אמא מודאגת לבן 8 *נא לא לפרסם בעמוד הראשי*
**** לא לפרסום בעמוד הראשי ****
יש לנו שני בנים בן שמונה ובן ארבע
שונים שמיים וארץ
בן הארבע ילד מדהים ואין איתו בעיות מיוחדות
ובן השמונה ....
אני אתחיל ממה שטוב בו:
חכם
חוש הומור מצוין
מתנהג יפה בבית הספר
תלמיד טוב
חברותי - יש הרבה חברים בכיתה , הולך לחברים וחברים באים אלינו
רגיש
רקדן נהדר
ספורטאי טוב
ואיפה הבעיות מתחילות :
אלים
מרביץ
מקלל
נוקם
בן הארבע סופג ממנו מכות שלא היו מביישות קרב ב WWF
כועס
לא מסוגל להעסיק את עצמו
רק להיות במסך
אייפד , טלוויזיה פלאפון , מה שיש העיקר מסך
אין תחומי עניין
אין תחביבים
אם לא מקבל מה שהוא רוצה , מיד בוכה , מקלל , צועק , טוען שאנחנו רעים , לא פיירים.
שיעורי בית זה מלחמה , הוא מצליח בהם .. אבל אין לו שום רצון להתאמץ , שום רצון להשקיע
אם צריך לכתוב משפט הוא סופר כמה מילים יש לו לכתוב ומסוגל לבכות , לזרוק עפרון להטיח את המחברת רק כי זה נראה לו הרבה מידי ( מדובר על כמה משפטים כן ... הוא מקבל כמות מגוחכת של שיעורי בית, פעם בשבוע)
בבתים של אחרים הוא מתפרע ומשתגע עם שאר הילדים - מעודד אותם לעשות שטויות ולהתפרע גם ... אני ובעלי לפחות פעם אחת בכל מפגש כזה מושיבים אותו לידנו להירגע ולפעמים על סף כבר ללכת כי אנחנו לא יכולים לסבול את ההתנהגות שלו ...
אנחנו עושים איתו שיחות לפני שאנחנו נכנסים - מה אנחנו מצפים ומה הוא יכול לעשות מה מקובל ומה לא .... לא עוזר ! ברגע שנכנס שוכח הכל ...
להכנס להתקלח - מלחמה
לצחצח שיניים- מלחמה
זמן מסך- מלחמה ומשא ומתן תדיר על כמה ולמה - פשוט מתיש!
מה כן ניסינו :
להגביל זמן מסך - גרם לתסכול רב , מסתובב בלי מעש , עושה שטויות , מציק לאח הקטן , נדיר שיימצא משהו לעשות עם עצמו
כתבנו יחד , מה הוא יכול לעשות בלי מסך , יצאה רשימה נחמדה , אבל כשצריך ליישם - לא בא לו לעשות כלום
הוא יכול לבהות בקיר גם , עד לזמן המסך הבא
האלימות כלפי האח הקטן כבר עוברת כל גבול - אני מרגישה שיש לו הרבה כעס כלפיו וכמובן גם קנאה , ולא פעם הוא מבקש שהאח הקטן ימות
( יש להם יחד גם הרבה רגעים יפים , של משחק משותף , של אהבה , של דאגה אחד לשני - הלוואי והיו יותר מאלו ...לא הכל רע... יש גם הרבה טוב)
האח הקטן מוצא כל הזמן במה להתעסק , והגדול רודף אחריו ומציק לו , אם הקטן פתאום משחק באיזה משחק שהיה זרוק ימים שלמים , פתאום הגדול גם רוצה לשחק בו וזה כמובן יוצר מריבה שהקטן בסוף חוטף מכה הגונה ... אני מנסה לא להתערב אבל כשזה מגיע לאלימות ועוד אלימות קשה אני ממש לא יכולה לעמוד בצד
ניסינו שלל חוגים - הפסיק את רובם מחוסר עניין
נשאר רק חוג שחיה שאנחנו מחייבים אותו ללכת ועוד כמה חוגים שבית הספר מציע
ניסינו לעשות לוז ערב קבוע וכתבנו על לוח ( סופר נני סטייל ) לא עזר...
ניסיתי את שיטת הכוכבים- ושכל כוכב יוכל להפוך לזמן מסך - כי רק זה מעניין אותן- וזה הפך להיות דיון יום יומי של כמה כוכבים יקבל על כל דבר: על זה אחד ואם יעשה את זה אז שלושה , ואם פחות משלושה- לא יעשה - הרגשתי שזה הפך לשוק והפסקתי את זה
בשיחות אינטמיות שלנו הוא מודה שהוא לא יכול לשלוט בעצמו , שהוא מנסה אבל לא מצליח ...שהוא מרגיש שהוא מאכזב אותנו ושלפעמים הוא רוצה להיעלם כי ככה הוא לא ירביץ ולא יקלל ולא יתפרע
אני משבחת התנהגות חיובית , מקדישה זמן איכות רק איתו (גם אני וגם בעלי) , נותנת הרבה תשומת לב , הרבה חום , הרבה חיבוקים , אומרת הרבה שאני אוהבת וכמה שהוא יקר לי שאני יודעת שלא קל לו ...שאני מאמינה בו
אני מרגישה שאני ובעלי לא מצליחים להגיע אליו
שההתנהגות שלו היא רק סימפטום למשהו שאנחנו לא קולטים לגביו
שאם רק נצליח להבין ממה נובעים ההתנהגות האלימה והכעס נוכל לשפר את הקשר ביננו וסוף סוף להגיע אליו
לפעמים הוא ממש לידי ואני מרגישה שהוא כל כך רחוק ממני
ברור לנו שמשהו לא בסדר
אבל אני לא ממש יודעת היכן להתחיל ?
האם זה נורמלי מה שקורה אצלנו ? ובעצם אלו בעיות והתמודדות שכל הורה מתומדד איתן בזמן זה או אחר ?
האם זו בעיה אצלנו ? בעיה אצלנו כהורים ? שאנחנו לא מחנכים אותו כראוי ? לא שמים גבולות ? לא יודעים לשים גבולות ?
לאיזה גורם מקצועי עליי לפנות ? פסיכולוג ? מטפל משפחתי ? מדריך הורים ?
אני מרגישה שאנחנו חסרי אונים מולו
לא רוצה להגיע ככה לגיל ההתבגרות...
רוצה שהקשר שלו איתנו ישתפר
רוצה לשפר את המצב שלו
רוצה שירגיש טוב
רוצה שיהיה יותר רגוע ושלם
רוצה שהמצב בבית ישתפר
תודה רבה למי שקרא עד כה
אמא מודאגת מאוד
**** לא לפרסום בעמוד הראשי ****
יש לנו שני בנים בן שמונה ובן ארבע
שונים שמיים וארץ
בן הארבע ילד מדהים ואין איתו בעיות מיוחדות
ובן השמונה ....
אני אתחיל ממה שטוב בו:
חכם
חוש הומור מצוין
מתנהג יפה בבית הספר
תלמיד טוב
חברותי - יש הרבה חברים בכיתה , הולך לחברים וחברים באים אלינו
רגיש
רקדן נהדר
ספורטאי טוב
ואיפה הבעיות מתחילות :
אלים
מרביץ
מקלל
נוקם
בן הארבע סופג ממנו מכות שלא היו מביישות קרב ב WWF
כועס
לא מסוגל להעסיק את עצמו
רק להיות במסך
אייפד , טלוויזיה פלאפון , מה שיש העיקר מסך
אין תחומי עניין
אין תחביבים
אם לא מקבל מה שהוא רוצה , מיד בוכה , מקלל , צועק , טוען שאנחנו רעים , לא פיירים.
שיעורי בית זה מלחמה , הוא מצליח בהם .. אבל אין לו שום רצון להתאמץ , שום רצון להשקיע
אם צריך לכתוב משפט הוא סופר כמה מילים יש לו לכתוב ומסוגל לבכות , לזרוק עפרון להטיח את המחברת רק כי זה נראה לו הרבה מידי ( מדובר על כמה משפטים כן ... הוא מקבל כמות מגוחכת של שיעורי בית, פעם בשבוע)
בבתים של אחרים הוא מתפרע ומשתגע עם שאר הילדים - מעודד אותם לעשות שטויות ולהתפרע גם ... אני ובעלי לפחות פעם אחת בכל מפגש כזה מושיבים אותו לידנו להירגע ולפעמים על סף כבר ללכת כי אנחנו לא יכולים לסבול את ההתנהגות שלו ...
אנחנו עושים איתו שיחות לפני שאנחנו נכנסים - מה אנחנו מצפים ומה הוא יכול לעשות מה מקובל ומה לא .... לא עוזר ! ברגע שנכנס שוכח הכל ...
להכנס להתקלח - מלחמה
לצחצח שיניים- מלחמה
זמן מסך- מלחמה ומשא ומתן תדיר על כמה ולמה - פשוט מתיש!
מה כן ניסינו :
להגביל זמן מסך - גרם לתסכול רב , מסתובב בלי מעש , עושה שטויות , מציק לאח הקטן , נדיר שיימצא משהו לעשות עם עצמו
כתבנו יחד , מה הוא יכול לעשות בלי מסך , יצאה רשימה נחמדה , אבל כשצריך ליישם - לא בא לו לעשות כלום
הוא יכול לבהות בקיר גם , עד לזמן המסך הבא
האלימות כלפי האח הקטן כבר עוברת כל גבול - אני מרגישה שיש לו הרבה כעס כלפיו וכמובן גם קנאה , ולא פעם הוא מבקש שהאח הקטן ימות
( יש להם יחד גם הרבה רגעים יפים , של משחק משותף , של אהבה , של דאגה אחד לשני - הלוואי והיו יותר מאלו ...לא הכל רע... יש גם הרבה טוב)
האח הקטן מוצא כל הזמן במה להתעסק , והגדול רודף אחריו ומציק לו , אם הקטן פתאום משחק באיזה משחק שהיה זרוק ימים שלמים , פתאום הגדול גם רוצה לשחק בו וזה כמובן יוצר מריבה שהקטן בסוף חוטף מכה הגונה ... אני מנסה לא להתערב אבל כשזה מגיע לאלימות ועוד אלימות קשה אני ממש לא יכולה לעמוד בצד
ניסינו שלל חוגים - הפסיק את רובם מחוסר עניין
נשאר רק חוג שחיה שאנחנו מחייבים אותו ללכת ועוד כמה חוגים שבית הספר מציע
ניסינו לעשות לוז ערב קבוע וכתבנו על לוח ( סופר נני סטייל ) לא עזר...
ניסיתי את שיטת הכוכבים- ושכל כוכב יוכל להפוך לזמן מסך - כי רק זה מעניין אותן- וזה הפך להיות דיון יום יומי של כמה כוכבים יקבל על כל דבר: על זה אחד ואם יעשה את זה אז שלושה , ואם פחות משלושה- לא יעשה - הרגשתי שזה הפך לשוק והפסקתי את זה
בשיחות אינטמיות שלנו הוא מודה שהוא לא יכול לשלוט בעצמו , שהוא מנסה אבל לא מצליח ...שהוא מרגיש שהוא מאכזב אותנו ושלפעמים הוא רוצה להיעלם כי ככה הוא לא ירביץ ולא יקלל ולא יתפרע
אני משבחת התנהגות חיובית , מקדישה זמן איכות רק איתו (גם אני וגם בעלי) , נותנת הרבה תשומת לב , הרבה חום , הרבה חיבוקים , אומרת הרבה שאני אוהבת וכמה שהוא יקר לי שאני יודעת שלא קל לו ...שאני מאמינה בו
אני מרגישה שאני ובעלי לא מצליחים להגיע אליו
שההתנהגות שלו היא רק סימפטום למשהו שאנחנו לא קולטים לגביו
שאם רק נצליח להבין ממה נובעים ההתנהגות האלימה והכעס נוכל לשפר את הקשר ביננו וסוף סוף להגיע אליו
לפעמים הוא ממש לידי ואני מרגישה שהוא כל כך רחוק ממני
ברור לנו שמשהו לא בסדר
אבל אני לא ממש יודעת היכן להתחיל ?
האם זה נורמלי מה שקורה אצלנו ? ובעצם אלו בעיות והתמודדות שכל הורה מתומדד איתן בזמן זה או אחר ?
האם זו בעיה אצלנו ? בעיה אצלנו כהורים ? שאנחנו לא מחנכים אותו כראוי ? לא שמים גבולות ? לא יודעים לשים גבולות ?
לאיזה גורם מקצועי עליי לפנות ? פסיכולוג ? מטפל משפחתי ? מדריך הורים ?
אני מרגישה שאנחנו חסרי אונים מולו
לא רוצה להגיע ככה לגיל ההתבגרות...
רוצה שהקשר שלו איתנו ישתפר
רוצה לשפר את המצב שלו
רוצה שירגיש טוב
רוצה שיהיה יותר רגוע ושלם
רוצה שהמצב בבית ישתפר
תודה רבה למי שקרא עד כה
אמא מודאגת מאוד