חייבת עזרה!! ילדה בכיתה א'

[mykal]

בהצלחה.

 

[mitmit11]

מסכימה שאין מקום להשוואה בין הילדה לאחותה

יש לי שלושה ילדים ומהר מאוד הבנתי שאין בכך תועלת. כל אחד והקצב שלו.
&nbsp
כן יש צורך להשוות לממוצע בין בני גילה. אם היא מתחת לממוצע הזה אז לחזק אותה.
&nbsp
אנחנו בקושי חודש בתוך שנה"ל, הייתי מבקשת לקבוע פגישה עם המחנכת כשבוע לאחר החזרה מחופשת סוכות, מבקשת לדעת את ההתרשמות שלה מהילדה, יכולתיה ורמתה הלימודית. במידה ודרוש חיזוק היא תוכל לכוון לסוג החיזוק הדרוש אם זה שעור תגבור פרטניות שביה"ס נותן, אם פנייה להוראה מתקנת או אבחון לקויות למידה.
&nbsp
כן חשוב שתהיה מעורבות שלך, במיוחד בכיתה א, על מה למדו היום, בהמשך יקבלו קטעי קריאה אז לשבת איתה על זה ברמה יומית (עשר דקות ביום, לא צריך יותר).
&nbsp
את למידת האותיות נסי לעשות איתה בצורה מהנה (ותוכלי לשלב בכך גם את הילדים האחרים) - יש משחקי זיכרון, לוטו וכו' של אותיות ומילים של ראשית קריאה.
&nbsp
הולכים ליום הולדת? לכתוב ברכה ולבקש ממנה להתעתיק ולצייר ציור, מתארחים בחג? אותו דבר. לעודד אותה לכתוב ולהתוודע לא-ב דרך משחק ויצירה.

 

[Ani15]

כאילו תיארת את היורש שלי באותו גיל

(הוא בי"ב ומסיים תיכון ובגרות בהצלחה רבה בשנה זו)
למעט שאת המשפט הזה הוא אמר בכתה ד ולא בכתה א
יש לו אינטליגנציה גבוהה מהממוצע (בכמעט 18 שנותיו הספקנו לא מעט אבחונים, אז זה מאובחן ולא תחושה סובייקטיבית שלי ושל סביבתו) אבל הצבעים היה ממש קשה, אופניים רק בכתה ג, קריאה וכתיבה שנה אחרי בני גילו, והדיבור המבולבל... (במקרה הבת שלך מאוד אסוציאטיבית בדיבור? קופצת מנושא לנושא כשההקשר ברור בעיקר לה ולא למי ששומע אותה?)
אצלנו זה הפרעת קשב, אבל זה לא מחייב שזה המצב אצלכם. את צריכה לפנות ליועצת ביה"ס ולבקש ממנה לתצפת על הילדה ולהמליץ לך. אם זה לוקח יותר מדי זמן, ויש לך היכולת הכלכלית, כדאי בהחלט לפנות לאבחון פרטי (רצוי פסיכודידקטי) שבודק יכולות והפרעות למידה ועוד. היכולת שלי להגיד ליורש "אתה לא אדיוט, יש לך אבחון שמסביר למה קשה לך" היתה שווה את כל המאמץ. כל הפתרונות שהציעו עזרו באופן חלקי ביותר, מה שהכי קידם אותו היה באמת מאמצים שלי בבית כמו ש"חייבת להגיב" הציעה, אבל היכולת לחזק את הבטחון שלו ביכולות שלו ו"לשים כתובת" על ה"אשם" בקשיים שלו, זה כל כך חשוב.

 

[הפוך עם ראש כפול]

קודם כל לנשום עמוק ולהירגע....
חשוב לא לשכוח שמדובר בילדה שעלתה לכיתה א' בסך הכול לפני 4 שבועות. היא עוברת תקופת הסתגלות לא פשוטה - גם חברתית, גם הסתגלות למערכת דרישות חדשות, גם רגשית. ובנוסף לכל, היא נדרשת מייד להתחיל בלמידה. לא כל הילדים פנויים לזה כל כך מהר.
הרבה מאוד ילדים עולים לכיתה א' בלי להכיר את כל האותיות, ורוכשים קריאה בלי קושי משמעותי. בניגוד למה שכתבו מעליי, ילדים "תקינים" לא צריכים שההורים ילמדו אותם לקרוא, ואם אין שום ל"ל או הפרעת קשב, הקריאה תירכש עם מורים טובים ועם מורים גרועים, בשיטה X ובשיטה Y. כל מה שהם צריכים זה שבבית הספר ילמדו אותם את העיקרון שאותיות וסימנים ויזואליים מייצגים צלילים, והם כבר ירוצו (כל אחד בקצב שלו, אבל יגיעו כולם לקריאה תקינה). אבל שוב - זה מותנה בכך שבאמת אין שום קושי ברקע.
לגבי הילדה שלך - הדוגמאות שאת נתת הן (וסליחה מראש) גרועות מאוד ולא מלמדות כלום. לשאול ילדה בכיתה א' באיזו אות מתחילה המילה "אופניים" זו ממש מכשלה. ספציפית כאן נתת לה מילה סופר קשה, ולא הייתי מצפה מאף ילד בסוף ספטמבר של כיתה א' לענות לך עליה. כן הייתי מצפה מילד בספטמבר של כיתה א' שידע להגיד לי (אחרי דוגמאות והסברים מה אני רוצה..) שהמילה "גדר" מתחילה בצליל "גְ", ושהמילה "דלת" מתחילה בצליל "דְ", ושהמילה "שלום" מסתיימת בצליל "מְ", ושהמילה "כולנו" מסתיימת בצליל "U". זו ההבנה הבסיסית של המבנה הצלילי של השפה שילדים צריכים לרכוש כדי להתחיל לרכוש קריאה. ברגע שיש את ההבנה הזו, עליה אפשר לבנות את הקישור בין הצליל לבין הסמל החזותי שמייצג אותו (שאותם כרגע היא עדיין לא מכירה, וזה בסדר גמור).
אם היא מסוגלת לעשות את מה שאמרתי - זה כבר סימן מצוין. אם קשה לה - זה יכול להיות חלק מההסבר למה קשה לה עם קריאה, למה בגן היא עדיין לא רכשה את זיהוי כל האותיות וכו'.
בתור מאבחנת לקויות למידה - לא. עדיין אל תקחי אותה לאבחון .זה נורא נורא נורא ושוב נורא מוקדם. אבל ממש מוקדם. כן קחי לה כמה שיותר מהר מורה טובה להוראה מתקנת שתעבוד איתה על מנגנוני הקריאה ובהדרגה על הקריאה. וזה לא בגלל שאני חושבת שיש לה קושי (אין לי שמץ של מושג), אלא בגלל שאני שומעת שכבר בשלב כל כך מוקדם של הלמידה, הילדה מתוסכלת וחסרת בטחון. ואת זה צריך לתקן כמה שיותר מהר. כי גם אם בסופו של דבר היא תרכוש קריאה תקינה גם בלי שום עזרה, היא עלולה להישאר עם ההרגשה ש"אין לה מוח" - וזו הרגשה שהרבה יותר קשה להיפטר ממנה, וזו הרגשה שעלולה להשפיע על כך מהלך הלימודים שלה. אז זה משהו שצריך לקעקע כמה שיותר מהר, ולהחזיר לה בטחון בעצמה וביכולותיה כמה שיותר מהר. ובגלל זה הייתי לוקחת אותה להוראה מתקנת פרטית בהקדם האפשרי.
חוץ מזה - יש מצב שיש כאן איזשהו קושי שפתי מסוים (סיפרת על קושי עם זמנים, קושי בשיום צבעים). למען הסר ספק ולמען השקט הנפשי שלך, קחי אותה לבדיקה של קלינאית תקשורת. דרך קופת חולים, באופן פרטי, איך שמסתדר. אם יעלו קשיים - היא תוכל לקבל טיפול שפתי בהתאם לצרכים שלה. אם הכול בסדר - תוכלי להיות רגועה שבדקת.
והכי חשוב - לשדר לילדה רוגע ובטחון ביכולותיה וחס וחלילה לא היסטריה או לחץ. היא צריכה לדעת ב100% של ודאות שאין לכם ספק שהכול יהיה בסדר ושהכול יסתדר, ושאם קשה לה במשהו - אתם שם כדי לעזור, אם זה דרך מורים פרטיים ואם בעצמכם. אבל לא להיכנס ללחץ יחד איתה. זה שלב כל כך מוקדם בשנה, והיא מתמודדת עם כל כך הרבה דברים חדשים ושינויים והסתגלויות, וזה בסדר. אי אפשר להסיק מזה כלום, וצריך לתת לה את ההרגשה שאתם שם, יד ביד, איתה ביחד בעניין הזה, ושיהיה בסדר.
אם יש שאלות - אני כאן לנסות לעזור

 

[חייבתלהגיב]

אז הטענה שלך היא שבמקרה בכיתה עם המורה הגרועה

התרכזו ילדים "לא תקינים" ולכן רמת הקריאה והכתיבה שלהם נמוכה מזו של הילדים בכיתה השנייה, שהמורה שלהם הייתה בסדר ולימדה את מה שנדרש? הרשי לפחפח - פחחח...

 

[הפוך עם ראש כפול]

א. פחפחי חופשי
ב. זו טענה מגובת מחקרים - מחקרי אורך - בארץ ובחו"ל כאחד
ג. לא מדובר על השפעה קצרת טווח - נגיד כיתה ב' - אלא על בדיקות בטווח זמן ארוך יותר. גם אם נדמה בכיתה ב' שיש הבדלים ברמות קריאה וכתיבה בין כיתות, אלו פערים שיצטמצמו מעצמם במידה ומדובר בילדים עם מנגנוני קריאה, שפה וקשב תקינים. למורים אין כאלו השפעה על רמת קריאה וכתיבה של ילדים. גם לא לשיטת הלימוד. בסופו של דבר לא משנה באיזו שיטה מלמדים, ילדים "תקינים" לומדים לקרוא בשיטה הפונטית. וגם זו טענה מגובית מחקרים, ודווקא בארץ (אחרי שנים שהאשימו את שיטת "השפה כמכלול").

 

[חייבתלהגיב]

יכול להיות שבי"ב לא יהיו הבדלים,

(לא יודעת כמה ארוכים מחקרי האורך האלה) אבל היום, בכיתה ד', עדיין יש השפעה. לשמחתי גם ב-ג' וגם ב-ד' (אבל לא ב-ב') הם קיבלו מורות אכפתיות (במידה יוצאת דופן יחסית לבית הספר) שקשובות במידה מסוימת להבדלים ולא מניחות שהילדים נמצאים איפה שהם "אמורים" להימצא לפי תכנית הלימודים (ואצל הילדים ה"לא תקינים", כלומר תלמידי אותה מורה גרועה, להיות במקום הנכון התאפשר רק אצל מי שלמד לקרוא ולכתוב מחוץ למסגרת בית הספר) - בכיתה ג' המורה האטה קצת את הקצב לכולם (מה שאולי תסכל את הילדים מהכיתה ה"תקינה"), ובכיתה ד' המורה נותנת תמיכה פרטנית לילדים (כלומר, קודם כל ליוצאי כיתה א' ההיא) - ויחד עם התמיכה בבית אני מקווה שהבת שלי סוף סוף תשלים את הפערים, כמו גם חבריה לכיתת ה"לא תקינים".
לפערים נגררים בהחלט יש השפעה עצומה על ההתקדמות של הילדים. אם היו מלמדים את כל הילדים בהתאם לרמה שלימדו אותם קודם לכן (כלומר, בכיתה ב' היו מלמדים מאיפה שהפסיקו בכיתה א', וכו'), זו לא הייתה בעייה. אבל אם מתעלמים מפערים מצטברים זו כן בעייה. ובדיוק כמו שילדים הולכים לאיבוד בדרך בחשבון כשהם פותחים פערים, כך הפערים יכולים להיות הרסניים בקריאה ובכתיבה, לפחות למשך מספר שנים (כי אני מסכימה שבסופו של דבר כל הילדים ירכשו את הקריאה והכתיבה. אבל כשזה קורה אחרי מספר שנים של להרגיש "מטומטמים" או "לא תקינים" כי בני כיתתם, שלמדו אצל מורה אחרת, מתקדמים מהם - הנזק הנפשי והנזק לבטחון העצמי יכול להיות לא קטן, כשכל מה שהם עשו לא בסדר הוא להגריל את המורה/ות הלא נכונה/ות).

 

[הפוך עם ראש כפול]

טוב, לא מדברים על כיתה י"ב אבל אני גם מניחה שאת מבינה
שבמחקרים לא מדובר על מקרים ספציפיים אלא על השוואות סטטיסטיות ארוכות טווח. מחקרים לא מבודדים ילד מסוים או כיתה מסוימת, ובהחלט יכולה להיות הצטברות נסיבות קטסטרופלית ש"תדפוק" ילד או כיתה מבחינה לימודית ורגשית. ואין ספק שזה איום ונורא.

 

[חייבתלהגיב]

טוב, במקרה אצלנו

הנסיבות "דפקו" דווקא את הילדה שלוקחת כל דבר בסבבה (ברמה יוצאת דופן, שמורים ומדריכים שלה עוצרים אותנו במיוחד כדי להעיר עליה. יש לה חולצה שכתוב עליה "Best Day Ever" כי זו האמירה הכי שגורה אצלה...), ולכן אני מקווה שהנזק יהיה מינימלי. היא כן קצת חושבת שהיא פחות חכמה ממה שהיא, אבל, שוב, בסך הכל החיים סבבה מבחינתה (טפו טפו טפו...), כך שאולי נצליח להדביק את הפער בלי הרבה נזקים שיישארו.
היא גם מציירת ברמה יוצאת דופן, ואיפשהו באחורי המוח שלי אני לא בטוחה שזה לא "בזכות" ה"עיכוב" בקריאה ובכתיבה שדאגו לסדר לה...

 

[הפוך עם ראש כפול]

לפחות זה. כי נזקים רגשיים ונפשים הרבה יותר קשה "לתקן"
(ואני אעז להגיד שלדעתי אי אפשר...) מאשר נזקים לימודיים.

 

[מאמאמיה22]

 

[Ani15]

אני רק שאלה

(אבל קודם כל שאפו על התשובה המושקעת והרגישה)
בגן חובה הם לומדים את הקשר בין הצליל לאות, ואמורים להכיר את כל אותיות הא-ב עד סוף גן חובה (בטח שלא כולם עומדים ביעד הזה, אבל הם בוודאות נחשפים לזה). אם הילדה היתה אומרת שאופניים מתחיל בה' או ע' או ו' או הצליל "אה" (במקום האות א'), זה לא היה נשמע לי חריג, אבל ק'? (לי זה נשמע ספונטנית תשובה של מישהו שלחוץ לתת תשובה ולא כל כך מטריד אותו אם היא נכונה. אימפולסיביות קוראים לזה אצלנו).
ומה ההבדל לדעתך בין אבחון של קלינאית תקשורת (שבקופ"ח כרוך באבחון התפתחותי מלא) לבין אבחון ל"ל? למה הראשון נראה לך סביר בתחילת כתה א והשני לא? ואיפה אבחון פסיכודידקטי יושב בין שתי האפשרויות האלה?
(טוב, כמה שאלות)

 

[ליאור 551]

אלו גם השאלות שלי ולכן אני קצת לחוצה...

 

[הפוך עם ראש כפול]

אז אני רק תשובה

(לפחות מנסה..)
קודם כל, יש הבדלים גם ברמת הלימוד ובאופן הלימוד בין גני חובה שונים, ויש הבדלים גם בין ילדים בגיל הזה. קפיצה מאוד גדולה במודעות הפונולוגית (שזה השם של כל מה שקשור להבנת המבנה הצלילי של השפה) מתרחשת עם חשיפה למערכת הכתב. ילדים בגיל הגן בד"כ מבצעים יפה חריזה וחלוקה להברות, ורק חלקם מסוגלים כבר לבודד פונמות. אבל עם החשיפה לעקרון האלפביתי יש הבנה שקיימים צלילים קטנים יותר מהברות, ושלכל צליל כזה יש ייצוג חזותי. וזה מה שמתחיל להתניע את רכישת מיומנויות הקריאה והכתיבה.
קצב ההתפתחות בגיל הזה הוא כל כך אינדיבידואלי, שמאוד קשה להסיק ממה שמתואר כאן אם יש קושי או אין קושי. וגם לי התשובה של ה"ק" על המילה אופניים נשמעת תגובת לחץ (לאו דווקא אימפולסיביות - פשוט לחץ לתת תשובה כלשהי), בעיקר על רקע ההרגשה הכללית של הילדה ש"אין לה מוח" ושיש לה בעיה.
&nbsp
לגבי סוגי אבחונים.
באבחון דידקטי אנחנו בודקים תפקודי קריאה, כתיבה, חשבון, מנגנוני קריאה, קצת שפה, הבנת נקרא, איות, הבעה בכתב, זיכרון. מאחר והילדה בשלב כל כך ראשוני של תהליכי הלמידה, אין טעם באבחון כזה בשלב הזה. כדאי פשוט להתחיל בהוראה מתקנת, ואם גם בסוף כיתה א' מרגישים שיש פער משמעותי בינה לבין בני הגיל, אז אפשר לשקול לעשות אבחון. עכשיו נקבל הרבה יותר סימני שאלה מתשובות ברורות, ולכן חבל לרוץ לאבחון. זה לא שאי אפשר לעשות את האבחון הזה. ברור שאפשר, ואין לי ספק שיהיו לא מעט אנשי מקצוע שלא תהיה להם שום התנגדות לקחת מעל 1000 ש"ח ולעשות אותו. הדעה האישית שלי היא שזה לא נכון ושזה מוקדם, ואני אישית לא הייתי מוכנה לעשות אבחון בגיל צעיר כל כך, כשאני יודעת שאני עדיין לא יכולה לתת תשובות כלשהן.
&nbsp
באבחון פסיכולוגי עושים את מבחן האינטליגנציה. זה עיקר האבחון. שואלת אותך - מה זה ייתן לנו? שום תשובה שקשורה לרכישת קריאה לא תעלה מהאבחון הזה.
&nbsp
הצעתי אבחון שפתי (הוא כבר לא יהיה דרך התפתחות הילד, כי שם מתקבלים ילדים עד גיל 6 בלבד) בגלל שהאמא הצביעה על קשיים שקשורים בארגון ועיבוד שפה באופן כללי. מודעות פונולוגית נבדקת גם היא באבחון השפתי, וקלינאיות תקשורת יודעות (זה בעצם חלק מהגדרת מומחיותן) איך לעבוד ולקדם אותה. כך שאם באבחון יעלו קשיים שפתיים, שגם הם חלק מהתהליכים הנדרשים לרכישת מיומנות הקריאה, אפשר יהיה להתחיל לטפל בהם במקביל להוראה מתקנת, וכך להביא להתקדמות מקסימאלית.

 

[Ani15]

תודה רבה

רק לגבי החלק הפסיכולוגי של אבחון פסיכודידקטי - לפי ההסבר שקיבלתי מהפסיכולוגית (בימים בהם אבחון כזה היה נדרש להתאמות בביה"ס ולכן עשינו אותו) - עיקר האבחון הוא לבדוק אם יש חסמים רגשיים ללמידה (כמו אובר - הישגיות או, להבדיל, דימוי עצמי נמוך במיוחד), ומבחן האינטליגנציה הוא צדדי (זה לא מבחן IQ ולא נותן מספר אלא רק הערכה יחסית לממוצע בקבוצת הגיל).

 

[הפוך עם ראש כפול]

אוקיי.... מקריאת מאות (שלא לומר אלפי...) אבחונים לאורך 14
שנות עבודה - זה לא ממש המצב.
אבחונים פסיכולוגיים אורכים בממוצע כשעתיים. רוב הזמן מוקדש למבחן האינטליגנציה. יש התייחסות קצרה וכללית (בעיקר דרך 1-2 מבחנים השלכתיים) למצב הרגשי ועוד קצת התייחסות לתפקודים גרפו-מוטוריים.
האמת המרה היא שהאבחון הפסיכולוגי נדרש מההורים (עד היום הוא נדרש לוועדת שילוב, למשל) בגלל שיקולים פנים-מערכתיים פוליטיים. אבל עזבי, לא נכנס לזה.

 

[Ani15]

מוזר

לא יודעת כמה זמן הוקדש באבחון עצמו כי גרשו אותי מהחדר (בצדק מן הסתם) אבל האבחון הכתוב מלא בפרטים רגשיים (כולל הסטוריים) וממש הערה קצרה על האינטליגנציה. בשיחת הסיכום היא ממש סירבה לדבר על זה או לנקוב במספר (זה הדבר היחיד שעניין אותי, הרי עשינו את האבחון רק בשביל הפורמליות). אני תוהה אם זו הפסיכולוגית המסויימת הזו או היורש שלי (שהוא מניפולטור לא קטן כשזה מגיע לפסיכולוגיה, האינטליגנטיות יותר מביניהן - יועצות, מטפלות רגשיות, אבחון חוזר בתיכון - עלו על זה).

 

[הפוך עם ראש כפול]

אבחונים אף פעם לא נערכים בנוכחות ההורים
לא פסיכולוגים ולא דידקטיים.
ומה שאת מתארת הוא מאוד לא טיפוסי. האם זו הייתה פסיכולוגית חינוכית? את רוב האבחונים הפסיכולוגיים של המערכת מבצעות פסיכולוגיות חינוכיות, ושם החלק הרגשי הוא מצומצם מאוד.

 

[Ani15]

בטח פסיכולוגית חינוכית

נדמה לי שהיא מנהלת שפ"ח באחד מהיישובים בסביבה. גם מנוסה וידועה מאוד. נו, זה בטח התכשיט שלי עוד פעם הפעיל את קסמיו.

 

[הפוך עם ראש כפול]

זה בהחלט לא טיפוסי
אבל מאוד יכול להיות שהיא הבינה שזה התחום שדורש יותר הסתכלות במקרה הספציפי שלו, והפעילה שיקול דעת מקצועי. כל הכבוד לה, נשמע ש"נפלתם" על אשת מקצוע רצינית. הרווחתם.