הפוך עם ראש כפול
New member
התייעצות לגבי הבכור
לא לראשי!!!
הבכור - כיתה ז' - יוצא בקרוב למחנה אימונים. 3 לילות.
בקשו הורים מלווים, ואנחנו ממש לא התנדבנו. כנראה שגם הרבה אחרים ממש לא התנדבו, ולכן פנו אלינו אישית ושאלו אם נוכל ללוות לילה אחד. לפניות אישיות מהסוג הזה אנחנו בד"כ לא מסרבים, ואכן הסכמנו להגיע ללילה האחרון. זה אומר שנהיה שם פחות מ-24 שעות - מניחה שנגיע מתישהו בשעות אחר הצהריים, בבוקר נלווה אותם לאימון ובזה סיימנו את תפקידנו.
כשהבכור שמע את זה אתמול בערב הוא לא היה מרוצה בלשון המעטה, והגיב מאוד בתוקפנות. כעס מאוד, אמר שלא נפנה אליו ולא נדבר איתו כשנהיה שם. אני מאוד נפגעתי, וכל הסיטואציה הייתה מאוד מעליבה. הרגשתי לרגע כמו איזה ארנק מהלך, שלהראות בקרבתו בחברה זה כמו להיות עם איזה "פריק שואו".
מאוד מתלבטת עכשיו איך להגיב. אתמול אמרתי לו שזה מאוד פוגע, ולא עליתי להגיד לו לילה טוב. הוא רגיל שאני עדיין "משכיבה" אותו לישון ולא עשיתי את זה. היום גם לא אבוא לקחת אותו מבית הספר, נותנת לו שייסע באוטובוס (בד"כ כשמסיים מאוחר אני באה לקראתו ובאה לאסוף אותו, וככה חוסכת לו 15-20 דקות הגעה הביתה). אמרתי לו שכל כך נפגעתי, שלא בא לי לעשות בשבילו שום דבר אקסטרא, מעבר לחובות הבסיסיות שלי כלפיו.
אז עכשיו אני מתלבטת מה לעשות הלאה. אני כן חושבת שהוא צריך להבין שכשהוא פגע במישהו, הוא צריך להבין את זה ולקחת אחראיות על זה, גם אם נדמה לו שהוא הכי צודק בעולם (וזה בדיוק מה שנדמה לו כרגע). מצד אחד, לא בא לי להיכנס איתו למאבקי כוחות, ומצד שני אני כן רוצה להביא אותו למצב שהוא מכיר בזה שהתגובה שלו הייתה מעליבה ולא במקומה, וייקח על זה אחריות.
רעיונות? דעות? הצעות?.....
בקשו הורים מלווים, ואנחנו ממש לא התנדבנו. כנראה שגם הרבה אחרים ממש לא התנדבו, ולכן פנו אלינו אישית ושאלו אם נוכל ללוות לילה אחד. לפניות אישיות מהסוג הזה אנחנו בד"כ לא מסרבים, ואכן הסכמנו להגיע ללילה האחרון. זה אומר שנהיה שם פחות מ-24 שעות - מניחה שנגיע מתישהו בשעות אחר הצהריים, בבוקר נלווה אותם לאימון ובזה סיימנו את תפקידנו.
כשהבכור שמע את זה אתמול בערב הוא לא היה מרוצה בלשון המעטה, והגיב מאוד בתוקפנות. כעס מאוד, אמר שלא נפנה אליו ולא נדבר איתו כשנהיה שם. אני מאוד נפגעתי, וכל הסיטואציה הייתה מאוד מעליבה. הרגשתי לרגע כמו איזה ארנק מהלך, שלהראות בקרבתו בחברה זה כמו להיות עם איזה "פריק שואו".
מאוד מתלבטת עכשיו איך להגיב. אתמול אמרתי לו שזה מאוד פוגע, ולא עליתי להגיד לו לילה טוב. הוא רגיל שאני עדיין "משכיבה" אותו לישון ולא עשיתי את זה. היום גם לא אבוא לקחת אותו מבית הספר, נותנת לו שייסע באוטובוס (בד"כ כשמסיים מאוחר אני באה לקראתו ובאה לאסוף אותו, וככה חוסכת לו 15-20 דקות הגעה הביתה). אמרתי לו שכל כך נפגעתי, שלא בא לי לעשות בשבילו שום דבר אקסטרא, מעבר לחובות הבסיסיות שלי כלפיו.
אז עכשיו אני מתלבטת מה לעשות הלאה. אני כן חושבת שהוא צריך להבין שכשהוא פגע במישהו, הוא צריך להבין את זה ולקחת אחראיות על זה, גם אם נדמה לו שהוא הכי צודק בעולם (וזה בדיוק מה שנדמה לו כרגע). מצד אחד, לא בא לי להיכנס איתו למאבקי כוחות, ומצד שני אני כן רוצה להביא אותו למצב שהוא מכיר בזה שהתגובה שלו הייתה מעליבה ולא במקומה, וייקח על זה אחריות.
רעיונות? דעות? הצעות?.....