חברים שמגיעים בלי התרעה..

[יהלום29]

חברים שמגיעים בלי התרעה..

כנראה שהגענו לגיל, כמעט 9, שבו חברים התחילו להגיע אליי בלי התרעה.. פשוט דופקים בדלת.
בתור אדם די פרטי אני מתקשה להתרגל לעניין, בעיקר לזה שאני צריכה להיות לבושה כל הזמן , או לזה שפתאום יש עוד ילד או שניים לארוחת ערב (והארוחות אצלי לרוב הן מושקעות ולא סתם לחם או חביתה)
ככה זה הולך להיות מעכשיו? יש מה לעשות בנושא? לזרום?
ואיך אני מתמודדת עם אלו שלא רוצים ללכת? לא נעים לי לריב איתם , אני לא אמא שלהם, ומצד שני הם מעכבים לי את כל התארגנות הערב..

 

[mykal]

ואיפה הילד שלך ?

הוא מגיע איתם? אם כן למי אותו, שמשחקים וכשמסימים
וצריך לחזור הביתה כל אחד חוזר לביתו, ולא מביאים חברים בלי
שאני יודעת ולא תמיד מתאים לי.
ואם זה ביזמתם, אומרים סליחה, עכשיו זה זמן שכל אחד בבית שלו,
אוכלים מתרחצים קוראים, זה לא זמן להתארח.

 

[יהלום29]

הם מגיעים בעצמם

לפעמים לא באמת יש בעיה לארח, רק שהם מגיעים ותופסים אותי לא מוכנה.
סתם לדוגמא מהיום, הבן שלי קבע עם חבר ללכת לעשות בגינה מלחמת מים. הלכו.
הבן שלי הולך לבד בשכונה, השני לא. בסוף מלחמת המים הבן שלי בא הביתה להתקלח.
פתאום אחרי 10 דקות מופיע אצלי בבית הילד השני. אין לי מושג איך ולמה כי כאמור הוא לא הולך לבד.. אני באמצע הכנות לארוחת ערב , שוב לא לבושה לאורחים.
להגיד לו ללכת? גם בעייתי כי הוא לא אמור ללכת לבד. למזלי היה מספיק אוכל אז הוא נשאר ולא היתה בעיה. אבל כבר היו לי מקרים שלא היה מספיק והיתה בעיה.
מקרה אחר , חברה של הבת שלי דופקת בדלת ב18:30 בערב, אצלנו זה כבר כמעט ארוחת ערב. אני לא רוצה להיות האמא הכבדה הזאת, אבל מצד שני זה מעיק

 

[mykal]

אני הייתי מבררת

מול הילדים שלי, אתם מזמינים? אתם אורים שאלינו אפשר תמיד לבוא?
עובדה שהילדים שלך לא הולכים בלי לידע,
אז תבקשי מהם שהחברים ירימו טלפון וישאלו אם אפשר.
שהם יהיו המתוכים בענין--הם כנראה חברותיים וקובלים וכיף לבוא אליכם,
זה בהחלט נעים לשמוע.

 

[adif11]

הגישה לדעתי צריכה להתמקד

בשני מישורים. מישור ראשון הוא המסר לילד שלך.
אצלי הילדים חונכו להתקשר אלי לשאול אם אפשר להביא ספונטאנית חברים הביתה אחרי בית ספר/משחק וכו'. לרוב התשובה היתה - בטח למה לא, אבל בכל זאת היה הכרח לברר איתי קודם אם מתאים.
המישור השני הוא הטיפול במקרים בהם חברים מגיעים לפתע הביתה לבקר את בנך מבלי שהוא יודע על כך מראש. זכותך המלאה להפעיל שיקול דעת ולאמר לו ולהם בעדינות (אך בתקיפות חד משמעית) שלא נח לך כרגע והם יכולים ללכת כולם , כולל בנך, לשחק במקום אחר, אך לא ניתן כרגע להתארח אצלכם.
את עצם ההגעה אליכם בהפתעה כנראה שלא תצליחי למנוע, קשה לחנך את כל העולם ואולי גם לא כדאי. למה לקלק לבנך את ה"מקובלות החברתית " שלו? נשמע שהוא די פופולרי וזה בסך הכל דבר נפלא.

 

[להעלות ליגה]

גם אצלי חונכו כך

אפילו חברים שגרים קומה מתחתנו
מתקשרים לשאול

 

[הייתיאביבקיץ]

אני חושבת שגם כדאי לך ״להוריד ציפיות מעצמך״.

לא צריך להיות בבגדים רשמיים כשחברים של הילדים מגיעים. לא יקרה לי או להם כלום אם יראו אותי בטרנינג.

הילדים עצמאיים כדי להגיע לבד, הם גם עצמאיים כדי לארח ולהתארח לבד. הממשק שלך איתם אמור להיות מינימלי, פרט באמת לקטע של ארוחת ערב.

ואם את לא מעוניינת לארח חברים לארוחה, אז תחליטי על ״שעת גג״. אורח שמגיע אחרי שש וחצי, תגידי לו ״מצטערת, אנחנו כבר עוד מעט יושבים לאכול״. אני בטוחה שהם ילמדו מהר מאד שזה סדר העניינים אצלכם, ויפסיקו להגיע בשעות האלה.

מה זה לא רוצים ללכת? את אומרת ״תלך הביתה עכשו״ והוא אומר ״לא רוצה?״.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני איתך. וגם אני לא הבנתי את עניין הבגדים...

 

[להעלות ליגה]

גם לי יש אישיו עם הבגדים

לובשת פיג'מות קצרצרות
ואני בלי חזיה בבית
אם חבר של הגדול פה
אני מחליפה
לא נוח ונעים לי

 

[הייתיאביבקיץ]

גם אני מעדיפה בלי חזיה

אבל באמת נראה לי שללכת לחדר לשים חזיה זה מחיר ממש קטן בשביל לשמוח על זה שלילד יש חיי חברה כלכך עשירים.
זה לא שמתבקשים לשים מכנסיים רשמיים ולא נוחים.

 

[להעלות ליגה]

לא כתבתי שזה מפריע לי

 

[יהלום29]

כן אומר לא רוצה

או עוד מעט, ואני אף פעם לא יודעת מה לענות כשזה ילד לא שלי..
לרוב אני אומרת שחייבים ללכת כי אנחנו הולכים לישון תיכף, אבל גם אז לוקח מלא זמן עד שהם תכלס הולכים

 

[הייתיאביבקיץ]

באמת מטריד מול ילד שאומר ״לא רוצה״....

היתה לבת שלי חברה אחת כזאת. שנתקעה אצלנו למשך שעות.
אז אותה, בלית ברירה, היינו מזמינים לארוחות ערב גם כשלא רצינו.

אבל אני חושבת שאם הילד שנתקע ואומר ״לא רוצה״ הוא לא חבר ממש טוב של הבן - אולי כדאי להמעיט את הביקורים שלו. ואפילו להגיד לילד שלך שהילד ההוא לא כלכך מוזמן אליכם, כי הוא לא יודע מתי ללכת הביתה.
אופציה אחרת - לדבר עם ההורים שלו בהזדמנות. הוא רק בן 9, זה עוד בסדר לדבר עם ההורים. להגיד שלא כלכך נעים לך, אבל לפעמים כשהילד מגיע ואתם בדיוק רוצים להתחיל ארגוני הערב והוא מסרב ללכת, ואת מבקשת את עזרתם להסביר לילד שביקור נגמר. (אל תגידי שאתם אוכלים ואת לא רוצה לכבד אותו. יש אנשים שנעלבים מזה. תגידי ״התארגנות של הערב״)

 

[פריZמה]

מבחינתי זה אחריות של הילד המארח

אני מזכירה אמנם מה השעה, אבל תפקיד המארח הוא להפרד מהאורח. וילד בן 9 שאומרים לו שלילה ומאוחר וצריך לחזור הביתה והוא עונה ״ לא רוצה״ - זה לא ילד נורמטיבי ( הכוונה היא לא שהוא אומר את זה לאמא שחו, אלא לך או לבן שלך). כן נתקלתי בילדים ש״ נשכחו״ אצלינו, אבל הם לא היו בגיל שחוזר לבד הביתה!

 

[Ani15]

מגדירים גבולות בבירור

מודיעים לבן שלך ש"חברים יכולים להיות פה רק עד שבע בערב".
מברכים לשלום את הילד שהגיע בהפתעה, לא משנה באיזה שעה, ומודיעים לו באותה נשימה, ברגע שהוא נכנס בדלת, ש"אנחנו מארחים עד שבע בערב ולכן בשבע תצטרך לעזוב. אתה צריך שאתקשר להורים שלך בקשר לזה שיבואו לקחת אותך?"
גבולות ידועים מראש יעזרו לך מאוד, ואז אין שום צורך לריב. סביר שתוך שבוע שבועיים כל ילדי השכונה יידעו ש"אצל X אפשר לבקר רק עד שבע".
ושמחים שהילד שלך חברותי ופופולרי!

 

[ליאת של עדי]

מה שהייתי עושה

אני אישית לא אוהבת להעיר מפורשות לילדים בגיל כזה, הם יכולים להיעלב וחברויות יכולות להיפגע. (אני כן אעיר אם משהו חריג נעשה אבל גם אז מעדיפה מעורבות הורית)
&nbsp
קודם כל אצלי יש עניין של זמנים. שבע-שבע וחצי חברים הולכים הביתה והבן שלי יהיה מודע לעניין בחומרה. אין לי בעיה שיצטרפו לארוחת ערב במיוחד החברים הטובים שהם בדרך כלל אלה שמגיעים ואני יודעת מה הם אוהבים ויכולה להציע להם לאכול דברים שיש.
אם מפריע לך שהם מגיעים בהפתעה, הבן שלך צריך להבין שהוא שואל אותך לפני אם זה אפשרי שחבר יגיע. ז"א שהם יצטרכו לשאול את הבן שלך לפני אם אפשר להגיע היום.
&nbsp
אבל אם אני מסתכלת על אחותי וילדיה הבוגרים, בשלב מסויים חברים הגיעו בהפתעה. גם אלי חברות באו וגם אני הלכתי לחברות הטובות, הרגשנו בבית אחת אצל השנייה וזה היה טבעי שאם בא לי ללכת, אז הלכתי והתקבלתי באהבה, זה קרה יותר בסופ"ש אמנם, אבל גם כשקבענו בינינו בגיל גדול יותר, לא בדקנו עם האמהות. אצל בנים זה יותר שכיח. זה קטע חברתי כזה. אני אמנם עוד לא שם.
אופפ עניתי מבולבל. ככה זה כשאני מפשפשת בזיכרון עמום מהעבר הרחוק. אין לי כוח לערוך. מקווה שהבנת את כוונתי
&nbsp

 

[danakama10]

מסכימה איתך

חברות תמיד התקבלו בברכה בבית שלי כילדה ואני תמיד התקבלתי בברכה אצלן, מעולם לא החמיצו לי או להן פנים או ביקשו ללכת כי מאוחר. קבענו לבד בלי לערב את ההורים לקראת סוף היסודי.
זה נורא לא נעים לגדול בבית עם הגבלות שונות שאין להן לפעמים הרבה הגיון, חוץ מהנוחות של ההורים. צריך לזכור שזה גם הבית של הילדים, וצריך שהם ירגישו בו בנוח. סך הכל הילדים מעסיקים את עצמם (זה לא כמו שהם פעוטות), ואם המחיר הוא ללבוש חזיה, לו יהי. ואם הבעיה היא בארוחת ערב מושקעת שאין לכולם, אז כל אחד מקבל מעט פחות, ומשלימים בטוסטים או חביתה לכולם.
אם הפרטיות מאוד חשובה, אפשר לקבוע עם הילד שיומיים בשבוע, נניח ימי ב ו- ד הוא לא מזמין אליו הביתה, ואז את יודעת שאלו הימים החופשיים שלך.
צריך גם לזכור שהזמן טס, ומתישהו נתגעגע לבתים העסוקים והעליזים האלו... קצת חוסר נוחות שמעניק שמחה לילדים וזכרונות לנו - זה שווה את זה!