צמוד לאמא

[פיקוס123]

צמוד לאמא

שלום פורום.

יש לי בבית ילד בכור בן 7, עולה לכתה ב' ועוד תינוק בן שנה וחצי. ובן הבכור כל הזמן צמוד עלי, לא מוכן להתרחק ממני הרבה, השבוע קפצתי לחצי שעה לאזכרה והבכור תפס את זה מהר והתחיל להכנס ללחץ ולא משנה שהיו עם בעל אצל הורים שלי. והוא נורא אוהב את סבא שלו- אבא שלי. היה משבר קשה, וכל יום שישי שאין לו מסגרת הוא רוצה אותי ולא את בעלי, ולפעמים אני צריכה ללכת לעבודה להשלים שעות ועבודות הוא לא מוכן להשאר עם בעלי אולי כדי ללכת איתו לבריכה. ולהביא אותו לעבודה זה בעיה. ומחר יש לי נסיעה לקופ"ח הוא לא מוכן להשאר עם בעלי או סבא שלו שהוא אוהב הוא רוצה להשאר רק איתי בבית. והוא אומר לי שאבא שלו- בעלי מדבר בקול רם וזה מעצבן אותו ועוד כל מיני דברים קטנים, ואם אני הולכת רק לעשות סיבוב בחוץ עם הקטן הוא חיב לבוא איתי ולא להשאר עם בעלי למרות שהוא מת מעיפות ורוצה לישון, הוא רוצה שאני ישאר איתו ולא יצא לסיבוב....

למשהי יש תבנות? עצות יתקבלו בברכה!!! נכון שילד קצת מפונק והיה רגיל להיות לבד עד שאחיו הקטן נולד אבל אי אפשר להחזיר את הקטן לבטן או לבית חולים כמו שהגדול רוצה כדי שהוא יחזור להיות ילד יחיד....

לילה טוב ושבת שלום

 

[danakama10]

תני לו לצייר

מה קורה כשהוא נשאר עם אבא לבד.

 

[איןאריותכאלה]

מה היה עד שהקטן נולד?

אז יכולת להשלים שעות / ללכת לקופ"ח? אז היה מוכן להישאר עם אבא / סבתא?

 

[mykal]

את מתארת מצב עכשוי,

אין בכתוב שום דבר על ההתנהלות שלכם עד עכשיו.
הייתי יכולה לכתוב הרבה שאלות, כדי להבין יותר ולעזור,
אבל נראה לי--שיותר נכון ללכת למפגשים עם פסיכולוגית ילדים,
שתנחה את הסיטואציה, תחילה את כדי שתנחה אותך,
ואולי אז לפגוש את הילד.
המציאות כפי שאת מתארת אותה היא מציאות קיצונית ושווה טיפול,
לטובת כל הנוגעים בדבר, גם אם לדעתך זו *רק* קנאה.

 

[פיקוס123]

עד עכשיו

עד ההריון של הקטן אני טפלתי בעיקר בבכור ולא בעלי, אחרי שנכנסתי לשמרית הריון בעלי התחיל לעזור לי לטפל בגדול, והיה לשניהם קשה, ברור שהיה קנאה בין אחים אחרי הלידה שהגדול היה בגן חובה וכל התעסקות עם כתה א'....וניסתי לתת כמה תצומת לב לבכור תוך כדי טיפול בקטן. ובעלי די מלחיץ את הבכור שהוא רוצה לשבת איתו וללמד אותו מספרים ואותיות... והגדול לא רוצה לשתף אותו פעולה.... וכן אמרתי לו להפסיק וגם נתנו לו על הראש שהוא לא צריך לשבת איתו ויעזוב אותו בשקט. יש פעמים שהבכור נוסע איתו ויש פעמים שהוא רוצה להשאר איתי... ולא אכפת לו שאבא שלו נמצא בבית והוא מול הטלביזה והמחשב, הבכור מעדיף לנסוע איתי לקופ"ח (ישב בחוץ עם אבא שלי) מאשר להשאר בבית עם בעלי וללכת איתו לבריכה.... שאלתי אותו הבוקר למה אתה לא רוצה להשאר עם אבא? הוא ענה לי: הוא שמן? אמרתי לו שזה לא משנה.... אז הבכור בקול מתחנחן אבל אני אוהב אותך.... קיבל עונש להשתעמם בקופ"ח וללמד לקרוא בעיתון של סבא...אבל התגבר שנכנסתי לבד לבדיקה. יש לו רגעים של קנאה בינו ולקטן אבל מצד שני אוהב אותו...

למה הבכור נדבק עלי ולא רוצה לשחרר אותי??


שבת שלום וסליחה על החפירה והבילבול מוח

 

[mykal]

תראי, זו לא חפירה

את מוטרדת, ובצדק, כי זו תגובה קיצונית.
השאלה שלך בסוף הפוסט,התשובה עליה--
שיש במשפחה שלכם דינמיקה לא נכונה,
שמצריכה הכונה --למשל--התירוץ של הילד על אבא שמן,
לא נולד פתאום, זה אבא שלו הוא מכיר אותו כך ולא אחרת,
משהו לא נכון קורה--
לכו להתיעץ, זו הוצאה כדאית.

 

[adif11]

מאוד טבעי שאת מוטרדת

ובטוח שהתופעה מאוד מקשה על היום יום. מאוד שכיח שגלי הקנאה אצל הבכור מתפרצים דוקא כשהאח הקטן בן שנה פלוס. ככה זה גם היה אצלנו. לפני כן הקטנצ'יק בעיקר ישן ואוכל ופתאום סביב גיל שנה הוא קצת מדבר והולך והוא מתוק ומושך הרבה תשומת לב, כולם מאוד מתפעלים ממנו והוא מצריך השגחה צמודה של ההורים. הלב של האחים הגדולים נקרע מקנאה....
צריך להיות פה שילוב של להעניק לו זמן ותשומת לב משלו יחד עם לחזק מאוד את הגישה שהוא כבר ילד גדול כולל הטבות שמקבל ילד גדול יחד עם התעקשות (עדינה ואוהבת אך נחושה ובלתי מתפשרת) שיתרגל לכך שגורמים נוספים משגיחים עליו חוץ מאמא.
זה לא פשוט בכלל ולכן תמיכה, אפילו זמנית, של איש מקצוע, יכולה מאוד לעזור. שווה להשקיע בכמה מפגשים פרטנים של הדרכת הורים. לא זול אבל שווה כל שקל.
מאיזה אזור אתם בארץ ?

 

[danakama10]

כפי שמישהי הציעה

אני גם ממליצה מהר מהר לפסיכולוג ילדים ובינתיים לא להשאיר את הילד לבד עם אבא. ותתחילי לדבר איתו בכללי על תקיפות מיניות, להסביר מה הם האיברים הפרטיים, שאסור לאף אחד לגעת בו, ושתמיד הוא יכול לבוא ולספר לך כל דבר רע שקורה לו. את אף פעם לא תכעסי ולא תאשימי אותו, וגם אם מישהו אומר לו ההיפך, שידע שזה לא נכון.

 

[חובטת שטיחים]

מדובר בילד בן 7 מה זה "לא מוכן להישאר"?

מה הוא יעשה אם תצאי מהבית ותשאירי אותו עם עם אבא? יקפוץ מהחלון? הבעיה היא את - ברגע שאת תהיי בטוחה שנכון וטוב לילד להיות עם אבא/סבא, הילד יקבל את המסר הזה ממך ולא יהיה פה עניין לדיון או ויכוח. בהתחלה הוא בטוח "ימרוד" וינסה לגרום לך לשנות את דעתך (מה שהוא למעשה עושה עכשיו), אבל אם תהיי החלטית זה יעבור לו ברגע שתצאי מהבית וסביר להניח שהוא אפילו יהנה מזה. המצב כרגע הוא שבאופן לא מודע את מעבירה לו מסר שהמקום שלו הוא רק איתך (כי את מרגישה שאת זו שמכירה אותו הכי טוב ויודעת לטפל בו הכי טוב, אני גם בטוחה שכאשר הם נשארים לבד את מתקשרת כל 5 דקות לשאול אם הכל בסדר והכל מעבירה את המסר שאת לא סומכת על בעלך...). ככה לא רק שאת גורמת לו להידבק אלייך, את גם מונעת ממנו לפתח יחסים עם אבא שלו ואנשים אחרים. אם בעלך באמת "לא טוב" איתו, אז אפשר לחשוב על פעילויות שהם יעשו יחד שיביאו לידי ביטוי היכולות הטובות של בעלך. הרעיון של בריכה באמת נשמע מצויין וצריך רק שאת תהיי בטוחה בכך, תעבירי לשניהם את המסר שאת בטוחה שהם יסתדרו מצויין וייהנו בלעדייך ותשחררי אותם... (גם לא להתקשר כל 5 דקות לשאול אם הכל בסדר...) בהצלחה

 

[איןאריותכאלה]

תיארתי לי שהבעיה התחילה הרבה לפני הלידה

ילד לא נצמד להורה מסוים, אלא 'מוצמד' על ידי ההורה. מסכימה לגמרי עם החובטת. ההשלכות של שחרור בגיל כל כך מאוחר הן קשות ומורכבות, בהחלט כדאי לפנות לאיש מקצוע. ובמקביל, אם את מסוגלת לכך, להתחיל לקבוע עובדות בשטח. את ההורה. הוא הילד. מי שאחראי על קביעת סדר היום אלה ההורים, לא הילד. זו טעות לתת לילד כל כך הרבה כוח, הוא לומד מזה עקרונות מאד שגויים על האופן בו מתנהל העולם.

 

[Ani15]

השאלה היא

אם הוא "רק רוצה את אמא"
או שהוא "לא רוצה את אבא" (אבל יש לו הרבה פחות בעיה להישאר עם אחרים)
אלה שתי שאלות שונות בתכלית שרק את יודעת את התשובה עליהן, והתגובה צריכה להיות בהתאם. התירוצים שהבן נותן בקשר לאבא שלו נשמעים לא רלוונטים.