שאלת חברים

[אנה חדשה]

שאלת חברים

ילד בן 9 מנסה לקבוע עם חברים ולא מאד מצליח, כי תמיד או לו או לחבר יש חוג. החוגים לרוב אחרי 16:30. האם הגיוני שיחזרו הביתה לבית של חבר בשעה 14 או שזה בעייתי כי אז האמא המארחת צריכה לתת צהריים לשניהם וגם צריך זמן מנוחה מהרעש של בית ספר?
אני שואלת כי עד עכשיו הילד לא קבע ללכת ישר לחבר, אלא קבעו סביב 16. אתמול הוא קבע עם חבר, ללכת אליו קצת אחרי בית ספר. שלחתי הודעה לאמא לוודא. קיבלתי תשובה שהילד חזר הביתה עם עוד חבר (אולי היו אמורים לחזור שלושתם ואולי החבר שכח מבני - כי השני ממש דורסני ושלי בקושי יודע להתנהל בקטע הזה). ושזה לא מתאים, וגם ככה הבן שלה צריך לצאת לחוג עוד מעט. הבן שלי ממש ציפה ללכת והתאכזב.

 

[רביעי בערב]

אני חושבת שזה נורא תלוי איזה חבר-

אם זה חבר שדורש ממנו מאמץ, שהוא פחות נינוח איתו, זה פחות מתאים. אם זה חבר טוב, שמרגישים בנוח, שנעים יחד, לדעתי זה סבבה. לגבי האוכל- פשוט עדיף לתאם עם ההורים יום קודם, שייערכו. סהכ רוב הילדים לא אוכלים בצהריים משהו נורא מורכב. עוד דבר- לברר מי נמצא איתם, האם לבדם? עם עוד אחים? ולוודא שזה מתאים לך

 

[הייתיאביבקיץ]

למה שלא תזמינו אליכם?

אצלנו ביסודי, החל מכיתה ג בערך, מאד מקובל שחברים טובים הולכים לבית של אחד החברים.

אבל לגיטימי שאמא אחרת אומרת שלא מתאים לה. אז שהבן שלך יזמין אליכם.

 

[אנה חדשה]

בטח שמזמינים

פשוט לרוב לא מסתדר, גם הרבה פעמים החברים קובעים לפני שהבן שלי נזכר.
לכן כל כך שמחתי שפתאום הוא אמר שכן הצליח לקבוע.
אגב, בפעם האחרונה הילד הזה בא אלינו, אכל צהריים ואבא שלו בא לאסוף אותו. דקה לא שיחקו, כאילו סתם היינו סידור נוח לשעה שלא היה להם פתרון.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני חושבת שזה מאוד תלוי בהתנהלות של הבית הספציפי. לי זה ממש
לא היה מתאים. אבל ממש. הבכור חוזר הביתה לקראת 2 וחצי כל יום, צריך מהר לאכול צהריים (בד"כ אנחנו מחכים לו), להספיק קצת להכין שיעורים, ובארבע אני כבר צריכה לקחת אותו לאימון. וכך כל יום. ואם אין לו יותר מדי שיעורים באותו יום, אנחנו מעדיפים לקחת חצי שעה של מנוחה משותפת מול תוכנית שאנחנו שלושתנו אוהבים (נניח המרוץ למליון או משהו כזה) לפני שהוא מתחיל להתארגן לשחייה.
אין אף יום שלבן ולחבר שלו אין חוג? אפילו לא אחד?
אם באמת אין, ומאוד חשוב להם להיפגש, הייתי מאפשרת להם אפילו להיפגש בשישי אחר הצהריים.

 

[אנה חדשה]

זה לא רק החוגים

זה גם "תחרות" מול חברים אחרים שזריזים ואסרטיביים יותר.
ואנחנו מאפשרים להיפגש גם בשישי, ואפילו בשבת. העיקר שייפגש - הקטע החברתי חלש ואנחנו מאד מעוניינים לחזק. אבל בגיל הזה להורים אין הרבה שליטה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אז תתערבי בעצמך. כלומר, תתקשרי/תכתבי בוואטסאפ לאמא של
ילד שהבן שלך רוצה להיפגש איתה, תוודאי מראש אילו ימים פנויים לשניהם במשותף, ותקבעי את. כך אותו ילד ידע שכבר יש לו "דייט" ולא יקבע עם ילדים אחרים במקביל.
באיזו כיתה הבן שלך? כי הקטן שלי בכיתה ג', ועדיין יש הרבה תקשורת בין הורים סביב הנושא של מפגשים. הילדים כמובן גם הם יוזמים וקובעים בעצמם, אבל זה עדיין לגמרי לגיטימי שההורים גם יהיו מעורבים.

 

[אנה חדשה]

כיתה ד'

כבר קרה שקבעתי עם האמא שהבן שלי יפגוש את החבר מחר. ואז למחרת התברר שהיא לא אמרה לו, והוא קבע עם ילד אחר. לפחות זה מה שהיא אמרה לי.
אני חוששת שאולי סתם לילד לא מתאים לפגוש את הבן שלי, והם מקווים שנבין את הרמז.
אבל אין לו הרבה חברים, קשה לו ליצור חברויות, והוא כן רואה בילד הזה חבר קרוב.

 

[אIרה הכפIלה]

אני כמעט ולא מרשה חברים בשעות הצהריים

מצטערת על הסוציומטיות אבל אין לי כוח להתחיל להשאיר אוכל לעוד ילד על העדפותיו ורצונותיו. מסתפקת בשלי

ובהתאמה לא מרשה לילדים ללכת גם הם לבתים אחרים .
אני גם לא אוהבת ככ רעיונית שיש אצלי מישהו בבית יותר מדי זמן כשאני לא בסביבה
סוציומטית , כבר אמרנו
מ 16 מוזמנים בשמחה , כולל ארוחת ערב מפנקת עם תוספות
העיקר שאני כבר באיזור

 

[ויקה1222]

הבעיה היא

שיש פה מצב לא שיוויוני. אצלכם הקטע החברתי חלש וכנראה אצל הילד השני הוא יותר חזק. אתם מוכנים לעשות יותר ויתורים ואני מבינה את זה, הבעיה היא שהצד השני פחות רגיש לנושא ומוכן לעשות פחות ויתורים אולי כי אצלו לא מדובר בנושא כואב.
מדובר כנראה בחבר שהוא לא שיא הרגישות (קבע עם הבן שלך ובינתיים חזר הביתה עם עוד חבר) ובאמא שהנושא החברתי כאמור פחות חשוב לה.
הענין של אירוח ישר אחרי בית ספר באמת שונה ממשפחה למשפחה, יש אמהות שלא מוכנות לקבל אורחים אחרי בית הספר ויש כאלה שכן. לי באופן אישי אין בעיה, גם אם אני לא מתה על הרעיון, תמיד אעשה מאמץ דווקא בגלל שאולי בצד השני ניצב ילד שקשה לו חברתית.
בכל מקרה, ראית שהאמא הספציפית הזו כן מוכנה לקבל ילדים ישר אחרי הבית ספר, אז אולי הבן שלך ינסה לקבוע איתו פעם אחרת וללכת ישירות אליו.
ורוצה להגיד לך עוד משהו. הדברים האלה נוטים להסתדר ככל שגדלים. מניסיון שלי עם אחד הבנים שלי, צריך סבלנות. ככל שמתבגרים, מוצאים יותר ילדים או נערים שיש שפה משותפת איתם. אני זוכרת את עצמי מתייסרת ועושה מאמצים עם הגדול וכעבור כמה שנים, העניין התחיל להסתדר בעצמו.
בדיאבד, אני מצטערת שלא אמרתי לבן שלי לעמוד יותר על שלו ולהשתדל פחות כי יש חברים שלא שווים את זה. אני מיישמת את התורה הזו על הבן הקטן ואומרת לו לא פעם שאם חבר התייחס בזילזול או עשה משהו פוגע, שיתפוס קצת מרחק וזה דבר שלא הייתי אומרת לבן הגדול בזמנו. בכל אופן, זה משתפר עם הגיל.