שאלה על התנהגות מנהלת של צהרון

שאלה על התנהגות מנהלת של צהרון

הי לכולן, שואלת את דעתכן.
הבן שלי בן 6 עם בעיות התנהגות ובעיות קשב. הוא השתלב יפה השנה בכיתה טיפולית אחרי ששנה שעברה היה סיוט אימה בחטיבה הצעירה כי הוא לא הסתדר ולא הצליחו להשתלט עליו, היה משתולל, בקיצור סיוט.
אחרי בית הספר מצאתי לו סידור בצהרון טיפולי פרטי אצל מישהי בבית.
מנהלת הצהרון היא מטפלת שמתמחה בילדים עם בעיות קשב ומריצה אצלה בבית את הצהרון וממש ממש עושה טוב לילד והוא התקדם הרבה מאז שהתחיל שם. מדובר בילד שלא מסוגל לשבת לרגע ולהתרכז, ואצלה, הוא התחיל קצת לקרוא ומסתבר שהוא אפילו אוהב חשבון וכמו שאמרתי ממש מתקדם יפה גם בהתנהגות היום יומית הוא השתפר ואפילו אוהב את המקום ויש לו כמה חברים. בסופ"שים הוא כבר מתכנן מה הוא יעשה אצלה ורוצה ללכת אליה.
אני רוצה לספר שבשנה שעברה כשהתחלנו חטיבה צעירה היה פשוט סיוט, עברתי 4 צהרונים ומטפלת ששם הילד לא התסתדר, וכמעט כל יום (לא מגזימה) קראו לי מהעבודה להרגיע אותו. ואז הגעתי אל האישה הזאת, ומאז טוב לו והיא והבנות שעובדות שם מסתדרות איתו. מעולם לא קראה לי באמצע שעות העבודה אפילו לא פעם אחת.
אבל מה....
היא כל הזמן מנסה לחלוב ממני עוד כסף, היא מעלה מחירים פתאום, מוסיפה דברים (היא אומרת לי: הוספתי השבוע שיעורי מוזיקה - תוסיפי כסף או שהילד לא ישתתף). עכשיו היא רוצה עוד כסף על ההסעה. היא מלחיצה אותי מאוד ואני פשוט לא יכולה ליסבול אותה יותר. מצד שני הילד פורח אצלה והיא יודעת מה עברתי איתו ושאין לי פתרון אחר. אני כרגע משלמת פי 2 לפחות ממה שהייתי משלמת במקום אחר וזה מרגיז אותי ברמות על.
אני ממש לא יודעת מה לעשות ... לבלוע את הצפרדע או לנסות שוב להעביר אותו ושוב להיות בסיוט.
 
אני חושבת שההחלטה צריכה להיעשות

תוך התעלמות מהעלאת המחירים - בהינתן המחיר הנוכחי שאת צריכה לשלם, האם הצהרון שווה את המחיר מבחינתך? אם לא - תעבירי. אם כן (ומהצד נשמע שדווקא כן) - תתעלמי מעניין המחיר עד שהוא יגיע לסף שבאמת לא בא בחשבון מבחינתך לשלם עבור התמורה שאת מקבלת.
 
מה שהיא נותנת לילד קשה לתת לזה מחיר

אפילו אם היא תקח פי 10 אז היא בטח שווה את זה במקרה הזה. אבל לחנוק אותי במחיר מרגיש לי מאוד לא הוגן. גם ככה הצהרונים יקרים.
 
לדעתי, כאמור, את צריכה להתעלם

מהחלק הלא הוגן (ובהחלט יש פה משהו לא הוגן) ולחשוב רק על האם המחיר הולם את התמורה מבחינתך, וכמובן, האם את מסוגלת לעמוד במחיר הזה.
 
אין חוזה חתום?

משהו שיקבע את תקרת התשלום? האם כל הילדים אצלה משלמים אותו הדבר?
האם יש לך בכלל אופציה אחרת?
 
אין לי חוזה. אני לא זוכרת שחתמתי איתה חוזה

ביום שנפגשנו מייד התחבבה עליי (היא נחמדה מאוד עד שזה מגיע לכסף) הסכמנו על מחיר. דברים הלכו טוב ואז פתאום התחילה לנצל.
אני לא יודעת כמה אחרים משלמים לה.
 
אז תחתמי עכשיו

כמו שאמרו לך כאן, תגידי שאת צריכה לתכנן מראש את ההוצאות לכן את רוצה סכום ידוע וקבוע.
 

mykal

New member
אחד המשפטים הכי

חכמים שהרגיעו אותי בתור אמא צעירה,
כשהתלוננתי על הוצאה גדולה מידי למטפלת, אמרה לי חברה,
"ילדים זה משהו יקר מאוד" והמשמעות היא כפולה,
כיון שהם יקרים לליבינו ההוצאות עליהם יקרות.
אז כן, ההוצאה על הילד שלך(כמו גם על ילדים רגילים )היא גדולה,
ומכיון שיש לו קושי בתחום שלו--את משלמת יותר על הטיפול בו.
כשקראו לך לטפל בו כשהפריע זו היתה הוצאה--גם אם לא הרגשת--
נסיעה וזמן עבודה, וקושי רגשי וכו'.
עכשיו יש לך מענה וגם קידום של הילד וגם הוא נהנה--אז עולה הרבה.
בעיני זה שווה.

לגבי ההרגשה שהיא כאילו מנצלת אותך (בגלל הבעיה של הילד)
תקבעי איתה פגישה--תשוחחי, ותחמיאי לה על העבודה--אבל תגידי לה,
שההוצאה ממש מעיקה ובמיוחד שזה כל הזמן משתנה.
תגידי שאת מבקשת לסכם שהשנה--יהיה סכום קבוע. כי את מתכננת את הענין הכלכלי בבית וקשה שכל חודש מתוספת הוצאה.
ותראי מה היא מגיבה. אל תאימי לצאת, תעשי הכל ברוח טובה.
ולפי דעתי--כדאי לך הוצאה גדולה השנה ולבחון מה לעשות בהמשך,
יכול להיות שהיא גם תקבל את התנאי שלך.

בהצלחה.
 

adif11

New member


 
כניראה שלא יהיה מנוס מלדבר. הקטע הוא שאני כל הזמן מחמיאה

לה. כל הקטע של הכסף התחיל מזה שהחמאתי לה שהיא מדהימה. שהילד שלי קורא כותב, מתלבש בעצמו, גם נפשית הוא התבגר המון. כשראיתי כזאת התקדמות אצלו קראתי לה הקוסמת. חשבתי שאנחנו חברות כי באמת היינו בקשר טוב, וכל הזמן דברתי עליה דברים טובים אבל אז התחילו הנידנודים לעוד כסף.
 

mykal

New member
נראה לי,

שמה שנראה לך כגורם הוא לא הגורם.
באמת הצטרפו אולי כמה דברים.
במקום לכעוס ולהרגיש מנוצלת, דברי בנחת, אבל תשקפי את ההרגשה שלך--
אולי לפני כן--תשאלי אימהות נוספות--אם גם להן העלתה וביקשה תוספות.
זה גם יתן לך איזו אינדיקציה.
אבל אם היא באת "קוסמת" אז חסכת הרבה כסף עתידי.
תרגיעי את עצמך ותהני מהתוצאות וההתקדמות של הילד.
כמובן עם בדיקת נתונים מסביב.
 
היום הבן שלי סיפר לי משהו היום שממש עיצבן אותי!!!


האישה הזאת הזוייה!!
לבן שלי יש קטע מצחיק שהוא נועל לפעמים את נעלי הרקוד הישנות של אחותו ורוקד בלט בסלון. הוא סיפר לאותה אישה על זה שהוא יודע בלט והיא אמרה לו שהיא יודעת לרקוד ושהיא תלמד אותו כמה צעדים.
בלי קשר - לפני חודש כזה, היה לנו ויכוח על להוסיף כסף עבור שיעורי מוזיקה והיא זרקה לי: אני לא אלמד את הבן שלך צעדי ריקוד למרות שהבטחתי לו. לא התייחסתי, זה היה נשמע לי כמו סתם הערה דבילית.
היום הבן שלי נועל את נעלי הריקוד ופתאום הוא אומר לי: אסור לי לרקוד. אמרתי לו מה זאת אומרת? בטח שמותר לך. אז הוא אומר לי שההיא אמרה לו שלא ירקוד יותר, ושהיא לא תראה לו את הצעדים שהיא התכוונה ללמד אותו. מבחינתו הוא לא הבין למה היא לא רוצה ללמד אותו כי הוא נורא רצה.
אני זועמת !!!!! אני מתחילה לחשוב שהיא לא נורמלית. ושוב אני חושבת לעצמי... אבל הוא אוהב אותה ומה אני אעשה? שוב להכנס לסיוט צהרונים..... (דרך אגב גם אחותו מאוד אוהבת לבוא אליה, אני לפעמים מביאה גם אותה לצהרון שם.)
&nbsp
 

mykal

New member
תראי, אין לי ענין

להגן עליה,
אבל נראה לי שהיא כן אשה מיוחדת--מקשיבה ואכפתית.
הילד שיתף אותה--ברגע הראשון חשבה ללמד אותו, כנראה לא מסתדר לה,
או לא נוח לה וויתרה.אמרה לך כדי להתנצל,
המסקנה של הילד שאסור לו לרקוד. תגידי לו--"גם אם מטילדה לא מלמדת
אותך לרקוד, מותר לך, ונשלח אותך אולי לחוג--אם תרצה. ותסגרי את הפינה הזו.
כשכועסים--פתאום מצטברים עוד סיבות לכעס--
עזבי--היא לא הזויה, היא מצליחה עם הילד, הבת נהנית איתה--
ואת ענין הכסף תסגרי בנחת, ותחזרי ליחסים תקינים בשביל הילד ובשבילך.

זה לא שאינני מבינה אותך--רק עברתי דבר או שנים בחיי--
ואני מציעה לך--ללמוד להנמיך להבות ולהנות מהיתרונות.
זה מקל על החיים. תאמיני לי---
דברי איתה--ובואי לשתף איך נגמר ואיך מרגיש לך.
מחזקת אותך ומחבקת--
 
תודה על העדוד. את צודקת בגדול ואני גם בעד

&nbsp
להנמיך להבות ובגלל זה אני לא נכנסת בה. בסך הכל אנחנו אצלה כבר זמן מה ולא פוצצתי את העניין.
אבל אני מבינה מה קורה פה. היא פשוט לוחצת לי על כפתור מאוד כואב אצלי. הדבר שאני הכי שונאת בעצמי זה את חוסר היכולת שלי לפתוח ולהגיד מה אני חושבת בפרצוף של אנשים ואחרי זה אני אוכלת את עצמי מבפנים. אני עדינה וביישנית למרות שלא רואים עליי. תראי אותי מדברת בכנסים מעבירה הרצאות. אבל כשזה מגיע ללהעמיד מישהו במקום אז אני נאלמת דום.
גיסתי למשל לא נכנסת אף פעם לפינות. היא יכולה להגיד לאנשים בפרצוף בקלילות מה היא חושבת עליהם ובטוח היתה אומרת לה בשיא הקלילות. עזבי אותי משעורי מוזיקה, אני לא רוצה לשלם. או - הסכמנו על מחיר וזהו זה תפסיקי עם השטויות שלך, אני לא משלמת יותר ממה שהסכמנו.
אני רוצה נורא להגיד ולא יוצא לי ואז אני כועסת על עצמי נורא. והמטילדה הזאת לוחצת לי על הכפתור הזה שוב ושוב ואני מרגישה שהיא מניפולטיבית ומנצלת את חוסר היכולת שלי לענות לה ואני יוצאת משם כל יום מושפלת וכועסת.
&nbsp
&nbsp
 

נומלה

New member
אני במצב כזה מכניסה לפעולה את אבי ילדי

אני מוכרחה להודות שאני קוראת אותך כאילו כתבתי בעצמי. הבן שלי מכנה את ההתנהלות הזו "ארייבת" ("אמא את ארייה בבית כשאת מדברת על זה אבל מול בעל הפלוגתא את ארנבת"). השיטה שעובדת בשבילי, זה משפט המפתח "אני אתייעץ עם בעלי". נכון זה מקטין אותי למדרגת האשה הקטנה, אבל תאמר האמת שהוא שר חוץ יותר טוב ממני. אז תבחרי "שר חוץ" טוב שהוא יתנהל מולה.
 
היי, אצלינו האבא לא כל כך בתמונה. יש אבא אבל אני מתפקדת

כאם חד הורית וזה עוד דבר שמרגיז אותי שהיא יודעת שאני לבד וזה חלק מהיכולת לנצל כי אני צריכה מאוד את התמיכה הזאת שלה ומה שהיא עושה עם הילד. לפני כן ממש קרסתי.
אני לא חושבת שהיא מרגישה "מנצלת". ניראה לי שהיא חושבת שאני "חייבת לה" בגלל כל מה שהיא נותנת לי.
 

danakama10

New member
אז טוב שאת מודעת למה מניע אותך

ובזכות זה, את תוכלי למצוא אפיק אחר לפתור את הבעיה הזו. אפיק שלא יפגע בבן שלך.
אני חייבת לציין שהכתיבה שלך על בעלת הצהרון היא די אלימה - "להנמיך להבות", "לא נכנסת בה", "לא פוצצתי את העניין".
בגלל שאת תופסת את עצמך כאחת שלא אומרת בפנים מה שחושבת, את נכנסת למגננה ולכעסים גם מסיטואציות שבאמת לא מצדיקות את כל האמוציות האלו. מנהלת הגן אולי לא הכי הוגנת, אבל היא לא מכוונת אלייך אישית כי את חלשה והיא ולא עושה לך מניפולציות. היא אומרת לך חד וחלק, היא רוצה יותר כסף. למה? כי היא באמת רוצה יותר כסף. לא כי היא עשתה לך איבחון פסיכולוגי והחליטה שאת מטרה נוחה.
ברגע שתביני שזה לא אישי כלפייך, תוכלי להתייחס לעניין עצמו נטו. לו הייתי בנעלייך, הייתי משלמת הכל בשמחה, בעקבות השינוי האדיר עם הבן. אם זה מתחיל ללחוץ כלכלית, הייתי מדברת איתה כפי שהציעו לך. הכי חשוב לנטרל את הכעס שלך כלפיה, כי הרגשות השלילים שלך יתחילו לחלחל והילד יקלוט ובאמת חבל.

ובלי קשר אני ממליצה לך לקרוא כמה ספרים למודעות עצמית או לכמה פגישות אצל פסיכולוג, כדי להשתחרר מהדבר הזה שאת מעידה שאת הכי שונאת בעצמך. אני לא חושבת שאת צריכה להגיד בפרצוף מה את חושבת על אנשים. חוץ מעימותים זה לא יתן לך דבר. את צריכה להביא אותך למצב בו תוכלי להפריד בין הכעס שלך לבין הדיבור. להבהיר מה מכעיס אותך מבלי לכעוס על האדם ולצעוק עליו. זה הרבה יותר אפקטיבי, וימנע ממך את ההצפה החזקה של הרגשות השליליים.
 
בהקשר לזה שאת אומרת שהיא לא מכוונת אליי אישית - יצא לי לדבר

&nbsp
השבוע עם אבא של אחד הילדים והוא מספר לי ששנה שעברה היא לקחה מהם לפי שעה וזה הגיע למצב שהם נכנסו אליה לשיחה ואמרו לה בדמעות שהילד פורח אצלה ונורא חבל להם, אבל הם מוציאים את הילד משם כי הגיעו למצב שאין להם יכולת לשלם לה כל כך הרבה.
אז השנה היא עשתה להם "הנחה" מחיר חודשי בערך דומה למה שאני משלמת לה, אבל מהם היא לא דורשת תשלום נוסף על שיעורי מוזיקה. כשהשוונו את החשבון יוצא שאני משלמת יותר בגלל שלי יש קנס על שיעורי מוזיקה.
הוא התפלא על זה שאני צריכה לשלם על מוזיקה כי היא באמת סיפרה לו ושהוסיפה לילדים שיעורי מוזיקה וסיפרה לו שהבן שלו מוזיקלי אבל ממנו היא לא ביקשה אגורה נוספת.
אז אני לא בטוחה שהיא לא מכוונת אליי אישית.
 
לא מגדירים מחיר קבוע בעת ההרשמה ? את מתארת

התנהלות מאד מוזרה
יש לי ניסיון עם אי אילו צהרונים ומעולם לא שמעתי על כזה דבר
 
למעלה