הילד לא התקבל לכיתה שרצה

[חייבתלהגיב]

אני מתנגדת בכל תוקף

למשוואה ידע / הבנה במתמטיקה = תרגול רב. יש מי שמבין את העקרון בלי לתרגל כמעט בכלל או אפילו בכלל, ויש מי שמתקשה גם אחרי 200 תרגילים אבל בהחלט יתכן שלא מלמדים הכל ויש ידע שמתבססים עליו שאין לכל הילדים (אפילו כזה שבלתי אפשרי לפתח לבד בזמן המכינה).

 

[הייתיאביבקיץ]

לא אמרתי שידע והבנה שקולים לתרגול רב

אמרתי שכאשר לומדים נושא חדש בשעות ספורות, ואז בוחנים עליו - מי שמכיר את הנושא הזה וכבר התנסה בו - יש לו סיכוי יותר טוב להצליח במבחן

זה לא שקול למה שיקרה בשנת הלימודים, בהכרח. כי במהלך השנה יש זמן לסגור פערים
(במכינה, לפחות אצלנו, לומדים הרבה נושאים. לא רק מתמטיקה. גם מדעים, פיסיקה. ככה שדוחסים הרבה חומר במעט זמן. מי שכל החומר הזה חדש עבורו - זה אתגר לא פשוט. מי שמכיר את החומר הזה - לוקח את המכינה בהליכה.)

 

[חייבתלהגיב]

כן, פשוט מחיתי על הניסוח

"פתר 100 בעיות"

כאינדיקציה לשליטה בחומר. עם הניסוח "למי ששולט בחומר הזה עוד לפני המכינה יש סיכוי טוב יותר להצליח בשאלות שבוחנות על החומר", נניח, אין לי בעייה

. (טוב, אולי מפריע לי קצת שהמשפט מעט מסורבל

).

 

[danakama10]

הפעם זה עבר בשלום?!

ואם "חלילה" לא היה משובץ גם לכתה המדעית והיה "נאלץ" להיות בכיתה רגילה, אז כלו כל הקיצים? משהו מעוות לגמרי בצורת המחשבה שלך וכואב הלב שזה מה שאת משדרת לילדים שלך.

 

[Ani15]

נכשל???

הוא *הצליח* להתקבל למכינה
ואז *הצליח* להתקבל לכיתת המדעים, שאליה הוא מתאים (גם לדעתו וגם לדעת המורים)
ואת קוראת לזה כשלון?
למה היית קוראת הצלחה? לכניסה לכתת מופ"ת שלא מתאימה לו (גם לדעתך) ואז לנשור ממנה? או אולי הצלחה זה כניסה לכתת מופ"ת, חרישה בלתי פוסקת (שלא מתאימה לו, כאמור) כדי להחזיק מעמד בדרישות הכתה, ויתור על כל חוויות החינוך הלא פורמלי - חוגים, חברים, בילויים - העיקר "שתסיים את כיתת מופ"ת"?
והילד שלי, שמסיים תיכף תיכון בציונים בסדר גמור בכתה רגילה לגמרי, הוא כשלון?
והילדים שלך שלא יתקבלו בכלל למכינה הזו?
איזה מסר מעוות את משדרת פה?
&nbsp

 

[הייתיאביבקיץ]

הגזמתם. אתם בכוח רוצים לעשות אותו פרפקציוניסט מתוסכל?

 

[אנה חדשה]

עדיף שיהיה רשלן, יפשל בלי סוף, אבל יחשוב שהכל מצוין ואין

צורך לשנות כלום.

 

[אנה חדשה]

ואגב, בקבוצת הווטסאפ מחו כפיים לכל ילד שהודיע שהתקבל למופת

ורשמו בפירוש שהיה סף שרק מי שעבר אותו, התקבל.
לא יודעת בדיוק מה נכתב, ראיתי רק איזו הודעה או שתיים.

 

[הייתיאביבקיץ]

לא, עדיף שהוא יחשוב שהוריו חושבים שהוא פשלן סדרתי.

 

[חובטת שטיחים]

את מייחסת קצת יותר מידי חשיבות להודעות וואטסאפ "מחאו כפיים"

טוב שלא שמו אימוג'י של קקי למי שלא התקבל למופת...

 

[גלתיאה של הספרות]

נראה לי שיש כאן שני עניינים שהתערבבו בשרשור

1. האם ראוי שהילד יהיה במופ"ת? כנראה שלא. הוא בכיתה שמתאימה לו. אנה כתבה בהתחלה שהיא עוסקת בעיקר בשאלה איך הילד ייקח את זה. היא לא התלוננה על עצם השיבוץ. כאן נראה לי שכולם מסכימים. השורה התחתונה הילד בכיתה מדעית טובה בבית ספר טוב.
2. שאלה שניה, ובלתי קשורה, היא אם הילד מתאמץ ומשקיע. אנה מרגישה שהילד רשלן וחפפן. היא רואה את זה כבעיה, ואני נוטה להסכים שזו אכן בעיה. בתחילת השרשור אמרו לה שזו הזדמנות שהילד ילמד שלא ניתן לחפף בכל, וכנראה שאנה חשבה שזו הזדמנות טובה ללמד לקח, וזה לא הצליח. כאן אני גם ממליצה לך (כמו כולן), אנה, לנסות להעביר את הלקח הזה באמצעים אחרים. אני יודעת שזה מאד קשה, אבל מה שהיה, היה. אין סיבה לגרום לילד להתחרט. עדיף להסביר כמה זה חשוב להשקיע כדי שיוכל להישאר ולהצליח בכיתת המדעים שלו, ולהצליח בשלבים הבאים בלימודים גבוהים ועוד.

 

[danakama10]

הוא היה יותר מדי שמח

אז הרגשתם שאתם בתור הורים מסורים אמורים להוריד לו את מצב הרוח ולהבהיר לו ש"היה פה כישלון"? שמעתי על שיטות חינוך סובייטי, אבל זה כבר לחלוטין מטורף.
התפקיד שלכם הוא לעודד את הבן שלכם, להראות לו מה הצדדים החזקים שלו, להסביר לו שהוא לא אמור ולא צריך ולא יכול להצטיין בהכל וזה בסדר כי הוא זה הוא וכך אתם והחברים שלו אוהבים אותו. למעשה, אפילו את כל זה לא הייתם צריכים לעשות כי הוא היה מרוצה לחלוטין בשיבוץ שלו. אז בכוח אתם מסבירים לו שהיה כאן כישלון? איזה כישלון בדיוק? היה מבחן מיון לראות מי מתאים לכיתה והוא לא מתאים לכיתה. זה לא כישלון.
אני באמת ובתמים מזועזעת.

 

[חובטת שטיחים]

את אומרת שגם ככה הביטחון העצמי שלו בעייתי, אז בשביל מה השיחה

של מה היה אילו לא נפתחה כיתה מדעית ומה היה קורה וכמה הוא בעצם לא הצליח... הכיתה המדעית נפתחה - הוא התקבל אליה וזה מה שחשוב, מה יש לחפור?בשביל מה שוב לגעת בנושא הביטחון העצמי שלו?

 

[gpa3]

אולי השמחה שלו זאת הדרך להתמודד עם מה שגם הוא רואה ככישלון?

במיוחד כשאתם מאוד פרפקציוניסטים כלפיו, אבל לא רק. אחת הדרכים להתמודד עם אי הצלחה (בואי נרכך את המילה כישלון) היא קצת להכחיש את המצב. יש היום מספיק תחרות בין ילדים (האמת, תמיד היתה, כי תחרותיות היא אופי). יותר טוב שהילד יכנס לדיכאון או יותר טוב שהוא יסתכל על הדברים הטובים, כדי להרגיע את עצמו? כי באמת, יכולים להיות דברים טובים. הוא עדיין במסלול שמאפשר לו להמשיך ל 5 יחידות מתמטיקה/מדעים שונים בתיכון, אבל כן, יהיה לו קצת פנאי. אולי ילך לתנועת נוער (שבאופן אישי, דווקא כי לא הייתי, חוץ מאשר בכיתה ה', אני חושבת שיש לה הרבה יותר מה לתרום מאשר 10 יחידות מתמטיקה), יהיה לו זמן גם לחברים, אולי חוגי העשרה. ויכול להיות שהוא גם ילמד שזה לא מספיק לו, אז במהלך החטיבה הוא יחליט בעצמו (וגם יהיה לו זמן) להשתפר. אז לפעמים מותר, לאדם הבוגר, להראות כמה זה לא נורא בעיניו גם אם בלב חושבים טיפה שונה......

 

[חייבתלהגיב]

אני רוצה להבין במה הוא נכשל, בעצם.

אם הבנתי נכון ובמכינה היו מלכתחילה שתי קבוצות, כשהוא בנמוכה מביניהן, אז זה לא משנה מה הוא עשה במכינה, לא? אז הכישלון היה במבחני הכניסה למכינה? בכלל אמורים ללמוד למבחנים האלה?

וגם אם הכיתות לא חולקו מלכתחילה לפי תוצאות מבחני הקבלה - את בטוחה שהכניסה לכיתה נקבעה רק לפי תוצאות המבחן במכינה?

 

[אנה חדשה]

סתם חילקו אותם לשתי קבוצות, לשתיהן קראו מופת

 

[חייבתלהגיב]

והקבלה לכיתה היא אך ורק על פי

תוצאות המבחן המסכם במכינה?

 

[אנה חדשה]

כן

 

[הייתיאביבקיץ]

כן, אבל זה לא מדויק. כי למלכתחילה לא כולם מתקבלים למכינה

לפחות אצלנו, ההגעה למכינה היא רק על סמך ציוני בית הספר היסודי.
לא כל אחד יכול להגיע למכינה.

אז זה לא בדיוק ש״כיתת מופת היא על סמך מבחן אחד״.

בנוסף - אצלנו הציון היה משוקלל. היה משקל גם להערות המורים שלימדו במכינה (התנהגות, השתתפות בשיעור).

 

[הפוך עם ראש כפול]

אצלנו כל מי שמשלם יכול ללכת למכינה לכיתת מופת. המכינה התחלקה
לשני חלקים. בסוף החלק הראשון היו מבחנים מסכמים, אותם הרוב באמת לא עברו.
התחילו את המכינה מעל 80 ילדים שחולקו (לא לפי רמות אלא לפי בתי ספר) ל3 כיתות. רק 47 התקבלו לשלב ב, ומתוכם הודיעו להם שינופו 9. היו מבחנים בסוף שלב ב של המכינה. מחכים עכשיו לתוצאות.
ממה שסיפר הבכור, התרשמתי שאכן כדי לעבור את המכינה צריך להיות בעל תפיסה מתמטית מהירה יחסית. התבססו על ידע קודם וגם לימדו חומר חדש, אבל לימדו אותו מאוד מהר, בלי להסביר יותר מדי, ובסוף כל יום של המכינה הם נבחנו על החומר שלמדו. זה חוץ מהמבחנים המסכמים. לדעתי בסופו של דבר משקללים את הציונים של כל הבחנים ושל המבחנים המסכמים.
דעתי היא שזה עוול לכפות על ילד ללמוד 3 שנים בכיתה כזו כשהיא לא מתאימה לו. ילד לא צריך לסבול 3 שנים בתחושה שהוא לא מצליח להשתוות לאחרים ושהוא צריך להיות כל הזמן במרתון מטורף כדי איכשהו לעמוד בקצב. אם היכולות הקוגניטיביות של הילד מאפשרות - ראוי לדרוש ממנו את המאמץ. לדעתי בודדים בלבד יכולים לצלוח בקלי קלות את השנים האלו בלי להשקיע. אבל השקעה ומאמץ בפני עצמם, בלי היכולות הקוגניטיביות המתאימות, לא מבטיחים הצלחה בכיתה מהסוג הזה ואני לא מבינה מה יוצא מלעשות כזה דבר לילדים.