לדעתי אני מאוד יוצאת דופן בנושא, אבל את שני הבנים שלחתי
לשיעורים פרטיים במקום לקורס קבוצתי. כל אחד מסיבותיו הוא.
שניהם התחילו סביב גיל 7. השיעורים הם חצי שעה, ולכן ברור שאני נשארת בבריכה.
הבכור היה מאוד חסר בטחון בגיל הזה וסירב ללכת לחוגים בכלל, כך שהאפשרות של לימוד בקבוצה לא הייתה רלוונטית. מה שכן, דווקא בגלל השיעורים הפרטיים המאמן שלו הבחין מאוד מהר שיש לו כשרון בתחום, לימד אותו בקצב די מהיר את כל הסגנונות, עבד איתו הרבה על שיפור הסגנון, ובהדרגה דחף אותו להשתלב בקבוצה. אחר כך גם דחף אותו מאוד להיכנס לנבחרת. ומאז עברנו לחיות פחות או יותר במגוון בריכות ברחבי הארץ
הקטן סבל מגיל מאוד צעיר מפוביית מים מטורפת. מגיל שנה כבר סירב להיכנס לבריכות, כולל בריכות של תינוקות, כולל בריכות גומי ביתיות קטנטנות. היינו שמים בריכה עם צעצועים בדשא, והוא היה יושב לידה, משחק בצעצועים ומסרב להיכנס. זה לא עבר או הצטמצם בכלל עם השנים, כך שהיה מאוד ברור שגם הוא יצטרך שיעורים פרטיים. טפטפנו לו בערך במשך שנה ש"אחרי פסח אתה מתחיל שיעורי שחייה". אחרי פסח האחרון (כלומר, לפני שנה, בגיל 7 וחצי) הוא התחיל עם אותו מאמן מקסים של הבכור. השיפור היה איטי, הדרגתי ולא פשוט, אבל היום הוא לא פוחד בכלל ושוחה בריכות שלמות. לא אוהב את זה, לא נהנה מזה, הסגנון שלו לא יפה במיוחד, אבל כבר יש לו בטחון במים וזאת הייתה המטרה שלנו.
לדעתי, אם הולכים ללמוד בקבוצה, חייבים להקפיד שלא יהיו יותר מדי ילדים אחרת המאמן פשוט לא מסוגל להסתכל על כולם בבת אחת ואז אין למידה משמעותית.
לגבי הקטן, לא רואה סיבה למנוע ממנו אם הוא חובב מים. אבל קחי בחשבון שרוב הילדים לא מוכנים פיזית ללימוד שחייה בגיל הזה בגלל חוסר בשלות של הקואורדינציה, ולכן לא בהכרח מה שיצליח ללמוד בגיל הזה גם יישאר לקיץ הבא, ויכול להיות שתצטרכו להתחיל הכול מההתחלה. תמיד יש יוצאי דופן, אבל רוב הילדים מגיעים לבשלות מספיקה של הקואורדינציה רק סביב גיל 7. זה כמובן לא יזיק אם ילך עכשיו לשיעורי שחייה, רק שלא בהכרח יופנם לאורך זמן.
