ללמוד למבחן.. עוזרים או לא עוזרים?

[ליאת של עדי]

ללמוד למבחן.. עוזרים או לא עוזרים?

כיתה ג התחילו מבחנים.
מתמטיקה זה המקצוע שלו אז התכוננו יחד אבל בקלילות, חזרה על חומר תוך כדי תרגול.
יש מבחן במדעים. התעקשתי לעזור לו ללמוד איך לומדים למבחן. בהתחלה הביע התנגדות ואמר לי שהוא יודע את החומר ורוצה לנסות לגשת לבד למבחן בלי ללמוד איתי.
מפה לשם.. הבחור שוכנע וישבנו יחד רבע שעה לסכם את החומר. הראיתי לו איך עושים את זה בצורה פשוטה. הוא ממש לא ידע את החומר טוב (לדעתי) ויצא מרוצה שעשינו את הסיכום.
בשיחת השכנוע היתה הטפה על השקעה והשאיפה להצליח ולא להסתפק בבינוניות.

השאלה שלי היא האם אתן עוזרות להם ללמוד? לוחצות או משחררות? ועד איזה גיל אתן פועלות בדרך בה בחרתן?

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני ממש לא חושבת שיש תשובה אחת שנכונה לכולם. זה מאוד תלוי
גם בילד וגם במקצוע.
אספר לך מהחוויות האישיות שלנו, אבל מראש אני אומרת שלדעתי הן לא מייצגות, כי שני הבנים אובחנו כמחוננים והלמידה שנדרשת מהם בבית היא יחסית מינימלית.
לכן יותר מהלמידה עצמה, לי תמיד היה חשוב יותר להקנות לבכור הרגלי למידה נכונים - לא דוחים הכנה של שיעורי הבית, לא דוחים הכנה של עבודות, עוברים על החומר לפני בחינה, גם אם אתה חושב שאתה יודע הכול. במקצועות מסוימים, כמו מתמטיקה ואנגלית, כן הייתי מדפיסה לו מהאינטרנט / מכינה לו בעצמי דפי חזרה. לרוב הוא לא באמת היה צריך את החזרה, אבל זאת הייתה למידה שלמבחן צריך ללמוד. גם אם זה רק רבע שעה.
בשאר המקצועות זרמתי איתו - אם רצה, הייתי שואלת אותו שאלות לפי מה שקראתי בספר/במחברת. לא מעבר. בכיתות הגבוהות (ה-ו) כבר סמכתי עליו. כשהוא היה צריך, הוא היה מחפש או מבקש שאחפש לו דפי חזרה. כשהוא לא הרגיש צורך, לגמרי סמכתי עליו.
שוב - זה באמת ילד שלא היה זקוק אף פעם לכך שישבו ויסבירו לו את החומר או ילמדו אותו. הוא גם תמיד היה ילד אחראי ,רציני והישגי מאוד. הוא היה צריך ללמוד איך מנהלים את הזמן, איך מחלקים למידה לכמה ימים מראש, איך אפשר ללמוד למבחנים. ברגע שלמד ממני את הכלים האלו, הוא לא זקוק יותר לשום התערבות מצדי.
הקטן, לעומתו, עוד יותר חכם מהבכור אבל גם הרבה יותר מפוזר, יותר קשה לו כל עניין ההתארגנות והניהול של הלמידה, והוא זקוק לעוד יותר עזרה מהבחינה הזו.
ויש ילדים שגם ממש צריכים שיעברו איתם על החומר, יסבירו להם, ויבחנו אותם.
לדעתי החוכמה היא להבין למה הילד זקוק, איפה אפשר לשחרר ואיפה עדיין לא, ובעיקר להקנות לו בהדרגה הרגלי למידה נכונים.
אגב, לילדים בכיתה ג' מאוד קשה לסכם חומר. זה דורש תהליכי חשיבה מורכבים של הכללה, הבחנה בין עיקר וטפל... זו מיומנות שנרכשת בהדרגה. כך שאל תתאכזבי אם תגלי שלמבחן הבא הילד לא יודע איך לסכם את החומר לבד. רוב הילדים בכיתה ג' לא מסוגלים לעשות כזה דבר. הוא כן צריך ללמוד שצריך לעבור על החומר לפני בחינה, לקרוא אותו כמה פעמים, לקרוא את המחברת ובכלל - שצריך ללמוד למבחן, ורצוי לא יום לפני.

 

[הייתיאביבקיץ]

אגב - אצלנו לומדים ״לסכם״ בכיתה ו

זה חלק מהמיומנויות שלומדים לקראת המעבר לחטיבה.

 

[ליאת של עדי]

אני איתך

אני מלמדת ללמוד. המשפט של- למידה שלמבחן צריך ללמוד- אהבתי! ביג לייק
&nbsp

 

[הייתיאביבקיץ]

אני עוזרת, אבל כשמבקשים. בעיקר בלבחון או לקרוא עבודות

כלומר - באים אליי עם החוברת או דף ההכנה, ואומרים ״תשאלי אותי שאלה״.

אם לא יודעים הכל - או שאני מסבירה, או שאני עוזרת לחפש התשובה באינטרנט, או שחוזרים ללמוד לבד ואז שוב באים אליי שאבחן שוב.

כתבת שאת לימדת אותו לסכם - הנסיון שלי אומר שצריך להיזהר עם ללמד שיטות למידה. בגלל שיש שיטות רבות, ולא בהכרח השיטה שמתאימה לי - תתאים לכל ילד. עדיף לעזור לילד למצוא את השיטה שמתאימה לו.
אפשר לתת עצות (״אני נוהגת לסמן במרקר״, ״לי עוזר לסכם בראשי פרקים״, ״אני לומדת רק אחהצ כי בערבים אני לא מרוכזת״), אבל הוא צריך לבחור ולהבין מה מתאים לו.
כבר ראיתי שילדה למדה בשיטה שנראתה לי מאד מוזרה, אבל הצליחה מאד. אז כנראה מה שנראה לי מוזר - מתאים לדרך החשיבה שלה. ועצות שאני ניסיתי לתת - רק בלבלו וגרמו למצוקה. אז הפסקתי.

אני בעד לא ללחוץ. אני יודעת שאני לא בהכרח מייצגת, יש הרבה הורים שכן דוחפים למצויינות.
אני דוחפת לזה שייהנו מהלימודים, ואני חוששת שלחץ להצטיינות יגרום לתופעות לא טובות.

בכורתי תלמידת י״ב. ואני נקטתי באותה שיטה כל השנים. הנערה אחראית על הלימודים שלה, אבל היא יודעת שהם חשובים לי ומגיעה להתייעצויות ומשתפת.
בעיקר מבקשת שאקרא עבודות שהיא כותבת, או מספרת מה הם לומדים בכל מיני מקצועות.

 

[ליאת של עדי]

אני כן סוג של דוחפת

אני רוצה ללמד אותם לשאוף להצטיין. אני חושבת שאם היו דוחפים אותי יותר, הייתי מגיעה להישגים גבוהים יותר ממה שהגעתי עד הלום. אני חושבת שעוד עשרים שנה החיים יהיו קשים יותר והצורך להצליח כדי לחיות חיים טובים, תלוי בערכים שכן ננחיל להם עכשיו. אני משתדלת לשמור על הגבול בין דוחפת למכילה. בין תומכת למלחיצה. הקו מאוד דק.

 

[macaroni35]

כמה דברים..

כיתה ג' היא עדיין מבחינתי כיתה נמוכה בה נדרשה מעורבות שלי....
ולכן כן...הייתי עוזרת להתכונן למבחנים וגם בשיעורים אם נדרשתי והרגשתי שיש צורך.

פחות בללמד את החומר יותר בלתת אסטרטגיות למידה, לומר שאם נתקעים ממשיכים במרץ ואז בסיום חוזרים להיכן שהתקשינו....
בכיתה ה' היו המיצבים - ולכן הוצאתי לה דוגמת מבחן כי מבנה המבחן הוא שונה מהמבחנים הרגילים בביה"ס.

הלמידה למבחן תלוייה גם בילד וגם במורה המלמדת...
כלומר - הבת שלי מקשיבה בשיעורים ומכינה שיעורי בית ולכן אין לה ממש צורך ללמוד למבחן אלא רק לעבור על החומר ולסמן V שזוכרת הכול.....
כמו כן ישנן מורות (מעטות) שפשוט מכינות את הילדים למבחן ברמה של
שאלות חזרה למבחן שיעור לפני ....והמבחן כמעט זהה לחלוטין.
ויש מורות לדוגמא תנך שממש למדנו את החומר מהתחלה (הילדונת ביקשה) לפני מבחן כי המחנכת טענה שאין צורך לסכם את הפרקים ולהבין אותם....אז לא היה כלום במחברת.

היום בכיתה ו' היא בעיקר מבקשת שנשאל אותה שאלות לבדיקה האם היא מוכנה... לפני מבחן....

 

[ליאת של עדי]

תנך המחברת ריקה??

אחד המבחנים היותר קשים ללמוד אליהם.
&nbsp
גם אצלי כרגע הבכור מקשיב לרוב הנאמר בכיתה והחזרה היתה קלילה. אבל עדיין היה צריך את העזרה שלי לעשות סדר ואני מניחה שיקח לו זמן לעשות את זה לבד. אין לי בעיה לעזור לו, בכיף. רק לדעת שזה הגיוני ולא אובססיבי

 

[איןאריותכאלה]

לדעתי אין קו אחד נכון

ולא בהכרח קיים קשר ישיר בין הצלחה בלימודים להצלחה בחיים. חבר מאד טוב שלי שהיה תלמיד מאד בינוני (גם כסטודנט לתואר ראשון) השלים דוקטורט ופוסט ובסופו של דבר הגיע לתעשייה ומאד מאושר. ולגבי הקו הדק - אחד הקוים המבלבלים בהורות, לדעתי, הוא הקו בין מה ש *אנחנו* מאמינים שנכון לילדים שלנו - לבין מה שנכון להם באמת. לי, אגב, נשמע שה'דחיפה' שלך עדינה ובמקומה, אבל תמיד טוב להישאר עם אצבע על הדופק.

 

[ליאת של עדי]

תודה

תיראי, בתור אחת שמצליחה בקריירה שלה ללא קשר לתואר שסיימתי, אני יכולה לומר שזה דיי נדיר להצליח בלי לימודים אקדמיים. ומה שבטוח, שזה יהיה נדיר יותר בעוד 20 שנה. זאת הנחה שלי, אני בטוחה שיש כאלה שלא יסכימו איתה.
אבל בלי קשר לעניין, המוטו שלי זה- כשאתה עושה משהו, תעשה אותו כמו שצריך מההתחלה ועד הסוף, ולשם אני חותרת. אתה לומד? תשקיע. יש מבחן? תלמד טוב. מכין משהו? מהבסיס.. זאת טכניקה באם תושרש שתלווה אותם כל החיים ותעזור להם לשפר אותם ואני מאוד מקווה להצליח ולהיות בגיל 60 ולדעת שעשיתי את המקסימום.
&nbsp

 

[B l u e D e v i l]

בדיוק הצפתי את זה בשבת מול המשפחה

שסיפרתי שאני לומדת עם הילדה (גם ג') למבחנים.
היו להם מספר הכתבות בעברית (לימוד של אוצר מילים וכתיבה נכונה של מילים קשות), אוצר מילים באנגלית שברובו בעפ וחלקו בכתב, ומספר דברים בחשבון.

לדברי אחי זה דבר מצוין שלא עשו איתנו ובגלל זה לא היו לו שום הרגלי למידה למבחנים, הוא היה מגיע למבחן כמו שרצה בנך במדעים - עם מה שהוא זוכר מהכיתה, ויכל היה להצטיין במקום להסתפק ב80-90.
יש משהו בדבריו.
זה קפץ לי כי גם את כותבת "לעזור לו ללמוד איך לומדים למבחן" - הרגלי למידה זה משהו שמאוד חשוב להקנות, ובאמת אין להם את הידע הזה, ובמיוחד שזה לא בא מתוכם אצל רב הילדים.
אז אצלי כן, אני ככל הנראה אמשיך להיות מעורבת כדי לוודא שיש הצלחה.