אבחון הפרעות קשב וריכוז - למי שמבינה

[אנה חדשה]

אבחון הפרעות קשב וריכוז - למי שמבינה

לפני כמה חודשים לקחנו את הבן הגדול לאבחון אצל פסיכיאטר. זיהה הפרעת קשב וריכוז רצינית שמצריכה טיפול תרופתי ועוד כמה דברים קטנים.
שלשום היינו אצל ניורולוג שמתמחה בהפעות קשב. לא שאל אותנו כלום כמעט, הסתכל על התשובות של שאלון ה- DSM וטען שהכל ממש תקין, אין חשש כלשהו. הכל נמצא בתוך הטווחים, אפילו הראה לי.
גם לפסיכיאטר מילאנו שאלון (דומה, לא זהה לגמרי) והוא גם פגש את הילד.
הניורולוג טוען שאצל פסיכולוג זה לא אובייקטיבי כי מתבסס על דיבורים.
מה עושים? למי מאמינים?
יש טעם לעשות לו BRC?

 

[הפוך עם ראש כפול]

תמוהה בעיניי טענת הנוירולוג
אבחנה של הפרעת קשב היא אבחנה קלינית בלבד, כלומר מתבססת על דיווחים - דיווחי הורים, דיווחי בית ספר, במקרים של מתבגרים ובוגרים גם על הדיווחים שלהם עצמם. אין שום בדיקה שיכולה לקבוע באופן חד משמעי קיומה או אי קיומה של הפרעת קשב. על הרופא המאבחן - נוירולוג, פסיכיאטר או רופא ילדים בעל התמחות מתאימה - לאסוף מידע רב ככל האפשר, הן באמצעות שאלונים, הן באמצעות שיחה (עם ההורים, עם הילד) והן באמצעות דוחות אבחון אחרים אם קיימים או בדיקות נוספות (TOVA, BRC, מוקסו...), לשקלל את כל הנתונים ורק אז לקבוע האם יש מספיק אינדיקציה לקיומה של הפרעת קשב.
גם כאשר יש מספיק אינדיקציה לקיומה של הפרעת קשב, ההמלצה על טיפול תרופתי היא לא אוטומטית. המלצה כזו תגיע כאשר נראה שלחוסר הטיפול בהפרעת הקשב "מחיר" גבוה מדי על הילד - מבחינה חברתית, לימודית, בטחון עצמי, התנהלות יעילה בחיים וכו.
כמובן שאני לא יכולה לחוות דעה על המקרה הספציפי הזה, אבל אם כל מה שהנוירולוג עשה זה להסתכל על שאלון הDSM, זה לא נשמע לי מספק.
בכל מקרה, תמיד אפשר להתחיל את חטיבת הביניים, ולראות מה קורה ואילו דיווחים מגיעים מבית הספר. האם אתם בבית התרשמתם לאורך השנים מקשיים בתחום הקשב? טווח קשב נמוך, פיזור מחשבתי, תנודות ברמת קשב והתנתקויות (במהלך הלמידה, למשל, לא מול טלוויזיה או מחשב

), מוסחות גבוהה, קשיי סדר ארגון והתארגנות, אימפולסיביות....?

 

[אנה חדשה]

אין משהו מובהק

יש פיזור מחשבתי, חוסר ארגון בולט מאד, מתקשה ללמוד לאורך זמן, יש בעיות חברתיות שבגללן במקור הלכנו לאבחון של פסיכיאטר. אין אימפולסיביות או מוסכות או קשב בעייתי. אז יש מצב שזה רק אופי. מבחינת הלימודים מסתדר, אבל אולי מסוגל ליותר.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אבל מה שאת מתארת זה בדיוק קשיי קשב

מתקשה ללמוד לאורך זמן = טווח קשב נמוך
פיזור מחשבתי וחוסר ארגון לעיתים קרובות מאוד קשורים להפרעת קשב.
לא הבנתי למה הלכתם גם לנוירולוג אחרי שקיבלתם אבחנה מפסיכיאטר. אם הוא מצא שיש הפרעת קשב והמליץ על טיפול תרופתי, מה הייתה המטרה בבדיקה הנוירולוגית?

 

[אנה חדשה]

כי רציתי להיות בטוחה שבאבחנה

במיוחד לפני ששוקלים לתת תרופות.
מה גם ש 6 שנים בבית ספר אף אחד לא שקל אפילו לרמוז שיש בעיה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

מנסיוני המר כמאבחנת אני יכולה לומר, שזה שבית הספר לא מעלה
בעיה, זה לא אינדיקציה לכלום. כבר הגיעו אליי ילדים מסיימי כיתה ג ו-ד שלא יודעים לקרוא ולכתוב. והם הגיעו אך ורק כי ההורים הבינו שיש בעיה. מבחינת בית הספר הם רק שמעו כל הזמן שהילדים "צריכים לקרוא יותר" או "צריכים עזרה". זהו. מעולם לא אמרו להם שיש בעיה ומעולם לא הציעו להם לגשת לאבחון כדי לבדוק מה הבעיה.
כך שעם כל הצער, בית הספר לעיתים מאוד קרובות לא מהווה מבחינתי אינדיקציה לכלום.
גם זה שהילד חכם יכול היה לעזור לו לפצות על קשיי קשב, אם הם קיימים.
תראי, את ישבת מול הפסיכיאטר ומול הנוירולוג, ואת היחידה שיכולה להגיד מי בדק את הנושא באופן מעמיק יותר. אם הנוירולוג לא דיבר אתכם ולא שאל אתכם כלום, הציץ בשאלון ורק לפי זה קבע שאין שום בעיה, אז את יכולה כנראה להבין בעצמך שבדיקה מקיפה ומעמיקה זאת לא הייתה. התייעצות שנייה יכולה בהחלט לעזור, אבל אם זה כל מה שהיא כללה - נשמע שהיא לא ממש שווה הרבה.

 

[אנה חדשה]

אז מה עושים עכשיו?

ממתינים? עושים מבחן עם ריטלין? משהו אחר?

 

[אנה חדשה]

קשה לי להשוות

אצל הפסיכיאור הייתה פגישה איתנו בה הוא שאל הרבה שאלות וגם שלחנו לו שאלון. אין לי מושג מה הוא שאל את הילד.
הניורולוג הראה לי את המבחן. שכל תשובה שלי תורגמה למספר ושמו אותו על הגרף. שבדקו כמה תחומים ובשום תחום לא הייתה אפילו חריגה אחת. אז נכון שלא ממש שאל שאלות אבל הגרפים היו מאד ברורים.
אז זה כן מבלבל.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אי אפשר לתרגם הפרעת קשב לגרפים, עם כל הכבוד לנוירולוג
בגלל זה הפרעת קשב היא אבחנה קלינית מורכבת ולא יכולה להתבסס רק על גרף או על שאלון, וגם לא על דיווח ממקור אחד (במקרה הזה אתם, ההורים). יש צורך בריבוי מקורות, כאמור - בית ספר, הורים, הילד עצמו, ואם יש אז עוד בדיקות/אבחונים.
&nbsp
אבחון דידקטי עושים כשמרגישים שיש פער בין היכולות של הילד לבין מה שבא לידי ביטוי בפועל, או כשמזהים קשיים לימודיים מתמשכים. מטרת האבחון היא לזהות מה עומד בבסיס הפער או הקשיים מצד אחד, ומצד שני איך אפשר לעזור לצמצם אותם.
אם אין פערים בין היכולות של הילד לבין ההישגים, ואם אין קשיים לימודיים מתמשכים, אין שום סיבה לערוך אבחון.
כשיש פער או קשיים כאלו, מתחילים באבחון דידקטי. האבחון הפסיכולוגי נדרש למספר מצומצם ביותר של התאמות בבחינות הבגרות, להן זכאים רק תלמידים עם לקויות למידה משמעותיות (בחינות בעל-פה, מבחנים מותאמים, וכן התאמות של הקראה והכתבה באנגלית ברמת 5 יח"ל). לכל יתר ההתאמות בבחינות - הן בבית הספר והן בבחינות הבגרות - אין צורך באבחון פסיכו-דידקטי, אלא דידקטי בלבד.
לכן הנכון הוא להתחיל באבחון דידקטי, ולראות האם הממצאים מצדיקים השלמה של אבחון פסיכולוגי. במרבית המקרים הם לא. אם כן - משלימים.
אם אתם כיום לא מרגישים קשיים לימודיים, אין טעם להתחיל בתהליך כזה. אלא אם כן הפסיכיאטר/נוירולוג המליצו, כדי לאסוף עוד מידע.
אם אתם לא מרגישים שיש לילד קושי משמעותי לשמור על רמת קשב אחידה לאורך זמן במהלך השיעורים הכיתתיים/הבחינות/הלמידה בבית, אין גם טעם לחשוב על טיפול תרופתי. שהרי זו מטרתו של טיפול תרופתי ברטאלין ושאר חבריו - להעלות את היכולת לשמר רמת קשב תקינה לפרקי זמן סבירים.
&nbsp
&nbsp

 

[אנה חדשה]

הפסיכיאטר טען שהפרעות קשב פוגעות בו חברתית

כי אולי אין לו קשב לאחרים או שהוא מתפרץ לדברים של אחרים או שמדבר דברים לא קשורים כי לא שם לב שכולם מדברים על משהו אחר בזמן שהוא חלם. האחרון נשמע קצת הגיוני. כל השאר, ממש לא נראה לי.
מבחינה לימודית, יש פער בין ההישגים ליכולות. אבל לא ברור למה. לדוגמה, הוא עושה טעויות של חוסר תשומת לב. אבל אני לא בטוחה שזה לא סתם משהו שמאפיין את כולם.
לאחרונה הוא לומד רק בממ"ד עם דלת סגורה כי הרעש שיש בבית מסיח את דעתו. שוב, לא בטוח בכלל שזה לא סביר ונורמלי.
הוא גם לא אוהב ללמוד, זה נראה לי משפיע יותר מאשר בעיה כלשהי.
ומה שהכי חשוב, הוא ממש מרגיש תסכול מהפער בין היכולות להישגים.
אבל שוב, התעודה שלו טובה מאד.

 

[אנה חדשה]

ועוד משהו

האם מאבחן דידקטי יכול לאבחן הפרעת קשב? או לפחוד חשד להפעת קשב?
הרי הוא עושה כל מיני מבחנים (אני מניחה).
והאם יש טעם לבצע אבחון לפני brc?

 

[הפוך עם ראש כפול]

כל מה שאת מתארת אכן מאפיין הפרעת קשב
אבחנה של הפרעת קשב היא אבחנה רפואית ורק פסיכיאטר/נוירולוג/רופא ילדים עם התמחות ספציפית יכול לקבוע שקיימת הפרעת קשב.
באבחון דידקטי אפשר לראות סימנים לבעיות קשב, להסביר איך הם באים לידי ביטוי ועל מה הם משפיעים מבחינה לימודית.
קיום BRC לפני או אחרי אבחון דידקטי הוא לא משמעותי.
אני תמיד מבקשת אבחונים קודמים מהורים, והורים תמיד מפחדים לתת לי כי הם חושבים שזה ישפיע על המסקנות שלי. אבל המטרה שלי בבדיקות ואבחונים קודמים זה לבדוק האם מה שאני רואה עלה גם בעבר או שזה משהו חדש. אם אני רואה X אבל אבחון קודם לא ראה את זה, אני לא אפסול את המסקנות של עצמי אלא אנסה להבין ממה זה נובע. כנ"ל אם אבחון קודם מצא X ואני לא רואה את זה - שוב, אנסה להבין את הסיבה.
ספציפית לגבי BRC, זה לא מאוד קריטי לאבחון הדידקטי.

 

[meidadc]

גם פסיכולוג מוסמך לאבחן ADHD

 

[Ani15]

את בטוחה שצריך אבחון דידקטי לבגרות?

כי בתחילת השנה שעברה עשינו את התהליך והובהר לנו חד משמעית שאין צורך בשום אבחונים כי צוות בית הספר קובע (אבל מכיוון שכבר היו לנו אבחונים אישרו לנו למסור אותם ולדעתי זה השפיע על ההחלטה). זה נכון ל10% ה"ראשונים" ברשימת ההתאמות, שהם בסמכות צוות ביה"ס. אגב, מה שהם עשו היה נחמד: ההתאמה היחידה שביקשנו היתה הארכת זמן (היו לנו המלצות גם להתאמות אחרות אבל החלטנו שזה לא מתאים). אז הם ביקשו ממנו להחליף צבע עט בזמן ההארכה וכך יכלו לראות בדיוק מה הוא כתב בזמן ה"רגיל" ומה בההארכה. תוך חודש וחמישה מבחנים, ולא היה ספק...

 

[הפוך עם ראש כפול]

תלוי באילו התאמות מדובר
הארכת זמן, מילונית ועוד כמה - אין צורך בשום אבחון משום סוג שהוא (למרות שלצערי הרב לא מעט יועצות ממשיכות לשלוח לאבחונים רק בשביל זה! וכשאני עומדת בתוקף על זה שאין צורך באבחון, התשובה היא - "שיהיה". עם זה באמת קשה לי להתווכח

)
לגבי התאמות כמו הקראה, למשל, יש צורך באבחון.

 

[meidadc]

משרד החינוך הוציא הנחיה שכלל הילדים יכולים להבחן באנגלית עם

מילונית.
זו כבר לא התאמה ייחודית רק ללקויי למידה

 

[הפוך עם ראש כפול]

נכון, זו הנחיה ממש מהחודשים האחרונים. עד עכשיו טרם הגיעה
לשטח לצערי, אלוהים יודע למה, ובדיוק כמו שיועצות ממשיכות לשלוח לאבחונים כדי לקבל הארכת זמן, כך ממשיכים להגיע לאבחונים ילדים שמבקשים מילונית

 

[אנה חדשה]

תודה. שאלה נוספת אליך כאשת מקצוע

האם יש טעם לעשות לו אבחון פסיכודידקטי?
איך יודעים מתי כדאי?

 

[Ani15]

מנסה לעשות לך סדר

כדי להחליט איזה אבחון ומתי את צריכה לענות על השאלה - מה את רוצה להשיג באבחון הזה:
- אם את חושבת שלילד יש בעיה חברתית, תזרמי עם מה שהפסיכיאטר קבע. אחרי הכל, זה בדיוק המקצוע שלו.
- אם את חושבת שלילד יש בעיה לימודית שפוגעת בבטחון העצמי שלו, תעשי אבחון דידקטי, כי זה בדיוק מה שהוא בודק. אבחון דידקטי גם יציע דרכי למידה מותאמות לילד, כך שזה עוזר לפתור את הבעיה הלימודית מאבחנ/ת דידקטית טובה ומנוסה יכולה להצביע על חשד להפרעת קשב (אבל לא לאבחן וזה לא מטרת האבחון).
- אם את חושבת שתרופות להפרעת קשב יכולות לעזור, את צריכה לעשות BRC או מוקסו או טובה, כי זה בדיוק מה שהמבחנים האלה בודקים: את התפקוד בלי ועם תרופה (ריטלין).
- אם את חושבת שהוא יצטרך התאמות לבגרות, חכי. התנאים להתאמות משתנים כל הזמן ועם כל החלפת שר חינוך. כשתתקרבו לבגרויות, תשאלי את יועצת ביה"ס איזה אבחון צריך.
- אם את חושבת שהוא יצטרך התאמות למבחנים כבר עכשיו (ובתנאי שזה לא הפרפקציוניזם/ חינוך רוסי קשוח שדוחף אותך ל"למה הוא קיבל 90 במבחני הקבלה למופת ולא 100", ואין לזה קשר לצרכים של הילד), לכי לדבר עם היועצת עכשיו, והיא תנחה אותך מה לעשות.
- אם את כרגע לא רוצה לעשות כלום, אל תעשי אבחון.

 

[אנה חדשה]

לא הבנתי

1. מה זאת אומרת "לזרום עם הפסיכיאטר"? הוא המליץ על טיפול פסיכולוגי, רכיבה טיפולית ותרופות. שני הראשונים התחלנו, תרופות לא רוצה.
2.התכוונתי לעשות brc רק במבחן לקיום או אי קיום הפרעות קשב. אין טעם ב- brc אם אני לא רוצה לתת לו תרופות?
3.כדי לבקש התאמות, לא צריך להבין לעומק האם יש בעיה? נכון שהיום כבר ביטלו את הצורך באבחון, אבל איך אני אמורה לדעת? הוא גם עובר לחטיבה, אז לא מכירים אותו שם.