התחצפויות - לא יכולה יותר!!

[ליאור 551]

התחצפויות - לא יכולה יותר!!

אני לא יודעת לאן לשרשר ואם זה המקום! חדשה כאן, מנסה למצא תשובות באינטרנט.
ילדה בת 9, לא מפסיקה להתחצף!
דוגמאות: יש לה מבחן ביום ראשון, מנסים לעזור לה.
ביקשנו ממנה עכיוש לבוא ללמוד, כששואלים אותה שאלה יש אומרת לא יודעת, בליווי קול מעצבן של אוףףףףף.
אתמול הייתה אצל חברה, כשהיא חזרה ישר סגרה את הדלת שלה ולא נתנה לאחים שלה להיכנס והם רצו אליה (חמודים) אמרתי לה שכשהיא חוזרת מחברות שלה היא לא נעימה, מתחצפת ודי רעה לאחים שלה... התשובה שלה הייתה, גם שאת חוזרת מהעבודה את עצבנית (אני לא חושבת ככה), במקום ללכת לעבודה תלכי לאסוף כסף מאנשים ברחוב.... התשובה שלי הייתה - "לפני שאני אצא לרחוב אני פשוט אפסיק לקנות לה דברים"...
עוד משהו - היא משאירה את הבגדים והתיקים שלה בכל מקום בבית...
מיואשת, זו התנהגות שפשוט יכולה להוציא אותי מדעתי...

מה עושים????

 

[דיברגנט חדש]

מזל טוב, הגעת לגיל ההתבגרות המוקדם

אני מניח שיש לך חילוקי דעות עם בעלך על חינוך הילדים, האם אני צודק?
&nbsp
שאלה זו חשובה לי בכדי להשיב לך ...

 

[ליאור 551]

יש לנו חילוקי דעות - די סבירים אבל...

בדרך כלל על חלוקת המטלות של הבית ולא על חינוך הילדים, בדרך כלל אנחנו תומכים זה בזה לגבי החינוך של הילדים.
שנינוי עובדי היי טק, עובדים מאוד קשה, יש המון דברים ומטלות שקשורים בבית וקשה לנו לעשות הכל... אז בדרך כלל מתווכחים על זה..

 

[דיברגנט חדש]

חילוקי דעות הן דבר טבעי, אבל אסור שהילדה תרגיש בהן

החושים שלי אומרים שהיא מצטטת את אחד ההורים כלפי השני ושאתם לא מתנהלים כאישיות אחת כנגדה.

 

[חובטת שטיחים]

קשה לי לקרוא משפט שמייעץ להורים להתנהל כאישיות אחת נגד הילדה

הם צריכים למצוא את הדרך להתנהל יחד בעד הילדה... וממש לא כאישיות אחת, ומותר לילדים לדעת שלא על כל דבר ההורים מסכימים זה עם זו (וליהפך), אבל למרות זאת הם כן מגבים זה את זו (וליהפך).

 

[דיברגנט חדש]

עזבי אותך ממכבסת מילים

את יודעת בדיוק למה התכוונתי.

 

[חובטת שטיחים]

אם את רוצה שמשהו בהתנהלות שלה ישתנה

את חייבת לשנות משהו בהתנהלות שלך.
ב-ג-ד-ו-ל העניין הוא שהנערה הצעירה לא רוצה שיקבעו עליה ופה את תצטרכי לבחור את הגבולות בבית שלך. אם תקבעי לה גבולות גיזרה מאוד צרים לעצמאות, ההתנהלות בבית שלכם תהיה של קרבות אין סופיים - היא תנסה לפרוץ את כל הגבולות ואת תנסי להגן עליהם וכך או כך תחיו במלחמה.
גם חוסר גבולות זה כמובן רע מאוד ולכן האומנות היא למצוא את דרך המלך באמצע. משהו ששתיכן יכולות לחיות איתו בשלום, וזה ידרוש ממך לוותר על חלק מהעקרונות שלך ולדבוק רק באילו שמבחינתך הם החשובים ביותר.
מאחר ומדובר בהמון פרטים קטנים, ייתכן שכדאי לך ללכת לייעוץ הורי פרטני ובו תדוני יחד עם המטפל על כל סוגיה.
אם את שואלת אותי, אז למשל בענייני לימודים, כל עוד אין בעיות מיוחדות בבית הספר - לא הייתי מתערבת לה, הייתי עורכת שיחה שבה הייתי אומרת לה שמאחר ונושא הלימודים גורם לכן למריבות (ואת לא אוהבת לריב איתה) ומאחר ואת סומכת עליה שתדע לעשות את הדבר הנכון, החלטת להעביר אליה את האחריות המלאה על הלימודים שלה. את לא מזכירה לה להכין שעורי בית, לא לוחצת עליה ללמוד למבחן ולא מתערבת. רק אומרת לה שאם היא צריכה עזרה ותשמחי לעזור לה (אבל רק עד 8 בערב).
אם היא תיכשל בבחינה או תקבל הערה על אי הכנת שעורי בית, אל תעשי מזה עניין גדול. רק תזכירי שאת פה לעזור לה אם צריך.
בעניין הציוד שלה - הוא לא יכול להיות זרוק בכל הבית, אבל את לא תתערבי במה שקורה בחדר שלה, חוץ מפעם בחודש שמנקים שם. ביום הזה תהיה מריבה, אבל לפחות צימצמת את זה לפעם בחודש.
בעניין האחים הקטנים, הילדה צודקת לגמרי - את חושבת שהם חמודים, בעיניה הם סתם נודניקים... תנסי קצת להיזדהות איתה. הנושאים המעסיקים ילדה בת 9 שונים מאילו המעסיקים פעוט בן 4. אם כבר הייתי נותנת לה תפקידים בוגרים ואחראיים כלפיהם כמו להקריא סיפור לפני השינה או לעזור לך איתם.
בקיצור, את צריכה לתת לגיטימציה לרצון ולצורך שלה להיות בוגרת ולנתב את המוטיבציה הזאת שלה לכיוונים חיוביים, ולדרוש ממנה דברים שהם במסגרת היכולות הרגשיות שלה כרגע.

 

[danakama10]

כן תחילת גיל ההתבגרות לא תחילת גיל ההתבגרות,

עדיין מצופה שבני הבית יתנהגו בצורה נעימה שמאפשרת חיים משותפים נעימים. זה כולל גם אותך כמובן, אם ההתנהגות שלך אכן עצבנית כשאת חוזרת הביתה. זה לא אשמת הילדים.
אני הייתי מדברת איתה ומסבירה לה שיש לה חובת ויש לה זכויות בבית. החובות שלה הם להתנהג בצורה כמה שיותר נעימה ומכבדת לשאר בני הבית. מותר לה לסגור את הדלת שלה ולא לתת לאחים שלה להכנס, יש לה זכות לפרטיות. אבל כשהיא מגיעה הביתה שתגיד שלום בחביבות, ולאחים שרוצים להיות איתה תסביר שהיא עכשיו רוצה להיות לבד, ואולי תשחק איתם יותר מאוחר.
כמו כן, לפני שהיא רוצה בזכות מסויימת (ללכת לחברה, מחשב, חוג, כל דבר שהיא אוהבת), היא קודם צריכה לסיים את החובות שלה. לאסוף את הבלאגן ולעשות שיעורים. אני חושבת שביסודי ההורים כן צריכים לפקח בגדול על שיעורי הבית. הרבה פעמים לא קורה לילד כלום אם הוא לא מכין שיעורים, וזה מלמד אותו שמשתלם לא לעשות אותם. בגיל היסודי, כשלהורים עדיין יש השפעה על הילדים, צריך לעבוד על הרגלים טובים לחיים. זה כולל הרגלי לימוד טובים, כדי שבחטיבה/בתיכון/באוניברסיטה זה יבוא בקלות.

 

[הייתיאביבקיץ]

מזל טוב, הילדה מתבגרת

הילדה לא רוצה שתעזרו לה בלימודים. אז תנו לה שתלמד לבד. כשהיא תרצה עזרה - היא תבקש.
וגם אז, אל תקחי ללב כשהיא תעשה ״אוףףף״. רובם עושים את זה... וזה באמת לפעמים מעצבן. אם זה ממש קשה לך לשמוע את האוףףף, אז במקרה הכי גרוע - אם לילדה קשה, תקחו מורה פרטית. עדיף מאשר להרוס את היחסים עם הילדה בגלל לימודים.

אם לילדה יש חדר פרטי, זכותה לרצות להסתגר בו. זה שאחיה הקטנים רצים אליה זה נורא חמוד מבחינתך, לא מבחינתה. זכותה לא לרצות לחבק את אחיה. וגם אם את מבקשת ממנה להיות נחמדה אליהם כשהיא חוזרת מחברה, אל תגידי לה ״את חצופה ורעה והם חמודים״. תגידי ״את גדולה ובוגרת. הם זקוקים לך״. שהיא לא תרגיש שהיא הרעה של הבית, להיפך. שהיא תרגיש שיש לה מקום טוב וחשוב בבית.
כשהם באים אליה והיא מחבקת למרות שהיא עייפה או עצבנית - תשבחי אותה. ואחרכך תשבי רק את והיא, לשיחת נשים כיפית, כי היא מיוחדת, גדולה, האחות הבכורה. וכמו שיש ממנה דרישות שאין מאחרים, זה בא עם זכויות. והזכות היא תשומת לב בוגרת מאמא.

אני חושבת שאתם צריכים להבין שהיא מתחילה את ההתבגרות. זה אומר שהיא גם רוצה פרטיות, שליטה על מה שקורה לה
וכן - לפעמים ֿ״התקפי עצבים״. זה מההורומנים. מכירה מה קורה לך לפני מחזור? זה קורה גם לה. ויותר קשה ממה שקורה לנו כמבוגרות, כי היא עוד לא מבינה את זה. היא לא יודעת להגיד לעצמה ״אוי... זה מגיע... אלך לשתות כוס מים ולהרגע״. זה פשוט מתפוצץ...

 

[adif11]

נראה לי שכבר התרשמת שאתם לא לבד

גיל ההתבגרות מתחיל היום מוקדם.
ממליצה לך בחום על הדרכת הורים שתלווה אתכם לתקופה מסויימת עד שתרגישו שאתם מגובשים ויודעים איך לפעול בדרך הטובה ביותר בה אתם מצליחים גם להשתלט על הילדה ולהפעיל סמכות הורית וגם במקביל (לא פחות חשוב !) לנהל איתה מערכת יחסים חמה ואוהבת.

בהצלחה.

 

[mykal]

ובהמשך לכל הנאמר,

אחד הדברים שגורמים למתבגר לבחון גבולות,
הוא כדי לאמץ לעצמו את תדמית הבוגר שיש לו רצונות,
החלטות של עצמו, ואיננו רוצה לקבל מרות--
את זה אפשר למתן בגישה אחרת שלך אליה,
להזמין אותה לבית קפה (מקום ניטרלי) ולומר לה--
עכשיו את כבר גדולה, ואני סומכת עליך, תגידי מה היית
רוצה לקחת תחת אחריותך?
אני גם אומר מה אני מצפה ממך,
כלומר להפוך אותה קצת שותפה, ואת בחכמתך, תמצאי דרכים לא להנחית,
אלא לבקש, לחפש דרך לתגמל,
נכון שזה לא קל, אבל מאפשר למתן את צורת התגובה.
וצריך גם לומר--כשתחצי את הגבול--אגיב.
היא עדין תלויה בך, בכספים, בבגדים באוכל--יש דרך לפנק, ויש דרך להטיל סנקציות באופן שלא שובר את הכלים,
אלא בונה גבולות וסדר עולם. גם היא זקוקה לכך.

 

[ליאת של עדי]

קודם כל אני בשוק שהחבר'ה פה קוראים לגיל תשע גיל ההתבגרות המוקדם. לא שידעתי שיש כזה שלב, אבל זה שהוא מופיע בגיל תשע זה קריפי.
לא קראתי תגובות קודמות, אני לא מכירה אותך טוב כדי לדעת מספיק, אבל ככה מעל בריפרוף עולות לי כמה מחשבות בראש.
יכול להיות שאת מנהלת קריירה תובענית מאוד ולה זה ניראה שהעבודה בראש מעייניך?
אולי חסר לה זמן איכות איתך? הרבה פעמים זמן איכות יחד פותר הרבה בעיות ומשקעונים בהתהוות.
בנוסף, מה שאני רואה אצלי מהבכור בן שמונה, מעבר לזה שמכת בכורות היא מכה שצריך לדעת להתמודד איתה היטב שלא יהפכו למפלצות, מאוד חשוב להם לקחת החלטות. אולי יש לה צורך בלקבל החלטות? לדעת שהיא החליטה ואת מקבלת את ההחלטות שלה כבוגרת אחראית?
אולי אולי קשה לה עם חברות, בנות זה.. אובכן עם חרא (עם כל הכבוד למין הנבחר) ואלי יש אינטריגות או חיכוכים, חוסר יכולת להתמודד בסיטואציות חברתיות, תחרותיות כלשהיא. נסי לעקוב אחרי.
אבל בגדול זה נשמע כמו ילדונת שמנסה למצוא את מקומה ואת הפרטיות שלה.
בהצלחה

&nbsp