שאלת חטיבה 2

[אנה חדשה]

שאלת חטיבה 2

אתמול היינו בעוד חטיבה, שלישית.והיא מאד שונה משתי החטיבות. שמים דגש על ערכים, התנדבות, דו קיום, שיתוף פעולה. הלימודים הרבה יותר הומניים, אין העשרה מיוחדת במדעים. אפילו תנועת הנוער שונה מזו שהילד הולך 3 שנים. בית ספר של קיבוץ, השומר הצעיר. בקיצור, ממש לא אנחנו מכל סיבה אפשרית.
ועדיין נראה לי נחמד, הקטע של ערכים וכו'. נראה לכם אפשרי? הם בעצמם אמרו ביום פתוח שמצפים שהילדים וההורים יתאימו את עצמם לערכים של בית ספר, אחרת זה מבלבל אל הילדים.

 

[הייתיאביבקיץ]

על איזה ערכים בדיוק מדובר? במה ועד כמה הם שונים מכם?

 

[אנה חדשה]

שונה בהכל

כבר רשמתי את הדוגמאות. זה גם קשור ללימודים שאנחנו בעד הישגיות והם לא. אנחנו בעד מקצועות מדעיים, והם שמים דגש על היסטוריה, לשון ואזרחות. הם אנטי דת ואנחנו לא (לא מאמינים אבל גם לא נגד). אנחנו ימין מרכז והם שמאל מובהק. תנועת הנוער היא השומר הצעיר, כשהילד 3 שנים בצופים.
מכל זה מושך אותי נושא הערכיות, האחריות החברתית, ההתנדבות. כי אלה ערכים שמאד חשובים בעיני, ואנחנו ממש לא מקנים אותם לילדים.

 

[הייתיאביבקיץ]

ועד כמה זה יפריע לך?

אם הילד ייפגש עם ילדים ערבים, זה יפריע לך?
אם הוא יחזור הביתה ויגיד שצריך לפנות התנחלויות - זה יפריע לך?
אם תראי שהם מפגרים בלימודי הפיסיקה לעומת ילדים אחרים שאת מכירה - זה יפריע לך?

 

[אנה חדשה]

חלק כן

הקטע של דו קיום פחות יפריע לי. הקטע האקדמי כן. מצד שני, יש שם אפשרות לסיים 5 יחידות בפיסיקה, לדוגמה. ולכאורה, זה מה שחשוב.

 

[חייבתלהגיב]

ואיך הבן שלך התרשם?

הוא מעוניין ללמוד בבית ספר ששם דגש על היסטוריה, לשון ואזרחות?

 

[אנה חדשה]

לא התלהב

מצד שני, 11 שנה הוא סופג חינוך למדעים. הוא דווקא ממש טוב במקצועות ההומניים, אולי יותר ממתמטיקה. אבל הוא מתלבט בין אסטרופיסיקאי לאורטופד. אז כנראה בחר כיוון.

 

[חייבתלהגיב]

אם הוא לא רוצה, אז לא.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני לא ממש מתרגשת מבחירת כיוון של בן 11. עם כל הכבוד, רובם
לא ממש יודעים מה הם רוצים מעצמם ובטח לא יכולים להחליט בשלב הזה של חייהם מה הם יעשו כשיגדלו. זה בכלל לא שיקול בעיניי.
מה כן? שיהיה לו טוב מבחינה חברתית, שההגעה לבית הספר לא מסובכת או מורכבת מדי (או שכל הפחות בית הספר כל כך מוצלח וכל כך טוב שזה מפצה על הגעה מסובכת), שאין אלימות בבית הספר, שההנהלה יודעת איך להתמודד עם גילויי אלימות ביד נחרצת, וזהו פחות או יותר. תלמידים טובים ילמדו ויצליחו בכל מקום (כמעט), ולדעתי האישית את מתחילה להתפזר וגם לתת משקל יתר להחלטה הזו.
בסופו של דבר, אפשר לעבור בית ספר אם מגלים שההחלטה הייתה גרועה מאוד, אבל במרבית המקרים זו לא החלטה כל כך גורלית.

 

[חייבתלהגיב]

אחד היתרונות של בתי ספר

ממיינים, הוא שיש פחות אלימות. אז אם זה מה שחשוב לך, בית ספר ממויין דווקא כן אמור להיות הכיוון.

 

[אנה חדשה]

בית הספר הממיין הינו כיתת מופת בתוך כפר נוער

שזה אומר כיתה חזקה עם תלמידים חננות שלומדים ליד ילדי פניימיית רווחה. טוענים שאין קשר ביניהם, אבל בכל זאת בטח נפגשים בהפסקות. הבנתי שזה בולט יותר בתיכון, אז מספר תלמידי פנימייה גדל משמעותית.

 

[חייבתלהגיב]

נראה לי שבחטיבה לפחות, באמת החלק הכי חשוב

הוא הילדים בכיתת האם. אם הילדים בכיתות האחרות אלימים, מקסימום לא יוצאים מהכיתה בהפסקה

- אבל, ברצינות, באמת נראה לי סביר שהקשר מינימלי.

 

[הייתיאביבקיץ]

לצערי, זה לא תמיד עובד ככה

יש מקומות בהם כיתות המצטיינים הם שק החבטות של כיתות אחרים.

כתבת ״מקסימום לא יוצאים מהכיתה בהפסקה״. זה נכוןֿ, וזה נורא.

זה ילדים שמרגישים בטוחים רק בתוך חדר אחד בבית הספר, וכל מעבר במסדרון הוא הזמנה ל״כפכופים״ מתלמידים בכיתות אחרות.

אני מכירה כמה ילדים שבאופן קבוע עברו הצקות בדרך מבית הספר אל תחנת האוטובוס, בזמן ההמתנה, ואחרכך בנסיעה.... נראית לי דרך איומה להעביר את שנות החטיבה.


הדרך היחידה לדעת את זה - לבקר בבית הספר. לבקש לדבר עם תלמידים מכיתת המצטיינים. בלי המורה בחדר.... ולשאול אותם בצורה הכי גלויה. אם תשאלי ״יש לכם גם חברים בכיתות המקבילות?״ והילדים יתפוצצו מצחוק - תבינו שלא כדאי לשלוח לשם.

כי מנסיונות אחרים - ילדים מאד מתחברים גם עם ילדים מכיתות מקבילות. כשאין כזה קשר - זה מעלה חשד.

 

[חייבתלהגיב]

נו, מי נוסע באוטובוס בימינו?

אני לא חושבת שלא להתחבר עם ילדים מכיתות מקבילות מעלה חשד לאלימות. מכירה כיתות מיוחדות שלא התחברו עם הכיתות האחרות, בלי קשר לאלימות.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אצלנו רוב הילדים מגיעים לחטיבה באוטובוס תלמידים

 

[חייבתלהגיב]

אה, לזה אני לא קוראת אוטובוס.

אם כי בהחלט תתכן אלימות גם במשהו כזה. האמת שכשהייתי בחטיבה בארה"ב נסענו באוטובוס כזה, ובאמת הציקו לחנונים באוטובוס... וכל דבר רע מגיע בסוף מארה"ב לארץ...

 

[הייתיאביבקיץ]

רוב תושבי הערים מגיעים בתחבורה ציבורית או ברגל (אני חושבת)

אצלנו אלה אוטובוסים רגילים לחלוטין.
ככה גם בערים אחרות שאני מכירה.

 

[הייתיאביבקיץ]

אז איך הם מגיעים לבית הספר? סקיטבורד מרחף?

צריך לחפש סימנים. אם לאף ילד מהכיתה המיוחדת אין חבר בכיתה אחרת - זה מעורר חשד שזו כיתה מבודדת.
אם לעשרה ילדים מהכיתה יש חברים בכיתות אחרות - אז החשד הזה יורד.

גם אם הכיתה מבודדת, זה יכול להיות בסדר.
אבל כשבשאר הכיתות יש גם ילדים אלימים - אז החשש שתגיע גם אלימות - גובר.
משום מה, יש ילדים אלימים שיש להם נטיה להוציא את האלימות על ״חנונים״.
הכי קל וכיף ובטוח למצוא איזה ילד חנון ולהציק לו. הוא לא יחזיר...

 

[חייבתלהגיב]

אבל הטענה שלי היא שבבית ספר ממיין תהיה פחות אלימות.

בסיור בתי הספר שהייתי בו, ומכל מה ששמעתי, לפחות בעיר שלי, בכל בתי הספר הלא ממיינים יש אלימות, ובבתי הספר הממיינים יש פחות. כשלא כל בית הספר ממוין, זה אומר שאולי תסבול מאלימות מחוץ לכיתת האם שלך, אבל בבית ספר לא ממוין כנראה הסיכוי גדול יותר שתסבול מאלימות גם בכיתת האם שלך וגם מחוץ לה, ולא יהיה לך לאן לברוח. נכון שבתי ספר יכולים להיבדל באופן הטיפול באלימות כשהיא קורית, אבל לדעתי עדיף לילד שהיא לא תקרה מלכתחילה מאשר ש״בית הספר יטפל בה ביד קשה״ או וכו׳. לבית ספר לא ממיין אין פריבילגיה להוציא את האלימים משורותיו מלכתחילה כמו שיש לבית ספר ממיין. אופציה אחרת היא במקום ללכת לבית ספר ממיין, לגור במקום שבו הסביבה כל כך הומוגנית שמלכתחילה אין ילדים אלימים במיוחד (כלומר, סביבת המגורים בעצם ממיינת). שתי האופציות גרועות לפי השקפה חברתית מסוימת שמעדיפה אינטגרציה והטרוגניות בחברה, אבל אם נקודת המוצא היא להגן ככל האפשר על הילד הפרטי שלי מפני אלימות (אבל בלי להשאיר אותו בבית) הן עדיפות על פני לשלוח לבית ספר עירוני רגיל ולא ממיין בשכונה רגילה. כאמא לבנות בישראל אני יכולה להחזיק בלי הרבה קושי בגישה הראשונה (שהטרוגניות עדיפה), כי בנות בארץ חוות הרבה פחות אלימות פיזית, אבל לא יודעת אם הייתי יכולה להחזיק בה כאמא לבנים - ואולי אז הייתי פונה לבית ספר ממיין, גם בלי קשר לעניין של נטיות לבו של הילד, אלא כדי להגן עליו מפני אלימות. אגב, כשהייתי בבית ספר אינטגרטיבי בחו״ל העובדה שהייתי בת לא הגנה עליי, וזה גם לא היה קשור לחנונית כן או לא - הילדות מה״שכונות״ היו אלימות פיזית באופן די דומה לבנים, אם כי למזלי הן עדיין רבו ״כמו בנות״...

 

[אנה חדשה]

נזכרתי

ששאלו נציגי הילדים ביום חשיפה, כשכל המנהלים נמצאים. אף אחד לא הזכיר חברות אבל גם לא הצקות. וכן דיברו על כך שפתאום יש להם חברים מערים אחרות.