איך כדאי לנו להמשיך מכאן?

יהלום29

New member
היו כמה מטרות

זה פשוט מוזר הדיסוננס הזה בין ההתנהגות שלו בקבוצה בטיפול לבין ההתנהגות שלו בקבוצה בכיתה. זה פשוט לא נשמע אותו ילד.
&nbsp
 
הפער

&nbsp
קודם כל יופי שההתנהגות בקבוצה היא טובה, זה מעיד על המסוגלות שלו וזה נהדר.
כנראה שיש משהו באקלים הכיתתי/בית ספרי שמקשה עליו להביא לידי ביטוי את אותם הכישורים בכיתה. לפעמים משהו קונקרטי כמו מספר הילדים בכיתה (נגיד 30) לעומת (5 ילדים בקבוצה) או המורה/מנחה שמקשה, לפעמים ילד אחד ספציפי יכול לגרום להתנהגות מסוימת לחזור ולהתבטא ובהעדרו שקט. לפעמים זו היכולת ל"המציא" את עצמי מחדש בתוך המקום שבו מכירים אותי באופן מסויים. קשה לשבור את התפקיד החברתי שלי.
צריך לשבת יחד כל הגורמים ולנסות להבין את הפער הזה ואז אפשר יהיה לפעול לשינוי. ושוב זה שיש שינוי בטיפול ובקבוצה זה נפלא כי זה מראה שהוא מסוגל ומגביר את תחושת ההצלחה והמסוגלות שלו ומעצים אותו. נשמע שיש פה מכשול שעוצר אותו וצריך למצוא אותו ולעבוד איתו. כמי שקוראת את הדברים מהצד ולא מכירה לעומק, נשמע שקורה פה משהו טוב בטיפול ואני לא הייתי עוצרת עכשיו.
 

Ani15

New member
לדעתי אבחון פסיכודידקטי

לפחות כדי לדעת מה מקור הבעיה. על פניו זה נשמע יותר מ"מישהו שמחפש תשומת לב". זה ממש נשמע כמו משהו שאין לו שליטה עליו.
טכנית, מכיוון שזה מפריע ללימודי הכתה, את יכולה לקבל את זה חינם מהשפ"ח, דרך יועצת ביה"ס (אני מקווה שהיא כבר מעורבת). בקשי מהמורה לפנות אליה בהקדם.
בנוסף, לבדוק עם המטפלת שלו (ואיתו) רעיונות כמו מעבר כיתה, מעבר בי"ס ואפילו שיטת חינוך שונה (למשל בי"ס דמוקרטי. לפעמים יותר קל להכיל שם התנהגות מוחצנת). אולי באמת הוא כבר "מקובע" בתפקיד ה"קופץ בראש" בחברה הנוכחית, והתחלה חדשה תעזור. כמובן שכדאי גם להתייעץ איתו. קצת חסר לי במה שכתבת - מה הוא אומר על כך?
 

יהלום29

New member
הוא טוען שאין לו שליטה על זה

אני לא יודעת אם זה אמיתי או תירוץ, כי עובדה שבמסגרת הטיפול הוא כן מצליח..
היינו בפגישה אצל היועצת וכשביקשתי טפסים לאבחון היא ממש לא שיתפה פעולה. אמרה שאין צורך, ושניתן לו זמן. הפתיעה אותי האמת. בקיצור לא יודעת אם נצליח להוציא דרכה משהו.
לעבור כיתה לא רלוונטי בכלל. חשבתי לעבור בית ספר, אבל זה אומר נסיעה למקום אחר, זה אומר שהחברים יהיו במקום אחר, הרבה בעיות טכניות בשביל משהו שלא ברור אם יעזור בכלל..
 

יהלום29

New member
לא חושבת

זאת אומרת אין לי באמת דרך לדעת מה הולך בכיתה..
המטפלת שוחחה עם המורה והיא טוענת שהמורה נותנת הרבה יותר מידי תשומת לב להתנהגות שלילית ושזה ברור שזה לא תורם. אבל כבר ביקשנו ממנה כמה פעמים לשנות וזה לא קרה. כנראה שהיא לא מסוגלת לזה.
אבל יש בעיות גם עם מורות אחרות..
 

mykal

New member
כדי לשנות גישה של מורה,

צריך לשבת בישיבה רצינית עם המורה והיועצת,
ולהסביר לה שזה לא תיקון לה, אלא עזרה לילד.
אני מניחה שיש דינמיקה שהתקבעה ב"תפקיד" שהילד לקח על עצמו,
כשיהיה בטוח במקום שלו, יוכל לרסן את עצמו,
זה כמו שאם ניקח מאדם את היכולת הליצנית שלו--הוא יכנס לעצבות.
לכל אחד/ת יש "תפקיד" בסביבה בה הוא מתפקד, ושינוי מצריך הרבה בטחון,
והרבה הצעות תחלופה כדי להרגיש בטוח.
וזה מחייב התערבות רצינית והכנה. של הצוות עם המטפלת ואתכם.
 
יש לי מין תחושה

שהוא סומן
שגם אם הוא עושה מאמץ לשינוי חיובי
לא מעריכים אותו
יש משהו בזה?
לפי התחושה שלו..
 

יהלום29

New member
דווקא לא

אני לא חושבת שהוא סומן.
ראיתי אותו״בפעולה״ באירועי כיתה והוא מתנהג בצורה באמת בעייתית.
אבל המורה כנראה לא פתוחה לשינוי. נראה על מי ניפול בשנה הבאה.
הבעיה שאני מפחדת שככל שהזמן עובר ככה הוא יותר מתקבע בתפקיד כמו שאמרו פה, וככה יהיה יותר ויותר קשה בבית הספר
 

mykal

New member
מציעה משהו

כיון שאת אומרת שהוא ילד חכם.
ובשביל לא לפגע בו--תנהלי מולו שיחה אחת קצרה,
בה תאמרי לו שאת סומכת עליו שהוא עוזר לעצמו לא להפריע
ע"י התפרצויות. ולכן את רוצה לצ'פר אותו.
ותעבדי מולו בשיטת "האסימונים" שהוא ירשוםלעצמו כמה פעמים התפרץ וכמה התפק על כל איפוק את מסמנת קו, או מדבקה,
כשיצבור 10 בשבוע--יקבל מתנה קטנה, ועד סוף השנה--אם יצבור 50 מדבקות
יקבל מתנה גדולה. משהו שחשוב לו.
יש מצב שהעבודה עם המטפלת. הרכוז בעריכת הטבלה. וההבטחה
יעשו את שלהם ויעזרו לעודד אותו לשינוי הדפוס.
בגיל הזה השיטה הזופועלת מאוד.
 

mykal

New member
זה עובד

אפילו בתיכון, הענין לעשות את זה בצורה מענינת,
ובהבטחות שוות.
כל קבוצות הספורט התחרותיות בנויות קצת על הרעיון.
נכון שם זה מקצוע וזה שכר, אבל "הפרמיות" הן סוג של השגיות עם תגמול.
והילד המדובר הוא בס"ה בכתה ג'.
 

יהלום29

New member
מה ימנע ממנו להגיד לי שהוא לא התפרץ?

תוך שעה הוא יבין שעדיף לו לסמן שהוא התאפק ולקבל את הפרס לא?
 

mykal

New member
לא נראה לי,

ילדים כשמקבלים מטלה ואחריות הם מחמירים עם עצמם
יותר שאשר אחרים מבוגרים מחמירים איתם.
הוא גם יצטרך לומר למה התפרץ פה ואיך התאפק באחר.
כדאי לתת בהם אמון הם בהחלט משתפי פעולה.
 
כיתה של 35 עם מורה, זה לא קבוצה חברתית עם מטפלת

אין מה לעשות, הדינמיקה שונה.

ואם המטפלת חושבת שהטיפול הצליח כי הילד מתפקד היטב בתוך קבוצה קטנה שמועברת על ידי מטפלת ומטרת המפגשים הם סוג של דינמיקה חברתית,
ולא מבינה שהילד צריך לתפקד בתוך קבוצה גדולה שמונהגת על ידי מורה ומטרת המפגשים היא למידת חומר - אז אולי כדאי לחפש מטפלת אחרת.
 

יהלום29

New member
ברור שהיא יודעת שלא הצליח

הכוונה היא שלי נראה כאילו הטיפול מיצא את עצמו, הילד הגיע למקסימום בקבוצת הטיפול.
משום מה זה לא מועבר ל״חיים האמיתיים״ והשאלה היא אם להמשיך עוד , או לחפש טיפול אחר, או להפסיק בכלל ולעבוד עם המורים בתקווה שיקשיבו
 
אני בעד טיפול אחר

וגם אולי להעביר לבית ספר אחר, שבו יש יותר יחס אישי וגמישות.

אם המטפלת היתה אומרת ״עשינו צעד ראשון, וזה מה שאני מתכננת להמשך״, שווה להקשיב מה היא מציעה. אבל אם היא חושבת שהיא כבר סיימה, היא כנראה לא מתאימה.

לעבוד עם המורים - אולי למטפלת טובה יהיו כמה טיפים שהמורים מסוגלים ליישם. אבל לא הייתי בונה עליהם יותר מדי. לא כי המורות לא נחמדות, אלא כי הן מול כיתה של 35 ילדים, עם לחץ של 35 ילדים, עם לחץ לסיים להעביר חומר.
 

Ani15

New member
תשסי ביועצת את המורה

אם המורה מתלוננת שהוא בהתדרדרות אז שתשכנע את היועצת שאין טעם "לתת לו זמן". שיגיעו ביניהן להסכמה ויודיעו לך מהי (או במילים אחרות: אם היועצת לא רוצה לעשות משהו, שלפחות המורה תפסיק להתלונן).
חוזרת על ההמלצה על חינוך אלטרנטיבי, זה יכול לעשות פלאים לילדים ש"לא הולכים בתלם".
 
לא קל

יש ילדים שהמסגרת הרגילה לא מתאימה להם. האם יש האיזור שלך בית ספר דמוקרטי פתוח אנטרופוזפי וכו.
שם הלימודים בקבוצות קטנות יותר יש יותר הפסקות ויכוללהיות שחלק מההתנהגות מקורן בשיעמום.
בנוסף הייתי מנסה להכניס אותו למסגרת ספורטיבית כמו גודו שם יש הוצאת מרץ תוך לימוד איפוק וקודי התנהגות
 
למעלה