ילד נודניק

[להעלות ליגה]

ילד

נודניק

בזמן האחרון כל היום אכלו לי שתו לי
רק עלי את כועסת

החליפו לו מחנכת כי שלו יצאה לשמירת הריון
הבלאגן בכיתה חוגג
הוא ילד טוב ותלמיד מצוין
ובכל זאת זה כנראה משפיע עליו

עצות?

 

[mykal]

תקופות של ילדים.

בעיקר לא מגיבים בהתנצלות ובעודף הסברים,
פשוט כי זה לא מועיל רק מטפח את החזרה על המנטרה.
מחייכים, מחבקים, ומחכים שיחלוף.
אני כן בעד לתגבר זמני איכות של בילוי משותף, בלי לנמק,
סתם בשביל הכיף, אלה חויות ששוקעות היטב בזכרון.

 

[kramerkaren]

שלי גם בתקופה כזו

בימים האחרונים אני נותנת לה להוציא את הכל, במוצהר, כל מה שהיה רע היום. כשהיא מסיימת (ואני בודקת איתה שסיימה, מוודת שהיא לא שכחה שום דבר), אני מחבקת אותה חיבוק חזק ואנחנו עושות ריקוד אידיוטי "למחיקת היום רע שהיה". אחרי זה אני מחפשת איתה את הדברים הטובים שהיו (צריך דיבוב וסבלנות וכוחות).
אם היא חוזרת לזה, או ממשיכה להיות עצבנית בבית, אני מזכירה לה שמחקנו את הדברים הרעים ועכשיו השליטה בידיים של - להחליט אם היא נותנת למה שהיה בבי"ס להמשיך להרוס את היום, או שהיא יכולה לבחור להשאיר את הדברים האלה מאחור והפוך את שאר היום להרבה יותר מוצלח. אני מדגישה שוב ושוב שזו בחירה שלה עכשיו.
רק מסייגת ואומרת שזה באמת על "אכלו לי שתו לי", ואחרי תקופה ארוכה של יללת בלתי פוסקת בעניין.
הכיתה שלה מזעזעת והמורה נוראית. אני צריכה שהשנה הזו תגמר כבר

 

[להעלות ליגה]

הוא לא מודה/מספר שמשהו מפריע לו

הוא פשוט קצר מהרגע שהוא מגיע הביתה ועד שהוא הולך לישון

 

[הייתיאביבקיץ]

אולי באמת אכלו לו שתו לו?

אם יש מחנכת חדשה - אולי הוא מקבל ממנה יחס שהוא תופס כפחות טוב מהיחס שהוא מקבל מהמחנכת הרגילה?

או שה״בלאגן״ שכתבת עליו גורם לתחושת תסכול.

מה שאני מציעה זה לדבר איתו. להגיע למצב שהוא ישפוך החוצה את התלונות.

אם יש בעיה אמיתית (מחנכת שהענישה בלי סיבה, וכולי) - להגיד לו שתעזרי לו לפתור
אם אין בעיה אמיתית אלא רק תחושה כללית של באסה, שפחות טוב לו - אז פשוט להיות שם ולהקשיב. ולהגיד שזה יעבור...

 

[ליאת של עדי]

אוי מסכני

העצה שלי זה סבלנות. ועידוד. כנראה השינוי קשה לו. הבלגן מעיק עליו.

 

[להעלות ליגה]

רגע רגע

האכלו לי שתו לי זה רק בבית
בבית הספר נפלא לו
כביכול..
רק בבית הוא מוציא תסכול
בלי סיבה אמיתית למה שקורה *בבית*

 

[ליאת של עדי]

זה ידוע

הרבה פעמנים במסגרה מלחיצה ילדים מחזיקים את עצמם, ומוצאים פורקן בבית. לפעמים זה הפוך. מי שחזק יותר מנצח

&nbsp
אני כן מוצאת לנכון לתת מענה לצורך הזה. לחבק הרבה, זמן איכות אחד על אחד, יותר סבלנות וצ'ופרים. לתת לו להרגיש שזאת פינה חמה "לנוח" בה מתלאות היום. אני ללא ספק יודעת שאצלי, הבנים שלי מקבלים את זה בצהרון (הם אצל מישהי בבית) וכשאני רושמת לך את זה אני מתרגשת שוב לדעת שזכיתי (אני עייפה נורא מאירוע שהסתיים יותר מידי מאוחר בשבילי אז אני קצת רגשנית היום) (ואיטית)
&nbsp
אז מה שרציתי לומר שזה לא קורה לי הרבה, אבל קורה לפעמים ואז כשאני מתעוררת, אני עושה מה שרשמתי.
אגב, כשבעלי היה בסקי ואני החזקתי את הבנים סוג של "קצר" עם טבלת התנהגות (שעזרה לי להתנהל ברוגע איתם אבל להם היא גרמה להם להיות בהקשב כשהיינו יחד) באותו שבוע בדיוק הגננת של האמצעי אמרה לי שהוא פורק כל עול על ילד שלא שמעתי עליו תלונות ממנה בשנה וחצי יחד.

 

[חובטת שטיחים]

להקשיב, להזדהות, לשקף...

ולא להתרגש יותר מידי...

 

[להעלות ליגה]

מה הכוונה בלשקף?..

 

[חובטת שטיחים]

לשקף - זה להסביר במילים שלנו מה הבנו מדברי הילד

למשל, הילד חוזר כועס :"זה לא פייר, כל הזמן היא נטפלת אלי אפילו שאני לא עושה כלום ודווקא האחרים מדברים ומפריעים"..."
אני:"אני מבינה שאתה מרגיש שהמורה מתייחסת אליך בצורה לא הוגנת"

זה במקום להנהן ולהגיד אהה, אהה, אהה... זה עוזר לילד לפעמים "לסדר" את הבלאגן בראש וגם נותן לשיחה תוכן והופך אותי לשומעת משמעותית...
אני חושבת...

 

[להעלות ליגה]

הוא בונקר

לא מספר כלום
כביכול הכל בסדר גמור
הוא כמו סיר לחץ שמשתחרר רק בבית
כמה שאני מנסה לדובב אותו כלום
גם כל הבלאגן לא קשור אליו
שוחחתי עם המחנכת
הוא מתנהג כרגיל+ בכיתה

 

[פרפרי אהבה]

נשמע שלא פשוט לו, ולכם

הרבה פעמים דווקא כשמגיעים מביה"ס גם אם היה יום מושלם כביכול בביה"ס, הילדים וגם אנחנו אחרי יום עבודה- מרשים לעצמנו להוציא תסכול או לפרוק את הרגשות השונים שהצטברו במהלך היום או בכלל כי זה המקום שהכי מרגישים בו בנוח (ולפעמים זה גם הפוך ודווקא יהיה בביה"ס ובבית הילד יתנהג שונה לגמרי).
&nbsp
אני הייתי מנסה להקשיב כמה שאפשר, לשאול מה יעזור לו ולפעמים אם את רואה שזה סתם הוצאת קיטור- אפילו לא להגיב, רק להקשיב שידע שיש מי שיקשיב לו. זה מאוד חשוב. לי לא היה את זה בתור ילדה ומתבגרת.