שנינו מאוד מתורגלים. אני רגילה להישאר עם שניהם לבד לפרקי זמן
ארוכים (כי הטיסות הן תמיד לארה"ב) עוד מאז שהקטן היה בן חודשיים והבכור בן 3. לפחות פעמיים בשנה.
כן, יש דברים שהופכים קלים יותר עם השנים אבל מהצד השני יש גם דברים שנהיים מורכבים יותר. כן, שניהם ביסודי והם לא תינוקות.
ומצד שני, שניהם כל יום בחוגים, יש הרבה מאוד הסעות על בסיס יומיומי עד שעות מאוחרות מאוד, ולפחות בהתנהלות היומיומית הזו הוא היה עוזר. ובשבועיים הקרובים אין, וזה מעייף. ומותר לקטר על זה, עם כל הכבוד, שבשבועיים הקרובים בנוסף לזה שאני ממשיכה לעבוד כרגיל, בנוסף לזה שכל עבודות הבית עליי כרגיל, בנוסף לכל הסידורים הרגילים וההתרוצצויות היומיומיות הרגילות שקשורות לילדים, אין מי שמוריד קצת את העומס במעט שהוא כן עושה בבית (ואני לא מתלוננת עליו, הוא עובד עד שעות די מאוחרות ומשתדל מבחינתו לעשות את המקסימום שהוא יכול).
ומצד שני - את יכולה להפסיק לדמיין התרוצצות מחנות לחנות וחיפוש שווא אחר שטויות. גם בנושא הזה הוא מתורגל מאוד - רוב הדברים בכלל מוזמנים מראש ישירות למלון ,את השאר הוא קונה בכמה חנויות ספציפיות מאוד שהוא מכיר (היתרון של לטוס שוב ושוב לאותו מקום), ובד"כ הוא חוזר עם הרבה יותר דברים בשביל עצמו מאשר בשבילנו, כי בארץ הוא לא קונה לעצמו בגדים בכלל. אז גם מההיבט הזה הוא רחוק מלהיות מסכן. אגב, הוא טס ביזנס אז גם בואי לא נדמיין איזו טיסה בתנאים איומים ונוראים....
לא הבנתי אגב למה קרקס זה עונש בשבילו אבל לא בשבילי (שעמדה שעתיים וחצי להכין ארוחת צהריים ל6 אנשים בזמן שהם נהנו אתמול עד מאוד).
ועוד משהו - ספרי לי מתי את נשארת בפעם האחרונה שבוע-שבועיים לבד עם 2 ילדים??...
