האם רשלנות מצביעה על בעיה כלשהי?

האם רשלנות מצביעה על בעיה כלשהי?

או רק על חינוך שגוי? הבן הגדול ממש מטריף אותנו ברשלנות שלו. ואני לא מדברת על לאבד עליונית כל יומיים או לשכוח פלאפון (שזה קורה המון אבל זה "תקין" איכשהו).
אני מדברת על זה שהוא לבש בטעות חולצה של אחיו ומסרב להחליף כי "לא איכפת לו". הולך עם נעליים עם קרעים - אותו התירוץ.
מתיישב על השולחן ושם רגליים על הכיסא כדי לקרוא בפלאפון.
שם גרב אחת ומסתובב ככה שעות.
ליתר ביטחון, החלטנו לקחת אותו לאבחון. ברור שסיפרנו הכל לפיסכיאטר שאליו הוא הלך כבר לפגישת אבחון ראשונה. אבל אני שואלת את דעתכם - חוסר חינוך ותרבות או באמת בעייה? הרופא רמז בפגישה שלנו איתו שהוא מזהה כמה נקודות של בעיות קשב וריכוז. האם זה יכול להסביר?
 
השאלה היא האם זה משהו שמאפיין אותו מגיל צעיר, או הופיע רק
לאחרונה, במסגרת "גיל ההתבגרות".
באופן עקרוני, בעיות של סדר, ארגון והתארגנות לעיתים קרובות מהוות חלק מתמונה רחבה יותר של הפרעת קשב וריכוז. אך במקרים אלו הקשיים האלו מאפיינים את הילדים מגיל מאוד צעיר ולא מופיעים כך פתאום בגיל 10 או 11.
ובכל מקרה, לא משנה מה הסיבה - אפשר לטפל ולקדם את התפקוד בתחומים האלו עם התערבות נכונה.
 
היה אבל לא בלט

אבל אולי כי לא ייחסנו חשיבות והיינו סלחנים כי היה צעיר יותר.
 

adif11

New member
יתכן ויש לו בעית קשו"ר

ויתכן ולא. אני לא מומחית בנושא אבל מהקשורי"ם שאני מכירה לא כולם בהכרח רשלנים.
אני חושבת שאתם צריכים לגייס מעצמכם הרבה סבלנות והרבה חוש הומור.
ראשית - לחלק את האירועים למה שסופר קריטי ולמה שלא .מסתובב בבית עם גרב אחת ? מה אכפת לך בעצם? זו דוגמא ללא קריטי בעיני והמקסימום שהייתי עושה זה לרדוף אחריו בבית בחיוך משועשע וגרב שניה ביד ולהציע לו לגרוב אותה (בחורף) כדי שלא יצטנן.
אם מטריף אותך הרגליים על הכסא - תתעקשי ותעירי בכל פעם מחדש תוך כדי הסבר שזה לא מקובל אצלכם בבית.
מאחר לבית ספר או לא מצליח להתארגן לקחת את כל הציוד ? בעיני זה קריטי. לעזור לו, להנחות אותו, לא לוותר כדי שלא יסתבך בבית ספר. אפשר גם להסביר לו שאתם מנדנדים בנושא כדי שלא יקלע לצרות בבית ספר סביב הענין.
ו....לקחת נשימה עמוקה כאמור עם הרבה סבלנות וחוש הומור.
לקבל את מה שניתן לקבל . עם הנעליים עם החורים אפשר בכל פעם מחדש להעיר בחיוך שבטוח שכל השכונה חושבת שאתם הורים מזניחים.....וכו' ושאולי יציל את שמכם הטוב ויסכים לבוא איתך לקנות זוג חדש.
בהצלחה !
 
אצל הבן שלי, מאז ומעולם סדר ואירגון לא היו חלק מעולמו

כמו שאמרת "לא איכפת לו" ולכן הוא לא דואג לזה.
מתי הוא מתחיל לדאוג לדברים? כאשר הוא משלם מחירים, לדוגמא:
הנער איבד את הסווטצ'רטים שלו (למען הסר ספק - רשמתי עליהם את שמו) וסרב ללכת לאב הבית לחפש אותם. אחרי זמן מה נשאר בלי סווטצ'רטים והיה לו קר בבית הספר - רק אז טרח ללכת לאב הבית לחפש אותם.
הנער שכח לטעון את הנייד (או יותר נכון התעצל לחפש אותו ולשים בטעינה בערב אחרי שהזכרתי לו) - לא יכל לצאת למחרת לפעילות אליה רצה ללכת (מאז הפלא ופלא - הנייד כמעט תמיד טעון). איבד את הנייד - נאלץ לרכוש לעצמו חדש מדמי הכיס שחסך.
הנער לא שם את בגדיו המלוכלכים בכביסה - נאלץ ללכת בבגדים מלוכלכים... אחרי שזה קרה כמה פעמים הוא מיד רץ לשים את בגדיו בסל הכביסה כאשר אני מכריזה "היום אני עושה כביסה, רק בגדים שיהיו בסל יכובסו!"
בקיצור - כל הדיבורים שלך שווים לתח... אם הנער לא משלם מחיר אמיתי (וכואב) על רשלנותו.
אגב, אני גם "מקפיצה" בלי היסוס... אם הנער אכל ו"שכח" לפנות אחריו את השולחן, אין לי בעיה להוציא אותו מהמיטה או אפילו לקרוא לו מחבר שיבוא ויעשה זאת...
למען הסר ספק - הנער לא נהיה פדנט ודקדקן ואני בהחלט הורדתי דרישות למינימום ומתעלמת מהרבה רשלנויות - אבל במינימום שקבעתי הוא צריך לעמוד. אם לא, אז גם לי "לא יתחשק" לעשות עבורו דברים שחשובים לו (כמו להביא או להחזיר מפעילות שחשובה לו או לממן איזו גחמה).
 

בת האש

New member
זה לא תמיד עוזר

אני חושבת עכשיו על נער שלא יכול לחיות בלי וואטסאפ, אבל איבד ושבר שלושה טלפונים ניידים - שניים מהם הוא קנה. אין לו בעיה ללכת בלי סווצ'רט, או עם בגדים מלוכלכים. וגם כשהוא עלול להפסיד פעילות הו אלא יטען את הנייד.
&nbsp
הוא לא לא רוצה, הוא פשוט לא יכול. וזה עוד אחרי שהוא השתפר בהמון דברים...
 
אין לי בעיה לעזור בתזכורות

או ללמד אותו אסטרטגיות.
במשך שנים היו תלויות אצלינו על המקרר שתי רשימות: רשימת בוקר ורשימת ערב. אני לא מצפה מילד שיזכור 6-5 מטלות אלא רק שיעקוב אחרי הרשימה ויפעל לפיה.
יש גם רשימות ייעודיות כמו רשימת תיק לחוג שתלויה על דלת חדרו.
אני גם לא מצפה שיזכור לשים בגדים בסל כביסה, אני רק מתזכרת שהיום אני עושה כביסה וזה הזמן לשים בגדים בסל.
ב-90% מהפעמים שהוא מפשל זה לא בגלל קש"ור (אין לו) אלא כי הוא התעצל לקום ולעשות את הדברים בזמן או להעזר בתזכורת שלי ואז הוא מגיע לדקה ה-99 ועושה את הדברים בצורה חפוזה ורשלנית.
אני מסכימה שיש כאלו שזה בא להם יותר בקלות ואחרים שצריכים להתאמץ בשביל זה - אז אם צריך להתאמץ ולהשתדל, שיעשו זאת.
אגב - לבעלי יש בעית קשו"ר ואחרי מספר שנים ביחד אני כמעט השתגעתי מה"רשלנות" שלו וכבר הייתי מוכנה לפרק את החבילה. כשהוא הבין שהוא עומד להפסיד אותי, הוא גייס את כל הכוחות שלו ופתאום הוא מצליח לזכור דברים שהוא יודע שחשובים לי... הוא למד שיטות (כמו שיטת הרשימות), הפנים רוטינות והיום הוא בנאדם שאפשר לחיות איתו באותו הבית...
 
הוא זוכר הכל

התזכורות לא יעזרו. אני חוזרת על עצמי מיליון פעם, והוא פשוט מתעלם ממני. כן עוזר להרים את הקול. וגם לא תמיד.
 

michal@gal

Active member
מנהל
אז זו לא בעיית קשו"ר

זו בעייה של סמכות הורית. את מדברת והוא מתעלם.
אל תזכירי מיליון פעם, אל תרימי את הקול, אבל תדאגי שבדברים שחשובים לך באמת יהיו תוצאות שיפריעו לו מספיק כדי שיתאמץ בפעם הבאה לא להתעלם.
&nbsp
אם הוא הולך עם חולצה קטנה מדי או נעליים קרועות, זו בעייה שלו.
אם הוא יושב על השולחן ושם רגליים על הכיסא, את צריכה להציב גבול ברור, כי ככה לא מתנהגים בבית. זו לא רשלנות, זה חוסר התחשבות והתעלמות מחוקי הבית.
 
 

kramerkaren

New member
אין לי צל של ספק שאצלנו לפחות,

אצל הגדולה זה סממנים של קשב וריכוז. היא מפוזרת, מוסחת, המוח שלה עובד נון-סטופ על מליון דברים שונים. לה רשימות מאד עוזרת, ויש לה בחדר לוח מחיק עליו היא רושמת את כל המטלות שיש לה לשבוע והיא למדה להסתכל ולפעול לפי זה. לאור זה שהיא תלמידה מצטיינת ובאמצע תואר אקדמי בכיתה י', מלבד לתת לה עזרה, תמיכה, הדרכה וכלים - אנחנו לא מתכוונים לעשות שום דבר עם זה.
הבן שלי, בן 13, לעומתה, פשוט "שלוך". הוא אוהב מכנסי טרייניג וטי שרטים והנעליים שלו עם חורים כי זה נוח לו. אין לו טיפת הפרעת קשו"ר, מקסימום סובל מעצלנות יתרה.
והשלישית - ניורוטית לכיוון השני. הכל פיקס. חובה.
חינוך זהה לשלושתם.
 
ביקשו ממנו בבית הספר לארגן הרצאות

שזה אומר לדאוג שהילדים יתחלקו לזוגות, יבחרו נושא ואז למצוא כיתה בה הם ירצו, לדאוג ללפטופ, לוודא שהנושא מתאים לגיל, שאותם הילדים יוכלו להרצות במספר כיתות בלי להיתנגש. ארגן הכל. פיקס. כולל לוודא שכל הילדים יודעים לאן ללכת ומתי.
והחדר בבית הפוך. מבקשת לסדר, ואז אחרי הפעם החמישית הולך לסדר. חוזר אחרי כמה דקות ומבקש שאבדוק אותו. אני מזהה מלא דברים על הרצפה. מופתע ומבטיח לסדר. אחרי דקה חוזר עם בקשה לבדיקה חוזרת. החדר באותו המצב, במקרה הטוב הרים את הדבר שהיה הכי קרוב אליו. כל פעם הוא נראה באמת מופתע, לא ברור לו איך פיספס.
איך שתי הדוגמאות מסתדרות?
&nbsp
 

kramerkaren

New member
את מתארת את הגדולה שלי פיקס

בול.
בעיני זה חלק מהמחוננות. וחלק מזה שמה שמעניין אותה או מאתגר אותה היא עושה בצורה הטובה ביותר האפשרית. וחלק מזה זה מסוגלת להתמקד, ב 150% אפילו, אבל זה גובה ממנה מחיר. וחלק מזה שהדברים של סדר, נקיון, שיעורים במקצועות שהיא לא אוהבת וכו פשוט תופסים מקום מאד משני עבורה וצריך בכוח להעלות אותם למודעות.
 
אנשים שונים רואים את העולם בדרכים שונות

אני למשל, מסתכלת על משחק אסטרטגיה שהוא משחק במחשב ולא רואה שם כלום... הוא לעומת זאת מסביר לי שכאן זה שדה קרב ושם כפר והדמות שלו (אפילו לא זיהיתי שיש שם דמות), נלחמת בדמות ההיא ששם... אז כמו שאני לא מצליחה לראות את כל הפרטים הללו, אני מניחה שהוא לא רואה (וגם לא מריח) זוג גרביים מסריחות שמונחות ממש מתחת לאף שלו...
 
בול הבן 10 שלי
, עונה בתור רוקחת

לבן 10 שלי אפילו עשיתי מיבחן מוקסה ויצאה חריגה באחד התחומים. אבל כדי לאבחן הפרעת קשב צריך שאלון של מורה ושל הורה והמורה חושבת שמבחינתה בבי"ס הכל מצויין, ואם הוא מקבל 85 בגלל טעויות של תשומת לב וזה עדיין ציון הכי גבוה בכיתה אז מבחינתה היא לא רואה בזה בעיה. אני מבחינתי לא חושבת שכרגע הוא צריך ריטלין כי גם ריטלין הוא לא תרופת פלא ויכול לעשות תופעות לוואי ובמצב שלו כרגע אפשר לחיות טוב מאד עם הבעיות הקטנות האלה. אף אדם לא מושלם, אבל טיפול תרופתי בעיניי צריך לתת כאשר הנזק מחוסר טיפול עולה על הנזק הפוטנציאלי של טיפול ( תופעות לוואי שבסופו של דבר אפשר למצוא את התרופה המתאימה וללמוד לחיות עם הבעיות הקטנות שהטיפול יוצר).
 
מה גם שלא תמיד טיפול תרופתי בהפרעת קשב גם משפיע על
כל מה שקשור בסדר, ארגון והתארגנות.. לפעמים כן, לפעמים לא, לפעמים רק מעט.
לבעיות של סדר וארגון צריך לתת מענה התנהגותי קודם כל ומעבר להכול, גם אם יש טיפול תרופתי.
 

נהורית1

New member
היי אנה

את מספרת שהילד באיבחון פסיכולוגי. אני חושבת שא צריכה לחפש את התשובה שם. מכיוון שלאנשים רגילים כמונו, עם כל הניסיון, דעתנו לא מחליפה איש מקצוע. אבל כפי שציינת, את מחפשת גם את דעתם של אנשים רגילים, בבחינת עצה מחבר. טוב, אז לפי דעתי, אנשים שהם לא מסודרים יכולים להתגלות כאנשים שהמוח שלהם עסוק מאד בדברים אחרים. יש משהו, או כמה דברים, שמעסיקים את הילד מאד. כדאי לדבר איתו, ולשאול מה מעניין אותו במיוחד. לשתף איתו פעולה, ואולי תוך כדי, גם לבקש שיקשיב לך ולבקשות שלך.

מי יודע, אולי מסתתר בילד איזה גאון נסתר ולא ידוע. כדאי לגלות את זה מוקדם ולתת לילד את האפשרות להתפתח בכיוון הזה, במקום להעסיק אותו בזוטות (לפי דעתו של הילד) של סדר ואירגון.
מקווה שתצליחי איתו.
 
למעלה