בוקר טוב

עד כאן. הבנו את דעתך, לא מקובל עליי פוסטים כאלו.
 
ואגב - המשפטים הראשונים שלו ממש סותרים את כל מה שטענת
בפוסט המקורי שלך. וגם ההמשך רחוק מלהיות המשפטים המוגזמים ("סם מסוכן לכל דבר ועניין"). אולי בעצם היה עדיף שאתה עצמך היית מקשיב לדבריו לפני שכתבת את הפוסט שלך.
 
קודם כל

הורים שחוו על בשרם את הצורך בתרופה שתעזור לסנכרון במוח יכולים להחליט יותר טוב ממך מה טוב לילד שלהם.
ושנית, גם הורה שאצלו הכל היה בסדר, אבל רואה שאצל הילד שלו יש קושי ממשי בריכוז וכל דבר הכי קטן משבש אותו, יכל להחליט לתת לו את העזרה והפוקוס הזה.

זה בדיוק כמו דיון האם צריך או לא לחסן. ויבואו כל (סלח לי אבל בעיניי הם מטורללים) שמאשימים את החיסונים שיש להם ילד על הספקטרום, ויעדיפו ילד עם שיתוק פוליו העיקר לא לחסן.

לבוא ולהפוך הורה כזה או אחר פה בפורום להורה טוב או רע זו אימרה חזקה ודי מרושעת.
 
בוקר טוב

בטוחה שיש פה הורים שידעו להנחות אותי מבלי שאמצא את עצמי מותשת רק בנסיון להבין את ההליך


אני רוצה לעשות לבת שלי (בת 8, כיתה ג') אבחון קשב וריכוז.
מה האפשרויות והפרוצדורה(ופחות או יותר עלויות בכל אפשרות אם יש לכם מושג) ?
 
אולי זה יעזור

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5061375,00.html
&nbsp
אני לקחתי את הבן שלי לפסיכיאטר פרטי, אחרי כמה פגישות איתנו ועם הילד אמר שיש לו הפרעת קשב חמורה והוא חייב טיפול תרופתי.
אחרי כמה חודשים לקחתי אותו לניורולוג של הקופה. קיבלתי מראש שאלונים שמלאתי ושלחתי. בפגישה אחת, תוך 5 דקות, הוא אמר שלילד אין כלום.
עכשיו לקחנו אותו לבדיקת BRC. קיבלנו תוצאות שאני לא מבינה ומחכה שהרופא יחזור אלי. כתבו, מצד אחד, שיש לו בעייה חמורה בהתארגנות אבל אין חוץ מזה שום בעייה בקשב. ובמשפט מתחת רשמו שנכשל ב- 6 מתוך 9 פרמטרים ולכן יש עדות לבעיית קשב.
הדבר היחיד שהבנתי, שאין אבחנה סופית ברוב המקרים.
 
קראתי פה בפורום תשובה

מפורטת שכתבה "הפוך עם ראש כפול" והאמת שאני תוהה.
אם באמת הולכים לנוירולוג כמו שאת הלכת - זה בשביל רטלין/קונצרטה במידת הצורך.
וכדי לקבל במידת הצורך עזרה והקלות מסויימות צריך ללכת למכון הפרטי כמו ניצן?

ואם זו באמת הדרך, הפניה לנוירולוג דרך פסיכיאטר פרטי או שאפשר דרך רופא ילדים ולקבל תור בטווח זמן נורמלי, האם הוא מספיק.

מה בא קודם....

הלכתי לאיבוד

בעבר אני אישית היתי בניצן באבחון, ולאחר כמה שנים כשעשיתי גם עבור האונ' המליצו על קונצרטה ואז כבר שלחו לנוירולוג אם זכרוני לא מטעני.
 
אני כאן כדי לנסות לעשות קצת סדר

הפרעת קשב וריכוז הינה הפרעה רפואית, בעלת בסיס נוירולוגי, ולכן רק לרופא יש את הסמכות לאבחן הפרעת קשב - נוירולוג, פסיכיאטר או רופא להתפתחות הילד, אשר עברו התמחות ספציפית בתחום.
&nbsp
אבחון תפקודי למידה/אבחון דידקטי (כמו שעושים בניצן, למשל) לא יכול לקבוע האם יש או אין הפרעת קשב. באבחון כזה אפשר לראות סימנים לקשיים בתהליכי הקשב, להסביר כיצד הם באים לידי ביטוי וכיצד הם משפיעים על תהליכי הלמידה (ולכן גם איך אפשר לצמצם את השפעותיהם), אך לא ניתן לבצע אבחנה מבדלת ולקבוע האם הקשיים הינם על רקע נוירולוגי, על רקע רגשי, או אפילו כפועל יוצא מקשיים לימודיים אובייקטיביים.
&nbsp
אם הקושי המרכזי שאת רואה הוא בתהליכי הקשב והריכוז, עדיף להתחיל מבדיקה רפואית.
אם את רואה גם קשיים לימודיים ולא ברור לך "מה ביצה ומה תרנגולת" בסיפור, כדאי לפנות לאבחון תפקודי למידה מקיף, כדי לעשות קצת סדר.
מקווה שקצת עזרתי להבהיר, ואם לא - תרגישי חופשי להמשיך לשאול
 
קודם כל

כמובן שעזרת. בתשובה הקודמת שלך שקראתי בנושא הסברת בצורה מאוד מפורטת ונתת לי כיוון ברור בנושא.
אני אספר בכמה מילים כי העלית את נושא הביצה והתרנגולת.
קודם יש הסטוריה מ2 צדי המשפחה להפרעות קשב. בצד של אבא לא עשו עם זה כלום (אחיות שלו).
בצד של האמא (אני) אני ואחותי אובחנו דרך ניצן. בהמשך דרך מכונים שאוניברסיטאות עובדות איתם (כי לא קבלו את האבחונים של ניצן, רק שלהם). שתינו קבלנו המלצות לקונצרטה/רטלין. (כמובן תוספות זמן והקלות מסויימות). אחותי ממש הלכה עם זה לנוירולוג כי היה לה מאוד חשוב לקבל את העזרה התרופתית והיא לוקחת ריטלין דרך קבע. (אולי בקיץ קצת פחות). הן בתואר הראשון והן בשני.
אני נותנת את ההקדמה הזו כי בעבר אמרו לה שזה גנטי ותורשתי, ואם אחותה כבר אוחנה זה חשוב לדעת.

מבחינת הילדה עצמה, כבר בגיל 3 אמרה לי הגננת לשים לב מבחינת יכולת ריכוז לטווח ארוך וישיבה במקום בזמן ביצוע מטלות, ריכוז וכו. זה היה גן קיבוצי אבל לא עשו איזשהם חוברות עבודה וזה פחות הורגש אבל כן לקחתי לאבחונים שעושים בגיל הזה, קבלנו ריפוי בעיסוק ל3 מפגשים ואחרי זה המרפאת "זרקה" אותנו ואמרה שהכל מצוין ושנפסיק לבלבל לילדה את המוח. על הדרך אספתי גם רכיבה על סוסים שהיא עשתה שנתיים עד שפג התוקף.
כל הזמן הזה (מגיל 3-8) עקבתי אחריה בזמן לימודים אבל גם בזמן דברים אחרים. כשהיא לומדת או אוכלת היא לא מסוגלת לשבת. כל הזמן קופצת, עומדת, מטיילת, זזה, נמרחת, נשכבת.
כיתה א+ב לא היה שום פידבק בנושא מהמורה אז זרמתי. בכיתה ב גם היה מבחן מחוננים והיא עברה אותו (אם זה משנה)
עכשיו כיתה ג', בחנוכה עברתי איתה על חוברות שקבלו לחופש, חשבתי שאני מקבלת סחרחורת מהתזוזתיות שלה.
והנה, אחרי שבוע (אתמול), הינו באספת הורים. המורה ממש לא הציפה כיון כזה, אבל הדברים שהיא כן אמרה גרמו *לי* לחשוב בכיון.
היא כל הזמן מטיילת בכיתה, מפטפטת, מאבדת ריכוז. לא פועלת לפי הוראות וסדר. הציונים שלה מעולים (השנה יש להם ממש המון מבחנים והכתבות ובחני פתע) ויכל להיות שזה קצת מכסה, אבל אם המורה משווה לשאר 35 הילדים בכיתה והיא זו שבולטת בה כמטיילת הקבועה, כמתנועעת הקבועה, כזו שכל הזמן לא שקטה וכל מה שכתבתי בפסקה הזו, כן גורם לי לחשוב על הנושא.
אני גם די בטוחה שזה מקשה עליה.
המורה נתנה דוגמא, שמי שפועל לפי מה שהיא מסבירה ממש מסמן בטקס הקריאה את התשובות, כותב מספור לנק ואז קל לו למצוא. ואצלה כל הזמן מתחילה לקרוא הכל מהתחלה.

(מקוה שכל החפירה נותנת לך תמונה טובה)
 

Ani15

New member
מציעה לך לעזוב אותה במנוחה

הציונים שלה מעולים, אף מורה לא מתלונן, והמצב החברתי טוב (או לפחות לא העלית אותו, אז כנראה שזה נכון). אז היא תזזיתית. אז מה.
אין טיפול להפרעת קשב למעט טיפול תרופתי. לטיפול התרופתי יש כל כך הרבה תופעות לוואי (חלקן פיסיות, חלקן התנהגותיות - חוסר תאבון, תחושה "רדומה") שכדאי ללכת אליו רק אם התועלת בו עולה על הנזק. רק שאצלך, כמעט ואין נזק, לכן כנראה שהמשוואה הזו לא תעבוד.
ילדים אינטיליגנטים יודעים לחפות על הקשיים שלהם בדרכים אחרות. אז אולי היא לא יעילה בהבנת הנקרא, אבל היא מספיק חכמה כדי להבין את הנקרא גם כשהיא קוראת אותו שמונה פעמים. אז זו הדרך שלה, למה לשנות? יש מצב שעם התקדמות הלימודים (תיכון) יהיה לה קשה יותר, אז תטפלי אז. בינתיים, תעזבי את הציפיות שלך לזה שהיא ירשה הפרעה כזו או אחרת, ותני לה להיות היא.
 
אני מסכימה עם כל מילה שלך

גם אם אכן יש קשיים של קשב, הילדה החכמה מצליחה לפצות עליהם.
וזה הרבה יותר טוב מהשפעה תרופתית המזיקה גם בטווח קצר וגם בטווח ארוך
 
זה לא מדוייק

את המצב החברתי לא העליתי כי לא חשבתי שהוא קשור (עדין לא חושבת), הוא סביר. המורה כן התלוננה באספת הורים. ואמרה שהמורה לאנגלית גם מאוד מתלוננת על זה (המורה לאנגלית היא חברת יומן שלנו מתחילת השנה, כל שיעור כמעט מכתב).

השאלה היא לא בנושא הציונים (כרגע, בעתיד זה כן יכל להפריע), אלא בעובדה שהיא מפריעה לאחרים, וננזפת - מה שלא נעים לה, ופוגע לה בביטחון העצמי.
 
אוקיי. מהצד, ורק מקריאה, ובלי להכיר את הילדה
נשמע שזו ילדה אינטליגנטית מאוד, שמצליחה לחפות על קשיי קשב (וזה אכן נשמע כמו הפרעת קשב) באמצעות היכולות שלה.
אני לא חושבת שאת מחפשת בשבילה טיפול תרופתי, נדמה לי שאת בעיקר רוצה לדעת האם באמת יש בעיה, ואם כן - למה לשים לב בעתיד ואיך אפשר להקדים תרופה למכות עתידיות. אם אני צודקת, אז אני ממליצה לך בעיקר להתחיל לקרוא. לקרוא על הפרעת קשב, על אופני הביטוי השונים שלה, על האופן שבו היא עלולה להשפיע על התפקוד בחיי היום-יום בכלל. לא התייחסת, למשל, ליכולת הסדר, ארגון והתארגנות של הילדה. בלא מעט מקרים של הפרעת קשב יש פגיעה ביכולות אלו, וזה משפיע בין היתר גם על יכולת ארגון לוח זמנים, יצירת הרגלי למידה יעילים וכדומה.
מצטרפת לאני - זו לא מועמדת לטיפול תרופתי. לכל הפחות לא כרגע. אבל כן כדאי לך להתחיל ללמוד את הנושא, באופן עצמאי, בהרצאות, במרכזים שנוגעים לתחום הזה, כדי לכוון את ההסתכלות שלך ואת היכולת לזהות קשיים מינוריים, עוד לפני שהם מקבלים נפח גדול מדי, כדי שאפשר יהיה לטפל בהם כשהם עוד קטנים (למשל דרך אסטרטגיות למידה).
וכן - הפרעת קשב היא אכן תורשתית. במשפחה שלי זה מאוד ברור
 
תודה רבה,קצת מענה

מבחינת סדר וארגון, אני לא כל כך יודעת מה בגיל הזה כן ניתן לצפות והילד יעמוד בו ומה לא. בבוקר אני זו שצריכה לרדוף אחריה כל הזמן, אחרת היא תעבור לשחק עם המשחקים, החיות או לקרוא ספר. אחרי בית הספר אני רודפת שתשים במקום דברים, או תכין את התיק, או תיכנס למקלחת (אבל זה משהו שיש אצל רב הילדים לא?)
אנחנו מקבלים לא מעט מכתבים על חסר בציוד. היא לא הביאה את הספר של המקצוע (למרות שידעה שהוא מתקיים וכן הביאה את המחברת) - או להפך.
לגבי הרגלי למידה קצת קשה לי לדעת. שיעורי בית היא מכינה במסגרת הצהרון שהיא נמצאת בו (וזה אחד החששות שלי לשנה הבאה) ושם יושבים להם על הראש. למידה לאותם בחנים ומבחנים זה בניג'וס שלי. גם עכשיו יש את העבודות להגשה בזוגות ובשלשות, בינתיים עושה רושם שלא הילדות ולא ההורים שמים לזה לב.

אני אשאל אותך משהו לגבי הנושא של טיפול תרופתי, אני אישית בחרתי לא לקחתי קונצרטה שהומלצה לי כי כבר היתי אחרי הלימודים, ולמרות שאני מרגישה בעבודה שזה יכל היה מאוד להועיל, אני לא מרגישה שזה פוגע בי ובגלל זה לא לקחתי.
אחותי לעומת זאת לוקחת ללימודים והיא אומרת שזה עולם אחר לחלוטין. והיא היתה מצטיינת דיקן במשך 4 השנים של התואר הראשון (התחילה עכשיו שני) ואומרת שבלי רטלין היא פשוט לא מסוגלת בכלל ללמוד. לא מסוגלת לשבת שניה וכל פיפס הכי קטן גורם לה לעופף.

הפחד שלי, הוא יחיד, לא לגרום לילדה עוול, שהיא תרגיש כל הזמן שמצפים ממנה לשבת ולהתרכז והיא לא מסוגלת.
 

Ani15

New member
אה, לא

זה לא ככה אצל כל הילדים. זה ממש התיאור של קשיי התארגנות, שזה אחד הסימנים/ בעיות של הפרעת קשב וריכוז. עוד סממן נפוץ הוא חשיבה ודיבור אסוציאטיבים ("קופצים מנושא לנושא", לוגיקה שרק הוא יכול להסביר).
לגבי התרופות, זה מאוד אשי. אני מגדלת יורש (כבר כמעט בן 18) עם הפרעת קשב ADD, עם קשיי התארגנות מטורפים (הוא הצליח לאבד כמעט כל דבר, ועל התארגנות ללימודים - לזכור מתי מבחן וכו - בכלל לא היה על מה לדבר), אבל ללא בעיות התנהגות (כי הוא לא היפר, הוא חולם כשהוא מאבד קשב), וכמעט ללא בעיות למידה (אינטליגנציה מעל הממוצע). הוא מאוד סובל מתופעות הלוואי של התרופות (ולקח לנו המון זמן למצוא סוג ומינון שאפשר לחיות איתו), והן עוזרות לו במידה מוגבלת מאוד, אז הוא בדרך כלל לא לוקח. מצד שני, יש סביבנו ילדים שלא מוכנים להתחיל את היום בלי תרופה. אם את הולכת לכיוון הזה, חשוב מאוד למצוא רופא סבלני וידען שיעשה אתכן את התהליך המפורט והארוך עד שמוצאים את סוג ומינון התרופה הנכון.
לגבי עוול, אני לקחתי אותו בכתה ד לאבחון בניגוד לדעת המחנכות שלו (כי לא היתה שום בעיה עם ביה"ס), כי יום אחד הוא חזר הביתה ואמר "אני טיפש". מכיוון שידעתי בוודאות שהוא לא, וידעתי שיש פער ממשי בין היכולות שלו לבין המימוש שלהם בביה"ס, והבנתי שיש משהו שפוגע בדימוי העצמי שלו, חיפשתי לתת שם למשהו הזה. כשהיה שם (מאז הספקנו עוד שלושה אבחונים שאימתו את זה), היה יותר קל להגיד "אתה לא טיפש, יש סיבה לזה שאיבדת/ שכחת/ עופפת" וכו'. עד היום לפעמים צריך להזכיר לו את זה. רק את מכירה את הבת שלך ויודעת אם משהו מפריע לה ולכן כדאי לאבחן אותו או לא. לגבי הטיפול - אפשר לבחון את האפשרויות השונות אחרי האבחון (הגענו לתרופות רק לקראת הבגרויות, אבל את הארכות הזמן הוא היה צריך כבר מהחטיבה. ביסודי לא ממש היה צורך במשהו).
 
למעלה