הילד לא התקבל לכיתה שרצה

הילד לא התקבל לכיתה שרצה

בזמנו התייעצתי לגבי בית ספר: רגיל או מיוחד יותר, עם עומס לימודי גדול יותר. הילד רצה, ואנחנו הסכמנו, לנסות את בית הספר התובעני יותר. עבר בקלות את הראיון, עכשיו הייתה המכינה. כל הזמן אמר שהולך מצויין , היה מרוצה ולא דאג. היום הגיעה התשובה.
לא התקבל למופ"ת, התקבל לכיתה מדעית. מעולם לא שמענו על אופציה כזאת. באמת הופתענו שבמכנה היו שתי קבוצות, ממש קראו להם מופ"ת 1 ומופ"ת 2. עכשיו מסתבר שהם רצו לפתוח שתי כיתות, אבל במופ"ת יש כלל שיש רק כיתה אחת בשכבה. אז לקחו את החלשים יותר ושמו בכיתה נפרדת וקראו לה מדעית. לטענתה, החומר הלימודי זהה וגם הצוות החינוכי. רק ששם שמו מי שלא עבר את המבחן בהצטיינות.
הייתי בכל המפגשים של חשיפה וכד', מעולם לא הזכירו אופציה כזאת. יותר מזה, אמרו שכמעט כל מי שמגיע למכינה, עובר אותה והולך למופ"ת.
זאת גם הולכת להיות כיתה קטנה יותר, כי ממלאים את המופ"ת עד המקסימום, בגלל השם. שזה אומר בכיתת מופ"ת יהיו 34 ילדים, ואצלו 22-24.
לכאורה, זה אפילו עדיף. כי הילד באמת לא גאון על במתמטיקה. וכן היה חשש איך יסתדר בכיתה שבה כולם טובים ממנו. וגם כיתה קטנה זה מצויין כי יקבל יחס אישי (שזאת אחת הסיבות בגללה בחרנו את בית הספר, כי ברגיל יש 39-40 תלמידים).
וגם טוב שהילד יבין שהוא חייב באמת לשבת וללמוד כדי להצליח.
אבל מה עושים עם האגו של הילד? ומה שיותר חשוב, מה יהיה היחס אליהם לעומת הכיתה השנייה? האם הם יהיו מופ"ת סוג ב'? כי כשיש כיתה אחת מיוחדת וכל השאר, זה פחות נורא. אבל כאן יש רק שתי הכיתות האלה ועוד כיתה שבה יש דגש על מדעי הטבע (שהיא בטח בכלל "לא נחשבת" בעיני הילדים של מופ"ת - אגב ,בזמנו הילד אמר שאם יתקבל רק לכיתה הזאת, של מדעי הטבע, הוא יעדיף לחזור לבית הספר הרגיל).
 
לפעמים טוב לאגו לקבל מכה קטנה

לא תמיד מתקבלים לאן שרוצים. לא סוף העולם.

קצת מוזר לי שפותחים כיתה מדעית ל22 ילדים. זו כיתה קטנה מהתקן.

אולי הם יהיו מופת סוג ב. אז מה. עצם זה שאת מעלה את השיקול הזה, רק מחזק את בעיות האגו של הילד (אם בכלל יש לו). כאילו זה שהוא לא בין ה34 הטובים ביותר, זו בעיה כלכך חמורה.
 
לא הבנת אותי

לדעתי, הבן שלי מתאים יותר לכיתה זאת. לא כי הוא סוג ב' אלא כי הוא חזק אבל לא חזק מאד במתמטיקה. והוא חזק דווקא המקצעות ההומניים. וטוב לו להיות עם ילדים שדומים לו, גם מבחינת התחושה.
הבעיה היא שזאת כיתה שמשבצים בה ילדים רק לפי הציון היחיד שהם קיבלו במבחן המתמטיקה בסוף המכינה.
בזמן שבכיתה השלישית, לדוגמה, סביר שיהיו ילדים חלשים מהם במקצועות הראליים אבל הם בחרו להיות שם ולכן זה בסדר.
אני בעד שיקבל עכשיו מכה לאגו. אני לא רוצה שכל השנים הוא ישמע את זה בבית ספר.
 
אולי הוא ישמע. לא ברור ממי.

נשמע שאתם מאד עוסקים בהשוואות.
ועכשו אתם חוששים שתלמידי מופת יזלזלו בבן שלך כי הוא פחות מהם.
הוא באמת פחות מהם, במתמטיקה.
אז מה?
שיתרגל כבר עכשו שהוא לא הכי גאון בכל דבר, וזה לא נורא, וזה לא מפריע לאף אחד.
אם כלכך חשוב לו להשוות עצמו לאחרים כדי להרגיש טוב - שיזכור שעדיין יש עשרות תלמידים אחרים שכנראה הוא יותר טוב מהם במדעים.

הבת שלי במופת. הם לא מתנשאים מעל תלמידים באף כיתה אחרת.
יש להם חברים שנבחנו למופת ולא התקבלו - זה לא פגע בחברות.
לבתי יש חברים מכל הכיתות בשכבה.
כשהיא מחפשת עם מי לצייר או לעשות גלגלונים בהפסקה או לצבוע את השיער - באמת לא מזיז לה מה הציונים שלהם במתמטיקה...

ואם יש ילד שמתנשא מעל ילד אחר בגלל ציון במתמטיקה, אז זה באמת לא ילד שאת רוצה שהילד שלך יתחבר איתו.
 
את המשפט האחרון שלך אמרתי לבעלי מילה במילה


הבן שלי סובל מחוסר ביטחון. הנושא היחיד שהוא מרגיש חזק בו הוא תחום הלימודים.
בגלל זה הוא התחיל טיפול פסיכולוגי (התייעצתי גם איתה והיא לא חידשה הרבה).
 

mykal

New member
יש לי כמה שאלות:

האם יש מצב שילדים ממופת יעברו במהלך השנה למדעית?
ולהפך?
מעבר ליוקרה שתלמיד הוא בין ה--34 --מה ההבדל בתוצר בסוף תיכון?
איך הילד הגיב להודעה? (לא את--הוא?)

אישית לי נראית כיתה מדעית קטנה טובה מאוד,
המחנך/כת של הכיתה תשתדל להוכיח שהם טובים
ותבנה איתם גאות יחידה.
מה גם שה--22 האלה הם תלמידים טובים אולי לא כמו ה--מופת אבל
אלה לא נחשלים ומוגבלים--
כדאי להרגע וללמוד לשמוח ממה שיש.
 
אז הודעתי לו

בחשש המסוים.
תגובתו הייתה: "יש, זה אומר שאני בז' 3!".
עכשיו אין איך למנף את זה (יש השלכות לאי הרצון שלך ללמוד.... אם תתחיל להשקיע עכשיו, תוכל למצות את הפוטנציאל וכד') -:)
שאלתי למה הוא שמח, ומה זה אומר, אז הוא אמר: לדעתי, זה יותר מתאים לי
 
כן

בנתיים מסתבר שהוא החליט שהוא קיבל סביב 80 והממוצע היה 70. לא ברור מאיפה המספרים.
 

mykal

New member
לגבי המספרים

לטעמי אין בעיה לברר.
לגבי השיבוץ, אם הוא שמח, עודדי אותו להוכיח שהוא יכול
להצליח שם.
בסופו של דבר זו רק התחלה, ואם יצטיין ויחזק את הדימוי העצמי והבטחון,
יגיע בחור מחוזק לאוניברסיטה.
לא נסגרות שום דלתות. להפך, שיהנה מאוירה נינוחה.
והכי חשוב שאת תשדרי לו שביעות רצון ואהבה.
תאמיני לי לחיים זה חשוב יותר מעוד יחידת בגרות.
 
אז כן ביאסנו אותי קצת

יותר בעלי, אבל גם אני קצת. הוא היה יותר מדי שמח, וזה הרגיש לא בסדר.
אז הסברנו לו שכן היה כאן כישלון כי המטרה שלו הייתה להגיע למופ"ת והוא לא הצליח. נכון שאם היה יודע מראש על הכיתה המדעית סביר שזה היה הכיוון. אבל זה לא מה שהיה. כך שיש פה כישלון שצריך ללמוד ממנו.
שהיה לו מזל, והפעם הכישלון שלו לא רק שלא פגע אלא אולי אפילו שם אותו במקום מתאים יותר. אבל כך גם יכלו לא לפתוח את הכיתה הזאת, שנפתחה לראשונה ואף אחד לא דיבר עליה, והוא יכל להישאר בחוץ.
ושניה עדיף שהוא היה מתקבל למופ"ת ואז מחליט מה טוב לו. ולא שיחליטו בשבילו.
לא אמרנו כל הזמן כישלון כי זה נשמע קשה מדי, אבל זה היה המסר, בגדול.
היינו רעים מדי?
&nbsp
 

mykal

New member
רעים? לא, אבל

אתם רוצים משהו שבמצב הנוכחי שלו--הוא לא מסוגל.
ומה שמרגיש לי--שמרוב הרצון שלכם לפרפקציוניזם--
להשגיות--אתם "חונקים" בחיבוק דב גדול.
את רואה שקשה לו חברתית, את רואה שאיננו "גאון" במתמטיקה,
את מטפלת בו טיפול רגשי אצל פסיכולוגית--כשיכלת
בכמה מילים --"כל הכבוד שהגעת למקום שאתה בטוח שמתאים לך,
ושאתה כ"כ שמח" ולתת חיבוק נעים ואוהב.

את כל שאר התובנות שיש לך היום כאדם מבוגר,
לא הצלחת להגיע לאן שרצית, שאתה תבחר ולא אחרים בשבילך,
זו לא חשיבה של ילד שעולה לחטיבה,
ולא צריך לעשות זאת שילך לכיתה המדעית מבואס.

ורוצה לומר לך כאמא/סבתא/מורה לשעבר,
ילדים שטוב להם ומראים להם שהם שוים בעיננו, מגיעים בסופו של דבר
להשגים גבוהים יותר, מאלה שלא שידרו להם שהם שוים.
ולהתמודד עפ פרפקיוניזם--קשה מאוד.

כן, שחררי אותו מהרצון שלך שיהיה כמו שאת רוצה שיהיה.
תאהבי וקבלי אותו כמו מי שהוא--ותתפללי שיצליח בדרכו שלו, בבריאות ובנחת.
ושידע שזה הבית שלו שמכיל ואוהב ולא רק דורש.

כתבתי את כל זה--כדי שאת תירגעי, וכדי שתדעי שאף ילד שלנו הוא לא אנחנו,
דוקא כי אני מעריכה את ההשתדלות שלך ואת המעקב הצמוד שלך
אחרי הילדים, ובגלל שאת כ"כ דואגת.
אז יקירתי, הורידי הילוך מדושת הילד. תגדלי אותו יותר בנחת.
ואת תראי עוד יהיה לך הרבה נחת ועונג ממנו.
 
אבל הוא כן צריך להבין שנכשל

שהפעם זה עבר בשלום, אבל לרוב זה לא כך.
וכן, אמרנו לו שעכשיו הוא במקום שבאמת הכי מתאים לו, ולא נגרם שום נזק.
אבל ילד בן 12 כן מסוגל להבין השלכות.
הוא אמר שבכיתה החדשה לומדים אותם הדברים, אבל לא צריך לחרוש.
ושיהיו להם יותר פעילויות כיפיות ולא לימודיות כי המופ"ת לא מפקח.
זה מה שהוא הבין מכל הסיפור. או שזה מה שאמרו להם בבית ספר, כדי לא לבאס.
וחשוב גם לזכור שלא מדובר בילד שישב ולמד כל המכינה, אלא שהוא טען שאין שיעורי בית ומספיק ללמוד קצת למבחן.
&nbsp
 

mykal

New member
אני שואלת אותך

ברצינות הכי גדולה,
את רוצה להיות צודקת או חכמה?
את רוצה להיות צודקת אבל לא מקשיבה?

אני כבר עברתי כמה דברים עם ילדים ונכדים--
אז באמת תקשיבי--
לא, ילד בן 12 לא מבין את ההשלכות על החיים, כפי שאת מבינה אותם.
לא, ילד בן 12,לא רוצה/יכול לשמע כל היום את הוריו אומרים לו--
תדע נכשלת, כי... כי....
הוא ילד בן 12 שבסופו של דבר עושה רק מה שהוא יכול,
הילד שלך לא יכול/רוצה לחרוש כל היום.
וככל שאת לוחצת עליו יותר על זה--הוא מצליח פחות.
אני לא הייתי רוצה להיות הבן שלך. זה קשה נורא.
קחי שעורי בית ממני--כל השבוע, רק השבוע--תגידי לו שאיזה מזל שפתחו כיתה מדעית, ואיזה יופי שתהינה לכם פעילויות כיפיות.
וכמה את שמחה שהא שמח ומרוצה.

תביני, הוא לא בגילך, הוא לא יכול לחשוב כאילו הוא בגילך,
יהיו לו עוד מספיק שנים של בגרות ואחריות,
חינוך לא מגיע בהטפה ואלף הסברים, חינוך מגיע מדוגמא אישית מצטברת,
חינוך מגיע מזה שיש אמביציה פנימית לא לחץ חיצוני.ואת לוחצת,
כשהוא יהיה רגוע ומרוצה הוא ישיג יותר ויקשיב יותר.
הנפש שלו תהיה פנויה ללמידה ולא מכווצת בפחד.
שוב ההורים שלי מבואסים, שוב לא סיפקתי את הסחורה.
למה הוא צריך להרגיש כך? למה? הוא ילד, תני לו שמחת חיים.
 

gpa3

New member
ואלו חלק מהסיבות, אגב,

שלדעתי מלחיצים היום את הילדים יותר מידי. בתקופה שלי לא היו כיתות מיוחדות בכיתה ז'. כולנו עברנו לאותה חטיבה, בלי החלטות "גורליות" על המשך חיינו. עדיין, דבר שנזכרתי עם שני ילדי, המעבר לא היה קל (למרות שאישית לא זכור לי שחוויתי אותו כמאוד דרמטי, אבל גם לי היה קשה אחרי 6 שנים עם אותה כיתה וחברויות שלא נשארו אותו הדבר) לא פעם. אז גם להחליט לאיזה בית ספר ללכת ללמוד, גם לאיזו כיתה והיום חשוב שהיא תהיה יוקרתית, זה המסר שמקבלים. אם אתה לא מצליח עכשיו, מה יהיה איתך בעתיד.....בכלל הגעתי למסקנה שמהסיבות האלה אולי היה יותר נכון שבאמת היסודי יהיה עד כיתה ח' (הבנתי שיש מקומות בארץ שזה עד כיתה ח'), גיל שעושים דברים עם קצת יותר תובנות לגבי עצמך ופחות איך אתה ביחס לחברה (שזה גם בסדר, כי חוויית בית הספר, כך למדתי, חשובה יותר בעיני מבחינה חברתית. יותר חשוב שיהיה לך טוב עם הסובבים אותך מאשר עוד יחידה במקצוע זה או אחר).
ובאמת כיתה מדעית היא לא כשלון. היא עדיין מראה שיש יכולת בתחום. אז אולי הוא לא יהיה חוקר בטכניון (גם זה לא מחייב/בטוח), אבל עדיין האפשרויות יהיו פתוחות לפניו (כי למעשה זה פתח לעתיד, מה שלומדים). ובכלל, גם אם לרובנו (או אפילו כולנו) יש דימוי של חכמה יתרה לגבי מי שלומד במסלול המדעי, זה לא הופך את מי שלומד לימודים הומניים ככשלון. יש לא מעט סיפורים על פרחחים בתקופת הלימודים שהצליחו.
בקיצור
 
הוא לא נכשל. הוא באמת לא מתאים לשם.

את גם תשלחי אותו למבחני מיון לנבחרת שחיה צורנית, ותתני לו אחרכך נאום הטפה שהוא כשלון?
 
אבל במכינה מלמדים (אם הבנתי נכון). זה שקול

ללשלוח לקורס שחייה צורנית ואז להטיף שהוא לא עבר את מבחני הסיום. שזה גם לא להיט, אבל לא כמו לשלוח אותו היישר למבחני מיון בלי שום לימוד.
 
לומדים מעט, וזה מבוסס על ידע קודם

זה מקביל לשליחה למחנה סינון של שחיה צורנית, כשכל האחרים הם בוגרי חוגי שחיה ונבחרות שחיה.

במכינה לומדים, אבל יש דברים שאי אפשר להשיג בשלושה ימים או אפילו שבוע.

הלימודים מבוססים על ידע קודם וכישורים קודמים. (קחי שני ילדים. האחד פתר 100 בעיות של זמן x דרך, והאחר - רק היום למד את הנושא הזה. לילד הראשון ייקח כמה דקות לפתור בעיה, הילד האחר - ייקח לו זמן ואנרגיה להיזכר, לעשות קצת ניסוי וטעיה)
 
למעלה