, גם אם מפעם לפעם מישהו ישווה אותו לאחיו.

הנזק, לדעתי, הרבה יותר גדול כשמישהו מהשמפחה משווה.
זה שהילדה תשמע אותך אומרת "היא נפלאה בציור, אבל אח שלה הרבה יותר טוב בחשבון" - לזה תהיה השפעה יותר גדולה מאשר אם היא תשמע את זה מהמורה.

 

[mykal]

אם יורשה לי לענות לשאלתך,

1)ההשואות לא בהכרח "רודפות" ביומיום, הן נעשות ברמה הכי טבעית
במקומות של מעשי /תפקוד בקיצוניות. ונאמר וממשיך הלאה. לא מתעכבים על זה.
2)כשתתני את בבית לכל ילד להיות הוא עצמו, תטפחי את החוזקות שלו,
ותדחפי מאחור להתגבר על קושי,, בלי להזכיר אותו כל הזמן.
אל תלחמי בבחירות שלו, אל תבני את האינטראקציות בניהם בהשואות,
השלמות וכו' כל אחד יתפתח בכיוון שלו, וזה היופי בענין.
בהצלחה.

 

[kramerkaren]

הגדולים שלי צפופים יותר,

לכל אחד את נקודות החוזק ונקודות החולשה שלו. הבן שלי בוכה בקלות, הבת תעדיף למות לפני שתבכה בפומבי, היא הייתה חולמת בשיעור או יושבת עם ספר, הוא היה פותר הכל מהר בשביל לסיים ובקטנה עם היד באוויר תמיד. כל אחד מהם עולם ומלואו.
אין השוואת בביה"ס, לא מול הילדים בכל מקרה, אבל כולם מכירים את כולם, כולם יודעים בדיוק מה אמא שלהם עשתה או לא עשתה (השבתתי את הכיתה והגעתי לתקשורת שנה שעברה, אנחנו מאד מתוייגים), איפה הילדים הצליחו או כשלו, לאן הם הגיעו ומה הם עושים. המורות מכירות, יודעות וכאמור - לטוב ולרע. זה חלק בלתי נפרד מהחיים בארץ לדעתי, וכמו שהמחנכת בכיתה ו' הייתה איתי בכיתה בתיכון, אז ככה זה ביסודי.

 

[Ani15]

אני מוצאת שאני חוזרת על עצמי היום

אם רוצים, אפשר. נכון שאת לא יכולה לשלוט על מה שקורה בביה"ס, אבל בבית את יכולה להתייחס לכל אחד כעולם מלא. ודווקא ההתנסות בביה"ס עם פידבק מהבית יתנו להם את הנסיון שהם צריכים כדי להתמודד עם העולם.
אצלנו זה הפוך - הבכור היורש הוא הומאני מאוד בכישוריו, וגם סוחב עליו הפרעת קשב לא פשוטה, כך שהצלחה בלימודים, בפרט ריאליים, לא ממש בראש מעייניו. לעומתו הקטנה הקיסרית הולכת בדרכי אמא שלה, מולכת במקצועות הריאלים ולא מבינה את מי זה מעניין "למה התכוון המשורר". הוא אומר עליה שהיא "גאון" (היא לא, למרות שהיא תלמידה מצטיינת), היא חושבת שהוא חצי אלוהים (כי הוא גדול), ואמא שלהם, שחששה מאוד מההשוואה שלא מוציאה אותו טוב, שמחה לגלות שלכל ילד יש חוזקות והצלחות, ושאפשר להבליט גם הצלחות אחרות שעושות לכל אחד טוב, גם אם הן לא במתמטיקה. תנוחי, הכל יהיה בסדר, תאהבי אותם כמו שהם וזהו.

 

[michal@gal]

למה את חושבת שנכשלת בחינוך המגדרי?

את פתחת בפניהם את האפשרויות, הם פנו לכיוון שמתאים להם.
&nbsp
במקרה שלך הבת פנתה לכיוון של האמנות והבן פנה לכיוון של המתמטיקה. זה לא בגלל הסללה אלא בגלל אופי וכשרון.
&nbsp
&nbsp

 

[סביון1]

אצלי גם צפופים כמו אצלך (ח', ו') מורות רבות לימדו את שניהם

ובחיים לא זכור לי שמורה ערכה השוואה, ישירה או עקיפה, בנוכחותי או בנוכחות הילדים. בדיוק אתמול יצא לי לשוחח עם מורה שהזכירה לי שגם את הגדול שלי היא לימדה, זה לא גרם לה לפלוט אף מילת השוואה. הדבר היחיד שהיכרות מוקדמת נותנת למורה הוא שהיא מכירה כבר את ההורים ויש לה כבר ידע ודעה עליהם.

לגבי שאלתך "איך אני יכולה לתת לכל ילד את העולם המלא שלו כשהם נתונים לסקאלה סטנדרטית שתופסת נפח כל כך גדול מהיומיום שלהם" - בתקוה שהבנתי את השאלה, אני חושבת שאת כהורה תתני להם עולם מלא, ובבית הספר הם יקבלו מה שאפשר לתת שם. וזה חלק מהחיים, עוד התמודדות שטוב שקיימת בסך הכל.