מנסיוני יכולה לומר לך,
שאפשר למנות על אצבעות את התלמידים שלא ערכתי
אצלם ביקורי בית.
הכרתי כל תלמיד לפני ולפנים. אולי אפילו במיותר,
השתתפתי באבלות וגם בשמחות משפחתיות.
ונהלים ופתירת מצבים נקודתיים, הם בעני שני דברים שונים--
נהלים--אוספים ומסדרים לא ע"ח שיעוריים, היום בכלל יש שעות שהיה,
פעם זה היה ע"ח זמן פנוי של מורה.
מצבים נקודתיים--כמו בעיות חברה, יחסי תלמיד עם מורה מקצועית.
מקשיבים--המורה אמור להכים תכנית פעולה--כש"ב שלו--ולהוביל,
זה לא מצריך הכרות עודפת. ובעיקרון יש מספיק ישיבות וארגון בשביל זה.
רק צריך לאהוב את העבודה ולרצות לפעול. ואז זה לא תלוי גודל כיתה,
אלא דרישות המערכת וגודל ההשקעה.