איך נכון לענות לילד שמבקשים ממנו להתכונן לישון בשעה שמונה

[ליאור 551]

איך נכון לענות לילד שמבקשים ממנו להתכונן לישון בשעה שמונה

והוא אומר, לא אני אלך לישון מתי שאני רוצה -זו דוגמה..
אני מבקשת שיוכל בשעה שבע כדי להכין הכל לקראת השעה שמונה, כדי שיהיה ערני...

יש גם - צריך להכין מערכת, והוא לא מוכן ... וכו וכו.....

 

[שרון של אופיר]

קובעים לוח זמנים שנשלט על ידכם ונותנים לו זכות בחירה

ומה הכוונה:
ארוחת ערב תוגש לשולחן בשעה 19:00, ובשעה 19:15 תורד מהשולחן ולא תוגש שוב. בחר להגיע בזמן - יאכל. לא בחר להגיע בזמן - הבית הוא לא מסעדה, ולכן לא יקבל ארוחת ערב (אף אחד, אלא אם יש רקע של מחלה או משהו דומה, לא ינזק אם לא יאכל ארוחה אחת).
בשעה 19:30 הטלוויזיה נכבית, כל המכשירים האלקטרונים (סלולרי, טבלט, פלייסטיישן וכו'), נאספים, מכובים ומועברים לטעינה במקום אחד, שנמצא מבקום שאתם רואים (ככה שאי אפשר לקחת ולהדליק).
בשעה 20:00 המקלחת נסגרת. עד שעה זו הספיק להתקלח - יופי. לא הספיק - יישן מלוכלך. אם יש לכם מערכת חימום מים מהירה - זה השעה לכבות ולנתק אותה. שלא יהיו מיים חמים להתקלח.
אתם פנויים לעזור בארגון התיק למחר בשעות 19:30-20:00. מעבר לזה יסתדר לבד, וגם יצטרף להסביר בבית הספר למה הגיע בלי ציוד.
בשעה 20:15 כיבוי אורות. בשעה זו חייב להיות במיטה. לא חייב לישון.
(כמובן שהשעות יכולות להשתנות בהתאם לסדר היום שלכם).
לא מנדנדים. רק קובעים את השעות, ונותנים תזכורת אחת - 2 או 3 דקות לפני שהזמן נגמר .
במצב הזה, בימים הראשונים הוא ינצל את ה"חופש" ולא יעשה שום דבר, אבל מהר מאוד יבין שעדיף לו לפעול במסגרת השעות.
מצד שני - זה מחייב אתכם גם לגמישות מולו - להבין למה רוצה לדחות את שעת השינה, ולהתגמש (אולי לתת עוד רבע שעה במיטה עם ספר לפני כיבוי אורות, או לדחות שעת שינה ביום של חוג או אירוח חברים)

 

[הפוך עם ראש כפול]

מסכימה עם שרון ומוסיפה, שאם יש בעיה בכל מה שקשור לסמכות
הורית, קשה מאוד מכמה עצות באינטרנט לפתור אותה. כדאי ומומלץ לגשת לאיש מקצוע כדי לקבל הדרכת הורים מסודרת, ולפתח סמכות הורית ברורה יותר. כשיש קשיים מהסוג הזה עם ילדים צעירים, זה מעלה חשש מה יהיה כשיגדלו ויגיעו לגיל ההתבגרות, ולכן עדיף לפתור את הקושי כמה שיותר מהר (כך לפחות אני רואה את זה).

 

[ליאור 551]

קודם כל, תשובה מדהימה! סחטן על הפרוט! קבלי חח!

זה הקטע, יש חוקים, שבע אוכל, שבע וחצי מקלחת, הכל תלוי באופי של היום - כלומר אם יש משהו אחר כמו טקס בית ספר, פעילות כזו או אחרת, הדברים מתקבלים בהבנה מלאה.
הבעיה היא שאני אומרת לה, שזה הזמן לאכול, אבל היא במילים אחרות אומרת לי, לא מעניין אותי החוקים בבית, אני יעשה מה שבא לי - אני הולכת לישון בתשע (במיטה לישון - אותו דבר היא יודעת את זה... אני אפילו מוכנה לתת לה לקרא ספר, אבל במיטה)...
ולכן השאלה שלי יותר היא מה התשובה הכי נכונה - כשילד מתמרד, ולא מוכן להקשיב או לפעול בהתאם לחוקי הבית?

 

[mykal]

לשאלתך האחרונה,

מה ז"א תשובה לילד מתמרד?
כשאמא נותנת הוראה זה אמור להתבצע--לא צריכים תשובות/הסברים שכנועים,
אם זה לא מתבצע--מודיעים, ראיתי שלא עשית מה שאמרתי,
תגיע תגובה.
בלי לפרט מהי--היא מבקשת צ'ופר, היא רוצה משהו--
מי שלא שומע בקולי--לא מקבל---לא חלילה בתור נקמה או בהשואה--
אלא כי היא צריכה להבין ולדעת שהיא זקוקה לך, והיא לא בעלת הבית ובעלת הדיעה..זה הכי פשוט שיש.

 

[ליאור 551]

או קי - הרבה פעמים היא אומרת לי - לא מעניינן אותי

להתעלם?

 

[mykal]

בהחלט,

לא להכנס לעימותים, העימות--הוא לתת במה לתשומת הלב השלילית.
אבל בעוד יומים--היא באה לבקש,
ואז לומר, סליחה, אין לי לתת, או עכשיו לי חשק, אין לי זמן,
(בלי להוסיף בגלל, ובגלל) היא תיעלב, תכעס, תצעק--להתעלם,
ביום רגוע, להזמין אותה ל"כוס קפה" ולומר לה--
את ילדה שצריכה את אמא--כשאני מדברת ואת לא שומעת--
אני לא אתאמץ בשביל הרצונות שלך.
את תלמדי להות ממושמעת--כי אני אמא בבית--ואז נוכל להיות גם קשובות
ושותפות נעימות למה שאת רוצה, ואני מקוה שזה יתאים לכולנו.

העימותים התמידיים--מתישים אותך, ולא מקדמים כלום.

 

[ליאור 551]

מעניין - אנסה את זה - תודה רבה!!

 

[הייתיאביבקיץ]

אני לא הייתי מתעלמת מ״זה לא מעניין אותי״.

אבל זו אני. לא מסוגלת לסבול שמדברים אליי בשפה שלא מקובלת עליי.

אם הבת שלי היתה מעלה על דעתה להגיד לי משהו כזה, אני חושבת שהתגובה שלי היתה פרצוף קפוא, ואמירת ״את זוכרת עם מי את מדברת עכשו?!״. אני חושבת שלפרצוף הקפוא יש חלק חשוב. בלי לצרוח, בלי להתלהם, בלי להיגרר לויכוחים.

מצד שני, זה אומר שכאשר היא מדברת כמו שצריך - את נותנת לה להבין שזה משתלם לה. כלומר - אם בשעה חמש היא אומרת לה שהיא חושבת ש8 זו שעה מוקדמת ללכת לישון - אל תצעקי עליה, אל תגידי ״אבל זה החוקים שלי״, תדברי איתה. שהיא תרגיש שכשהיא מנסה לדבר כמו בן אדם מבוגר - אז את מתייחסת אליה כמו אל בן אדם, מקשיבה לה, מנסה להבין. וכן תנסו למצוא ביחד פתרונות. אל תגיעי בתור האמא שיודעת הכל וקובעת הכל. שהיא תסביר מה הצרכים שלה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

כנ"ל. אין מצב שאמירה כזו כלפיי הייתה עוברת ללא תגובה

 

[mykal]

מי שעונה

"זה לא מענין אותי" לדעתי, לא מתרגשת מפרצוף קפוא ואמירה,
את יודעת עם מי את מדברת עכשיו"
לדעתי היא או מסובבת את הגב במשיכת כתף, או מעזה להתחצף
ולענות--כן, אז מה? או זה גם לא מענין אותי...ומה אז???

אגיד לך מי שמרגיש שהוא שולט על המצב מבחינתו, או
בעל הכח--הוא מזלזל--במיוחד ילדים--שזה "בא להם " בלי הרבה התעמקות.
החכמה בעיני היא לא להגרר--כי אז המבוגר "מפסיד" יותר מהילד,
אם הוא עזב את הזירה הוא בעצם--"שבר" את המעגל
והשאיר את החוצפה נטולת כח. ומכאן קל לו "לחשב מסלול התנהגות חדש"

 

[הייתיאביבקיץ]

זה רק סביב שעת השינה, או עוד דברים? בת כמה היא?

כשאת קוראת לאכול, היא לא מגיעה?

 

[שרון של אופיר]

אצלנו התגובה האוטומטית היא הקדמה של הלו"ז

כלומר - בשמונה וחצי היתה אמורה להכנס למיטה. לא נכנסה (שוב - להכנס למיטה, לא לישון) - למחרת שעת הכניסה מוקדמת לשמונה, ובהתאמה כל הלו"ז זז. זה אומר שיש לה חצי שעה פחות עם הטלויזיה / סלולרי / מחשב / ספר. שלילה של כל גורמי העיניין לחצי שעה (שתכל'ס - זה בדיוק מה שזה אומר להקדים את הלו"ז בחצי שעה) זה עונש, אבל הוא לא מוגדר כעונש אלא כתוצאה ישירה למה שהיה ערב קודם.
בשיא של העקשנות התחלנו את הכניסה למיטה בשעה שש בערב (ילדה בגיל 8). ככל שהיא התעקשה יותר כך אנחנו התעקשנו.
הנימוק שלנו היה שהיא מתקשה להתעורר בבוקר, ולכן חובה להקפיד על שעת שינה. היא לא הולכת לישון בזמן - אז אנחנו מתעקשים שתלך לישון קודם. אבל גם נימוק שאלו כללי הבית עובד (עבד עם אחיה הגדול, שגם מתעקש לא לכבות סלולרי עד עשר בלילה. אז הודענו לו שהסלולרי מגיע לטעינה בסלון בשמונה, וכל יום שאיחר להביא - אנחנו הקדמנו את שעת הטעינה ברבע שעה. עד שמיוזמתו התחיל להביא 5 דקות לפני הדד-ליין, ואז חזרנו לשעה המקורית).


ולשאלתך - התשובה היא להחליט בינכם (ההורים) על 3 קוים:
ירוק - דברים שאנחנו לא מתעקשים עליהם - כמו לאכול ארוחת ערב, להכין שיעורים, לסדר ילקוט (כמובן שמשתנה ממשפחה למשפחה)
צהוב - דברים שאנחנו דורשים, אבל פתוחים לדיון עליהם. כלומר מה שמבחינתכם חשוב, אבל אם הילדה תנהל איתכם דיון (דיון! לא ריב או ויכוח) אתם פתוחים לוותר או להגמיש
אדום - דברים שאתם לא מוכנים לשנות או לוותר. נושאים עקרוניים שאין בהם גמישות (כמו חגורות בטיחות ברכב, ללכת לבית ספר וכו')

אחרי שאתם כהורים סגורים בינכם ובין עצמכם מה הקוים שלכם - מציגים לילדים מה הכללים של הבית.
במקומות שיש גמישות - להתגמש. לתת מקום להם לדבר ולהתבטא, ולהראות מידי פעם שאתם מוכנים לוותר אחרי דיון (למשל ביום מיוחד להרשות לדחות את שעת השינה, אחרי שהיא תסביר למה היא רוצה להשאר ערה מאוחר יותר).
כשהם רואים שיש גמישות אז יותר קל להם לקבל את הקשיחות.

 

[ליאור 551]

זה לא רק סביב השינה - אני מבחינה בתשובה שלה סוג של התמרדות

דווקא - מאוד קשה לה שאני נותנת את החוקים בבית.
שהיא צריכה להקשיב למה שאני אומרת...
אני כן מנסה לתת לה זכות בחירה בדברים אחרים - אבל אני חושבת שהיא לא שמה לב שיש לה חופש בחירה, היא שמה לב איפה אין לזה זכות בחירה....
היא גם טיפוס די טוטאלי, הרבה פעמים אנחנו נותנים לה זמן איכות, אבל כשאנחנו מחליטים לתת זמן איכות לאחותה, זה מאוד מרגיז אותה, ניסיתי להסביר לה שכל פעם מישהי אחרת...
הכי טוב זה להכניס הכל ללוז - שיראו שכל אחת מקבלת זמן איכות
אבל זה מאוד קשה כשאנחנו עובדים קשה שנינו...

 

[mykal]

מותר לומר משהו

שאולי הוא קשה, וזו לא ביקורת--אלא שיקוף.

את רוצה להיות אמא מדהימה, לתת הכל שיהיה מוצלח.
(מי מאיתנו לא?)ואז בעצם המשפט האחרון בפוסט הזה--
הוא התנצלות. למה?
את אמא טובה כאת נותנת הוראות--זה תהליך טבעי של התנהלות בבית.
האחריות לחינוך לסדר, להקפדה על זמנים היא שלך, לספק צרכים זה שלך,
כשאת "מתנצלת" על זמן איכות שמקבלת אחותה--מיותר,
כי כאילו היא הופכת אתכם לעובדים אצלה--שעל פיה ישק הבית.
תתנהלי לפי הבנתך, וכשהיא תהיה אמא--היא תתנהל ע"פ הבנתה.
תרגיעי את עצמך, תרגישי טוב עם אימהותך--ואל תתני לה לערער על סמכותך.
וזה לגמרי לטובתה.

 

[שרון של אופיר]

זה טבעי שהיא תתמקד במה שאין ולא במה שיש

בכנות - כשאנחנו סוקרים את היום שלנו מה עולה לנו לראש קודם? בדרך כלל איפה שהיה לנו קשה, לא נעים, מכעיס. אחר כך אנחנו רואים את הכיף, את הטוב, ואת הדברים שהיו בסדר.
הנטיה הזו להעצים את השלילי היא טבעית, וככל שמתבגרים לומדים להחזיר את השלילי לפרופורציות הטבעיות שלו. לכן אני מבינה את הילדה שיותר קל לה לראות מתי התעקשת ולא מתי ויתרת.
אני מסכימה אם קודמתי - את ההורה שלה. כללים זה חלק מלהיות הורה. לא החלק הכיפי, אבל בהחלט חלק משמעותי. ברגע שתפסיקי להתנצל על זה (בעיקר להתנצל מול עצמך. שאת לא ממלאת את הציפיות שלך מעצמך שיהיה כיף ונעים וזורם מול שתי הבנות) - זה יזרום יותר בקלות.