בן 6 ,מתחצף,כל דבר לא , ועוד

[Arirel18]

בן 6 ,מתחצף,כל דבר לא , ועוד

ילד בן שש , בסהכ ילד שמח, ילד עם לב זהב . בתקופה האחרונה ההתנהגות השלילית החריפה , כל דבר וויכוח, כל דבר לא , לצחצח שיניים לוקח שעות , הכל בצעקות וכעסים ,ובנוסף לכל זה הוא מציק לאחותו הקטנה בת שנה וחצי (בעלי משתגע מזה ברמות של צרחות השפלות ודחיפות הילד ) גם לי מפריע שהוא מציק לה אבל אני משתדלת להבין שהוא ילד . האם למישהו יש המלצה להדרכת הורים ? בדקנו באדלר ואין להם כרגע לגיל הזה , אנחנו מרגישים שהיחסים עם הילד פשוט נהרסים הולכים לאיבוד , והאמת שכבר אין חשק אפילו לתקן ולשפר כי אנחנו יודעים שעוד יומיים הכל יחזור על עצמו.רוצים את הילד שלנו בחזרה , רוצים חיים של כבוד הדדי בבית . אשמח לעצות ולהמלצות שביקשתי

 

[mykal]

בוקר טוב, גמר חתימה טוב,

, ראשית ק'בלי חיבוק,
ואיזו אמירה כללית--ככה זה עם ילדים, תקופות שונות,
אני מניחה שהוא התחיל עכשיו כיתה א' (לפי הגיל) יכול להיות שקשה לו,
ולא יודע לומר את זה בהקשר להתנהגות שלו.
אולי במקום לכעוס עליו ולצעוק, לחבק ולשאול, למה אתה עושה כך?
מה קרה?,
אולי לאתגר אותו אתה גדול ואנחנו סומכים עליך, להפוך אותו להיות שותף לכם,
לשמש דוגמא.
אולי לתת קצת זמן בהפרדה ביניהם, וללחוץ עליו פחות.
אינני יודעת מה מתאים למבנה הבית שלכם, אני בטוחה שתמצאו את הדרך,
בהצלחה,
(אל הנחית הורים אל תותרו--זה מכון עקבי ושיטתי--ותומך מאוד)

 

[Arirel18]

אנחנו מאוד משתדלים

זמן איכות איתו , כל הורה בנפרד , ולפעמים גם יחד כשהקטנה אצל סבא וסבתא. לא חושבת שעובר עליו משהו בבית ספר כי הוא התסגל בלי בעיה בכלל , כ15 ילדים מהגן עברו איתו והוא מממש אוהב ללכת לבית ספר ואוהבים את החברים . אני כן מרגישה שזה מקנאה לאחותו אבל לא יודעת להתמודד עם זה נכון.

 

[mykal]

שני דברים לדבריך,

1)זה שהוא אוהב ללכת לבי"ס זה נפלא,
עדין לא אומר שלא קשה לו, צורת הישיבה, מקום תשומת הלב,
הצורך בריכוז ולמידה. הוא צעיר מכדי לשים אצבע, אבל חשוב שתדברו
על החויות שלו, שם, ואולי תשמעי עוד דברים.
2)מעבר לצ'ופר של זמן איכות בבודדת, הייתי דוקא ממליצה להוסיף
שותפות ואחריות שלו כלפיה--כשהוא יקבל את ההכרה של הבוגר,
האחראי, המחמאות על היכולות שלו בנוכחותה, יגרמו לו לקנא פחות.
ולטפח יחסי אחים קצת יותר קרובים. וגם קשר שלו אתכם כאחראי.

 

[בילי79]

שלום Arirel18

אם הבנתי נכון הילד התחיל ללכת השנה לבי"ס לראשונה.
יכול להיות שההסתגלות פחות אידאלית מכפי שנדמה לכם, אולי הוא עסוק בלנסות לשמר את הדימוי החיובי שלו בעיניכם (ואולי גם בעיניו) ולכן לא משתף אתכם.
יכול להיות שהוא מקנא בבתכם הקטנה שאין לה את המחויבות הזו, יתכן ולא קל לו לקבל סמכות והוא מצא דרך "להחזיר" על התסכול שיש לו בקשר איתכם ובפרט עם בעלך.
אם את מחפשת הדרכת הורים - יש את "מרכז מיכל דליות" (שממוקם בת"א) ויוכלו להפנות אתכם ליועץ (או יועצת) משפחתית בהתאם למקום מגוריכם.

 

[הייתיאביבקיץ]

אם את רוצה המלצה למכון להנחיית הורים, כדאי שתכתבי איפה בארץ

 

[Arirel18]

תל אביב

 

[איןאריותכאלה]

בעלי משתגע מזה -

אני חושבת שצעקות, דחיפות והשפלות - כפי שתיארת בפוסט שלך - הן ממש על הגבול. למעשה דחיפות הן אלימות, וזה קו אדום מובהק. ודאי שיש המון תסכול בגידול ילדים, תקופות מאתגרות, וחוסר יכולת להכיל את ההתנהגות שלהם ולתת לה את המענה הנכון בעינינו. במצב כזה של חוסר אונים הייתי פונה להדרכה אישית - זה שירות שאני מניחה שמכון אדלר נותן, ואם לא יש מקורות עזרה נוספים. בהצלחה, מקווה שתזכו לגלות מחדש את הצדדים הנפלאים של הבן שלכם ולקיים חיי משפחה הרמוניים יותר.

 

[galilit11]

שווה לבדוק עם המורה/גננת/יועצת חינוכית

אנחנו הגענו דרך הגננת להדרכת הורים שהיתה טובה ולא כרוכה בתשלום גבוה

 

[אורים כהורים]

בשביל שתוכלי לקבל פרספקטיבה רחבה יותר

את ובעלך צריכים להיות במצב של שקט פנימי.
התנהגות מסוג כזה יוצרת הרבה מאוד תסכול אצלינו כהורים ועלולה לקחת אותנו למקומות לא נכונים ולא מדוייקים.
נדרשת כאן הקשבה אמיתית למה שהילד מנסה לומר בהתנהגות שלו. הקשבה לא רק עם האוזניים אלא גם הבנה שמגיעה ממקום עמוק מתוכנו של מה קורה לילד, מה עובר עליו.
אז כאן יש עבורכם ההורים עבודה לעשות עם עצמכם על מנת לעזור *באמת* לילד ולמערכת היחסים בינכם. מתוך השקט וההתבוננות העמוקה יותר, תוכלו גם להבין יותר מהו המענה הנכון עבור ילדכם ומתוך כך לספק אותו ובאופן מדייק.

דבר נוסף, ההתנהגות החיצונית של בני אדם ובמיוחד של ילדים (מאחר והם רגישים יותר ועדיין לא מצליחים לשלוט על עצמם או להתאפק כמונו המבוגרים) מושפעת מאיך שאנחנו מרגישים. כשטוב לנו - ההתנהגות תהיה נעימה. כשפחות טוב לנו - ההתנהגות תהיה בהתאם. ההתיחסות צריכה להיות לשורש ההתנהגות, לדבר הפנימי ש*מניע* את ההתנהגות החיצונית, ושוב- כדי לתת מענה אמיתי לילד וכדי לא ליצור מצב שבו אתם מגיבים רק להתנהגות החיצונית ומתוך התסכול שלכם.
על קצה המזלג - כתבת שיש לו חוויה טובה בבית הספר, יחד עם זאת לפעמים קורה שדווקא חוויות כאלו מעוררות בתוכנו הרבה לחץ וכמו "פאניקה" , להצליח לשמור על הקיים, להיות כמו כולם, לעמוד בציפיות ועוד ועוד... זה דורש מילד המון המון התגייסות של אנרגיה פנימית לשמר את המצב כפי שהוא מצד אחד, ומאידך דווקא בגלל הניסיון להיות בשליטה זה עלול ליצור התפרצויות בלתי נשלטות במקום שבו מרגישים בבית, מקום שבו אנחנו יכולים להיות מי שאנחנו. (לפעמים אפשר לזהות מצבים כאלו אצלינו כשמתחילים מקום עבודה חדש, למשל).
אני כותבת את הדברים כדי לתת נקודת מבט נוספת ורחבה יותר, לא באמת יכולה לדעת אם זה אכן כך או לא רק מתוך מה שתיארת.
ולכן, כדאי למצוא זמן שבו את וילדך שניכם יחד, מרגישים רגועים וקרובים, האוירה נעימה, אין שום דבר שיכול "לאיים" על היחסים ועל הפתיחות באותו הרגע, ואם תרגישי שזה הזמן הנכון והמתאים את יכולה להעלות בעדינות את העניין שאת חשה שבזמן האחרון קשה לו יותר / יש לו יותר התמודדויות/ יותר תסכול... תמצאי את המילים שמתאימות לך ולבנך , באופן שאיננו מתקיף או מוכיח אלא בדרך שהיא יוצרת קרבה ורצון לשתף. תקשיבי מהלב למה שעולה, לא תמיד המילים הנאמרות הן התשובות הכנות.. לפעמים העיניים והמבט אומרים הרבה הרבה יותר...

דבר אחרון, לא להתייאש! מצבים מהסוג הזה הם קורים ושכיחים בכל מערכת יחסים שהיא. תתעודדי מכך שלמרות זאת, מערכת יחסים זה משהו שניתן "לתקן" בקלות

את ההורה, את המובילה, לך יש את היכולת להקשיב לראות וגם לקבל את בנך מעבר למילים ולהתנהגות הזמניים ולכן בידך המפתח להצלחה ולקרבה המחודשת !

תזכרי זאת בכל פעם שמצבים כאלו יחזרו על עצמם

כך הרבה הרבה יותר קל להתמודד עם הילדים בכל מצב שהוא.

בהצלחה גדולה!

 

[lseugy]

תסתכלו על זה אחרת. לדעתי הילד מושך אתכם למאבקים - והוא מצליח

כלל ברזל: ילד עושה רק פעולות מניבות - כלומר פעולות שמשיגות את התוצאה הרצויה לו. לי זה נראה כמו פריקת תסכול וצריך לבדוק מאין זה צמח.

הרצון לכוחנות ומאבקים לא נולדו ככה פתאום סתם. יכולות להיות לכך סיבות רבות ושונות. אולי הוא חווה משהו בבית הספר. למשל: אם הוא חווה אלימות והוא פוחד ממנה או יוצא מופסד, הוא יעתיק את זה לבית כדי שיפחדו ממנו או יפסידו במאבק. שם הוא הגיבור.
אולי הוא חושב שאחותו מקבלת תשומת לב שלכם על חשבונו (לא חשוב אם זה נכון או לא. זה מה שהוא חושב או מרגיש - כאמור, אולי).
אולי הוא חש תסכול אחר, למשל שהמורה לא נותנת לו את תשומת הלב שהוא דורש או לא נכנעת לרצונותיו כמו שאתם כנראה עושים. אולי הוא מתקשה להתמודד עם המטלות בבית הספר. אולי זו תוצאה של דחיית סיפוקים שנכפית עליו בבית הספר או בבית. ויתכן שכך הוא פורק את התסכול.

אחת המטרות של הכוחנות (חוץ מהשגת כח עליכם - שהרי הוא מצליח לגרור אתכם למאבק), היא לבדוק גבולות. זו דרכו לבדוק את מיקומם של חלק מהגבולות. צריך להיות ברור לכם ולו היכן עובר הגבול. בשניה שעבר אותו - להחזיר אותו למקומו. פעם, פעמיים עשר.

אני לא יודע אם הוא מתנהג באלימות פיזית כלפיכם. בכל מקרה צריך לבדוק היכן ראה והיכן למד את כל מה שהוא עושה. הוא לא המציא את זה. ילדים לא ממציאים. הם מעתיקים.
ענין חשוב - בדקו קודם כל את עצמכם.

לדעתי (הלא מלומדת) צריך להוציא את העוקץ מהמאבק. להפוך את המאבק לדבר חסר תכלית. לא רוצה לצחצח שיניים? לא צריך. לך יכאבו השניים והפה שלך יסריח. נראה מה יגידו הילדים בכתה (והלילה הולכים לישון בלי לצחצח שיניים. הוא לא ימות מזה).
הוא מציק לאחותו? תרחיקו ביניהם. אם צריך הפעלת כח - אין ברירה.

הכי חשוב: להיות ברור, נחרץ, עקבי ולא מתפשר.

תבדקו מה קורה איתו בבית הספר ואל תקנו את דברי המורה אם היא תגיד שהוא מתוק ומוצלח. אין דברים כאלה כשהוא בבית מתנהג ככה.

בהצלחה ושנה טובה.