חייבת עזרה!! ילדה בכיתה א'

ליאור 551

New member
חייבת עזרה!! ילדה בכיתה א'

יש לי ילדה בכיתה א'.
עוד בגן ראיתי שהיא מאחרת בדברים, למשל צבעים, לקח לה זמן ללמוד.
עד היום היא אומרת מחר כשיא מתכוונת לאתמול...
אפילו על אופניים היה לה יותר קשה...
אחותה, עלתה לא' כשהיא יודעת לקרוא...
והיא בקושי מסתדרת עם האותיות... אומרת את הא - ב, אבל נעצרת וטועה בסוף. כשאני שואלת אותה, באיזה אות מתחילה המילה אופניים, היא אומרת לי ק'...
אתמול נשברתי ולכן החלטתי לכתוב כאן! היא אמרה שהמורה אמרה לה שאין לה מוח, אני ובעלי היינו המומים, ואז היא שינתה את דעתה ואמרה שהמורה לא אמרה לה את זה, היא בעצמה מבינה שאין לה מוח כי קשה לה עם אותיות.. וכמובן שישר כתבתי מייל למורה ופשוט הסברתי לה מה הילדה אמרה והמה היה וביקשתי שתבדוק את זה..
אשמח לעצות - מה עושים?????
האם עלי ללכת למומחים בגיל הזה (שש ושמונה חודשים), אם כן איזה?
איך עלי לנהוג מולה?
מישהו יכול להרגיע אותי? וראה מצב כזה שהיסתדר?
או שמה מדובר בלקות למידה ואיך מתגברים עליה?
אני לא יודעת אם שואלת את השאלות הנכונות - מקווה שהסברתי את עצמי - בכל אופן - אני כבר ממש ממש ממש דואגת...
תודה מראש לכל המשיבים!!
 
את מלמדת אותה?

אם יש משהו שלמדתי מניסיוני לגבי מערכת החינוך - זה שאי אפשר לסמוך עליה שתלמד את הילדים. אם את רוצה לוודא שהילדה תלמד משהו (למשל את ה-א"ב או לקרוא) את חייבת לעשות את זה בעצמך. זו הדרך היחידה לוודא שלא יווצרו פערים, שבכלל לאו דווקא קשורים אליה, אלא לכל מיני דברים כמו הבדלים בין גננות ושיטות הוראה של גננות, הבדלים בהרכב הכיתה, וכו'.
כך שלפני שאת רצה לאבחון, נסי קודם ללמד אותה את מה שנראה לך שהיא לא יודעת (כמו האותיות, ובאיזו אות מתחילה מילה) - יש הרבה חוברות שיכולות לעזור ספציפית בזה. ולקרוא אפשר ללמד בחוברות כמו ספרוני.
פשוט אל תסמכי על מערכת החינוך, נקודה. לא יודעת איך להדגיש את זה יותר. המערכת כבר מזמן הפסיקה להיות מסוגלת ללמד ילדים לקרוא ולכתוב - עכשיו זה תפקיד ההורים. והלוואי שמישהו היה נותן לי את העצה הזאת בזמנו, ולא הייתי סומכת על המערכת כמו מטומטמת. אם קשה לה עם אותיות - עזרי לה, ואל תחכי שהמערכת תעזור לה.
 

ליאור 551

New member
אני מלמדת אותה כשאני יכולה - וזה ממש לא הרבה

כי יש לי שלושה ילדים + עבודה + ניהול בית + לימודים שלי + בזמן הפנוי שלה אני רוצה גם לעשות לה כיף ...
החלטתי לקחת ילדה בת 13, שהיא תשחק איתה ותלמד אותה, אחד על אחד, בלי הפרעות...
היא יושבת איתה על אותיות, על משחקים עם מספרים וכו
 
טוב, אז רק מדי

פעם תשבי איתה גם את ותראי מה המצב ועל מה כדאי להגיד לילדה בת ה-13 לשים דגש. לגבי לעשות לה כיף - גם לשבת איתה ולעזור לה בלימודים מחבר ביניכן, לפחות מהניסיון שלי. וגם יש חוברות יותר נחמדות ומהנות מאחרות, שהילדים ממש נהנים מהן - צריך לבדוק ולראות מה מתאים לה.
 

danakama10

New member
רוצה להתייחס לזה

את מחוייבת לצרכי הילדה שלך, והצרכים שלה מגיעים לפני הצרכים שלך. אישה עמוסה שיש לה 3 ילדים ועבודה וניהול בית ולימודים שלה צריכה לוותר על משהו אם היא לא מצליחה לתת מספיק תשומת לב ויחס לילדים. את יכולה לקחת עוזרת, לדחות את הלימודים, לרדת לחצי משרה, או כל פתרון אחר שאת מצליחה להגיע אליו. אבל לתקוע את בעיות הילדה בסוף סדר החשיבות זה לא הוגן ולא תקין.
 

ליאור 551

New member
לפעמים צריך לדעת לעמוד באתגרים, במקרה הזה אני לא חושבת שזה

הפיתרון, היו לי תקופות עם חצי משרה, זה נחמד לפעמים אבל זה לא פותר את הבעיה, כי ילדים, לפחות שלי, לא אוהבים ללמוד עם הורים הם רוצים לעשות איתם כיף,ולכן יש אנשי מקצוע...
דבר נוסף בתקופה שהייתי חצי משרה, הייתי עצובה! הרגשתי מקופחת, מבוזבזת, רצה אחרי כל לכלוך בבית, מעירה להם כל דקה למה הם מלכלכים משהו שלפני דקה ניקיתי, שמה לב לשטויות - למה מגיע להם אימא כזו?
אני חושבת שאני נותנת להם דוגמא של עשיה טובה..
נושא הלימודים קצת מתחיל להעיק, אני עומדת לסיים, זה היה עניין של חצי שנה (זה לא תואר, אני יודעת מה זה תואר, כי סיימתי שני תארים ומבינה את המשאבים שזה דורש ממך, לקחתי קורס שיעלה קצת את הערך שלי, כאישה, אני חושבת שאני צריכה יתרון מסויים, זה מרגיז, אבל זו המציאות! וגם עם זה צריך לדעת להתמודד בצורה אופרטיבית ויעילה). כבר הוצאתי בקשה לסיים את הלימודים במועד מאוחר יותר (נשאר לי בסך הכל עוד חודש), אבל כן, זה די מעיק.
והילדים שלי מאוד מאוד חשובים לי!! אבל סדר עדיפויות נעשה בהתאם לצורך, אם הילדה שלי הייתה זקוקה רק ואך ורק לי, אולי הייתי חושבת אחרת... אבל זה לא המצב, אם הילדה תהיה מאובחנת באופן שדורש עזרה, אני לא חושבת שאם אני אבטל את עצמי, זה יעזור, אני צריכה לתת לה את העזרה שמתאימה לה...
&nbsp
 

ליזה5555

New member
כתבת ככ נכוןף תעשי את מה שאת יכולה

כדי לקדם את הבת שלך אל תסתכי יותר מידי על הבית ספר שיעשה את זה
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
כמה דברים

אני בטוחה שאת יודעת אבל מרגישה צורך לחדד בפנייך, אם יש לך משהו כזה חשוב לומר למורה, בשיחה. פנים מול פנים או בטלפון. לא מתכתבים על דבר כזה. אם המורה אמרה לבת שלך שאין לה מוח, מה שאני מתקשה להאמין כי זה מזעזע בעיניי, זה חמור ביותר ושיחה עם המורה לא היתה אפילו מספקת אותי. אני בטוחה שגם בשיחה פנים מול פנים עם המורה היית מגלה כנראה משפט אחר שנאמר והבת שלך לא שמעה נכון איך שהוא נאמר. (רק מהסיבה שזה משפט ארוך וצריך להיות מרושע לומר אותו, יותר פשוט לומר לילד שהוא סתום ואז לתרץ את זה כפליטת פה מה שאי אפשר לומר על אין-לך-מוח) אולי היא שאלה אותה "איפה המוח שלך?"

אני לא יודעת אם הבת שלך מתקשה באופן רגיל או בהשוואה לאחותה, אבל דברי עם המורה והיועצת, ויחד תחליטו אם יש צורך באיבחון ועזרה נוספת.
אני שלחתי את הבנים שלי לבית ספר עם ידע בסיסי של אותיות והגדול למד לקרוא יופי בכיתה, גם התלמיד הדנדש שלי ילמד בכיתה עם כולם.
 
כאמור, זה מאוד תלוי בהרכב הספציפי, בגננת, במורה, וכו'.

אצלנו הייתה מורה בעייתית ב-א', שפיטרו אחרי אותה שנה - אבל מי שסמך על בית הספר שילמד את הילד לקרוא ולכתוב התבדה, כי הפער נגרר, וכשערבבו את הכיתות שנתיים לאחר מכן, פתאום הילדים שלמדו אצל המורה ההיא, ושההורים שלהם לא קלטו את העניין, היו "עם קשיים", כי היה פער ביניהם לבין הילדים שלמדו אצל המורה השנייה ואלה שהגיעו ממסגרת אחרת.
אותו דבר יכול לקרות בכניסה לכיתה א', אם יש ילדים שמגיעים מגנים שונים, וכו'. פשוט אי אפשר לסמוך על המערכת כי היא לא דואגת ליישר קו ולהשלים פערים - גם לא כאלה שהיא בעצמה יצרה. כך שאפשר ללמוד בה לקרוא ולכתוב - אבל זה תלוי במזל, ולא משהו שהמערכת "מתחייבת" לספק.
 

ליאור 551

New member
לא ניתן להתקשר עם המורה בכל עת, רק בין שמונה לתשע בערב...

עדין קשה לי להאמין שהמורה אמרה לה דבר כזה, ולכן ראיתי לנכון לכתוב לה,
אם זה נאמר, שתדע שאנחנו יודעים הכל והיא צריכה ל"כפר" על מה שנאמר!
מייל זו הוכחה, במידה (וחס וחלילה) יהיה מקרה נוסף... לא רוצה לצלוב אותה, מוכנה לתת לה הזדמנות - שוב במידה וזה נאמר..
כשאתה מודיע לצד השני שאתה פוקח עיינים, ולא צולב אותו ישר הוא יודע שנתנה לו הזדמנות...
כמו כן רשמתי שביתי לא ציינה איזה מורה, וגם את זה ציינתי למורה.
כמו כן, אם היא לא אמרה את זה ואני אשוחח איתה בלשון מאשימה (לא תמיד יש לנו שליטה בזמן שיחה, במיוחד אני, אני מאוד רגישה) - אני יעשה יותר נזק, ולכן ביקשתי ממנה שהיא תבדוק מה קרה...
 
סחתיין על המודעות

לנקודות התורפה שלך. אני תמיד עושה בושות בשיחות עם מורים (לא מהסיבה שלך - אני פשוט תמיד בוכה
).
 
אני מסתפקת בבכי חנוק (עיניים דומעות, וכו'),

ולא תוקפת או מאשימה. אבל כבר זה מספיק מפדח, וגורם לאי נוחות לצד השני (על אף שאני מסבירה להם שזה בסדר ושיתעלמו. פשוט לדבר על הילדות מרגש אותי).
 

mykal

New member
מציעה לעשות

במקרה הזה, כמה פעולות בו זמנית.
את מזהה קושי אצל הבת שלך (בלי השואה לאחותה--בבקשה לטובת כולם תמנעי מזה, זה מוריד אותה יותר)
בקושי צריך לטפל, לא את ולא תלמידה נערה--זה עלול להזיק יותר מלהועיל.
חפשי מורה להוראת מתקנת בקריאה,
היא תעבוד איתה ותקדם אותה.

במקביל תקבעי פגישה עם המחנכת והיועצת, ותתחילו ל"הריץ" אבחון,
ממילא זה לוקח זמן, ועד שתקבלי תשובה הכיתה מתקדמת והיא תפסיד,
אז בינתיים תהיה לי תמיכת מומחית וזה יועיל.

בהצלחה.
 

ליאור 551

New member
המורה כבר דיברה איתי והיא לוקחת אותה 3 פעמים בשבוע לפרטני...

לא דיברתי איתה על איבחון, כי אני חושבת שזה כן צריך לבוא ממנה, מפחדת להלביש על הילדה סטיגמות שהם לא בהכרח נכונות.
בלי קשר לבית הספר - כן חשבנו לחפש הוראה מתקנת...
&nbsp
 

mykal

New member
ראשית מעולה

שהיא תקבל יחס ושיעורים פרטניים.
אבל כדאי לדעת שהמורה ללימוד קריאה בכיתה--לא בקיאה בד"כ
בהוראה מתקנת.
זה לא יבוא ממנה בטח לא בשלב הזה. כי ממש תחילת שנה, וההתיחסות להסתגלות ולמציאת המקום ולא בדיקת הקשיים הספציפיים שאת העלית.
ואיזו סטיגמה--אל תפחדי מזה--אם היא תאובחן ותצטרך עזרה
אז זה יועיל לכולכם, ואם לא--אז??? איזו סטיגמה? שדאגת? שאכפת היה לך?
עזבי את זה--תקדימי את הנין ותצאי נשכרת.
 

ליאור 551

New member
התחלתי לחפש הוראה מתקנת באופן פרטי...

אני אתן לזה שבועיים שלוש, אראה את התגובה של המורה ואז אבדוק איך אוכל לשלב את זה בשיחה....
 
למעלה