קשיים בהתארגנות ומריחת זמן.

iris511

New member
קשיים בהתארגנות ומריחת זמן.

שלום לכולם,
ביתי בכיתה ח', בבית ספר מחוץ לשכונה מרחק נסיעה עם אוטובוס אחד, מאחרת כמעט כל יום לבית הספר.
בערב מורחת את הזמן, ויכוחים שגולשים לצעקות מצד שנינו, חצי שעה ויותר עד שמתחילה להתארגן (" עוד חמש דקות","יש תוכנית","אני רעבה" וכו..),רק אז הולכת לשירותים (חולמת ושוהה שם חצי שעה), מקלחת (צחצוח שיניים 10 דקות אח"כ מקלחת סה"כ חצי שעה), נכנסת למיטה בין 23:30 ל 24:00.
בבוקר 6:45 השכמה, צעקות צרחות וקללות, אני חוטפת ממנה את השמיכה, היא שוכבת עוד 15 דקות, בינתיים אני מכינה אוכל גם לקטנה לגן, חוזרת אליה, שוב צעקות שהיא עייפה, הרגל כואבת, לא יכולה לקום, בעלי מאיים שישפוך עליה מים.., אני מרימה אותה מהמיטה לשירותים היחידים בבית (10 דקות שהייה), אח"כ למקלחת (15 דקות), חוזרת למיטה ונשכבת, אני צורחת עליה, היא קמה ומתלבשת בצעקות שאין לה מה ללבוש והכל מעיפה לריצפה,היא מוצאת משהו, בינתיים אני מכינה לה ילקוט כי היא לא מכינה בערב, דוחקת אותה החוצה עצבנית כשהיא כבר באיחור.
עכשיו אני מעירה את הקטנה והיא מתחילה לצעוק כי היא מחקה את אחותה הגדולה שאיתה בחדר.
בבית הספר מצידו, הרכז צעק עליה,איים,(זה עזר ליום אחד), השאירו אותה שעה נוספת (זה עזר ליומיים)..
טיפולים רגשיים הפסקנו כי הייתה מאחרת גם להם, וגם הפתרונות שקיבלנו, (להקדים את שעת ההשכבה של כל הבית, שתכין לעצמה מערכת של שעות להתנהלות יומיומית),עזרו לתקופה קצרה ביותר.
האווירה לא נעימה, יש לי עוד ילדה קטנה שמנסה לחקות את ההתנהגות של אחותה הגדולה.
מלבד האיחורים ציוניה טובים, למזלה יש לה זכרון מצויין כי גם שיעורי בית היא לא מכינה וגם למבחנים היא לא לומדת, רוב זמנה הפנוי מוקדש לקריאה ולכתיבה של ספרי פנטזיה כי אוהבת מאד לקרוא ולכתוב.
אני אובדת עיצות.
 

mykal

New member
מעיף לקרא

מניחה שלחיות את זה קשה ומעיף יותר.

הילדה בכיתה ח' כלומר היא בגיל 13 (בערך)
נראה לי שפשוט תפסיקו לחיות את החיים שלה, תפסיקו להכין לה ולהיות האחראיים
על חובותיה.
קחו אותה לשיחה מחוץ לבית ותאמרו שיש כללים חדשים.
היא אחראת על כל מה ששיך לה, על החדר שלה, על הלימודים שלה,
על הזמנים שלה. אתם לא צועקים יותר, לא מתוכחים,
אם יסלקו אותה מבית הספר, היא תירשם לאן שתרצה.
אבל את צריכה להחליט ולעמוד בזה.
כל השנים את חיית את חייה, רצת אחרי חברה, ורצת לבית הספר.
אם לא תלך לבית ספר יפעילו מולה קצין ביקור סדיר.--שתעמוד מולו.
זהו גדלה ומבינה, שהיא תתמודד.
אם תיפול ולא תסתדר תצטרך גם לפרנס את עצמה.
זה השירות הטוב ביותר שאת יכולה לעשות לה ולכם.
קחי מישהו שילוה אותך--שאת לא תפלי בצעקות וברעש שלא משיג כלום,
שגם את החיבוק ממכם היא בסוף במציאות העכשוית לא מקבלת.
עצוב אבל אפשרי--זה יסתדר מהר יותר משאת חושבת.
 
הילדה בת 14 בערך, אין שום סיבה שתרימי אותה

פיזית ותקחי אותה לשטוף פנים.
יש להתנהלות שלה השלכות והיא צריכה להבין את זה- עובדה שכן עוזר במידה מסוימת שהיא נשארת עוד שעה בביה"ס.
&nbsp
אני חושבת שהיא גדולה מספיק כדי שתשבו איתה לשיחה רצינית ותגידו לה שהעבודה שלה היא לדאוג ללכת לישון בזמן ולא להתמהמה ולקום בבוקר ולהתארגן כדי לא לאחר לביה"ס, ושם למלא את כל חובותיה. תגידו לה שלא נעים לכם עם ההתנהלות הזו וזה משפיע עליה ועליכם. אני הייתי גם מורידה הילוך ולא מתערבת לה- היא הולכת לישון מאוחר, בעיה שלה. לה יהיה קשה לקום בבוקר, היא זו שתאחר לביה"ס כי זו האחריות שלה לקחת את האוטובוס (במידה ויש אפשרות לקחת אותה לשם- אל תציעו לה, האחריות שלה לדאוג להגיע בזמן לאוטובוס ולביה"ס).
&nbsp
אולי תנסו בשיחה הזו לשאול אותה אילו דברים יעזרו לה להתארגן יותר מהר ולא לאחר. לפעמים כשעושים חשיבה משותפת עם הילדים יוצאים עם רעיונות נפלאים ובמיוחד כשזה מגיע מהילדים , הסיכוי שזה יקרה גם יותר טוב.
&nbsp
בהצלחה!
 

iris511

New member
"בעייה שלה" תשפיע על כל הבית:

ניסיתי גם את זה, אח"כ היא בוכה, צועקת, מקללת, (למשל אחרי שהרכז צעק עליה והשאיר אותה עוד שעה), מטילה עלי את האשמה, וחוץ מזה היא ואחותה עדיין באותו חדר, כך שאם היא אינה ישנה היא מפריעה גם לאחותה, מלבד זה השירותים והמקלחות שיתאחרו עוד יותר ,אם לא אלחץ עליה,יפריעו גם לנו, לא הגיוני שכל הבית יישן ורק המתבגרת תחגוג לה.
 
מבינה, לכן חשוב שתעשו איתה שיחה ושתנסו להגיע לפתרון

שמקובל על כולכם, רצוי כזה שמגיע ממנה.
&nbsp
לא פשוט
 

mykal

New member
זו הבעיה שלך

את נותנת לה לנהל אתכם.
אם נוהלי הבית לא מתאימים לה שתבחר ללמוד בפנימיה.
אין לה זכות לקלל ולנבל פה בבית שלך.
תמונת המצב כרגע--שאת אחראית על הכל וגם אשמת בכל,
לא את מנהלת את הבית אלא היא.
את המעגל הזה צריך לשבור.
את צריכה עזרה יותר ממנה. כי אתם בעלך ואת "הסמרטוטים" שלה.
יש לה המון כח ולך הרבה חולשה.
לעיצות כאן יש רק חשיבה אחרת ואת צריכה תמיכה וכוון קפדני לשינוי.
אחד המטפלים בגיל ההתבגרות הוא ד"ר חיים עומר,
תגגלי תראי יש לו צוות מעולה--לכי לשמע. את ובעלך.
היא תשנה בהתאם למה שיכונו אותך.
התירוצים שלך הם הכח שלה.
אתם הפכתם להיות אויבים במקום תומכים,
אתם מתעמתים במקום שתקבל חיבוק על החולשות שלה.
ככל שתקבעו את זה יותר כך יהיה קשה יותר לשנות.
 
נשמע שאת במלחמה עקרונית, וכולם מפסידים בה

למה ״לא הגיוני שהבית יישן והמתבגרת תחגוג״? זה נשמע כמו קטע של התעקשות. לתאר את ההישארות שלה ערה כ״חוגגת״ נשמע כמו מלחמה, כעס, מריבה, קנאה. ״איך היא מרשה לעצמה ליהנות מהחיים כשאני כלכך כועסת!״

אפשר ורצוי להגדיר כללי התנהגות בבית. לא לעשות רעש בחדר המשותף אחרי שעה מסויימת, למשל.

לא הבנתי למה זה שהיא הולכת לשירותים מאוחר מפריע למישהו, אבל אם יש בעיה באינסטלציה בבית והיא עושה רעש, תגדירו שעות מקלחת כחלק מכללי הבית. (אבל האמת, גם זה נשמע לי כמו סוג של התעקשות. מה זה משנה לך באיזו שעה היא מתקלחת? שוב - אסור לה להפריע לך, אסור לה בחצות הלילה לבקש ממך מגבת. אבל אם היא מתקלחת בכוחות עצמה ולא מפריעה לאף אחד, מה הבעיה?)

הכי חשוב - את נותנת להתקפי זעם של גיל ההתבגרות לנהל לך את החיים.

היא בוכה ומקללת? שתבכה. ותקלל בחדר שלה, כי את לא צריכה לשמוע מילים שלא נעימות לך.
היא לא קמה? שלא תקום. בטח ובטח ובטח שלא להוציא אותה בכוח מהמיטה, או להוביל אותה אל השירותים.
היא מאחרת? שתאחר. שיורידו לה ציון. לא יקרה כלום אם בכיתה ח יירד לה ציון בגלל איחורים או אי הבאת תלבושת. קורה לה המון נזק אם בכיתה ח היא מתנהגת ומתנהגים אליה בחזרה כמו אל בת שנתיים.

את ובעלך מנציחים התנהגות איומה.
 

iris511

New member
כשהיא ערה וכולם ישנים, היא מפריעה.

השירותים והאמבטיה ממוקמים מול חדרי השינה, היא שרה באמבטיה, קופצת בין הסלון למטבח, (השכן מלמטה כבר התלונן על קפיצות בשעות הערב המאוחרות ), בנוסף, "אמא נגמר הסבון", "אמא נגמר הנייר", בנוסף היא מפריעה לקטנה שאיתה בחדר לישון, מדברת איתה, שרה לה, הקטנה במקום לישון משתפת פעולה.
אנחנו ישנים בשלווה כשאנו יודעים שכולם במיטות.
כשההורים שלנו אמרו לנו לישון, לא היה מצב של לסרב.
 
סמכות הורית. עולה מכל שורה שלך.

אז שהיא תבקש סבון. אל תביאי. בשעה 9 תגידי ״אני מציעה שתתקלחי עכשו, כל עוד אני מתפקדת ויכולה לעזור במשהו אם את צריכה״. וזהו. אם בשעה 11 היא תצעק שהיא צריכה סבון, אל תגיבי.
היא תבכה שאין סבון ותאשים אותך שהיא מסריחה? שתבכה. אל תתייחסי.
למחרת, אותו דבר. ב9 תזכירי שאם מישהו צריך ממך משהו, עכשו זה הזמן. היא תחליט. או שהיא תמשיך לדחות מקלחת ולהסתדר בעצמה בלי לצעוק אל אמא, או שהיא תקדים.

היא זקוקה לך.
גם לסמכות (כמו שאת רואה, זה לא עושה לה טוב זה שהיא לא ישנה מספיק) וגם לאהבה.

מה שאומר שאת צריכה להראות סמכתיות. (״תפסיקי עם הצעקות עכשו!״).
אבל גם אהבה. וזה אומר שיהיה לה טוב בבית. לא שהיא תנסה לשעשע את עצמה על ידי זה שהיא תפריע לאחותה לישון. מה דעתך אחרי שהקטנה הולכת לישון, תבלי חצי שעת איכות רק את והילדה הגדולה. למשל - לראות יחד תוכנית בטלויזיה. ככה תהיה לה מוטיבציה שהקטנה כבר תרדם, כדי שהיא תקבל סוףסוף קצת זמן רק לעצמה


ואל תגידי לעצמך ״אבל אני הקשבתי להורים שלי בלי שהם יצטרכו לתת לי זמן איכות!״ כי זו בדיוק הגישה שדופקת את היחסים. זו לא מלחמה ולא תחרות מי יראה למי ומי יחליט על מי.
 

3תיתי

New member
ואו! ילדים זה שמחה...

אני חושבת שצריך לנסות להתחבר אל הילדה מהצד החזק: הקריאה והכתיבה. קחו אותה (בלי האחות) לבית קפה. מחוץ לבית, בדרך כלל פחות נוטים לצרוח. תסבירו שהמצב בבית בלתי נסבל, ולכן אתם מתכוונים לחדול מן המלחמות איתה, ולתת לה להתמודד עם התוצאות. כמו כן, ספרו לה, כמה נפלא שהיא כותבת וקוראת כל כך בלהט, ושאתם מאד הייתם רוצים לאפשר לה להוציא לאור ספר. זה כרוך בהוצאה לא קטנה, ובמציאת עורך, עורך לשוני, הגהות, והדפסה. במצב הנוכחי, לא מתאים לכם להתאמץ, אך אם תשנה את דרכיה, בהחלט יתכן שממש יתחשק לכם!

לכו לבית הספר, עדכנו את המחנכת או היועצת, בכך שאתם מנסים לשנות את ההתנהגות, ולפיכך נותנים להם גיבוי בכל דרך שיבחרו לטפל באיחורים/חיסורים/ אי הכנת שיעורים.

אם השכן המסכן נחמד, אולי כדאי לשקול לבקש ממנו לבוא ולנזוף בילדה בעצמו. אולי גם תסבירו לבת, שאם יקרא למשטרה, אתם לא תתנו לה גיבוי.

חושבת שהייתי שוקלת לתת לבת הגדולה דוקא, לעבור לישון בחדר שלכם! אני מנחשת, ניחוש לחלוטין פרוע, שיש רצון לקבל את החדר לעצמה. לכן ההפרעה לאחות הקטנה. בהתחלה, חשבתי להציע להעביר את הקטנה לחדרכם בלילה (באופן זמני כמובן), אבל אז הגדולה תקבל פרס על ההפרעה. אני לא בטוחה בעיצה הזו. לא יודעת איך מיישמים אותה.

לא להעיר לגבי שעות שינה, לא להעיר בבוקר, בטח שלא להכין ילקוט לילדה בכיתה ח'. (אגב, גם הקטנה לא זקוקה למישהו שיעיר. לשם כך הומצא כבר מזמן השעון המעורר!)

בלילה לא עונים על שאלות לגבי סבון וכו'. מתעלמים. ההתנהגות תחמיר, עד שימאס לבת לדבר אל הקיר.

בד בבד, ללכת לחיים עומר. את מתארת התנהגות ממש ממש חריגה. וגם של האחות הקטנה. זה שהגדולה נוהגת כך, לא מהוה סיבה סבירה להתנהגות הקלוקלת של הקטנה. יש איזו בעית גבולות אצלכם, שצריך לבדוק בצורה מקצועית.

חיזקו ואימצו!
 

iris511

New member
תודה לכולם, אכן בעניין השכן זה מה שאמרתי לה.

החל משעה 11 בלילה, כשהשכונה שקטה, שומעים כל רעש שבוקע מהדירות, וכל ריב או צעקות נשמע היטב בדירות השכנות וברחוב, לא הכי נעים, כבר קרא שזוג שכנים מעלינו דפק בדלת לקראת חצות באחד המריבות עם הילדה בעבר, כך שאני מנסה לסיים את העניינים מוקדם כמה שמתאפשר.
את הקטנה נעביר לחדר ממ"ד שהיא תוספת בנייה בהמשך לסלון, ומשמש כחדר משחקים כיום, הקטנה היום בחדר סמוך לשלנו עם הגדולה כדי שנשמע אם היא צריכה משהו בלילה, מטעמים של לוגיסטיקה (פירוק והרכבה של מיטות וספרייה) אי אפשר להעביר לשם את הגדולה.
 

3תיתי

New member
באמת קשה לבת 14 להסתדר בחדר עם ילדה כל כך צעירה

אני יכולה להבין את הקושי. אבל אין שום הצדקה לאפשר לילדה כל כך צעירה לצרוח כשמעירים אותה בבוקר. לגבי הבוקר של ילדה קטנה, אני יכולה להציע את מה שעשיתי עם הבת בזמנו. היא היתה מושכת את הזמן, מתקשה בבחירת בגדים. הבקרים היו מעצבנים. הודעתי לה, שאני מצפה לבוקר של זהב!
הסברתי מהו אותו "בוקר של זהב" (כולל לשיר את השיר, כמובן
), וגם הודעתי, ששלושה בקרים כאלה רצוף, יזכו בכיף מיוחד אחר"צ. הבקרים מאד השתפרו. באיזשהו שלב, הפכו אפילו לבקרי פלטינה! כאלה שבהם היא העירה אותנו בחיוך עם ציור קטן, התלבשה לחלוטין בעצמה, כל מיני כאלה.
מגיל 5 היה לילדים שעון מעורר ואחריות להפעיל אותו לפני השינה. גם היום, עם ילדים אחרי צבא, וילדה בתיכון, אם הם רוצים שאתעורר בשעה ספציפית בעבורם, הם אחראים להעיר אותי, ועם קפה/שוקו למיטה. חבל שהם צריכים את זה פחות ופחות.
 

iris511

New member
ניסיתי גם את זה, ניסיתי גם לפתרון שיבוא ממנה,החזיק יומיים

מקסימום וחזרה לסורה.
 

3תיתי

New member
הילדה בת השלוש חזרה לסורה?

לא מבינה. אם היא לא מתנהגת יפה בבוקר, אחרי הצהריים, כשהיא רוצה לצאת לגן שעשועים, אומרים לה, שבבוקר היה לא נחמד, ולכן את עייפה ולא מתאים לך לצאת. מתמידים בכךהמון זמן, בלי להרים ידיים. מציינים בשמחה כל שיפור קל, וזה בדרך כלל עובד.

והגדולה- בטח שתחזור לסורה, אין לה גבולות. אין מוטיבציה לשינוי. את חוששת מ"מה יגידו" בשכונה ובבית הספר, במקום שהיא תחשוש.
 
למעלה