אז לסיכום....

[אנה חדשה]

אז לסיכום....

אני מסכימה עם כל מה שנכתב על הקטע החברתי, וזאת הסיבה להתלבטות. אם כי הילד הכי מעצבן בכיתה היום הוא גאון שמוציא 100 בכל המקצועות. ככה שאחד כזה יתקבל בקלות למופת, אבל יכול ליצור אווירה לא טובה. מה שכן, בכיתת מופ"ת יהיו לו קשה יותר למצוא "שותפים לפשע". וגם, בכיתה הרגילה בבית הספר השני יהיו איתו עוד ילדים מתכנית המצויינות (מחלקים אותם ל- 4 כיתות, אז בטח יהיו איתו עוד 6-7 ילדים כאלה).
אני בטוחה שמבחינה האקדמית הילד פחות מתאים למופ"ת, וגם אנחנו פחות מתחברים (בדקנו, הם רצים בחומר ומניחים שהילדים יסתדרו, בין היתר ע"י לימודים אינטנסיביים בבית). אבל הוא חננה באופי, נהנה ביום שליפה ופורח בהעשרות שונות. אז מה מנצח?
אני לא יודעת האם רשמתי, אבל כמעט ואין לו חברים, לכן אנחנו משקיעים כל כך הרבה מחשבה בנושא. אחרת, כמו ילדים אחרים מהשכבה שלו, שטובים בלימודים ואפילו מחוננים, הוא היה הולך לבית הספר הגדול וזהו. מאד חשוב לנו לשנות את המציאות של בדידות

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני חייבת לומר שאני לא רואה את הקשר בין כיתת מופת לבין
"חננה שפורח ביום שליפה". בתור אמא לילד שליפה, אני רואה בדיוק מה הם עושים שם, ואין שום קשר בין זה לבין כיתת מופת. לא בתכנים ובוודאי שלא בדרישות הלימודיות (שלא קיימות למעשה ביום שליפה). כך שלחלוטין לא הייתי שמה את שני הדברים האלו באותו סל שיקולים.
אני חושבת שזה עוול לשלוח ילדים לכיתת מופת כשהם לא מצליחים לעמוד בקצב, ושאין בזה שום דבר חיובי איך שלא הופכים את זה. גם אם כביכול זו כיתה ממיינת - זו כיתה ממיינת רק מהפן האקדמי ולא משום היבט אחר.
השאלה האמיתית היא מה הסיבה לבדידות. לפי התשובה, תדעי איך אפשר לעזור לילד. כי ילדים "חננות באופי" יש בכל כיתה, יותר מאחד, וזה לא מיידית מגדיר אותם כילדים מבודדים חברתית.

 

[אנה חדשה]

את צודקת

לכן, לדעתי, הוא מאד יהנה במצויינות של הכיתה הרגילה כי זאת העשרה מעניינת ללא עומס לימודי או שיעורי בית. ויהיו לו קשה יחסית לעמוד בקצב של מופ"ת.
אבל, הילד "פורח ביום שליפה" לא רק כי התכנים מאד מעניינים אותו אלא כי קל לו יותר לתקשר איתם, יש יותר סבלנות כלפיו וכד'.
ולגבי נוחשא הבדידות, התחלנו בלי קשר בירור עם פסיכולוג.

 

[הפוך עם ראש כפול]

יותר קל לו לתקשר עם הילדים או עם המורים?
לא הבנתי למי יש יותר סבלנות כלפיו - לילדים או למורים? (ולמה צריך סבלנות כלפיו?...)

 

[אנה חדשה]

ילדים

הוא לא מאד מסתדר עם ילדי הכיתה. מדבר על הנושאים שלא מעניינים אותם, לא משחק כדורגל וכד'.
עם המורים אין בעייה

 

[mykal]

עוד מעט, גם לאחרים

כדורגל פחות יענין,
והושאים יהיו בוגרים יותר--על בנות ועל בילויים וכד'.
הדברים האלה הם בהחלט תלויי גיל. ומשתנים.

 

[mykal]

רק לגבי הבדידות,

בהקשר של טיפול, האם את יודעת אם הוא רוצה חברה?
הוא מגדיר את עצמו כבודד או זו את שרואה אותו כך?
אם זו בחירה שלו--אז תני לו להתפתח בקצב שלו.
אם הוא דחוי, תטפלו בגורם ולאו דוקא דרך בחירת חברה בשבילו.
דרך כיתות אלא דוקא בחוגים מחוץ למעגל הלימודים.

 

[gpa3]

יש דברים שקשה לנבא מראש.

כמו שציינתי כמה פעמים, באופן אישי חושבת שלצד החברתי יש חשיבות, העניין הוא שלא מעט דברים משתנים במעבר לחטיבה. לפעמים החבר הטוב שהיה לך ביסודי כבר פחות חבר שלך. זה יכול לבוא גם לכיוון הנגדי. "פתאום" תמצא חבר חדש. האמת, שגם מבחינה לימודית יכולים להשתנות. לא היכולות המולדות, שלפי מה שאת כותבת כבר יש לו, אלא מבחינת הרצינות והרצון ללמוד.
לדעתי אני הייתי נוטה לשלוח למבחנים, שינסה להתקבל למופ"ת, רק מסבירה מראש שקיימת אפשרות שלא יתקבל. להגיע לכיתה רגילה תמיד אפשר.

 

[kramerkaren]

תראי,

שני הגדולים שלי עבור השנה לכיתות מחוננים (כיתה ז וכיתה י)
אין תחושה של "רצים בחומר". ממש ממש ממש לא. יש להם מקצועות העשרה מיוחדים (בחטיבה יש ממש יום שליפה, רק שכל הכיתה הולכת ליום שליפה הזה אז אין עניין של השלמת חומר שמחסירים, ובתיכון יש להם מקצועות מיוחדים שהמציאו רק בשבילם).
הם מעט תלמידים בכיתה (24 ו 19) וזה מה שמאפשר את ההתקדמות בחומר, וכמובן - המכנה המשותף הוא גבוה, ולא צריך עשרות חזרות בכל נושא.
השיעורים מרתקים אותם. לא כולם, לא תמיד, אבל יש תחושה של מורים שיודעים ללמד, ושמחפשים את הדרך להפוך את החומר האקדמי לדיונים, שיחות ופרויקטים. הם משווים את סיפורי ה תנך לגיבורי על, רואים קטעים ממונטי פייתון בהיסטוריה ומנהלים שיחות מעניינות שמתקשרות להמוני נושאים אחרים.
הילדים שלי מאושרים השנה. כן שיעורים זה איכס, ואוף על המבחן, הילד ההוא חופר... אבל אני רואה את ההנאה שלהם מהלימודים, מה שלא היה עד כה, ואת ההנאה שלהם מההתנהלות הכיתתית, מה שלא היה. טוב להם חברתית. טוב להם אקדמית.