לימודים לקראת מבחן- מחשבה

לימודים לקראת מבחן- מחשבה

בהמשך להודעות המוגזמות בקבוצה של הכיתה
לגבי המבחנים
אני תוהה
אם הילד אומר שהוא מוכן למבחן
הייתן בכל זאת מאלצות אותו לעשות חזרה?
 
אני בעד שילדים ייקחו אחריות על הלימודים שלהם

וזה כולל שילד ילמד מהנסיון שלפעמים נדמה לו שהוא יודע את החומר, אבל בעצם במבחן הוא מגלה שהוא טעה.
אם את תכריחי אותו ללמוד, אני חושבת שמה שהוא יזכור זה ש״אמא הנודניקית הכריחה אותי, הייתי מצליח גם בלי החזרה הזאת״.

עדיף שילמדו לקחת את העצמאות בגיל צעיר. שיגיעו לחטיבה ולתיכון עם הרגלי למידה טובים. ובעיקר - אחראים על הלימודים של עצמם.

לפעמים צריך להכווין אותם.
להזכיר נושאים ונקודות תורפה שהוא אולי לא חושב עליהם (״במבחן הקודם היה לך קשה עם כפל. במבחן הפעם יהיה שוב כפל?״),
אולי לעזור לו לסדר לעצמו את המחשבה ולסדר את סדרי העדיפויות (״אתה באמת בטוח שאתה מוכן, או שקשה לך להתנתק מהמשחק?״),
אולי להזכיר לו את המטרות שהוא עצמו הציב לעצמו (״עד עכשו קיבלת 100 בכל המבחנים. נראה לך שאתה מוכן ברמה של 100?״).
 
גם אני בדעתך
 
דעתי...

כאמא לילד בכיתה ח ולילדה בכיתה ה ...
אני לא מאפשרת לילדי לגשת למבחן אם לא פתחו יום או יומיים קודם את המחברת וקראו את החומר. גם אם יודעים את החומר. לפני מבחנים גדולים אני גם מוציאה להם דפי תרגול מהאינטרנט. הרגלי למידה צריך מגיל צעיר לדעתי להקנות.
 
אני חושבת שזה מאוד תלוי בילד
מבחינת הבכור שלי, למשל, החזרות האינסופיות שעשו בחשבון בעת למידה ולפני מבחנים היו מעל ומעבר למה שהוא היה זקוק, ולדרוש ממנו לעבור ולתרגל שוב בבית זה היה ממש עונש. כן בקשתי שיעבור על רשימת החומר למבחן ויוודא שהוא שולט בכל תחומי התוכן שנכללו בבחינה בחשבון. במרבית המקרים לא היה צורך בחזרות נוספות מעבר למה שתורגל בכיתה.
גם בכל מה שנוגע למקצועות רבי מלל נדרשה ממנו מעט מאוד חזרה. בדרך כלל קרא את החומר פעם או פעמיים, וזה לגמרי היה מספיק.
היום, כשהוא בכיתת מופ"ת (כיתה ז'), אני כבר רואה שהוא נדרש ליותר למידה מבכיתה ו'. לאורך כל השנים של היסודי היה נדיר שהוא היה חוזר עם ש"ב (בד"כ היה מכין בבית ספר בהפסקה או בשיעורים אחרים...), וכאמור נדרשה ממנו מעט מאוד למידה לבחינות. בחודש האחרון הוא בהחלט מראה התחלת הסתגלות לשינוי בדרישות, ובהתאם לזה יש הכנת ש"ב בבית, ויש חזרה ולמידה לקראת בחנים.
אני לא חושבת שהרגלי למידה זה משהו שהוא בהכרח כמותי. אני חושבת שהרגלים נכונים קשורים יותר בזה שברור לילד ששיעורי בית צריך להכין, עבודות מגישים בזמן ולא מתחילים לעבוד עליהן ברגע האחרון, וכמה ימים לפני בחינה אתה צריך לוודא עם עצמך שאתה שולט בחומר.
 
לא

לא, אבל עוקבת אם הוא הצליח סימן שצד אם לא ראוי לשיחה.
כלומר הוא יודע אם הוא מוכן או לא, זו אחריות שלא, אם הוא טועה זה דורש תשומת לב
 

נומלה

New member
שאלה מוזרה

יש ילדים שצריכים ויש ילדים שלא צריכים. ההורה צריך לדעת איזה ילד יש לו בבית ולפעול בהתאם. (באופן אישי יש לי שני ילדים מאוד נבונים שאחד מהם היה צריך גם לחזור על החומר, גם לתרגל וגם השגחה הורית יותר צמודה, והשני לא)
 
זהו, שבסביבתי היא לא מוזרה בכלל

ההורים של כמה ילדים מהכיתה
שאני יודעת בוודאות שהם מקיאים את החומר
בלחץ הזוי
חופרים בקבוצה לגבי הכנה למבחן
כאילו מדובר במינימום בחינה אחרונה
של התואר
 

Ani15

New member
תלוי בילד

יש לי ילד שכן וילדה שלא, ולכן אני יודעת בוודאות שאין תשובה אחת חד משמעית לשאלה שלך.
וזו גם הגישה שלי לקבוצות הווטסאפ- כל הורה וילד והגישה שלו, ואין לי ענין לבקר או להתייחס לאחרים. יש סיכוי סביר שאם הייתי כותבת שם יותר היתה ביקורת גם על המנהגים שלנו, אבל בחיי שבכיתה יב כבר יש לי ידע לא רע לגבי מה שמתאים ליורש שלי, ולא ממש אכפת לי מה עם אחרים. מבחינתי הווטסאפ הוא מקום מצוין להתעדכן ומסננת את רוב השאר. בשביל זה יש השתק קבוצה או יציאה מהקבוצה. לא מבינה מה את מתרגשת מזה (ועוד אחרי שיצאת מהקבוצה).
 

דיברגנט חדש

Well-known member
לא, פשוט תדגמי 2-3 שא' טריקיות תראי, איך מתמודד

על פי תשובותיו, תדעי, אם הוא מוכן או לא.
 

adif11

New member
אני עם הילדים כשהיו ביסודי

הייתי מאוד מעורבת, ידעתי מתי כל מבחן,לחלק מהמבחנים למדתי איתם. עזרתי להשיג חומר למבחנים וכו'.
בתיכון לאט לאט לקחתי רוורס. ממליצה לך לא להתפתות לזה. אם את מסוגלת (לי היה קשה...) תעזבי אותו שיקח אחריות על הלימודים שלו. מקסימום הערות מכוונות בסגנון שיעצו לך פה. לא יותר מזה.
 

kramerkaren

New member
אני דווקא חושבת אחרת

כל חיי בבית הספר היה לי קל. נורא נורא נורא קל. לא הייתי צריכה לעבוד או ללמוד, והציונים שלי היו מופלאים.
הגעתי לאוניברסיטה וחטפתי את השוק של החיים. היו לי אפס הרגלי למידה. לא ידעתי לסכם, לא ידעתי לשנן, לא ידעתי ללמוד למבחנים.
את הילדים שלי אני מכריחה (זה לא באמת מכריחה, כי הם דורשים את זה) ללמוד למבחנים. אם זה לחפש דפי חזרה במתמטיקה, או לשאול אותם שאלות מתוך הספר. ביסודי זה היה ברור מעליו, בחטיבה הוא בא ומבקש מעצמו. הוא גם אוהב לשבת איתי באותו חלל כשהוא לומד, ולדבר על החומר תוך כדי. הגדולה (תיכון) עושה זאת אוטומטית מעצמה.
אני חושבת שהרגלי למידה זו מתנה שאנחנו מעניקים לילדים שלנו.
&nbsp
 
אני לגמרי מסכימה איתך אבל לדעתי זה לא בדיוק מה שלעלות ליגה
מתכוונת אליו. מאחר ולדאבוני גם אני מצויה בקבוצת וואטסאפ סופר לחוצה עד כדי הגזמה , אני חושבת שיש הבדל גדול בין מה שאת מדברת עליו לבין מה שהיא מכוונת אליו.
ממה שאני חווה בקבוצת הוואטסאפ של הקטן (וחוויתי בשנים האחרונות בקבוצת הוואטסאפ של הבכור, שתודה לאל עלה לחטיבה כבר) לא מדובר בדברים שקשורים בהרגלי למידה, שהם מאוד חשובים בעיניי בדיוק מהסיבות שאת ציינת, אלא במעורבות יתר על כל סממניה הגרועים.
 

kramerkaren

New member
יכול להיות, ובהיכרות עם החומר- מאד הגיוני.

הורה אחד לוקח את ההסטריה הכללית לכיוון אחד והשני בונה לילד שלו דגם תלת ממד אלקטרוני של מכות מצרים....
&nbsp
 
אצלנו זה גם מגיע לכדי "עליהום" כללי ומוגזם על מורות שכביכול
"לא מלמדות כלום בכיתה ושולחות את הילדים עם שיעורי בית".
כיתה ג', מיינד יו.
ובמקרה האחרון של ההיסטריה הכללית היה מדובר ב3 מקצועות בהם היו ש"ב (לא כולם מהיום למחר), עם שאלה-שתיים בכל מקצוע. ואיזה בלגן היה בוואטסאפ, שלא נדע. אחת האמהות אפילו הלינה על "רמת הלימודים הגבוהה"
(רק חיזקה את הדעה שכבר הייתה לי עליה לגבי יכולות החשיבה שלה....)
את המורה לחשבון בכלל רצו לאכול בעודה בחיים בגלל שהיא העזה להודיע שיהיה מבדק מדי יום שישי על החומר שנלמד במהלך השבוע. שומו שמיים, איך הילדים יעמדו בלחץ, איך נספיק ללמוד איתם למבדק, בלה בלה בלה. מזל שהמורה לחשבון היא גם סגנית המנהלת, כך שהיא לא ממש שמה על חבורת הורים היסטריים.
אני כבר מחכה לשמוע את תגובות ההורים האלו בכיתה ה', כשהם יגלו שהמורה לאנגלית עושה הכתבה כל שבוע (!).
אני חושבת שמעורבות הורית בלמידה ובהרגלי הלמידה חשובה תמיד, אבל בפרופורציה הנכונה ותוך מחשבה שהילדים צריכים גם לגדול ולקבל עצמאות בסופו של דבר. (אגב, אין לי ספק שזה בדיוק מה שאת עושה
)
 

kramerkaren

New member


אין ספק שמערכת ששואפת לבינוניות מינוס, תכיל בתוכה לא מעט גורמים כאלה, מכל הכיוונים.
מכיוון ששנה שעברה עסקנו בהישרדות גרידא במסגרת הכיתתית (כלומר, איך להגיע הביתה מבלי שיפצעו אותך, יכו אותך, ינעלו אותך בשירותים), הייתה התעלמות מוחלטת מאקדמיה. מצד המורים, כן? מסתבר שאי אפשר ללמד שכולם זורקים כסאות. מצד שני - למה להתריע למערכת שיש בעיה כזו, ובטח ובטח למה שהמערכת תעשה משהו, שעשוי להכתים את שמה הטוב?
הבנתי שאם אני רוצה שהילדה לא תהיה אנלפבתית גמורה, אז אני אחראית על הלמידה. מבחינתי, זה היה לצאת לחלוטין מה"אני מאמין" שלי לגבי מעורבות הורית בלמידה. מצד שני - desperate times call for desperate measures
אבל בתיאוריה - מסכימה איתך לגמרי.
 
למעלה