עוד שאלה בנושא קשב וריכוז

[אנה חדשה]

עוד שאלה בנושא קשב וריכוז

קיבלנו את התוצאות ה-BRC.
עשינו כי קיבלנו אבחנות סותרות של שני רופאים.
רשום שלפי השאלון שבעלי מילא, יש מדד קשב לא תקין, ומדד אימפולסיביות גבולי.
אבל לפי המבחן, יש חריגה גדולה מאד בתכנון והתארגנות וכל השאר תקין. והמסקנה שלהם היא שאין לו הרעות קשב.
אבל זה בא בסתירה להתנהגות שלו (התשובות של בעלי).
אז מה קובע? אני זוכרת שהמבחן לא מהווה כלי החלטה אלא כלי תומך, אבל לקיוונו שהוא יעזור לקבל אבחנה. האם לסמוך על התוצואת? לפנות לעוד איש מקצוע?
ומה זה אומר בשטח? כי נתנו לנו המלצות אבל הן לא מתאימות לו. לדוגמה, לתלות מערכת שעות. אבל הוא לא שוכח ציוד. הוא כן שוכח לסדר תיק, אבל לגמרי. אם כבר מסדר, אז לא שוכח כלום.
הוא יכול לשכוח אוכל, או יסתובב ויחלום במקום להתכונן.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אכן בנושא של הפרעת קשב, אין מבחן כלשהו שיכול לקבוע בוודאות
שיש או אין הפרעת קשב. זו אבחנה קלינית, שצריכה להתקבל על ידי רופא מומחה בתחום, כשכל הבדיקות האחרות (מוקסו, BRC, TOVA וכו) הן רק עוד מידע, עוד מדד, שאפשר לקחת בחשבון כשמשקללים את מכלול הנתונים והמידע שמקבלים מהורים, בית ספר והילד עצמו.
השאלה היא מה בעצם המטרה שלכם. אתם רואים את קשיי ההתארגנות, את החולמנות, ולהם צריך לתת פתרון. זה פחות משנה כרגע אם תקראו לזה הפרעת קשב או לא. צריך לעזור לילד ולתת לו כלים לשפר את הקשיים.
אז לשאלתך - עם הבדיקה צריך לפנות שוב לנוירולוג/רופא אחר שמומחה בתחום הפרעות הקשב, אבל במקביל להתחיל למקד את הקשיים ההתנהגותיים, למפות בדיוק מה דורש שינוי, ולהתחיל לעבוד על זה (לבד או עם עזרה חיצונית).

 

[אנה חדשה]

אז זאת בעצם השאלה

למי לפנות? מה לומר? לתאר קשיים בלי להתייחס לתוצאות האבחונים?
יש דרך לגרום למישהו לא לשכוח לקחת את האוכל?
אפשר לכתוב צ'ק ליסט, אבל אז הוא יכול לשכוח להסתכל בו.
או מישהו שמסתובב בבית בלי איזו מטרה ברורה או תוצאה - איך עוצרים את זה?
בבית הספר הוא מסתדר, הציונים גבוהים למרות רמת הלימודים.
הבעיה היא יותר בבית, כי הוא משתחרר מהלחץ של הלימודים וחברים וכד'.
ומה הכי מוזר? הילד נורא אוהב לארגן דברים: מפגשים חברתיים, הרצאות לכיתות הנמוכות (כשהיה ביסודי) וכד'. ועוד דואג לתזכר אחרים, למצוא פתרונות אם מתגלה בעיה. המורה ממש שיבחה אותו על זה ביום הורים. שם פתאום אין לו בעיית התארגנות. וכל פרט קטן מטופל בצורה מושלמת.

 

[חייבתלהגיב]

אפשר להוסיף "אוכל" למערכת...

ולמה מפריע לך שהוא מסתובב בבית?
עכשיו אני רואה שהבעייה שלכם היא בבית. למה הוא צריך להתרכז בבית? מה הוא צריך לעשות?
את לקחת אותו לאבחון כי הוא שוכח להכניס אוכל לתיק?
זה בהחלט נשמע כמו בעיית התארגנות, אבל גם לא נשמע כמו משהו שצריך ללכת לאבחון בשבילו.

 

[אנה חדשה]

זה יכול להיות להימשך שעות

הוא הולך למקום אחד במטרה לעשות משהו, ואז בדרך שוכח לאן הוא הולך וחוזר בחזרה, עד שבסוף רואה פלאפון ומתחיל להתעסק בו בלי להיזכר שהתחיל את ההליכה שלו במטרה מסוימת.

 

[חייבתלהגיב]

אבל אילו מטרות חשובות יש לו בבית?

או שזה עדיין בהקשר של להתכונן לבית הספר?
את יכולה אולי לתת דוגמאות למה הכוונה במטרות שיש לו בבית ונזנחות? זה פשוט לא ברור לי למה הכוונה ולמה צריך עזרה בהקשר הזה.

 

[אנה חדשה]

זה בולט בעיקר כשמדובר בארגון

איכשהו הכל קשור לזה. לדוגמה, הוא זרק חולצה בסלון ואמרתי לו לשים במקום. הוא לוקח אותה ובמקום ללכת ישר לסל הכביסה, הוא נעמד איתה. אחרי זה הולך לחדר שלו, אחרי כמה דקות נכנס לחדר עבודה (עדיין עם החולצה ביד). בסוף מניח את החולצה על הכיסא ומתיישב ליד המחשב.

 

[חייבתלהגיב]

איך בעצם בעלך יודע איך הוא מתנהג בבית הספר?

הבית הוא מקום מאוד שונה מבית הספר. אולי יש לו "הפרעת קשב" בבית ולא בבית הספר?
אני, למשל, יודעת (כי המורים אמרו לי) שהבת שלי לא מתפקדת כמו שצריך בבית הספר, אבל אני לא יודעת מה היא בדיוק עושה שם ואיך עובר עליה היום. בבית היא מתנהגת בסדר גמור, אבל זו סביבה שונה לגמרי. אם היו מבקשים ממני למלא שאלון שרלבנטי להתנהגות שלה בבית הספר, התשובות שלי היו מבוססות על רסיסי מידע שקיבלתי ממנה ומהמורים - אבל אני, כשלעצמי, לא באמת יודעת מה קורה שם.
אני גם זוכרת מהילדות שלי שההתנהגות שלי בבית, עם האחים שלי, וכו', הייתה מאוד מאוד שונה מההתנהגות שלי בבית הספר.

מצד שני, היא טובה במבחנים - גם בבית הספר, וגם הם לא משקפים את התפקוד הרגיל שלה בבית הספר, אז גם מבחן לאו דווקא ישקף את היכולות שלה.

כך שאם כבר, נראה לי שהגיוני יותר לתת למחנכת למלא שאלון לגבי מה שקורה בבית הספר (כי הרי זו הסביבה שחשוב לכם שהוא יתפקד בה, נכון?) מאשר לתת להורה למלא שאלון על הבית (ואולי גם על בית הספר - כשהמידע הוא מינימום מיד שנייה). אם כי גם פה מבט מבחוץ לאו דווקא ישקף את מה שעובר על הילד - כי אני יודעת שהיא לפעמים מקשיבה כשהם חושבים שהיא לא (אבל לא להפך, כי הם אף פעם לא חושבים שהיא מקשיבה

).

במקומך הייתי מנסה להבין מה היה בשני המבחנים - על מה שאלו בשאלון, ומה היה במבחן - ואז מנסה להבין עד כמה זה רלוונטי ומשקף, לדעתי, את היכולות של הילד. למשל, אם הילד שלך, כמו הבת שלי, "מתעורר" במבחנים - אולי המבחן לא מאוד משוקף. או אם השאלון של הבעל כ-ן היה על דברים רלבנטיים שהוא כן יודע לענות עליהם - אולי הייתי סומכת עליו יותר. נראה לי שהתשובה לגבי על מה לסמוך תלויה בילד הספציפי, ואין תשובה כללית שנכונה. נכון שאת לא מומחית, אבל זה מה שאני הייתי עושה כדי להתחיל לגבש דעה אם כדאי, למשל, להמשיך לפנות הלאה לאיש מקצוע, ואם כן למי.

 

[הפוך עם ראש כפול]

בדיוק בגלל זה בתהליך של אבחון קשב גם ההורים וגם מחנכת צריכים
למלא שאלון. חלק מההגדרות של הפרעת קשב הן שהסמפטומים צריכים להופיע לא רק בבית הספר או בבית, אלא גם וגם. והרבה פעמים רואים את זה גם בתחום החברתי.

 

[חייבתלהגיב]

אבל אצלם לא נראה שהמחנכת מילאה.

אצלנו זה באמת תמיד היה מסתורי מבחינתי - מה קורה לה שם בבית הספר ומה עובר עליה? כי בבית היא בסדר. גם עם חברות וחברים היא סבבה - היא לא הכי מתעניינת או יוזמת, אבל כשנפגשים הכל סבבה. ובבית ספר - כלום. עציץ. מוציאה עיפרון רק כשיש מבחן...

 

[הפוך עם ראש כפול]

כן, כנראה. רק רציתי לומר שאת בהחלט צודקת שלא תמיד מה שאנחנו
רואים בבית, זה מה שגם רואים בבית הספר. מדובר בשתי סיטואציות שונות לחלוטין, עם דרישות שונות, מאפיינים סביבתיים שונים.. אפילו באבחונים דידקטיים לפעמים לא רואים תופעות שמחנכות מדווחות עליהן (מוסחות, טווח קשב נמוך וכדומה), כי התנאים באבחון מאוד שונים מהתנאים בכיתה.
במיוחד באבחנה של הפרעת קשב מאוד חשוב להצליב ולהשוות בין כמה שיותר מקורות מידע, מכמה שיותר סביבות של הילד. אי אפשר לקפוץ למסקנה רק מדיווח של מורה אחד או ממשהו ספציפי שקורה בבית.
וספציפית במקרה שאנה מעלה, אם הקושי הוא סביב ארגון והתארגנות ביומיום, אז לעניות דעתי (הלא קובעת כלום) פחות חשוב לקבוע אם כן או לא מדובר בהפרעת קשב, ויותר חשוב לחשוב איך אפשר לעזור לילד בנקודות שגם מפריעות לו (כמו למשל לשכוח לסדר מערכת).

 

[חייבתלהגיב]

האמת שזו פעם ראשונה שאני שומעת על מישהו

שהולך לאבחון הפרעת קשב בגלל התפקוד של הילד בבית, כשבבית הספר אין בעייה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני לא

זה שכיח בשני מצבים:
1. ילדות "טובות ושקטות", שמאוד קל לא לראות בכיתה שהן כל כך שקטות כי הן פשוט בעולם אחר, אבל בבית מאוד בולט להורים שהילדה "לא הייתה בכיתה", מתקשה להתרכז לאורך זמן כשמכינה שיעורים, מורחת את הזמן וכו'. זה כמובן קורה גם עם בנים, אבל אני בכוונה אומרת "ילדות" כי זה באמת יותר בולט אצל בנות.
2. ילדים חכמים באופן כללי. ביסודי כל כך לועסים את החומר, שגם אם שמעו אותו חלקית פעם אחת, בשיעור הבא ישמעו שוב, יקלטו בקלות ויצליחו במבחנים גם בלי ללמוד ובלי להכין יותר מדי ש"ב. למערכת יש נטייה לחשוב שלילדים עם ציונים טובים אין שום קשיים, והכול בסדר כל עוד ההישגים טובים. בהרבה מקרים ההורים רואים בבית כבר במהלך היסודי שלילד אין הרגלי למידה, שקשה לו לשבת ולהתרכז גם במקרים הבודדים בהם הוא נדרש לכך, אבל באמת כל עוד הציונים טובים, לכאורה קשה לבוא בתלונות לילדים. בלא מעט מקרים הקושי מתחיל כשהם עוברים לחטיבה, ואז פתאום נדרשים מהם לימודית דברים שהם לא מורגלים אליהם. יש כאלו שיצליחו לעשות שינוי ולהתאים את עצמם לשינוי המערכתי, ויש כאלו שלא. ואז פתאום בבת אחת יש ירידה בציונים ולא מבינים למה.
חלק מההורים לילדים כאלו מבינים את הבעייתיות כבר בשלבים מוקדמים, אבל לא כולם.

 

[חייבתלהגיב]

אבל היא אפילו לא דיברה על בעייה של תפקוד לימודי בבית -

אלא על בעייה של התארגנות ליציאה לבית הספר ועל שיטוט בבית.
היא לא התלוננה שהוא לא יודע מה היה בכיתה או לא מתרכז בהכנת שיעורים - היא בכלל לא דיברה על הצד הלימודי.

 

[הפוך עם ראש כפול]

תראי, אני הרי לא מכירה את המקרה הספציפי ואני גם לא בטוחה
אם היא מדברת על הבכור (כך נראה לי, לפי מה שאני זוכרת מפוסטים קודמים בנושא) או על ילד אחר במשפחה. אבל כנראה שזה מה שהכי בולט ומפריע לה כרגע. ובעיות התארגנות הן באמת מכשלה ומשהו בולט בחיי יום-יום.
אני אדבר רגע על המשפחה שלי. לאחי יש הפרעת קשב קשה. ממש. הוא גם ממש ממש ממש חכם. היה עתודאי, סיים בהצלחה רבה הנדסת חשמל בטכניון, ואחר כך גם עשה תואר שני בוייצמן. הוא בנאדם מצליח מאוד בעבודה, אבל אם תראי אותו מתנהל בבית ביומיום שלו, זה פשוט קטסטרופלי. בעיות התארגנות כ"כ קשות, ברמה שלרוקן מדיח לוקח לו חצי יום. לצאת מהבית (מהרגע שהוא כבר לבוש ומוכן) לוקח לפחות רבע שעה, כי הוא יוצא-חוזר-יוצא-חוזר-יוצא-חוזר וכו, כי כל פעם מגלה ששכח משהו, נדמה לו ששכח משהו, לא יודע איפה שם משהו.. וזה קבוע. לא משהו חד פעמי. בבי"ס הייתה לו תמיד מחברת אחת לכל המקצועות, וגם בה בקושי היה כתוב משהו. בעבודה הוא יחסית מסודר, אבל בבית זה ממש בעייתי. וגם אשתו כזו, כך שאת כבר יכולה לדמיין לעצמך איך הבית שלהם נראה ומתנהל.
לבת שלהם (בת 8) גם יש הפרעת קשב עם בעיות התארגנות (לא ממש מפתיע

). כשהיא צריכה להתלבש כדי לצאת מהבית, צריך לשבת עליה ולהזכיר לה כל שלב בהתארגנות, אחרת היא גורבת גרב אחד, ומשחקת רבע שעה בבובות. ושוכחת שאי פעם הייתה צריכה להתלבש ולצאת. ואז "מעירים אותה", והיא תגרוב עוד גרב, ואם יעזבו אותה לנפשה היא תלך לצייר. לא כי סרבנית או עושה דווקא, פשוט שכחה שהייתה באמצע של משהו.
קשיים של סדר, ארגון והתארגנות (פונקציות ניהוליות בשפה מקצועית יותר) הם מאפיין שכיח של הפרעת קשב, והם מאוד משפיעים על חיי היום-יום, ולכן בולטים לא פחות ממאפיינים אחרים.

 

[סביון1]

גם אצלנו קשיי הסדר, הארגון וההתארגנות לא פחות קשים וכואבים

מהקושי בלימודים.

 

[חייבתלהגיב]

וואו, נשמע קשה באמת.

 

[הפוך עם ראש כפול]

והוא עוד "המאורגן" מבין שניהם

להיכנס אליהם הביתה זה
כמו להיכנס לבית שהרגע יצאו ממנו צוות שודדים מקצועי

לאנשים מאורגנים ומסודרים כמוני וכמו בן זוגי מאוד מאוד קשה לראות את זה מהצד.

 

[חייבתלהגיב]

אממ... אצלנו ברגעים הבודדים שהבית מסודר,

אנחנו עושים מסיבה. וזה לא כי אנחנו לא מסודרים, זה כי אין לנו זמן לסדר. עכשיו הבית מסודר (כמעט) כי היינו חולים בחנוכה אז היה זמן לסדר - אז הגדולה הזמינה שתי חברות למיני מסיבה (קישוט עוגיות וסרט).
אבל באמת, ממש כל פעם שלגמרי נקי ומסודר אנחנו עושים משהו - פעם מארחים חברים לעל האש, פעם משפחה, וכך הלאה. אז פעם-פעמיים בשנה ככה

.
לשאר המסיבות שצריך לעשות אנחנו עושים אאוטסורסינג למקום מסחרי או לבית של חמותי או לבית של אחי... תגידי תודה שאחיך לא חשב על הרעיון הזה של לארח בבית שלך

.

 

[הפוך עם ראש כפול]

מאחר ואחי גר בקנדה, זה קצת קשה לו לוגיסטית

ואני מבטיחה לך שהבלגן שאת מדברת עליו זה ממש לא הבלגן שאני מדברת עליו. אי אפשר לתאר

אבל עזבי, זה פחות משמעותי. באמת שההתנהלות היומיומית היא הבעיה האמיתית בסיפור.