ילד בכיתה ט שלא רוצה ללמוד- לא לציטוט בראשי

vishenka11

New member
ילד בכיתה ט שלא רוצה ללמוד- לא לציטוט בראשי

שלום,
אני יודעת שהגיל לא תואם את נושא הפורום, אבל יש כאן הורים חכמים שאשמח לשמוע את דעתם.
בן בכור, בן 15, לומד בכיתה ט', כיתה מדעית (עם לימוד מוגבר של חשבון, פיזיקה ומחשבים). ילד חכם ונבון ...שלא רוצה ללמוד. משקיע את כל זמנו ומרצו בהרכבה והטסה של רחפנים (תחביב משותף עם אבא). מקבל עזרה בחשבון ובפיזיקה, אחרת היה נכשל במקצועות אלה. באופן כללי, הציונים שלו נמוכים, על סף "נכשל" בכמה מקצועות.
אצלנו בעיר התיכון הוא 6 שנתי, 3 שנים בחטיבת ביניים ואחר כך עולים לתיכון. עכשיו הוא אמור לבחור באיזו כיתה ומגמה ילמד בתיכון. בגלל חוסר ההשקעה בלימודים הציונים שלו כאמור נמוכים וכנראה לא יאפשרו לו להמשיך עם רוב הכיתה למגמת אלקטרוניקה ומחשבים (המגמה כוללת גם את פרויקט הרחפנים).
כל השיחות איתו לא עוזרות. כל ההסברים על כך שחשוב לקבל בגרות טובה כדי שכל האפשרויות יהיו פתוחות לפניו, כדי שיעשה משהו מעניין בצבא וכו' לא עוזרים. מבחינתו (ואולי בצדק) אין שום קשר בין להתכונן היום למבחן משעמם לבין לעסוק בעתיד במה שהוא אוהב.
ניסינו גם את שיטת הגזר והמקל- המקל גורם לו להסתגר ולגמרי לאבד מוטיבציה, הגזר מספיק לכמה ימים וחוזר חלילה.
איך לגרום לו להשקיע בלימודים כדי שהציונים שלו ישקפו את היכולות שלו?
 

mykal

New member
אולי לא ממש תשובה,

אבל, קצת חומר למחשבה.

הטענה שבתיכון לא יוכל להתקבל למגמה שבעצם הוא חושק בה.
את גם כל הזמן בעצם לוחצת עליו ללמוד היטב בדיוק בשביל להגיע למגמה הזו.
קצת לקחת על עצמך את האחריות לענין,
כשאת יודעת שהוא בגיל של מרד.

מה שאני מציעה, זה לקרא לו לשיחה--מחוץ לבית--(בית קפה, מקום שקט)
ולשקף לו את המצב, לא בנזיפה, לא בהטפת מוסר, מקסימום בקצת דאגה--
ולומרלו--לא נעים לנו לנדנד, אתה בוגר אנחנו מפסיקים ללחוץ.
הכדור במגרש שלך, אתה אחראי על הלימודים שלך, על להתקבל למגמה,
אנחנו כאן כדי לעזור. אם תבקש--אבל האחריות שלך---בהצלחה.

תסמכי עלו שהוא מספיק בוגר ומבין. ותשחררי את עצמך מל"רדוף" אחריו בענין
 
ואולי הוא פשוט לא מתאים למגמה המדעית

את אומרת שהציונים נמוכים ובלי עזרה היה נכשל. האם לדעתך אם כן היה משקיע, היה מצליח או שגם היה לו קשה?
בתיכון יהיה עוד יותר קשה לימודית, אז אולי עדיף לחפש ביחד מגמה שגם תעניין אותו יותר וגם תתאים יותר לכישוריו?
 

danakama10

New member


 
בתור אמא לנער באותו גיל ובמצב דומה - תעזבו את הנושא

פעם אחת, בצורה שקטה ונעימה, תסבירו לו מהן דרישות הסף לקבלה למגמה הנחשקת (נחשקת עבורו או עבורכם ההורים?). אולי כדאי להעזר בבית הספר על מנת להבין מהן דרישות הסף.
אם הוא ילד נבון - הוא ידע לבד האם הוא עונה לדרישות או לא.
בכל מקרה - תשחררו. האחריות ללימודים היא שלו. לא ישקיע עכשיו - לא יצליח להתקבל למגמה שמעניינת אותו. לא יעשה בגרויות ברמה גבוהה.

וגם זה לא סוף העולם. איך סבתא שלי היתה אומרת - לפעמים השכל מגיע מאוחר. יכול להיות שהוא יתעורר על הלימודים לפני הצבא. יכול להיות שיתעורר אחרי ואז ילך למכינה או ישפר בגרויות דרך בחינות אקסטרניות או דרך בית הספר (עד גיל 21 הוא זכאי להבחן דרך בית הספר).
אבל הרצון והמוטיבציה צריכה להגיע ממנו, ולא מכם.

הבן שלי בכיתת מחוננים, מכוון למגמה מדעית (פיזיקה, מחשבים, מתמטיקה). הוא נכשל במתמטיקה. בהכוונת מגמות הוסבר לו שבלי מינימום של ציון 80 ברמה של 4 יחידות מתמטיקה הוא לא יוכל ללמוד במגמת כימיה, שזה מה שהוא רוצה. מרגע זה הנער שינס מותניים, ביקש עזרה במתמטיקה, והצליח להשתפר בציונים שלו (עכשיו הוא בציון שמקביל ל-70 ברמה של 4 יחידות. הם לומדים ברמה של 5 יחידות בכיתה). עדיין לא מספיק, אבל הוא בכיוון. לא בטוח שיצליח לסגור את הפער עד קביעת המגמות - אבל הוא מודע לצורך.
 
אני שחררתי

אנחנו כבר מכיתה ב' אמרנו לילדים שהלימודים הם באחריותם.
אנחנו נמצאים לעזור למי שיבקש עזרה - בין אם זה אומר לשבת איתם, להביא מורים פרטיים, לסייע באמצעים וטכניקות לארגון (אפילו מוכנים לבדוק תיקים ושיעורים - אם יגידו שהם צריכים בזה עזרה), אבל אנחנו לא כופים את העזרה שלנו. כלומר לא יגידו שצריכים עזרה - לא יקבלו, וכל ההתמודדות היא שלהם.

אם הבן לא היה משנס מותניים, וממשיך להכשל - הוא לא היה מקבל סיכוי להכנס למגמה שהוא רוצה (מקומו במגמה עדיין לא מובטח, אבל כבר יש לו סיכוי, לעומת קודם שלא היה בכלל סיכוי), ואז היה צריך להתמודד עם חלום שנשבר. אנחנו היינו צריכים לתת תמיכה רגשית בלהתמודד עם השבר הזה, אבל מעבר לזה - לא.

אצל הבן שלי - כשמרכזת השכבה ישבה עם כל אחד והסבירה מה התנאים לקבלה למגמה הרצוייה, והוא הבין שהוא לא עומד בהם - זה היה הסימן לבקש עזרה.
לפעמים צריך לפול על הראש בלוק הלבנים הזה כדי שיתאפסו לבקש ולקבל את העזרה הנדרשת.
 

vishenka11

New member
תודה לכל העונים, עונה במרוכז

ניהלנו איתו אינספור שיחות. הוא לא מעוניין בשום מגמה, משעמם לו בלימודים. כל האנרגיות שלו מושקעות ברחפנים. על זה הוא יכול לדבר בלי הפסקה, רואה סרטונים ולומד מהם, מבלה שעות בהלחמה.
לדעתי הוא מתאים לכיתה הזאת. בשנה שעברה הציונים שלו ירדו ואיימו עליו שיעוף מהכיתה. לזה הוא לא היה מוכן, התחיל להשקיע והציונים השתפרו. השנה זה כבר לא עובד. עכשיו הוא צריך לבחור מגמה וכיתה בה הוא ילמד (יש לנו כיתות שונות לפי אינטנסיביות הלימודים, מכית אתגר ועד כיתת מופת). שום מגמה לא מדברת אליו, אולי למעט מגמת אלקטרוניקה ומחשבים (שבה יש גם פרויקט של רחפנים). אבל אליה הוא כנראה לא יגיע בגלל הציונים הנמוכים והוא גם מבין שבכיתה הזאת צריך להשקיע בלימודים. לזה הוא לא מוכן ולכן ויתר עליה.
חשוב לי שהוא יקבל בגרות, רצוי איכותית, כדי שהכל האפשרויות יהיו פתוחות בפניו כשיחליט מה הוא רוצה לעשות/במה לעבוד/מה ללמוד.
סליחה על האורך
 

mykal

New member
רוצה לומר לך,

שאת נשמעת ממש במצוקה, וחבל!
אם שוחחתם, ואם את רואה שני דברים עקרוניים--
1)שכאשר הוא "מאוים" הוא מצליח, ומדביק את הפער.
2)שיש לו תחומי ענין בהם הוא משקיע ומצליח.
3)הוא מתלונן על שיעמום ועל אי נעימות במסגרת, וקשה לו עם ההרגשה הזו,
ואתם בבית לוחצים בנוסף, אז הוא עוד יותר "מתכוץ" ובורח לרחפנים.
מציעה לך בחום--הרפי, שחררי, את החינוך נתת, הוא יודע את דעתך,
הוא גם יודע מה האלטרנטיבות. תני לו לבחור ולהתמודד. עובדה שהלחץ שלך לא משנה ולא מועיל.
כשהוא ירצה משהו הוא ישיג אותו. כל האופציות פתוחות בפניו גם היום,
את התעודות אפשר לרכוש גם יותר מאוחר.
אולי המרחק שלך מללחוץ, ה"נסיגה" מלנדנד/לדרוש/להסביר/לשכנע
יאפשר לו מספיק מרחב אישי/נפשי להחליט--למה את דואגת לאושר העתידי,
ומה עם האושר והשמחה של היום?

תעזבי, שחררי, הכל יסתדר בדרך כזו או אחרת,
מאחלת לך הרבה נחת.
 

vishenka11

New member
תודה רבה על המילים

החמות. אכן, אנחנו בסוג של מצוקה: נמאס לנו לריב איתו כל הזמן ומצד שני, נורא קשה לשחרר ולראות אותו מבזבז את זמנו בכיתה.
 

mykal

New member
רגע, בעיניך

ואני מבינה אותך, הוא מבזבז את זמנו,
בעיניו זה המקום שהוא נהנה בו. שהוא מפתח ומתפתח לשביעות רצונו.
הוא כך בתקשורת טובה עם אבא שגם אוהב אותו תחביב, זה כ"כ חשוב הביחד.
וזה לא מובן מאליו בגיל הזה.

אולי יש בי"ס שהוא רוצה לעבור אליו וימצא חברה שיאהב,
ולימודים שיחשוק בהם?
אנחנו מבוגרות ורוצות להיות פרקטיות ומתוכננות, אבל החיים שלהם
בנויים שונה.

אז תני לעצמך את חצי הכוס המלאה. בעתיד יספיק הכל--
ישלים מהר יותר משאת חושבת. ותצטערי על הריבים של עכשיו.
 

michal@gal

Active member
מנהל
חוסר הצלחה בתיכון לא סוגר לו את כל האפשרויות

תמיד אפשר בהמשך לשפר בגרויות או להרשם למכינה וללכת ללמוד מה שמעניין אותו.
&nbsp
נכון שחבל שהוא לא מנצל עכשיו את ההזדמנות ללמוד ולעשות בגרות טובה, אבל זה לא שווה לפתוח עכשיו במאבק איתו ב-4 השנים הקרובות.
 

danakama10

New member
השנה זה כבר לא עובד

אולי כי זה כבר קשה לו מדי? ככל שאני קוראת אותך יותר, הייתי ממליצה לך לרדת מהחלומות על כיתות אתגר ומופת ועל בגרות "איכותית".
עדיף ילד עם בגרות פחות "איכותית" אבל שמח מאשר ילד עם בגרות "איכותית" שמרגיש שהוא לא מוצלח.
תני לו להיות מי שהוא, הוא לא חייב להיות גאון כדי שתתגאי בו, ואל תאמללי אותו כשאת דוחפת אותו להצליח במקומות שכנראה קשים לו מדי.
שוב, כשמישהו פשוט אין לו הרבה חשק ללמוד, הוא עדיין קולט את החומר שמעבירים בשיעור, והוא עדיין יצליח לא רע במבחנים אם הוא קולט את החומר. במיוחד במתמטיקה ופיזיקה, שזה הבנה, לא שינון. אני חושבת שהעובדה שהוא על סף נכשל והיה נכשל ללא שיעורי העזר במתמטיקה ופיזיקה, זה רמז טוב לכך שהפלייסמנט שלו לא מתאים לו.
 

Ani15

New member
עוד קצת חומר למחשבה

מה שאני כותבת נובע מהנסיון שלי עם המתבגר שלי, עכשיו בי"ב. הוא ידע מצוין מה הוא רוצה: להצליח ובמקצועות יוקרתיים מורחבים (מתמטיקה וכימיה). רק מה, זה לא עבד במציאות, הוא לא הצליח. הדרכים שהצעתי לו (להשקיע יותר זמן, לקחת מורה פרטית) נפלו על אוזניים ערלות. היתה לו הדרך שלו ולא היה מוכן לשקול שום דרך אחרת. התווכחנו והתווכחנו, בסוף שחררתי, כמה אפשר. אז הוא נכשל. ושוב ושוב. ועכשיו באה הפואנטה הלא אופטימית: זה לא גרם לו לשנות את דעתו ואת דרכי הלימוד שלו. הוא עדין רצה להצליח, הוא היה מתוסכל מחוסר ההצלחה, והוא לא למד מזה כלום. עקשן ואטום ומתבגר.
באיזה שהוא שלב הבנתי שאני יודעת עליו דברים שהוא לא מצליח להבין: שהוא יכול, ושכדאי לו, ושהדרך שלו היא טעות. אז התעקשתי והמשכתי להתווכח. וגם זה לא עזר. מה שעזר היה לחפש עוד ועוד דרכים אחרות, אלטרנטיביות. במקרה שלנו זה נפתר בסוף (94 במתמטיקה! המגן שלו היה נמוך ב30 נקודות מזה) אחרי שהבאנו בערך 8 מורים פרטיים שעם האחרונה (והמצוינת בשבילו) הוא ממש עשה לי טובה שהוא נפגש כדי להיווכח שהוא טועה והיא כן יכולה ללמד אותו, ואחרי שדחקתי אותו לקיר עם ההכרה שהדרך שלו לא עובדת והגיע הזמן ש*הוא* יציע דרך חלופית, או יקבל את שלי. וכשהוא חשב שזה בא ממנו, הוא היה מוכן לקבל את זה. ועכשיו כבר קצת יותר קל לנו: אנחנו יודעים איך להתקדם לפתרון הקונפליקט הזה.
רק את מכירה את התכשיט שלך, ואת היכולות והרצונות שלו, ואם הכתה והמגמה שהוא רוצה מתאימים לו ומה כדאי לו. אבל אם את משוכנעת - אל תוותרי, רק תחפשי דרכים והצעות חלופיות. כרעיון אני רוצה להציע את בי"ס הטכני של חיל האוויר. אולי שם הוא ימצא את עצמו? שינוי כיוון ושבירת הרגלים (ההתנהגות שלו בבי"הס הנוכחי) יכולה לשנות הכל.
 

vishenka11

New member
תודה על הפתיחות

האמת, כבר חשבתי בכיוון הטכני- אחת הכיתות אצלנו משלבת בגרות ותעודת טכנאי בתחום חשמל ואלקטרוניקה. עם היכולת שלו להתעסק שעות בהלחמה והרכבה זה אולי יתאים לו. שוב, זה צריך לבוא ממנו.
נשב ביחד, נעבור על האפשרויות....
 

שלגיה73

New member
ונגיד שעכשיו הלחץ שלכם איכשהו יעבוד

והוא יתקבל למגמה הנחשקת
זה יספיק כדי שיוציא בגרות טובה?
או שגם ב 3 השנים הבאות תהיו המנוע שדוחף אותו?
אני הייתי בודקת איתו מה הוא רוצה, מה התוכניות שלו לתיכון, ועוזרת לו לממש את השאיפות שלו
לדעתי השיעור החשוב ביותר זה למצוא את הדרייב הפנימי וללכת איתו. ואת זה רק החיים מלמדים, לא ציון כזה או אחר בבגרות
אתם יכולים לעזור לו בכלים להתבוננות, ללמד אותו לתכנן קדימה- איך מה שאתה עושה היום ישפיע על ההמשך. אבל ההחלטה היא שלו, וצריך ללמוד לשחרר קצת
 

vishenka11

New member
זאת בדיוק הנקודה- איך ללמד אותו

לתכנן קדימה, איך לגרום לו להבין שהבחירות שלו היום משפיעות על ההמשך?
 
הוא בן 15. הוא לא מסוגל להבין את זה. אני חושבת שבדיוק כמוך
גם לי היה קשה לשחרר, ובכל זאת - אני חושבת שאין לכם ממש ברירה.
ההבנה של בחירות בהווה שמשליכות על העתיד מגיעה בגיל הרבה יותר בוגר מזה, ובמרבית המקרים (לדעתי) אנחנו לומדים את זה רק על בשרנו. וכך גם הוא יצטרך ללמוד.
בתור הורים זה קשה לעמוד מהצד ולראות את הילדים שלנו חווים חוויות כאלה (ועוד יותר קשה לראות את זה ולא להגיד "אמרתי לך"), אבל זאת הלמידה המשמעותית שלהם. ואם הוא ילמד את זה בגיל 15 ולא בגיל 35, הרווחתם.
 
למעלה