אמא מודאגת לבן 8 *נא לא לפרסם בעמוד הראשי*

sivi35

New member
אמא מודאגת לבן 8 *נא לא לפרסם בעמוד הראשי*

**** לא לפרסום בעמוד הראשי ****
יש לנו שני בנים בן שמונה ובן ארבע
שונים שמיים וארץ
בן הארבע ילד מדהים ואין איתו בעיות מיוחדות
ובן השמונה ....
אני אתחיל ממה שטוב בו:
חכם
חוש הומור מצוין
מתנהג יפה בבית הספר
תלמיד טוב
חברותי - יש הרבה חברים בכיתה , הולך לחברים וחברים באים אלינו
רגיש
רקדן נהדר
ספורטאי טוב
ואיפה הבעיות מתחילות :
אלים
מרביץ
מקלל
נוקם
בן הארבע סופג ממנו מכות שלא היו מביישות קרב ב WWF
כועס
לא מסוגל להעסיק את עצמו
רק להיות במסך
אייפד , טלוויזיה פלאפון , מה שיש העיקר מסך
אין תחומי עניין
אין תחביבים
אם לא מקבל מה שהוא רוצה , מיד בוכה , מקלל , צועק , טוען שאנחנו רעים , לא פיירים.
שיעורי בית זה מלחמה , הוא מצליח בהם .. אבל אין לו שום רצון להתאמץ , שום רצון להשקיע
אם צריך לכתוב משפט הוא סופר כמה מילים יש לו לכתוב ומסוגל לבכות , לזרוק עפרון להטיח את המחברת רק כי זה נראה לו הרבה מידי ( מדובר על כמה משפטים כן ... הוא מקבל כמות מגוחכת של שיעורי בית, פעם בשבוע)
בבתים של אחרים הוא מתפרע ומשתגע עם שאר הילדים - מעודד אותם לעשות שטויות ולהתפרע גם ... אני ובעלי לפחות פעם אחת בכל מפגש כזה מושיבים אותו לידנו להירגע ולפעמים על סף כבר ללכת כי אנחנו לא יכולים לסבול את ההתנהגות שלו ...
אנחנו עושים איתו שיחות לפני שאנחנו נכנסים - מה אנחנו מצפים ומה הוא יכול לעשות מה מקובל ומה לא .... לא עוזר ! ברגע שנכנס שוכח הכל ...
להכנס להתקלח - מלחמה
לצחצח שיניים- מלחמה
זמן מסך- מלחמה ומשא ומתן תדיר על כמה ולמה - פשוט מתיש!
מה כן ניסינו :
להגביל זמן מסך - גרם לתסכול רב , מסתובב בלי מעש , עושה שטויות , מציק לאח הקטן , נדיר שיימצא משהו לעשות עם עצמו
כתבנו יחד , מה הוא יכול לעשות בלי מסך , יצאה רשימה נחמדה , אבל כשצריך ליישם - לא בא לו לעשות כלום
הוא יכול לבהות בקיר גם , עד לזמן המסך הבא
האלימות כלפי האח הקטן כבר עוברת כל גבול - אני מרגישה שיש לו הרבה כעס כלפיו וכמובן גם קנאה , ולא פעם הוא מבקש שהאח הקטן ימות
( יש להם יחד גם הרבה רגעים יפים , של משחק משותף , של אהבה , של דאגה אחד לשני - הלוואי והיו יותר מאלו ...לא הכל רע... יש גם הרבה טוב)
האח הקטן מוצא כל הזמן במה להתעסק , והגדול רודף אחריו ומציק לו , אם הקטן פתאום משחק באיזה משחק שהיה זרוק ימים שלמים , פתאום הגדול גם רוצה לשחק בו וזה כמובן יוצר מריבה שהקטן בסוף חוטף מכה הגונה ... אני מנסה לא להתערב אבל כשזה מגיע לאלימות ועוד אלימות קשה אני ממש לא יכולה לעמוד בצד
ניסינו שלל חוגים - הפסיק את רובם מחוסר עניין
נשאר רק חוג שחיה שאנחנו מחייבים אותו ללכת ועוד כמה חוגים שבית הספר מציע
ניסינו לעשות לוז ערב קבוע וכתבנו על לוח ( סופר נני סטייל ) לא עזר...
ניסיתי את שיטת הכוכבים- ושכל כוכב יוכל להפוך לזמן מסך - כי רק זה מעניין אותן- וזה הפך להיות דיון יום יומי של כמה כוכבים יקבל על כל דבר: על זה אחד ואם יעשה את זה אז שלושה , ואם פחות משלושה- לא יעשה - הרגשתי שזה הפך לשוק והפסקתי את זה


בשיחות אינטמיות שלנו הוא מודה שהוא לא יכול לשלוט בעצמו , שהוא מנסה אבל לא מצליח ...שהוא מרגיש שהוא מאכזב אותנו ושלפעמים הוא רוצה להיעלם כי ככה הוא לא ירביץ ולא יקלל ולא יתפרע
אני משבחת התנהגות חיובית , מקדישה זמן איכות רק איתו (גם אני וגם בעלי) , נותנת הרבה תשומת לב , הרבה חום , הרבה חיבוקים , אומרת הרבה שאני אוהבת וכמה שהוא יקר לי שאני יודעת שלא קל לו ...שאני מאמינה בו
אני מרגישה שאני ובעלי לא מצליחים להגיע אליו
שההתנהגות שלו היא רק סימפטום למשהו שאנחנו לא קולטים לגביו
שאם רק נצליח להבין ממה נובעים ההתנהגות האלימה והכעס נוכל לשפר את הקשר ביננו וסוף סוף להגיע אליו
לפעמים הוא ממש לידי ואני מרגישה שהוא כל כך רחוק ממני
ברור לנו שמשהו לא בסדר

אבל אני לא ממש יודעת היכן להתחיל ?
האם זה נורמלי מה שקורה אצלנו ? ובעצם אלו בעיות והתמודדות שכל הורה מתומדד איתן בזמן זה או אחר ?
האם זו בעיה אצלנו ? בעיה אצלנו כהורים ? שאנחנו לא מחנכים אותו כראוי ? לא שמים גבולות ? לא יודעים לשים גבולות ?
לאיזה גורם מקצועי עליי לפנות ? פסיכולוג ? מטפל משפחתי ? מדריך הורים ?
אני מרגישה שאנחנו חסרי אונים מולו
לא רוצה להגיע ככה לגיל ההתבגרות...
רוצה שהקשר שלו איתנו ישתפר
רוצה לשפר את המצב שלו
רוצה שירגיש טוב
רוצה שיהיה יותר רגוע ושלם
רוצה שהמצב בבית ישתפר
תודה רבה למי שקרא עד כה
אמא מודאגת מאוד
 

michal@gal

Active member
מנהל
זה נשמע כמו בעיה של גבולות

אם הוא כבר בן 8, אולי הגיע הזמן ללכת להדרכה הורית שתעזור לכם להציב את הגבולות בצורה יותר ברורה.
&nbsp
הכללים הם פשוטים: בוחרים את הדברים שיותר חשובים לכם ורק עליהם מתעקשים. למשל, לוותר בנושא המקלחות, לא לוותר בנושא האלימות.
לא להכנס איתו לוויכוחים ודיונים על כל דבר. למשל, אם קבעתם מספר מסויים של כוכבים כ"פרס" זה לא נתון לויכוח.
אם קבעתם לו"ז לערב, אם הוא לא עומד בו הוא צריך לדעת שזה יביא לתוצאה שהוא פחות יאהב, למשל הפסד זמן איכות, הפסד זמן מסכים ביום שלמחרת וכו'.
 
קודם כל קבלי
נשמע מאוד מאתגר, מתיש ומתסכל...
לא, זה לא צריך להיות ככה. בטח לא בעוצמות האלו. כן - נשמע שיש כאן בעיה. וכן - צריך לפנות לאיש מקצוע. הייתי פונה לפסיכולוגית ילדים, שבמקביל לעבודה פרטנית איתו תעבוד איתכם בהדרכת הורים.
 

mykal

New member


ללכת ליעוץ מצוין,
אבל, אני הייתי מנסה ל"בלבל" את האויב, הא טוען שלא שולט בעצמו,
ואני חושבת שהוא משיג כל התיחסות אישית, ולכן ממשיך.
הייתי קוראת לו ואומרת--אתה בן 8 בחור גדול ואחראי,
אני מפסיקה להגיד לך מה לעשות.
אני לא אעיר לך, ולא גיד. אם תרצה עזרה/עיצה אז בבקשה.
הייתילצורך זה מפרידה את הקטן ממנו, ומבקשת מהקטן לא להגיב,
אלא שיבוא אליך, ותהיי איתו בלי להגיב לגדול.
זה בהחלט יכול להועיל---הוא יבין מהר מאוד שהוא צריך אתכם.
כל זה מעבר ליעוץ והדרכת הורים וכל מה שהשוק מציע.
 
זו בעיה אמיתית. וכדאי לפנות לייעוץ מקצועי.

לא יודעת עם מה להתחיל. אולי באמת עם הדרכה הורית.

אבל ברור שזה לא ״נורמלי״. רוב בני ה8 הולכים לבד לבתים של חברים ומתנהגים יפה, לא צריכים הורים שיישבו לידם ויושיבו אותם.

אם הוא סופר מילים, יכול להיות שיש לו קושי אובייקטיבי. אולי באמת קשה לו לשבת אפילו את מעט הדקות שצריך כדי לכתוב משפט אחד.
ילד שהכרתי התנהג דומה למה שאת מתארת (היה לו קשה להכין שיעורים למרות שהוא ילד מאד מאד חכם, גם הוא ״ספר מילים״, גם הוא איבד השליטה על עצמו והשתולל, הרביץ לאחיו, התפרע כשביקרו חברים). הוא עבר עבר אבחון. כיום הוא כבר כמה שנים על ריטלין, וזה שינה את החיים. הוא נשאר חמוד, מלא מרץ - אבל כבר לא פרוע, משתלט על עצמו.
 

מ י כ ל10

New member
הרוב מוכר לי

אולי לא בעוצמה ובאינטנסיביות כאלה, אבל בהחלט מוכר.
מלחמות על מסכים - מוכר
מלחמה על להיכנס להתרחץ - מוכר. מלחמה על לצאת מהמקלחת - גם מוכר
להתלבש, לעשות, ללכת, לבוא - מוכר
ריבים בין אחים - מוכר
ילד שמתפרץ בעת הכנת שיעורי בית - מוכר
&nbsp
זה עניין של תחושה הורית אם יש כאן משהו שהוא מעבר למתיש ולמעצבן הנורמליים.
&nbsp
&nbsp
מצטרפת להמלצה על הדרכת הורים וגבולות, אבל בינתיים
* לא הייתי מצפה מילד כזה שיעסיק את עצמו - הייתי מעסיקה אותו במשחק / פעילות איתי.
* בהחלט הייתי מתערבת במריבות, ורצוי לפני שלב הריב "אני רואה שאתה מאוד מתעניין במשחק של X. תשאל אותו אם אפשר להצטרף, ואם לא, בוא נמצא משהו אחר"
* פחות דיבורים ויותר מעשים - התמדה בגבולות ברורים ואכיפתם. הוא מנהל משא ומתן כי הוא יכול, וכי לפעמים זה מצליח
* הרבה הוצאת מרץ - לרקוד ביחד, לשחק כדורגל, בלון שאסור שייגע ברצפה
* מכות - אסורות באיסור חמור
&nbsp
בהצלחה. מאוד מתיש
 

פריZמה

New member
מכת בכורות

מכירה את העניין טוב מאוד ממני ומחברותי בעלות ההפרשים הגדולים בין ילדים. אני מוצאת זאת עד כה כחיסרון יחידי. ילד שלא יודעת מה הפוטנציאל הגנטי שלו, אבל בטוח שחלק מהרוח סביבו פשוט דפק אותו. חוסר יכולת לתעסוקה עצמית זה כזו מסכנות בעיני ואני, עם שפע תשומת לב ורצון לתת ולתת ולתת חרבתי. אני חא יודעת אם זה הסיפור שלך. אני יכולה לומר שזה מתמתן עם הגיל, ואם תמצאי פיתרון יעיל יותר אשמח ליישם גם.
 

יהלום29

New member
נשמע לי מוכר

גם אצלי בן 8.5 . הכל נשמע ממש כמו אצלי בבית חוץ מבעיית האלימות כי אצלי הוא לא אלים.. אבל כל השאר בהחלט כן. מריבות על שיעורים בלי סוף, רק מסכים מעניינים אותו, מריבות עם אחותו..
אנחנו ניגשנו לטיפול רגשי. הוא הולך , ואנחנו במקביל להדרכה הורית.
זה תהליך ארוך, אין פה קסמים , אבל אנחנו כן רואים שיפור.
מה שהציעו לנו לעשות זה קודם כל לשבת ההורים, ולהחליט בינינו מה גבולות הבית ולרשום אותם. גבול אדום ,מה הרג ובל יעבור ( למשל כל מיני ענייני בטיחות) מה גמיש- כתום (למשל זמן מסך?) ומה גבול אבל פחות קריטי -ירוק. כל משפחה והערכים שלה. אחרי שהחלטנו במה מתמקדים , בוחרים קטגוריה - למשל התארגנות הערב. ועושים שיחה עם הילדים (עם שניהם) ומסבירים להם מה מצופה מהם. סתם לדוגמא לפנות כלים מהשולחן, להכנס למקלחת עד שעה 8 וכו וכו.
מה שהוגדר כגבול קריטי יאכף בחומרה - ומה שפחות פחות.
נתנו לי דוגמא למשל של איסוף צעצועים - אם זה גבול אדום - צעצועים שלא נאספו יזרקו לפח. אם זה גבול צהוב/ירוק - אוספים במקומם ואז זה ״עולה״ להם במשהו אחר - בגלל שאספתי עבורכם, היום אין לי זמן לסיפור, או משהו אחר כיפי שאתם עושים.
אצלנו בשיעורי הבית היתה מלחמה. הם משאירים ספרים בכתה, וכך הוא היה אומר לי סיימתי והשארתי בכיתה, ואני האמנתי. ואז גיליתי שלא. אז עשינו שיחה, הסברנו שהוא איבד את האמון ולכן עד הודעה חדשה לא משנה מה סיים הוא חייב להביא הכל הביתה. אם לא הביא, היינו חוזרים לכיתה ומביאים. הוא היה מתנגד, וצועק , והיינו יושבים בשער בית הספר לפעמים גם שעה של צרחות של ״עשיתי ואני לא מביא״! ובסוף הוא הבין שאנחנו לא מוותרים והביא. ואז בבית, שוב מלחמה, ושוב אנחנו לא מוותרים עד שמכין. זה לקח חודש כזה של צרחות ומלחמות ועכשיו זה הולך ממש בקלות, שאני לא מאמינה איך זה היה קודם.
בנושא המסכים עדיין אין לנו הצלחה , אבל אם זה מנחם אותך זה משהו ממש דורי , אני שומעת מכל עבר וגם רואה את זה שזה מה שילדים עושים היום. זה פשוט העולם עכשיו. זה סוג של גירוי שהוא כל כך אינטנסיבי שמאד קשה לקבל אותו מדברים אחרים. לכן חשוב לטעמי ממש להגביל אותו.. יצא לי ארוך.. מקווה שתרמתי במשהו
 
וואו... נשמע מתיש

אני הייתי חושבת איך לצמצם את החיכוכים והקונפליקטים למינימום, להעביר אליו כמה שיותר אחריות על חייו (לתת לו תחושה של בוגר) והכי חשוב - למצוא משהו שבו הוא יהיה מצטיין.
כרגע במשחק התפקידים במשפחה שלכם אחיו מצטיין בלהיות הילד הטוב ומקבל על כך תשומת לב והוא מקבל את תשומת הלב שלו בזכות הצטיינות יתרה בהתנהגות רעה...
 

sivi35

New member
תודה רבה


תודה לכל מי שענה ותרם ממחשבותיו ונסיונו
אני מניחה שננסה לשלב כמה גישות וכמובן לפנות למטפל פרטני שילווה אותנו בתהליך
 
למעלה