אוף, הילד התקבל למופ"ת

[אנה חדשה]

אוף, הילד התקבל למופ"ת

קיוויתי שיחליטו בשבילינו. בדקנו לעומק את החלופות והמצב היום הוא כזה:
1. בית ספר רגיל - יותר מתאים מבחינה אקדמית (לא רצים עם החומר ומסבירים טוב יותר, וגם מתעמקים יותר. וגם יש פחות עומס לימודי שזה חשוב כי הילד עצלן מאד ולא גאון כך שכן יצטרך ללמוד כדי להצליח. וגם יש מקצעות פחות ראליים שיש מצב שזה הכיוון בכלל (עם כל הצער של הוריו המהנדסים

).
2. בית ספר מופ"ת - מתאים יותר חברתית, ללא ספק. (מצד שני, אין ביטחון שיתחבר עם הילדים גם אם הם דומים לו. וגם בבית הספר ה"רגיל" יהיו ילדים דומים לו (רק לא כולם)).

מה מנצח?

 

[להעלות ליגה]

שניה מטילה מטבע

במופת היתרון הוא חברתי
וגם לא בטוח שהוא יתחבר
הייתי הולכת על הרגיל
ללא ספק

 

[הייתיאביבקיץ]

עצלן ולא גאון. למה את חושבת שיסתדר חברתית במופ״ת?

אם הוא ימצב את עצמו בתור התלמיד החלש של הכיתה, הוא יצטרך כישורים חברתיים מאד טובים כדי להסתדר חברתית.
יש סיכוי שהוא יהפוך להיות זה שמדברים עליו מאחורי הגב (או בפנים) על זה שהוא לא מבין כלום, זה שלא רוצים לעשות איתו עבודות משותפות,

אני מבינה שאתם מהנדסים ונורא רוצים ילד מהנדס
אבל הוא רק בכיתה ו
יש לו עוד מספיק שנים כדי להתבגר ולהחליט להיות מהנדס

 

[אנה חדשה]

אני לא חושבת שיהיה בין הגרועים

הוא יהיה ממוצע, בטוח לא יהיה בין החזקים.
אבל בכל זאת, עבר את מבחן המחוננים כך שטיפש הוא לא. (עצלן כן).
אני רואה שבהעשרות הוא מסתדר טוב יותר חברתית.
שזה לא אומר, לצערי, שיש לו חברים, אבל זה אומר שלא צוחקים עליו ולא דוחים אותו.
ואנחנו נוטים לבית הספר הרגיל, הילד רוצה מופ"ת (כי הוא לא חושב שהוא עצלן).

 

[שרון של אופיר]

מחונן לא אומר תלמיד טוב.

להיפך. יש הרבה ילדים מחוננים שהם תלמידים גרועים מאוד.
מי שאובחן כמחונן הוא בעל כשרון או יכולות גבוהה מאוד בתחום מסויים או מספר תחומים. יש מחוננים במתמטיקה, יש במדעים, ויש באומנות, תחומי הרוח או החברה ועוד.
זה שהוא אובחן כמחונן לא אומר שיש לו את היכולת להתמודד עם רמת הלימודים בכיתת מופת, אלא שיש למח שלו יכולת גבוהה בתחומים מסויימים.

 

[אנה חדשה]

אין לו תחום אחד חזק

הוא די חזק במתמטיקה (אבל אין לו יכולות יוצאות דופן בתחום), חזק ומתעניין במדעים, וגם חזק במקצועות ההומניים - כנראה קצת יותר ממתמטיקה (כי מספיק לקרוא את החומר פעם אחת ולא צריך להתרגל).

 

[mykal]

נראה לי שהמפתח כרגע

בילד עצמו.
הוא רוצה מופת--צאי איתו ועם אבא שלו לבד, לשיחה רצינית,
תשאלו אותו אם הוא יודע במה זה כרוך.
איך הוא מתכוין להתמודד עם המטלות והדרישות.
אני מניחה שהוא יגיד מה הוא מרגיש וחושב.
ותפילו עליו את האחריות לענין,--לא כעונש, אלא כאל אדם בוגר ואחראי.
תציעו לו עזרה, רק אם יבקש.
מה שחשוב שלא תגידו מה ההעדפות שלכם ולמה.
יש מצב שאם יראה שאתם סומכים עליו בהחלט יצליח.
נראה לי שהבעיה שלו זה חוסר האמון בו וביכולות שלו--אז הוא פשוט
מרים ידים ובעיניך זו רשלנות.
הוא גדול ואחראי--תשדרי לו את זה.

 

[michal@gal]

אם הילד רוצה מופ"ת

אז איפה ההתלבטות?
תני לו ללכת לאן שהוא רוצה.

 

[הייתיאביבקיץ]

מסכימה עם שתי אלה שמעליי

 

[אנה חדשה]

כי התברר לנו שמבחינה אקדמית מופ"ת פחות טוב

העומס גדול יותר כי רצים בחומר בלי להתעמק ובלי להסביר לילדים (מצפים שילמדו לבד).
הוא יעבוד הרבה יותר קשה לשווא.

 

[הייתיאביבקיץ]

זה לא שזה פחות טוב, זו שיטה שונה

תתארי לילד מה שתארו לך

זה נכון שיש הרבה עבודה עצמית. תסבירי את זה לילד. שלפעמים הוא לא יבין מה מלמדים בכיתה, והמורה תסרב להסביר לו, והוא יצטרך ללמוד לבד.

אם הוא מוכן לקבל את זה על עצמו - שינסה.

זה ש״רצים בחומר״, זה לא אומר שבכיתות אחרות יש העמקה... זה אומר שבכיתות אחרות ילדים שואלים שאלות בסיסיות, ושבכיתות אחרות יותר זמן מבוזבז על בעיות משמעת,....

קשה לי להאמין שבממוצע בסוף כיתה ט, תלמידי הכיתה הרגילה יידעו יותר טוב מתמטיקה או מחשבים מתלמידי כיתת מופ״ת.

 

[mykal]

אכתוב הפעם באמירה

קצת יותר קיצונית, אולי כדי לסבר את אוזנך.
אם הייתי הבן שלך, הייתי סופר רשלנית, לא הייתי לומדת ומכינה שעורי בית.
הייתי אדם כבוי, בלי שמחה, בלי חברים,
כי את אמא--שנורא יודעת הכל, שעושה בשבילו/לם הכל.
את לא מאפשרת בחירה, אין לגיטימציה לרצון אישי,
את מלומדת מהנדסת והוא לא כמוך ריאלי.

אני פונה אליך--תני לילד את הזכות להיות מי שהוא,
לבחור מה שנראה לו, הוא רוצה מופת--תציבי בפניו את הדרישות,
ותני לו לנסות. לא יהיה לו טוב, יעבור לביה"ס הרגיל.
את יודעת מותר לאדם גם לטעות, מותר לאדם גם להכשל,
לומדים מזה, אבל לימוד עצמי--רק אל תגידי לו "אמרתי לך"

את יודעת אני הצלחתי, למרות שאינני מוכשרת--כי הורי סמכו עלי,
אני יכולתי להיות אשה טובה, וחברה טובה, כי היה לי קל לשתף את הורי,
הם לא שפטו אותי כל הזמן, כשהתלבטתי הם ביקשו שאומר מה ההתלבטות.
לפעמים הוסיפו עוד הבט, בד"כ לא.
ושאלו מה אני מעדיפה. ואז אמרו יופי בהצלחה.

הורה לא יכול לחיות את חיי ילדיו, יכול בחכמה לנוט את דרכיו,
כפיה ו"רדיפה" חונקים.--אמא יקרה ואכפתית--שחררי, זה לטובת כולכם.

 

[gpa3]

זאת חתונה קתולית?

הוא מעוניין ללכת למופ"ת, הוא התקבל למופ"ת, מה רע?
ממה שאני מבינה, לבית ספר רגיל הוא יכול לעבור במידה ויהיה לו כל כך רע, אז הכי הרבה.... הדרך ההפוכה קצת פחות אפשרית, לא?
אולי הוא לא מצא חשיבות להשקיע ביסודי? אולי הוא ראה שמצליח לו לא רע אז הוא העדיף לעשות דברים אחרים?
ילדים משתנים, אנשים משתנים ואת קצת קובעת מסקנות מוקדם מידי...

 

[iris511]

אנה, בעלי למד בחטיבה בביה"ס עיוני נחשב "הריאלי בחיפה"'

בתיכון עבר לתיכון מקצועי טכנולוגי, סיים הנדסאי.
כמה בנות שסיימו איתו- עשו הסבה להוראה ביסודי.
בן אחד- שסיים מגמת מכניקה- היום ספר צמרת בעיר (!!!).
בן אחר שסיים מגמת רכב - עשה הסבה לאינסטלטור (הוא מלא בעבודה).
בן אחר- שסיים מגמת בניין- למד ראיית חשבון. (עושה חייל בעבודתו).
נכון, חלק גם המשיכו ללימודי הנדסה, חלק שסיימו את הריאלי נהיו כלכלנים, רואי חשבון, מנהלי עסקים וכו.
בקיצור הכל פתוח.

 

[גולש ירוק]

יש לי תחושה שאת קשובה יותר לעצות כאן מאשר לרצונות הילד...

תבחני בתהליך גם את עצמך, אולי את under estimating את יכולותיו?
הילד התקבל למופת, משמע הוא כנראה מתאים. תצטרכו לשוחח איתו על המשמעות ולהבין האם הוא מוכן להיות מחוייב לדרישות
אם כן אז תזרמו איתו ותשגיחו שלא נוצרים פערים
&nbsp
אני מניח שתמיד אפשר לחזור לכיתה גנרית
&nbsp
בהצלחה

 

[gpa3]

לא לגמרי קשובה....

 

[איןאריותכאלה]

אוטוטו בר מצווה, אני חושבת שכדאי לתת לו לבחור ולגבות אותו

כמה שיותר, נשמע שהוא כבר בחר, לא הייתי מתערבת.
אני זוכרת את עצמי מתלבטת בסוף ו' אם לעבור או לא ומחליטה נגד בגיבוי מלא של ההורים שלי, ובכתה ט' מגישה בקשות לכמה בתי ספר ובוחרת בעצמי לאן ללכת. כנ"ל בהמשך חיי בכל צמתי קבלת ההחלטות: צבא, תואר, בנזוג, מקום מגורים, מקצוע. קיבלתי רוח גבית חזקה ותומכת שכל מה שאני עושה אני עושה נכון עבורי.
ואגב, כשבחרתי דברים שהיו טעות עבורי - גם אם ניסו להגיד לי משהו - ממילא לא הייתי פנויה לשמוע את דעתם. אדם מוכרח לעשות את הטעויות שלו בעצמו, ככה מתבגרים.
בנזוגי היקר ששמע קיתונות של ביקורת על בחירות שונות בחייו (בן להורים מאד מתערבים) פשוט הרחיק אותם ממנו נפשית וגם התרחק מהם פיזית בבגרותו כדי שיניחו לו.
לחץ ושיפוטיות הם חומרים שמאטים גדילה, חופש והכלה הם חומרים שמאיצים אותה. הילדים שלי עוד קטנים וייקח לי זמן לעמוד מול ילדים בוגרים שמחליטים על אפי ועל חמתי דברים אחרים ממה שחשבתי שטוב עבורם - מקווה מאד שאדע להעניק להם את החופש ואת ההכלה בהם אני מאמינה ושלאורם גדלתי בעצמי.

 

[אנה חדשה]

למה לא לסמוך על הילד, באמת?

דוגמה טריה: אתמול גיליתי במקרה שיש לו בוחן במתמטיקה. פשוט בטעות הסתכלתי על התכנון השבועי שלו. שאלתי אותו, והתשובה הייתה : אופס. למדת? מוריד עיניים ולא עונה. טוב, חך ללמוד, יש קצת זמן עדיין. הלך לחדר. כעבור עשר דקות עוברת ליד החדר ומגלה שהוא קורא. שאלתי מה קורה, ענה עוד מעט. כמובן שלא למד דקה.
נראה לכן שזה שהוא מתחייב ללמוד חזק בחטיבה, מבטיח שמבין שדרושה השקעה מאד גדולה גם יחסית לילדים שמשקיעים, גם כששמע את המנהל בפגישה עם ההורים, זה אומר משהו? גם כשלא הייתה לו תשובה טובה בראיון לשאלה למה כל המורים ציינו שכליו להקפיד להכין שיעורים. אז כן, אני מתקשה לסמוך על ההבטחה הזאת.

 

[איןאריותכאלה]

אז הוא יגיע לבוחן בלי להתכונן

ולא תמיד יכין שיעורים. ואולי יהיה לו בסדר גמור ואולי לא - את בטוחה שביה"ס רגיל שהוא לא רוצה זה הפתרון? שאם תכריחי אותו לוותר על מה שהוא רוצה יהיה לו יותר טוב? אני לא מזהה את הקטסטרופה, רק בטחון שלך כאמא שאת יודעת עבורו יותר טוב משהוא יודע עבור עצמו ואני בספק אם זה נכון.

 

[gpa3]

אולי הוא יודע את החומר?

שאלו אותו בראיון למה הוא לא תמיד מכין שיעורים (גם אם במילים אחרות) והוא בכל זאת התקבל למסלול מאוד מבוקש. אני משערת שיש לו ציונים טובים, אחרת הוא לא היה מתקבל. מה לעשות? ישנם אנשים שמתאמצים פחות והולך להם לא רע. כן, הוא גם הוגדר כמחונן (והמבחנים של משרד החינוך לא באמת בוחנים מחוננות באומנות כמו שציינו פה. אולי אני טועה, אבל למיטב הבנתי לחשבון ושפה יש דגש לא קטן).
תקראי שוב את מה שמיקל כתבה לך. תרפי. את מוטרדת קצת יותר מידי. די צרות של עשירים. את כביכול רוצה להגן עליו מכשלון, בפועל את אולי עושה את ההיפך. וגם אם בסופו של דבר הוא ילך למופ"ת וצדקת. אז מה יקרה? יעבור לבית הספר אליו הוא משוייך? תגידי לו ש"אמרתי לך"?