קשיים בהתארגנות ומריחת זמן.

[להעלות ליגה]

קודם כל הייתי מטפלת בקללות אחר כך בצעקות

אחר כך בכל השאר
זה קו אדום מבחינתי

 

[mykal]

מבינה את הרעיון,

אבל, זה כבר במסלול התנגשות --אין קודם ואח"כ,
צריך לחשב מסלול מחדש, ב"state of mind"
וזה שינוי כללי בו זמנית. הילדה תעשה עוד הרבה נסיונות,
אבל אם ההורים יונחו נכון ויהיו חזקים, יש סיכוי.
ויתורים, והבנה, עכשיו לא.
כשדברים איכשהוא ירגעו--יהיה מקום להחליט על מה כן או לא.
או מה קודם ומה אח"כ.

 

[דיברגנט חדש]

אני הייתי הולך בשיטה אחרת

להכריז על כיבוי אורות בשעה 9 או כל שעה אחרת שתבחרי.
מה שהספיקה לעשות זו בעיה שלה, גם אם לא צחצחה עדיין שיניים.
למחרת בבוקר, את זורקת אותה מהמיטה, גם אם יהיה צורך בשפיכת מים ונותנת לה לנהל את זמנה ושהיא תתמודד עם ההשלכות.
חטיבות ביניים מאוד מקפידת על איחורים וחיסורים להבדיל מבית ספר יסודי ועל כן, היא תצטרך להתמודד איתם ולא את.

 

[בלדה לאישה]

ניסיתם ריפוי בעיסוק?

נשמע שיש קושי בהתארגנות וניהול זמן.

 

[iris511]

ניסינו הכל: בעיסוק,אומנות,בע"ח,פסיכודרמה..

 

[בלדה לאישה]

בכלל אין קשר בין כל מה שכתבת

ריפוי בעיסוק הוא לא טיפול רגשי (למרות שכמובן שמתיחסים גם לפן הזה) אלא טיפול פרקטי בתחומי התפקוד. מהתאור הקצר שלך נשמע שיש קושי גדול בניהול זמן והתארגנות- מה שנקרא "תפקודים אקזקטיביים" ולכן הייתי מחפשת מרפאה בעיסוק שמתמחה בתחום הזה.

 

[חובטת שטיחים]

אם השארה לשעה נוספת בבית הספר הועילה

אז שיחזרו על התרגיל הזה בכל יום...
חוץ מזה בשעה 21:00 את לוקחת אלייך את הנייד שלה, סוגרת את המפסק בארון החשמל של המחשב והטלויזיה, אם צריך גם של התאורה אצלה בחדר.
בבוקר מעירה אותה רק פעם אחת, מדליקה אור בחדר ומחזירה לה את הנייד רק אחרי שהתייצבה במטבח לבושה ומוכנה עם תיק... לא התייצבה - אין נייד, אין מחשב...
לקום לבית הספר זאת אחריות שלה, אם אתם לקחתם על זה אחריות, לא פלא שהיא הסירה את זה מעצמה...

 

[iris511]

עשיתי את הכל, זה רק העצים את המריבות וכמעט גלש לפיזי.

אגב, לא צריך לקחת את הנייד פיזית, אפשר להכנס לאתר המפעיל עם קוד וססמא (לפחות בגולן טלקום), ולאפשר או לחסום אפשריות שיחה או גלישה.
במחשב הנייח בחדר עבודה אני סוגרת את קליטת ה WI-FI , כך שבמחשב הנייד שלה לא מתאפשרת גלישת אינטרנט.
כאמור הכל מחזיק ליום יומיים.

 

[3תיתי]

לא הבנתי מה מחזיק ליום יומיים

אתם לא מצליחים להתמיד?

 

[iris511]

אחרי ההענשה בין על ידינו או ע"י ביה"ס

יום יומיים הכל מתארגן בזמן (שעת שינה ויקיצה), ואח"כ שוב חוזרת לסורה ומתחילים הקרבות.
גם לא תמיד אחרי הענשה, לפעמים שיחות איתה עם המטפלת הריגשית או איתנו, גרמו לה ליום יומיים של השתדלות, ואחרי זה שוב חזרה למנהגים הישנים.

 

[3תיתי]

כדי לשנות הרגלים, צריך מינימום חודש

של הצלחות. זאת אומרת, שחוזרת לסורה? שוב מענישים, ושוב, ושוב. ואם מדובר באגוז קשה לפיצוח, אז גם יותר מחודש. עד שירד האסימון, והילדה תבין שלא מוותרים לה. צריך הרבה סבלנות ועיקביות.

 

[חובטת שטיחים]

הכוונה לא לעונש חד פעמי אלא לנוהל קבוע

בכל יום בשעה 21:30 נכנסים לנוהל לילה שזה אומר כיבוי ניידים ותקשורת (ולמען הסר ספק - את עושה את זה וזה באחריות שלך). מאותו הרגע גם אומרים לה לילה טוב ולמעשה לא מתקשרים איתה יותר. לא סבון, לא מחברת, לא חתימה על טופס לטיול שנתי ולא מלפפון חמוץ. אם אפשר תלכו לחדר שלכם ותמשיכו את העניינים שלכם שם.
מריבה יכולה להתפתח רק אם את משתפת פעולה. אם את קובעת עובדה ולא מגיבה יותר לפרובוקציות שלה, לא יהיה לה עם מי לריב.
יום יומיים או שבוע היא תמשיך לנסות לשבור את הכלים, אבל אם היא תמצא מולה חומה בצורה של הורים בטוחים בעצמם, זה כנראה יפסק.
כמובן שזה קשה נורא כי הילדה תעשה הכל כדי להוציא אותך מדעתך. לכן לדעתי תצטרכי לפחות בתקופה הראשונה, במקביל לנוהל לילה, להיכנס בעצמך לחדרך ולהיסגר שם ולא לתת לה להיכנס לבלבל לך את המח. פשוט תגידי "אני עייפה בבקשה אל תפריעי לי, הלכתי לישון, נדבר מחר בבוקר".

 

[אשרז4]

מאוד מאוד מבינה אותך

כל העצות כאן נכונות ויכולות לעזור
אבל.. זו המון עבודה ושינוי אצלך ואצל בעלך.
&nbsp
אני.. מהצד שלך לצערי.
מצחיק שהמליצו לך על חיים עומר.. גיגלתי.. הוא מהגישה של "הסמכות החדשה" בדיוק קוראת את הספר שלו אחרי שנתקלתי במרפאה שלו בשניידר.
&nbsp
אצלנו יש את ההתנהלות הזו במיוחד עם ילדה אחת
אך גם השניה דומה.
&nbsp
ברור לי שבהרבה דברים אם הייתי נוהגת אחרת יש סיכוי גדול שהיא היתה נוהגת אחרת
&nbsp
אבל.. יש ילדים שהם שונים.
אני קוראת כאן חלק מהתגובות ומחייכת לעצמי כי יש הורים (שלמזלם ושמחתם) לא מכירים את הילדים עם בעיות ההתנהגות.
&nbsp
דרך אגב, אני לא בטוחה שאני לא מבלבלת, הבת שלך היא זו שהיו לה בעיות חברתיות בשנות היסודי?
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[mykal]

אתיחס רק למשפט

אחד שכתבת, ואני מצטטת:"אני קוראת כאן חלק מהתגובות ומחייכת לעצמי כי יש הורים (שלמזלם ושמחתם) לא מכירים את הילדים עם בעיות ההתנהגות."
אינני יודעת למה את מחייכת למקרא התגובות--
אין ילדים שגדלים מעצמם, יש בעיות עם כולם, השאלה מה הקף הבעיה,
איזה קושי שניתן לפתרון מהכיוון שלך,ומה אפשר עזרה מבחוץ.
אני מעריכה מאוד את איריס על הפתיחות בהעלאת הקושי.
נעזרתי בצוות של חיים עומר--ולו כדי לחזק את עצמי כי לפעמים נגמרות האנרגיות.
ואז זה כמו במערבולת, חופר פנימה יותר ויותר.
אחלת לכולנו הורות קלה ונעימה.

 

[אשרז4]

החיוך הוא לא לנוכח המצב ממש לא

החיוך הוא כי הרבה פעמים אני שומעת וקוראת המלצות שכאלו
והרבה פעמים התחושה היא שזה נכון אבל לילדים יותר נורמטיבים
&nbsp
נכון, הורות ככלל היא לא קלה
ואין ילד שאין מולו, איתו, לו קשיים והתלבטויות
&nbsp
אבל תסכימי איתי שיש דברים שהם יותר נורמטיבים/ קלים ויש שוליים
&nbsp
אני חלילה לא מזלזלת באיריס. אני מאוד מעריכה אותה ומורידה בפניה את הכובע.
גם כתבתי שאני מהצד שלה
אני גם מתמודדת מול ילדה בסגנון וכנראה מול הורות בסגנון.
&nbsp
משום שכתבת שנעזרת בצוות של חיים עומר אני מאמינה שיתכן ועברת משהו דומה ואת מדברת מתוך נסיון ואז.. מסקרן אותי לדעת מה ואיך ואיך הצלחת לשנות.
נעזרת בשיטה של עירוב קרובים/שכנים?

 

[mykal]

לא יכולה לעשות אאוטיג

אאבל בהחלט מוכנה לשתף במסר. אז שולחת לך.

 

[mykal]

ברור לי לגמרי

שיש דרגות קושי שונות.
וברור לי לגמרי שבקשיים גדולים יותר--גם ניתן לטפל באותן שיטות,
אבל לוקח יותר זמן, ולפעמים מעשים/תגובות הוריות יותר משמעותיים/יות.
אבל צריך להתחיל במשהו--והמשהו הזה הוא שינוי גישה שלנו כהורים,
אז גם בהתנהגות קיצונית יותר--יחול שינוי גם אם לא נפתר הכל.
ולגבי הדיכאון שיוצא כאגרסיה--מישהו יעץ לנו
לבדוק את ה--b12 וההמוגלובין שאם יש חסר מנטלית משבש התנהלותית.
וזה נכון.

 

[iris511]

לגבי הסייפא -כן זאת היא.

דווקא בגלל שהיא בבית ספר חדש, וחברתית בסדר, מרגיש שדווקא הפוקוס עליה עם האיחורים.

 

[אשרז4]

אני מבינה

אני שאלתי מכוון שאם זה יחסית חדש וקודם לכן לא היו ריבים איתכם ברמה שכזו
וההתנהלות בבית כן היתה נעימה וזורמת יותר
יתכן ויש משהו שמציק
לא חייב להיות ש"עושים לה משהו"
יכול להיות שבוער בה בפנים משהו וזה יוצא כך
&nbsp
לנו אמרה פסיכיאטרית נוער שאצל בני נוער הרבה פעמים דיכאון מתבטא באיומים וכוחניות ועצבנות יתר וחסרת פרופורציות
במיוחד אל מול הקרובים ולאו דווקא בעצבות, הסתגרות ושכיבה במיטה

 

[עדימ]

היא לא מפסידה כלום. מערכת החינוך היא מפעל של ציונים ולא מעבר

א. יש דבר כזה שנקרא שעון ביולוגי. שעת התעוררות טבעית והירדמות טבעית.
גם לי היה קשה לקום ולא משנה מתי הלכתי לישון.
לכן היה לי מאוד קשה בתקופת בית הספר.
אכן משכו אותי מהמיטה וכל מה שרק בא לך.
אכן הכינו לי את הילקוט וכו'.
היו ימים עם מורות שאהבתי. אז אימא נהגה לנגן לי על המצפון שאני לא רוצה לאכזב אותן. היה קשה אבל זה השפיע קצת.
אני אישית לא יכולה להירדם לפני חצות ולא יכולה לקום לפני 10 בבוקר.
למזלי אחרי שסיימתי בית ספר אני חיה חיים שמאפשרים לי זאת.
כמובן גם בחופשים בתקופת בית הספר היה כך.
&nbsp
ב. תנסי את הגישה של אימא שלי באמת למשל אם יש מורות שהיא מעריכה ואוהבת תזכירי לה שהן מחכות לה.
&nbsp