הפוך עם ראש כפול
New member
כן, הבכור שלי מסיים את בית הספר היסודי מחר. קשה להאמין. בעודי מביטה בו רוקד על הבמה (ברובוטיות מרשימה, יש להודות, ובפנים בלתי מרוצות בעליל...), יכולתי בקלות רבה לראות בו את בן השנתיים, השלוש, הארבע והחמש, שתמיד התעקש לשבת בצד ולא להשתתף במסיבות חנוכה ובמסיבות סוף השנה. וגם את בן השש "הבוגר" שהשתתף לראשונה בחייו במסיבת סוף שנה של גן חובה.
אחרי שבמסיבת הבריכה שהתקיימה בשבוע שעבר נדהמתי לרגע לגלות עד כמה כולם גדלו, ועד כמה הקטנטן שלי כבר רבע נער בעצמו, פתאום הוא שוב נראה לי כמו ילדון קטנטון. ולא הצלחתי להאמין ששנות היסודי חלפו להן כל כך מהר.
היו תקופות קשות יותר וקשות פחות, יפות יותר ויפות פחות. לפעמים בגלל מורות ומורים לא מוצלחים, לא קשובים, מקובעים וקשוחים מדי. לפעמים בגלל ילדים שמשכו לכיוונים לא מתאימים. ולפעמים בגללו, שהתקשה לבחור בדרכים הנכונות, כשל אבל למד והפיק לקחים. ואת הכול הוא עבר בהצלחה. תמיד תלמיד מצטיין, תמיד ראוי לשבח על התנהגותו בכיתה. תמיד עוזר לאחרים (גם אם לא תמיד זה בשמחה גדולה..). עם השנים הפך בוגר יותר, תמיד אחראי, תמיד רציני. תמיד ממלא עד הסוף כל משימה שלקח על עצמו.
מחר הוא יגיע בפעם האחרונה לבית ספרו כתלמיד. כשיגיע לשם שוב, יגיע כמבקר. מחר הוא מסיים פרק משמעותי ראשון בחייו, ומייד ניגש להתחיל פרק שני.
מה אגיד.. לא קלים חייה של אמא. הייתי מעדיפה לעבור במקומו את הכול בעצמי, ורק לא לעמוד מהצד ולהתבונן בו עושה את זה. זה מכביד על הלב. אבל למזל שנינו, אין באמת התלבטות, שהרי האפשרות הזו כלל לא קיימת. אני אמשיך ללוות אותו, תמיד מאחוריו. לעיתים כדי לטפוח על שכם, לעיתים כדי לתפוס אותו בנופלו, ולעיתים כדי לתת לו בעיטה הגונה בישבן. אבל תמיד מאחוריו.
ולצד הבכור, מחר הצעיר מסיים כיתה ב' (הוזמנתי לטקס הסיום כי מקבל תעודת הצטיינות - ללא ספק הולך בקלות בעקבות אחיו), מסיים את שנות לימודיו בחטיבה הצעירה ועובר לחטיבה הבוגרת. וגם לו קשיים והתמודדויות משל עצמו, לעיתים מורכבים הרבה יותר משל הבכור. והוא ממשיך להתמודד...
ואיזה כיף שסוף סוף בא החופש, והקטן יקבל קצת מנוחה מההתמודדויות החברתיות והרגשיות היומיומיות שלו, ואני אקבל מנוחה מהסנדביצ'ים של הבוקר! היפ היפ הוריי! (מנוחת הבכור עוד רחוקה.. מכינה לכיתה המדעית לפניו
חופשה כיפית וממלאת מצברים (וכמה שפחות מרוקנת ארנק
