הילד אף פעם לא שמח בחלקו. מה עושים?
שלום
יש לי 2 ילדים, 8 ו-6. בת גדולה ובן קטן. שניהם ילדים חכמים, וכמיטב המסורת, לא חסר להם כלום.
שני הילדים אובססיביים אחד כלפי השני ובכלל, כלפי מתנות חומריות. זה מתבטא בכך ששניהם קנאים ביותר אחד לשני, ושניהם קודם כל בוחנים מה האחר קיבל ואף פעם לא שמחים בחלקם - אלא אם כן, אחד מהם מקבל משהו והשני לא, וזה מצב שכמעט לא קורה. מטבע הדברים.
הדבר השני, שיותר עולה לאחרונה הוא, שהם פשוט לא שמחים עם מה שיש להם. במיוחד הילד הקטן יותר. הוא כל הזמן טוען לקיפוח, ומבקש שייקנו לו עוד ועוד ועוד. כרגע זה בעיקר אספנות זיבלונים, אבל לאחרונה כשהודענו לאחותו שהיא תקבל פלאפון בהמשך השנה (בכפוף לעמידה במטלות וגילוי אחריות), היה סקנדל שלם, והבן הקטן נכנס לטאנטרום טוטאלי על כך שאחותו תקבל טלפון והוא לא.
אני לא כ"כ יודע כבר איך להסביר ומה לומר לו, כי הוא דוחה את ההסברים, ואומר שהוא לא יהיה שמח עד שגם הוא יקבל לפחות את מה שאחותו הגדולה מקבלת.
הבית שלנו הוא לא בית חומרי, כתפיסה. אנחנו אמנם מבוססים כלכלית אבל לא מתהדרים בסמלי סטאטוס חיצוניים, לא מסתובבים בקניונים, לא נוסעים ברכבים יקרים, ומשתדלים מאוד לשמור על פרופיל נמוך, גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים, בדיוק בשביל לא להשחית את הילדים. אבל זה לא נראה שעובד לנו כל כך כרגע.
אשמח לעצות. איך לגרום לילד להעריך את מה שיש לו יותר? איך לעקור את הציפיה שכל מה שהעולם נותן לאחד, גם השני צריך לקבל?
שלום
יש לי 2 ילדים, 8 ו-6. בת גדולה ובן קטן. שניהם ילדים חכמים, וכמיטב המסורת, לא חסר להם כלום.
שני הילדים אובססיביים אחד כלפי השני ובכלל, כלפי מתנות חומריות. זה מתבטא בכך ששניהם קנאים ביותר אחד לשני, ושניהם קודם כל בוחנים מה האחר קיבל ואף פעם לא שמחים בחלקם - אלא אם כן, אחד מהם מקבל משהו והשני לא, וזה מצב שכמעט לא קורה. מטבע הדברים.
הדבר השני, שיותר עולה לאחרונה הוא, שהם פשוט לא שמחים עם מה שיש להם. במיוחד הילד הקטן יותר. הוא כל הזמן טוען לקיפוח, ומבקש שייקנו לו עוד ועוד ועוד. כרגע זה בעיקר אספנות זיבלונים, אבל לאחרונה כשהודענו לאחותו שהיא תקבל פלאפון בהמשך השנה (בכפוף לעמידה במטלות וגילוי אחריות), היה סקנדל שלם, והבן הקטן נכנס לטאנטרום טוטאלי על כך שאחותו תקבל טלפון והוא לא.
אני לא כ"כ יודע כבר איך להסביר ומה לומר לו, כי הוא דוחה את ההסברים, ואומר שהוא לא יהיה שמח עד שגם הוא יקבל לפחות את מה שאחותו הגדולה מקבלת.
הבית שלנו הוא לא בית חומרי, כתפיסה. אנחנו אמנם מבוססים כלכלית אבל לא מתהדרים בסמלי סטאטוס חיצוניים, לא מסתובבים בקניונים, לא נוסעים ברכבים יקרים, ומשתדלים מאוד לשמור על פרופיל נמוך, גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים, בדיוק בשביל לא להשחית את הילדים. אבל זה לא נראה שעובד לנו כל כך כרגע.
אשמח לעצות. איך לגרום לילד להעריך את מה שיש לו יותר? איך לעקור את הציפיה שכל מה שהעולם נותן לאחד, גם השני צריך לקבל?