חינוך ערכים ושקרים
נראה לי שאני נוגעת בנקודות החשובות של חיינו בהתמודדותנו עם הילדים.
הבכור שלי אוטוטו בן 9, לאחרונה חל בו שינוי כלשהו, לא יודעת אם להגיד שזה הגיל כי זה ממש לא קרוב לטיפש עשרה...
זה התחיל בתחילת שנה מדברים קטנים, הפרעות בשיעורים כגון פטפוט והתעסקות בדברים, שקרים למיניהם על שיעורים שלא הכין וכו', חוסר אחריות שהיה אמור להגיע בשעה מסויימת הבייתה ולא עמד בזה.
גם התנהגותו כלפי אחותו (5.5) יכולה לעיתים להיות לא נעימה, הם יכולים לשחק ממש יפה עד ש... פתאום קורה שם משהו, וכשאני מנסה להבין מה קרה יכול להגיד "אני לא אוהב אותה" וזה לא מקובל מבחינתי. קשה לי לשמוע אותו אומר את זה.
אני יושבת איתו ומסבירה לו שזה בסדר לכעוס אבל זה פוגע להגיד דבר כזה על פי כמה וכמה שמדובר באחותו.
באותה נשימה אני יכולה גם להגיד ולשבח אותו כי הוא באמת ילד טוב! לוקח בבוקר את אחותו לגן (צמוד לבית הספר), עוזר לי עם הקטנה שלי (10 חוד'), הוא לא חוצפן, מדבר יפה ובכבוד למבוגרים, וכשנמצא אצל חברים שלו האמהות אומרות לי איזה ילד מקסים הוא, ושהוא מנומס, מפנה את הצלחת של האוכל, אומר תודה, שואל אם אפשר וכו'.
אבל כל השינויים האחרים מרגישים משמעותיים אצלו, כאילו השנה כל הגבולות נפרצו, אני לא יודעת מה אנחנו עושים לא בסדר.
אני חייבת לציין שלכל דבר שעשה לא כראוי היו השלכות/עונשים, אם זה לא ללכת לחבר, לא לשחק בפלסטיישן, וכו'.
מצד שני אולי הדרך היא לא להעניש? ללמד בדרך אחרת? לא יודעת כבר כמה העונשים אפקטיביים.
אני רוצה ללמד אותו יותר על למידת אחריות, שקרים, ערכים, אני מסבירה אבל לא מרגיש לי שזה עובד. כל עוד זה ממשיך אני מפספת אותו.
איך זה אצלכם???
נראה לי שאני נוגעת בנקודות החשובות של חיינו בהתמודדותנו עם הילדים.
הבכור שלי אוטוטו בן 9, לאחרונה חל בו שינוי כלשהו, לא יודעת אם להגיד שזה הגיל כי זה ממש לא קרוב לטיפש עשרה...
זה התחיל בתחילת שנה מדברים קטנים, הפרעות בשיעורים כגון פטפוט והתעסקות בדברים, שקרים למיניהם על שיעורים שלא הכין וכו', חוסר אחריות שהיה אמור להגיע בשעה מסויימת הבייתה ולא עמד בזה.
גם התנהגותו כלפי אחותו (5.5) יכולה לעיתים להיות לא נעימה, הם יכולים לשחק ממש יפה עד ש... פתאום קורה שם משהו, וכשאני מנסה להבין מה קרה יכול להגיד "אני לא אוהב אותה" וזה לא מקובל מבחינתי. קשה לי לשמוע אותו אומר את זה.
אני יושבת איתו ומסבירה לו שזה בסדר לכעוס אבל זה פוגע להגיד דבר כזה על פי כמה וכמה שמדובר באחותו.
באותה נשימה אני יכולה גם להגיד ולשבח אותו כי הוא באמת ילד טוב! לוקח בבוקר את אחותו לגן (צמוד לבית הספר), עוזר לי עם הקטנה שלי (10 חוד'), הוא לא חוצפן, מדבר יפה ובכבוד למבוגרים, וכשנמצא אצל חברים שלו האמהות אומרות לי איזה ילד מקסים הוא, ושהוא מנומס, מפנה את הצלחת של האוכל, אומר תודה, שואל אם אפשר וכו'.
אבל כל השינויים האחרים מרגישים משמעותיים אצלו, כאילו השנה כל הגבולות נפרצו, אני לא יודעת מה אנחנו עושים לא בסדר.
אני חייבת לציין שלכל דבר שעשה לא כראוי היו השלכות/עונשים, אם זה לא ללכת לחבר, לא לשחק בפלסטיישן, וכו'.
מצד שני אולי הדרך היא לא להעניש? ללמד בדרך אחרת? לא יודעת כבר כמה העונשים אפקטיביים.
אני רוצה ללמד אותו יותר על למידת אחריות, שקרים, ערכים, אני מסבירה אבל לא מרגיש לי שזה עובד. כל עוד זה ממשיך אני מפספת אותו.
איך זה אצלכם???
