דעה קדומה של מורה על ילד (פוסט של אמא מתוסכלת)

דעה קדומה של מורה על ילד (פוסט של אמא מתוסכלת)

הבכורה שלי בכתה ב'. בכתה א' הפגינה קשיי התארגנות משמעותיים (איבדה כלי כתיבה, קופסאות אוכל, בקבוקי מים וקלמרים שלמים כאילו אין מחר). עבודה אינטנסיבית בבית, בשילוב עבודה עם מרפאה בעיסוק ועזרה מסיבית מאחראית הצהרון איתה יצרתי קשר אישי - הביאו לשיפור משמעותי מאד השנה, ואני מציצה לה בקלמר פעם בשבוע ולרוב משלימה פריט בודד או שניים.

רק שאני מרגישה שמבחינת המחנכת שלה - היא כבר מתוייגת ואבוד לה. אחת לשבועיים שלושה אני מקבלת מסר אישי שחסר לה ספר לימוד / מחברת לימוד / פריט זה או אחר. והפלא ופלא, לאחר חיפוש חוזר בבית + שיחה למורה = הפריט נמצא בכתה, כשעליו המדבקה עם שמה...


הריפוי בעיסוק נועד לצורך שיפור האחיזה בעפרון. אני עובדת איתה על בסיס יומיומי והמרפאה מגיעה אחת לשבוע, ושתינו רואות שיפור ניכר. רק שבכתה היא כל הזמן מתוקנת על ידי המורה ומקבלת משוב שלילי על בסיס יומיומי. הדבר גורם לבתי תסכול ולדברי המרפאה בעיסוק יביא לאובדן המוטיבציה (החזקה והנהדרת) שלה.

האם אין מקום להעריך ילד על בסיס ההתקדמות שלו ביחס לנקודה ממנה התחיל? האם אין מקום למשוב חיובי מטפח ומעצים לילדה בכתה ב' שעושה את כל המאמצים להשתפר ולהתאים עצמה לדרישות?
 
לגמרי. לדעתי כדאי לשוחח עם המורה על הנושא,

לדבר איתה על ההתקדמות של הילדה, ולבקש ממנה לעודד אותה ולהכיר בהתקדמות שלה. רק שכמובן צריך לעשות את זה בלי לתקוף את המורה, בלי לרמוז שהיא הייתה לא בסדר עד עכשיו, ובצורה עדינה, וזה לא פשוט...
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
אני איתך


מסכימה איתך שמורים מתייגים וחבל שכך.
ממליצה לך לדבר עם המורה ולנסות להסביר לה את שעל ליבך.
&nbsp
ואם את לא רואה שינוי, לפנות ליועצת ואם יש צורך, אז למנהלת. אין מה לפחד מהצעד, אם את מרגישה שהבת שלך כבר מתוייגת, אין לך מה לחשוש שהבת שלך תפסיד מיחס פחות טוב.
 
דיברת עם הילדה?

כי זה שהספר בכיתה, לא אומר שהילדה מצאה אותו כשהייתה צריכה.
זה מה שקורה אצלי לא פעם.
הילד טוען שהספר בבית, אפילו בודק במגירה.
ואז, אחרי שהשיעור נגמר, הוא "מגלה" אותו שם.
ואם הילדה אומרת שאין בעייה, דברי עם המורה.
תסבירי לה שחלה התקדמות גדולה, ועל זה צריך לשבח את הילדה.
&nbsp
 
אוף

קיוויתי שתגידו לי שהכל בראש שלי. גם ככה אני לא חסידה גדולה של המערכת. השיחה עם המורה מתוכננת להיום - אבל אחרי השיחה הקודמת בתחילת השנה, בה המורה לא התייחסה בכלל לשום אספקט של שיפור והתקדמות - אני לא תולה בה תקוות גדולות.
 
אלה שני דברים שונים. בכל מקרה - צריך לדבר עם המורה

אם הספר בכיתה והילדה לא מוצאת אותו - זו אכן בעיה. אבל ממורה בכיתה ב אני מצפה לעזור לילדה ולא לשלוח פתקים הביתה.

לגבי החזקת העט - חשבתי שבימינו מורות כבר לא מעירות על דברים כאלה. ואני אומרת את זה כאמא לילדה שמחזיקה עט בצורה מאד מוזרה. גם היא הלכה לריפוי בעיסוק, וזה לא עזר. בכיתה ב גם היה לה כתב איום ונורא (אבל מאז זה השתפר). בכל אופן - המורה מעולם לא העירה על זה. להיפך, היא הסבירה לי שבעקרון היום מורים לא מעירים על דברים כאלה. חשוב מה הילד כותב, ולא איך.
.
אני מציעה שתבקשי לדבר עם המורה, ותבקשי ממנה לחשוב ביחד על פתרון.
תגידי שאת מצדך מסדרת איתה את התיק, בודקת שהכל שם (שהיא תראה שאת משקיעה, זה לא שאת מתנערת מאחריות)
ותשאלי מה היא יכולה לעזור. אולי היא מאיצה מהילדים להוציא מהר מהר מהתיק והילדה מתבלבלת, אז לתת לה עוד כמה דקות.
(אני לא מבינה בזה..... אולי למרפאה יהיו טיפים במה המורה יכולה לעזור)

וכן. מורה טוב יודע לתת משוב חיובי, לכולם.
אצל כל ילד אפשר למצוא משהו טוב.
 
אני בדעתך. ואפשר גם לערב את המרפאה בעיסוק. לבקש שתכתוב
דוח שיתאר את מוקדי הטיפול (לאו דווקא האחיזה, ענייני ההתארגנות), את אופן ההתקדמות ובעיקר שתכתוב בצורה מפורטת איך בית הספר יכול לסייע להמשיך בהתקדמות.
אני בדעתך מבחינת הצורך להעריך ילד גם בהשוואה לעצמו ולא רק ביחס לשאר ילדי הכיתה, בעיקר בתחילת כיתה ב' (!). זה בסדר להעיר כשיש צורך, אבל מינון הוא תמיד חשוב.
 

סביון1

New member
בקשי שיחה עם המחנכת והיועצת יחד - אצלנו לפחות זה עזר

כי ככה המחנכת לא לבד, והעין של היועצת עליה. בכל מקרה אל תתנפלי עליה ונסי לדבר בצורה הכי חיובית ולא ביקורתית שאפשר. אחרת היא תכנס למגננה. מצד שני, אל תוותרי על הבהרת עמדתך ומה היית רוצה שיקרה לילדה שלך. למשל תגידי שאת רואה שיפור עצום אצל הילדה בבית ונראה לך מאד חשוב שהילדה תרגיש שרואים את השיפור שלה גם בבית הספר.
 
שיפור כישורי התארגנות

קוראת כאן מידי פעם (מן שריטה והרגל, הטף שלי מזמן מחוץ לסקאלה).
תבקשי מהמרפאה בעיסוק שלכם לעבוד עם הילדה גם על התפקודים הניהוליים, עבודה על קשיי התארגנות זה לגמרי משהו שבמנדט שלה לעשות ונשמע שזהו מוקד הקושי אצלה.
לגבי אחיזת עיפרון, אני מניחה שהיתה אינדיקציה לטיפול ולכן הוחלט עליו (הקשיים שציינת קשורים לתחום אחר, גם אם פעמים רבות משיק) מה שחשוב הוא שתעמוד בקצב, לא תשלם בעייפות והכתב שלה יהיה קריא ומובן, לה ולאחרים. אלו האינדיקציות להתערבות באחיזת עיפרון ובטח לא המורה שלה, אמורה לאבחן את הדקויות הללו ולהחליט איך להתייחס אליהן.

בהצלחה
 

adif11

New member
מסכימה לחלוטין עם חייבת להגיב

להפגש מייד עם המורה ולהצליח להעביר לה (בלי לריב איתה ובלי להעליב אותה...) חד משמעית את המסר שאת זקוקה לעזרתה בחיזוק הילדה במסגרת תהליך ה"התגבשות" שהילדה עוברת.
כך ממש במילים מכובסות בסגנון זה לרתום אותה למילה טובה וחיזוקים חיוביים ולא לוותר ולהתעקש שעזרה ממנה היא מאוד קריטית לחיזוק הרגלי סדר ושמירה על חפצים של הילדה .
המון בהצלחה
 

danakama10

New member
לא הצלחתי להבין מה הבעיה

המורה כותבת לך כשחסר לה משהו שצריך עבור הלימודים. מה לא תקין בזה? ואיך זה מתורגם למשוב שלילי על בסיס יומיומי?
יש לך דוגמאות למשוב השלילי על בסיס יומי שהילדה מקבלת? האם הכוונה רק לתיקון האחיזה? ואם כן, איך זה קשור שהמורה מודיעה לך שלילדה חסר חומר לימודי? ואם החומר נמצא בכיתה לאחר חיפוש, האם זה לא מראה שהילדה לא שמה במקום (בילקוט)?
בקיצור, לא ממש הבנתי את הפרטים ולכן קשה להתייחס למקרה. האם באמת המורה מחפשת את הילדה, או האם מדובר ברגישות (מובנת) של אם?
 
עונה

הילדה משקיעה מאמצים גדולים, על בסיס יומיומי בשיפור האחיזה בעפרון. יש לה הרבה מוטיבציה, ומדובר במאמץ פיזי (חולשה של האצבע המורה ). אבל בכתה המורה לא מתייחסת לשיפור שכבר הושג - אלא ממשיכה לתקן לה כל הזמן את האחיזה, כשבשלב הזה לא ריאלי עבורה להחזיק מעמד באחיזה הנכונה שיעור שלם, אלא רק חלק ממנו. מבחינת הילדה המאמצים הרבים שהיא משקיעה, כולל מידה של כאב פיזי כשהיא מאמצת את האצבע, לא משנים את ההתייחסות של המורה. מבחינת החפצים - חל שיפור גדול מאד ביחס לשנה שעברה, שגם הוא לא מתוגמל במילה טובה. לגבי ספרי לימוד ומחברות - בפעמיים האחרונות היה מדובר בספרים שהמורה שומרת אצלה בארון. היא התקשרה לומר שהספר של בתי חסר. בשני המקרים למחרת מצאה את הספרים בערמה הכיתתית בארון שלה. לגבי הרגישות של אמא - בהחלט! הייתי רוצה שהיא תרגיש שיש סביבה מערך תומך ומכיל - לא רק מערך של דרישות ומדידה לפי תוצאות, אלא גם לפי השתדלות ומאמץ - בטח בגיל הזה שהוא גיל רך בעיני.
 
עם כל הכבוד למורה, זה ממש לא מתפקידה לתקן לילדה את האחיזה
זה ממש חורג מתחום ההבנה שלה, אלא אם כן היא בעצמה מרפאה בעיסוק. לצורך העניין, לא כל אחיזה בכלל דורשת תיקון.
הילדה מטופלת על ידי מרפאה בעיסוק, וזה תחום מומחיותה. כשאת מדברת עם המחנכת תגידי לה שהנושא מטופל, ושהמרפאה ביקשה שלא להעיר לה בנושא כי "זה מבלבל אותה".
 

danakama10

New member
לדעתי את רגישה מדי

וכאמור, זה מובן.
לגבי החפצים, את הפידבק החיובי היא אמורה לקבל ממך. אם המורה לפעמים טועה וחושבת שהספרים שלה חסרים ומודיעה לך, אני לא רואה שזה פידבק שלילי כלפיה. כנראה שהמורה עצמה לא הכי מסודרת, או אולי הבת שלך באמת שמה את הספרים שלה בפינת הארון ולא איפה שכל הספרים.

נשמע שהבעיה היא עם אחיזת העיפרון. ביננו, אם התרפיסטית עובדת איתה פעם בשבוע על האחיזה מאז כיתה א', ואת עובדת איתה מדי יום, ועדיין היא לא מסוגלת לכתוב שיעור שלם (והרי כמה כבר כותבים בשיעור בכיתה ב? אני בטוחה שזה מספר מועט מאוד של דקות), אני הייתי מחליפה מטפלת.

השאלה גם למה המורה מעירה? על כך שהאחיזה שלה לא נכונה (קשה לי להאמין, במיוחד כשהיא יודעת שהיא מטופלת) או שהיא לא כותבת וטוענת שזה קשה לה?
 

mykal

New member
אוסיף לנאמר--

אולי אתיחס תחילה לניסוח הבעיה שהעלית.
ואגיב בדוגמא--ילדים רצים--ועורכים תחרות ביניהם--
אחד רץ ממש מהר ומשיג, הרוב מגיעים קצת אח"כ, ולא כולם יחד,
בכיתה יש רמות שונות--תלמידים מעולים וקבוצה גדולה של בינוניים--
במקום להתיחס לצורך של הבת שלך--שהוא צורך לגיטימי לגמרי--
את כועסת על "דעה קדומה" של המורה.

המורה נבחנת גם היא ונבדקת אם כל התלמידים הגיעו לרמה מסוימת,
והיא מאיצה בתלמידים להגיע. לבת שלך קשה, והיא מטופלת ומתקדמת--
הצורך שלה ואת משקפת הוא שיתגברו מוטיבציה ויחמיאו על ההתקדמות--
תבקשי מהמטפלת אם לא קשה לה--(הייתי אפילו משלמת על כך) שתגיע לשיחה עם המחנכת והיועצת,לדיווח על ההתקדמות עם הבקשה, שישבחו אותה ויחמיאו על ההתקדמות --גם זה השג,
כדי לגרום לה להתקדם יותר.
ההודעות שאת מקבלת, הן דווח, שתדעי שיש עדין צורך לתגבר,
לא דעה קדומה אלא שקוף מצב.
הכעס לא יועיל כאן, אלא חיפוש דרך להיטיב עם הבת.
אני בטוחה שאם את מודעת והיא מטופלת, היא תתגבר ותשתלב.
בהצלחה--ושולחת לך חיבוק גדול לחיזוק.
 

מילי2017

New member
אולי שהמרפאה בעיסוק תכתוב דו"ח קצר על ההתקדמות

ותראי אותו למורה (המורה לא חייבת לדעת שזה נכתב עבורה)
וזה יעזור למורה לראות את השיפור ולהתייחס אליו
 

שיראב7893

New member
תדברי עם המורה, תסבירי לה ותבהירי לה

מה את עושה עם הילדה ומה את מצפה ממנה ותראי אם יש שיפור אם לא תפני גבוה יותר
 

נומלה

New member
לערב את היועצת ומייד

משום מה יש סיכוי הרבה יותר טוב שהמורה תשנה את מנהגה אם זה יגיע אליה מאוטוריטה בתוך בית הספר. לכן אני הייתי מתחילה בלדבר עם היועצת ואחר כך לזמן את שתיהן לשיחה ביחד. חבל שהילדה תאבד את המוטיבציה. זה הכי חשוב.
 
למעלה