<img src="http://timg.co.il/f/Emo357.gif">שלום כולם. חזרנו אתמול בערב אחרי שבועיים פלוס

שלום כולם. חזרנו אתמול בערב אחרי שבועיים פלוס בצפון איטליה. עדיין הכול כאן בלגן, לא הרבה כביסות לשמחתי (כבסתי שם כל יומיים בערך).
היה כיף, כמו שאומרים הילדים
זהו. חזרתי
 
קשה מאוד. באמת. ממש הרגשנו את רמת האנרגיה הנצברת בו
הולכת ועולה מיום ליום. בלי לשים לב בכלל הוא הסתובב לו ברחבי איטליה תוך כדי ביצוע תנועות חתירה בידיים
בסופו של דבר הגענו ליום שלם בפארק מים ושם הוא ניסה להשלים חלק (קטן) מהחסך. היום כבר הולך לאימון, תודה לאל
 

adif11

New member
ברוכים הבאים !
כשתתאוששי קצת (ותסיימי עם הכביסות...) ספרי פרטים.
 
אז בגדול ובלי להלאות יותר מדי בפרטים

היינו 15 ימים בצפון איטליה - 4 ימים באזור אגם מג'ורה (כולל קפיצה ללוגנו בשווייץ), 5 ימים בדולומיטים ועוד 6 ימים באזור אגם גארדה. היה מצוין. אמנם חם באזור האגמים, אבל סביל מאוד. ברגע שהסתגלנו נפשית לחום, לפקקים ולהמוני התיירים והתאמנו את עצמנו להלך הרוח השורר באזור, הכול היה סבבה.
היינו בגרדלנד, בפארק המים בקאנווה, בארוחת אבירים, גלשנו במגלשות הרים בדולומיטים, עלינו ברכבלים לנופים מדהימים, טבלנו באגמים, טיילנו בעיירות מקסימות, אכלנו אינסוף גלידות (הקטן תיעד ברשימה מפורטת ומדוקדקת איזו גלידה בדיוק כל אחד מאיתנו אכל כל יום
), פיצות, פסטות ולואקרים מכל הסוגים, עשינו המון המון שופינג (שלא כהרגלנו בכלל!), ובאופן כללי החופשה עפה-טסה במהירות. חוץ מהקטן שביומיים האחרונים כבר ממש התגעגע הביתה, לכולנו לא היה אכפת להישאר עוד ועוד.
חייבת לציין שככל שהילדים גדלים, הטיולים איתם בחו"ל הופכים יותר פשוטים, קלים ומהנים. כשהם היו קטנים יותר, הטיולים היו הרבה יותר מאתגרים ולעיתים גם מתישים. היום אנחנו בעיקר צריכים להקפיד לשמור על אדישות בכל הנוגע למצבי הרוח ה"התבגרותיים" של הבכור, שלפתע פתאום מקטר על שטויות וכלום לא מעניין אותו, במקום לתת לו לגרור איתנו למצבי הרוח שלו. חוץ מזה באמת שהטיולים עם ילדים גדולים הם הרבה יותר כיפיים מטיולים בחו"ל עם ילדים קטנים.
אז זהו. חזרנו. הקטן שמח עד מאוד שבעוד 9 ימים חוזרים לבית הספר, והגדול בעיקר חרד וחושש מפני העלייה לחטיבת הביניים, ומנסה ליהנות מימי החופשה האחרונים.
ועכשיו מתחילה הדיאטה
 

adif11

New member
איזה יופי

נשמע מעולה.
ואפרופו בכורים גם אנחנו עברנו את ה"חוויה" הזו עם הבכור לפני כשנה וחצי במילאנו. גם אנחנו גילינו שאם מעבירים ודי מתעלמים זה הולך יותר טוב מאשר להשתגע יחד איתו
 
לגמרי. הכול סבבה ולפתע פתאום יש איזה היפוך של 180 מעלות
בגישה. גם אנחנו גילינו שהתעלמות וחוסר שיתוף פעולה גורמים לזה להיעלם הרבה יותר מהר מאשר הניסיונות לשכנע אותו שהוא לא צודק, לשנות לו את היחס או להיכנס לדיונים. ברגע שהוא מתדיין עם עצמו בלבד ומקטר עם עצמו בלי תגובות, זה נגמר הרבה יותר מהר.
 
למעלה