נו, איך עבר היום הראשון על הילדים ?

[חייבתלהגיב]

יש גם התעמלות בבית הספר...

ולגבי זה שהוא לא חזק - עם ההתבגרות בנים מקבלים שרירים גם בלי להתעמל. ואם הוא בכיתה מדעית לא נראה לי שיהיה לבנים אכפת כל כך מהחוזק הפיזי שלו.

 

[אנה חדשה]

זה פוגע בביטחון העצמי שלו

בשיעורי ספורט היה מגיע אחרון, אחרי קבוצת הבנות.

 

[חייבתלהגיב]

חבל שהוא לא בכיתה של הבת שלי.

היא הייתה מגיעה אחריו...
ושוב, אני לא בטוחה שמה שהיה נכון ליסודי (מבחינת החשיבות של הספורט) יהיה רלבנטי עכשיו בחטיבה. כמו כן, אם עד עכשיו הוא הגיע מקום אחרון, קשה לי להאמין שעוד חוג ספורט שבועי ישנה את המצב. הבטחון העצמי שלו פשוט צריך להיות מנותק מספורט. לא כולם טובים בהכל.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני רואה שלכמה כאן יש 5 ימי לימוד במקום 6. לא יודעת מה עדיף
לדעתי הבכור היה מעדיף את המצב הקיים, כי אם היה מסיים מ15 והלאה, היה נאלץ לוותר על אימונים. כך לפחות יספיק להגיע הביתה (הבטחתי שאאסוף אותו בימים שמסיים ב14:15), לאכול צהריים וקצת להכין שיעורים לפני שהוא יוצא לאימון.
לגבי הבכור שלך, אני חושבת שאין טעם להעמיס עליו עוד שיעור ספורט. יעשה חנ"ג בבית הספר, ישחה פעם בשבוע וזהו.
אני גם חושבת שאתם צריכים להניח לו עם שיעורי הבית. הילד בכיתה ז', האחריות עליו, לטוב ולרע. והוא צריך ללמוד לקחת אותה עליו, ולשאת בתוצאות, אם יהיו כאלו. לדעתי אתם צריכים לקבל החלטה מושכלת שאתם לא מתערבים יותר ביוזמתכם. אם הוא בא ומבקש עזרה, זה משהו אחד. אבל תפסיקו לבדוק לו שיעורים. לדעתי זה ממש לא מתאים לגיל.

 

[mykal]

אולי אם לא תלחצו עליו, הוא יעשה בצורה עצמאית ובכיף,
תחליטו על דרך שהוא יהיה שותף לה.
הוא התלמיד לא אתם.
כן תזמינו אותו לשיחה--דרכינו לאן, מה האחריות שלך,
מה אנחנו כן או לא נעשה, אם זה לא יצליח לך.
אבל להדגיש לו--סומכים עליך, אתה בוגר ויכול.

 

[אנה חדשה]

זה לא שהוא חסר אחריות ולא מכין בכלל

הוא דווקא חזר וישר הלך להכין.
הבעיה היא שהוא דילג על שאלות, פיספס הנחיות ולכן פתח לא נכון וכד'. אם נשחרר, הוא לא יידע דיש טעויות כי הוא באמת מכין.
אני לא יודעת האם הוא סתם רשלן או שיש לו הפרעת קשב וריכוז שמפריעה לו. לכן אנחנו בודקים.
כי יחד עם הרשלנות שלו, הוא מאד אחראי ומודע לחובות שלו.
&nbsp

 

[הפוך עם ראש כפול]

אם ככה, חשוב לפתח אצלו את המודעות לחשיבות הבקרה העצמית
פזיזות, אימפולסיביות ושגיאות מתוך חוסר תשומת לב אכן יכולות להיות חלק מתמונה כוללת יותר של הפרעת קשב. אבל גם אם זה המצב, הוא צריך להעלות את המודעות לכך שיש לו נטייה לסוג שגיאות כזה וצריך לעבוד איתו על זה, כי זה משהו שיכול לבוא לידי ביטוי גם בבחינות ולהביא להישגים נמוכים ממה שהוא מסוגל, רק בגלל קריאה חלקית ופזיזה של הוראות, התייחסות חלקית להוראות, דילוג על שאלות וסעיפים, שגיאות של היסח הדעת וכו'. הוא צריך לקבל עזרה קונקרטית כדי להתחיל לפצות על הנטייה הזו. וזה מתחיל בבדיקה עצמית של שיעורי הבית, רצוי פרק זמן מסוים אחרי שסיים להכין אותם, ולא מייד כשמסיים. תראו לו את דפוס השגיאות שלו, מה הוא נוטה לעשות בשכיחות גבוהה, כדי שידע בעצמו לחפש את סוג השגיאות האלו כשהוא בודק את העבודה שלו.
והכי חשוב - בשיתוף פעולה, מתוך הבנה שלו בצורך, ולא דרך מלחמות. זו אף פעם לא הדרך הנכונה.

 

[אנה חדשה]

האם זה משנה אם יש או אין לו הפרעת קשב?

הכוונה מבחינת סוג העזרה. או שבכל מקרה הפתרון הוא אותו הדבר? בדיקה נוספת וכד'.
חוץ מהצורך בריטלין, כמובן

 

[הפוך עם ראש כפול]

לא ממש. גם אם יש וגם אם אין הפרעת קשב - נראה שהוא פזיז
ואימפולסיבי, ולכן צריך ללמוד להיות מודע לזה מצד אחד, ומצד שני ללמוד לזהות ולתקן את השגיאות שלו. גם אם נאמר ויקבל טיפול תרופתי, ונאמר שהטיפול התרופתי ימתן את האימפולסיביות בבית הספר, עדיין בבית (בהכנת שיעורי הבית, בלמידה לבחינות, בהכנת עבודות...) הוא יצטרך למצוא דרכים למתן את זה בעצמו.

 

[mykal]

מבקשת להוסיף לדברי "הפוך.."

גם אם יש לו בעית קשב, הוא נער,
והוא צריך לקבל מקום של עצמאות וכבוד למי שהוא.
שבו איתו לשיחה, לא מלחיצה, לא מבקרת, ךלא שיפוטית,
להפך מעודדת ומחמיאה, ותוך כדי תסבירו--שאתם רואים שהוא רוצה להצליח,
ואתם רק מאחור תתמכו בו, שיכין בעצמו--אבל יים את המחברות לבדיקה,
כך גם יהיה סדר ולא דרישה.
הלהוכיח לו כמה הוא לא שם לב, וכמה לא עושה,
מוציא את החשק, הוא אמר לכם--"אבא הורס לי את כל הכיף"
לא חבל??? תנו לו מרחב שמאפשר, בלי כל הזמן ללחוץ.

בעית הקשו"ר תבדקו, תעזרו, תקבלו תשובה ללמה זה כך, אבל זה לא מפחית מכישורים אחרים ומהאישיות שלו.

 

[אנה חדשה]

דיברנו איתו אתמול

אמרתי לו שאנחנו לגמרי סומכים עליו, ולא נראה לנו נכון לבדוק אותו ולבקר אותו.
ושגם ברור שהטעויות שעשה נבעו מחוסר תשומת לב. ולא מחוסר רצינות או אחריות.
וכמו שהוא רגיל לבדוק אחרי שהוא מסיים מבחן, כך כדאי שיעשה גם בבית.
ואתמול הוא באמת תיקן הכל, ברוגע בלי שום בעיה.
הוא גם נזכר שלא סיים כי באמצע קראו לו לאכול והוא שכח שהוא לא סיים את הכל.
מקווה שימשיך ככה.

 

[mykal]

נהדר, שימשיך כך.

אל תלחצו ואל תלחיצו.
תחמיאו, גם הערה בחיוך יוצרת אוירה אחרת.

 

[הייתיאביבקיץ]

מסכימה. בלי או עם הפרעת קשב - אלה החיים שלו

אתם לא תשבו לידו במבחן כדי לעבור על התשובות.
כשיהיה גדול - לא תלכו איתו לעבודה כדי לבדוק מה הוא עושה.
הוא חייב ללמוד להסתדר בעצמו.

אני לא נגד שתשבו איתו על השיעורים, אבל אתם צריכים למצוא דרך שכמות השגיאות תרד.

למשל - אם מצאתם שגיאה - תראו לו, ותגידו לו לתקן אותה (אל תתקנו בעצמכם). למשל - אחרי שמצאתם שגיאה, תגידו לו שיילך ויבדוק שוב את כל התרגילים, אולי יש עוד שגיאות.
אני מבינה שזה יכול להיות מתיש ומתסכל עבורו, אז צריך לעשות את זה בעדינות ורגישות וסבלנות. אפילו תוך כדי צ׳ופרים קטנים. נניח כשהוא עובד - להיכנס לחדר, להביא לו כוס שתיה או פרי ולהגיד שאת רואה שהוא עובד ממש קשה. או אחרי שהוא סיים - לתת מילים חמות, להגיד שמגיעה לו מנוחה אחרי העבודה הקשה, ולהציע לעשות עכשו בילוי משותף מהנה לפי בחירתו (לא משהו מסעיר.... לצפות בסרט במחשב/טלויזיה לפי בחירתו, משחק מחשב אם זה מה שמשמח אותו...). והכי חשוב - המון מילים טובות.
מגיע לו.
אני חושבת שהוא הילד היחיד במדינה שהכין שיעורים ביום שישי.

 

[חייבתלהגיב]

וואו, המערכת של הבכורה שלי הרבה

יותר מטורפת ממה שתואר פה. אם הבנתי נכון, לפחות יום אחד היא מסיימת ב-17 ואחד ב-16. הבעייה היא שדווקא ביום שהיא מסיימת ב-17 יש לה חוג שמאוד חשוב לה ללכת אליו, שמתחיל ב-16... מחכים לקבל אישור סופי שזו המערכת שלה לפני שנתחיל במאמץ להזיז את החוג.

 

[חייבתלהגיב]

לתר דיוק, כרגע מה שיש לה במערכת

זה יומיים עד 16, יומיים עד 17 (כשבאחד מהם אופציה לעד 18:30), יום עד 14, ושעתיים ביום שישי. אולי נוותר על יום שישי כי זו מין העשרה לא חובה.

 

[ליאת של עדי]

אממ התחיל טוב

יש לי ג', א', וטטח
הגימל עלה בלי בעיה, קיבל מורה שאני עוד תוהה על קנקנה, קיבל מערכת וישר לעניינים.
האלף הגיע בשישי בהתרגשות ונפרד יפה. קיבל מורה מצויינת, יש מערכת.
אחיו הגימל בא אליו עם חברים לכיתה והוציא אותו להפסקה. היום שוב הוא נפרד יפה ואחיו הבטיח לו ביקור בהפסקה. נותנת לו עוד יומיים שלושה, כדי שיתחבר עם ילדים מהכיתה.
הטטחית המאתגרת הפתיעה, אומרת בגאווה בגלל חוסר האמון שהיה לי בעניין.
בשישי היינו יחד בהתסגלות שעתיים. אין ילדים שהגיעו איתה מהגן, הכרתי לה את הגננת והסייעות והגן עצמו פלוס שירותים וגינה. אחרי שישי-שבת של חפירה שהיא רק יום אחד בגן וכבר בוגרת, הגענו לגן, היא ברגשות מעורבים לגבי העניין שאני הולכת והיא נשארת לבד והיא יודעת שאם תפרד יפה, תקבל מתנות של קיטי לבקשתה.
אחרי עשר דקות בשמונה ועשרים החלטתי שעדיף לחתוך עכשיו ולא בשמונה וחצי עם כולם, היא הסכימה ללכת לסייעת המאוד מתוקה שלה, הזכרתי לה שוב את ההפתעות של קיטי. אמרה לי ביי.. וזהו. בלי בכי. אני כמעט בוכה עכשיו מלכתוב את זה כי ציפיתי לדרמה.
אני בטוחה שהמשך השבוע ילווה בבכי ואני סקפטית עד כמה המתנות יחזיקו אבל כל עוד חסכתי יום בכי אני מרוצה.

שיהיה לכולנו יום שגרתי מקסים ומשעמם

 

[adif11]

אמן

כל יום משעמם הוא מבורך.
אצלי התיכוניסט התקשר ביום א' בבוקר מבית ספר שכואבת לו הבטן והוא משלשל (ושוחרר הביתה), גם היום היה בבית. מקווה שמחר ירגיש טוב וילך.
ואיזה יופי שבנתיים עבר לך בלי בכי. מאחלת לך ימים רבים כאלה.

 

[ליאת של עדי]

תודה

ורפואה שלמה