קודם כל לנשום עמוק ולהירגע....
חשוב לא לשכוח שמדובר בילדה שעלתה לכיתה א' בסך הכול לפני 4 שבועות. היא עוברת תקופת הסתגלות לא פשוטה - גם חברתית, גם הסתגלות למערכת דרישות חדשות, גם רגשית. ובנוסף לכל, היא נדרשת מייד להתחיל בלמידה. לא כל הילדים פנויים לזה כל כך מהר.
הרבה מאוד ילדים עולים לכיתה א' בלי להכיר את כל האותיות, ורוכשים קריאה בלי קושי משמעותי. בניגוד למה שכתבו מעליי, ילדים "תקינים" לא צריכים שההורים ילמדו אותם לקרוא, ואם אין שום ל"ל או הפרעת קשב, הקריאה תירכש עם מורים טובים ועם מורים גרועים, בשיטה X ובשיטה Y. כל מה שהם צריכים זה שבבית הספר ילמדו אותם את העיקרון שאותיות וסימנים ויזואליים מייצגים צלילים, והם כבר ירוצו (כל אחד בקצב שלו, אבל יגיעו כולם לקריאה תקינה). אבל שוב - זה מותנה בכך שבאמת אין שום קושי ברקע.
לגבי הילדה שלך - הדוגמאות שאת נתת הן (וסליחה מראש) גרועות מאוד ולא מלמדות כלום. לשאול ילדה בכיתה א' באיזו אות מתחילה המילה "אופניים" זו ממש מכשלה. ספציפית כאן נתת לה מילה סופר קשה, ולא הייתי מצפה מאף ילד בסוף ספטמבר של כיתה א' לענות לך עליה. כן הייתי מצפה מילד בספטמבר של כיתה א' שידע להגיד לי (אחרי דוגמאות והסברים מה אני רוצה..) שהמילה "גדר" מתחילה בצליל "גְ", ושהמילה "דלת" מתחילה בצליל "דְ", ושהמילה "שלום" מסתיימת בצליל "מְ", ושהמילה "כולנו" מסתיימת בצליל "U". זו ההבנה הבסיסית של המבנה הצלילי של השפה שילדים צריכים לרכוש כדי להתחיל לרכוש קריאה. ברגע שיש את ההבנה הזו, עליה אפשר לבנות את הקישור בין הצליל לבין הסמל החזותי שמייצג אותו (שאותם כרגע היא עדיין לא מכירה, וזה בסדר גמור).
אם היא מסוגלת לעשות את מה שאמרתי - זה כבר סימן מצוין. אם קשה לה - זה יכול להיות חלק מההסבר למה קשה לה עם קריאה, למה בגן היא עדיין לא רכשה את זיהוי כל האותיות וכו'.
בתור מאבחנת לקויות למידה - לא. עדיין אל תקחי אותה לאבחון .זה נורא נורא נורא ושוב נורא מוקדם. אבל ממש מוקדם. כן קחי לה כמה שיותר מהר מורה טובה להוראה מתקנת שתעבוד איתה על מנגנוני הקריאה ובהדרגה על הקריאה. וזה לא בגלל שאני חושבת שיש לה קושי (אין לי שמץ של מושג), אלא בגלל שאני שומעת שכבר בשלב כל כך מוקדם של הלמידה, הילדה מתוסכלת וחסרת בטחון. ואת זה צריך לתקן כמה שיותר מהר. כי גם אם בסופו של דבר היא תרכוש קריאה תקינה גם בלי שום עזרה, היא עלולה להישאר עם ההרגשה ש"אין לה מוח" - וזו הרגשה שהרבה יותר קשה להיפטר ממנה, וזו הרגשה שעלולה להשפיע על כך מהלך הלימודים שלה. אז זה משהו שצריך לקעקע כמה שיותר מהר, ולהחזיר לה בטחון בעצמה וביכולותיה כמה שיותר מהר. ובגלל זה הייתי לוקחת אותה להוראה מתקנת פרטית בהקדם האפשרי.
חוץ מזה - יש מצב שיש כאן איזשהו קושי שפתי מסוים (סיפרת על קושי עם זמנים, קושי בשיום צבעים). למען הסר ספק ולמען השקט הנפשי שלך, קחי אותה לבדיקה של קלינאית תקשורת. דרך קופת חולים, באופן פרטי, איך שמסתדר. אם יעלו קשיים - היא תוכל לקבל טיפול שפתי בהתאם לצרכים שלה. אם הכול בסדר - תוכלי להיות רגועה שבדקת.
והכי חשוב - לשדר לילדה רוגע ובטחון ביכולותיה וחס וחלילה לא היסטריה או לחץ. היא צריכה לדעת ב100% של ודאות שאין לכם ספק שהכול יהיה בסדר ושהכול יסתדר, ושאם קשה לה במשהו - אתם שם כדי לעזור, אם זה דרך מורים פרטיים ואם בעצמכם. אבל לא להיכנס ללחץ יחד איתה. זה שלב כל כך מוקדם בשנה, והיא מתמודדת עם כל כך הרבה דברים חדשים ושינויים והסתגלויות, וזה בסדר. אי אפשר להסיק מזה כלום, וצריך לתת לה את ההרגשה שאתם שם, יד ביד, איתה ביחד בעניין הזה, ושיהיה בסדר.
אם יש שאלות - אני כאן לנסות לעזור