שיעורי בית להגשה בכיתה ב

[ליאת של עדי]

תיראי

המשמעות של מתמטיקה לא טמונה במילים נוסחאות או תרגילים. מתמטיקה בסופו של דבר זה מספרים ונוסחאות, אבל אני מדברת על לימוד ואיך ללמד ילדים (ולא רק מתמטיקה אלא בכלל) הבן שלי בכיתה ב פתר תרגיל או בעיה, יופי.כשאני מבקשת ממנו להסביר לי מה הוא עשה, אני בודקת אם הוא באמת הבין את המשמעות של הפעולה שהוא עשה. על אותו משקל בעיות מילוליות, שתסכימי איתי שזה עקב אכילס של הילדים, והכל בגלל הראיה הצרה שהם למדו, במקום להסתכל מלמעלה על המלל ולפשט אותו לגורמים. אני יכולה לומר לך שעד כיתה י הייתי חלשה במתמטיקה ואני סופר ריאלית. פשוט לא היה מי שילמד אותי להסתכל על זה. באה מורה אחת שעצרה ואמרה, רגע בואי תיראי כמה זה פשוט... הסיפור הזה התחיל להיות ברור.

 

[חייבתלהגיב]

שוב, רק שההסבר הוא לאו דווקא במילים

וכמו שתיארו, יש ילדים שיש להם קושי עם כתיבה ועם התנסחות במילים. אם תבקשי מהם להסביר מה הם עשו הם יסבירו לך בלי קושי - אבל לאו דווקא במילים (אלא בציורים, "זה עובר לפה", תנועות, וכו'), ואם תבקשי מהם לכתוב הסבר זה רק ידכא אותם. לא חבל לדכא מישהו עם כישרון מתמטי כי הצד המילולי שלו חלש?

לילדות שלי אין שום בעיית הבנה וגם שום בעייה בבעיות מילוליות - אבל לבכורה שלי יורדות באופן עקבי נקודות בחשבון על העדר הסבר (גם כשהמורה בכלל לא ביקשה הסבר!), והרמה שלה בעברית לא מאוד גבוהה. הרמה שלה במתמטיקה כן מאוד גבוהה, אבל אין לזה שום קשר לשפה. חבל באמת שהמורה לא מקבלת הסברים כי הילדה פותרת דברים בדרכים מקוריות ומפתיעות - אבל אם היא הייתה מנסה להסביר אותן במילים, לא ברור שהמורה הייתה מבינה, כי ההסברים הם ברמה הויזואלית ולא המילולית (לפעמים היא באמת מנסה להסביר במבחן והתגובה של המורה היא "??" כי היא לא פותחת את הראש ומנסה להבין שיש עוד דרכים לראות את העניין, אלא מחפשת את הדרך שהיא מכירה והיא לימדה, בעוד הילדה מתייחסת לבעייה עצמה ופותרת אותה בדרך שרלבנטית לבעייה, לא למה שהמורה לימדה).

 

[ליאת של עדי]

כן אבל זה חלק מהעניין

הרי למה הם לומדים בעצם? למה החומר הנבחר הוא מה שנבחר? כמו בכל מקצוע אחר, יש שאלות על חומר נבחר וצריך לענות את התשובות בהתאם.
אם הבת שלך תדע להסביר את עצמה, היא יוצרת לעצמה תעודת ביטוח לעתיד שהיא תוכל להבין מה שהיא תמשיך ללמוד, קצת קשה לי להסביר את עצמי מקווה שאת מבינה.
השינון של החומר במתמטיקה נועד לאמן את המוח לחשיבה מתמטית ומי שיש לו ראש ריאלי יוכל להמשיך את דרכו בתחום.

 

[חייבתלהגיב]

לבת שלי אין, לא היה, וכנראה לא יהיה קושי בהבנה

מתמטית. התשובות שלה מעולות - זה לא שהיא לא יודעת מה שהמורה לימדה, אלא שכשמה שהמורה לימדה פחות יעיל ופחות רלבנטי למענה על שאלה מסוימת, היא לא תשתמש במה שהיא לימדה, אלא בפתרון יעיל יותר שהיא חשבה עליו במהלך המבחן, שדורש פחות חישובים, או חישובים פשוטים יותר, ולכן מוביל פחות לטעות.
לגבי שינון של חומר במתמטיקה - אין שינון של חומר במתמטיקה, ואני לא יודעת על מה את מדברת. אם יש משהו שטוב במתמטיקה, זה שלא צריך לשנן כלום. יש כמות מזערית של דברים שצריך לדעת יחסית למקצועות אחרים, והדברים האלה נכנסים תוך זמן קצר לראש, בלי שינון מכוון (ולמי שריאלי, גם בלי תרגול רב - פשוט מבינים את הפרינציפ, וזהו, עכשיו יש כלי חדש). העדר השינון במתמטיקה (וגם בפיסיקה, אגב) כמעט הפיל אותי כשעברתי לתחום אחר בתואר השלישי, כי כשקיבלתי את המבחן הראשון הייתי המומה מכך שראיתי שצריך היה גם לשנן משהו ולא רק להבין, וזה שונה לגמרי ממה שהיה לי בתואר הראשון, שם צריך היה רק להבין, והשינון היחיד (אם היה צורך בשינון כלשהו) היה של הגדרות ומשפטים שתפסו עמוד בערך בכל קורס (ושוב, הסיבה שהיה צריך לשנן היא שהמילים הן לא החלק המתמטי - ולכן את הקשר בין המילה לקונספט, או את שמות האנשים שהמציאו את המשפט, חייבים לשנן, בעוד את הקונספט עצמו לא צריך לשנן ברגע שמבינים אותו, ואפשר פעמים רבות לפתח אותו בזמן המבחן).

 

[ליאת של עדי]

כמה הבהרות

כשכתבתי שינון- הכוונה שלי הייתה תרגול, חזרות. החזרות האלה מחדדות. אז טעות שלי בבחירת המילה.
אני בראיה רוחבית על הנושא, בכיתות הנמוכות גם בגבוהות בהתאם לצורך, תרגול זה שימון המערכת.
לגבי הבת שלך- היא צריכה לעבוד לפי הנוהל הנלמד. היא לא בבית ספר פרטי, היא לא בבית ספר שנותן את היחס האישי לכל אחד, אין פה אחד על אחד. באידיאל הזה שלכל ילד יש את המרחב שלו להתבטא ולפעול, הלוואי וזה היה כך לכן המורה מצפה שהיא תענה לפי מה שלמדה. "דרך לימוד" חשובה היום בבתי ספר בכל מיני מקצועות אגב, גם באיך לכתוב ובאיך לקרוא.
דבר אחרון, הרבה מורים פועלים על אוטומט ונצמדים לכללים. אמנם זה לא תמיד טוב אבל זה נעשה מתוך מחשבה כוללת להעניק כלי למורה שמתמודדת עם עשרות ילדים בשנה. הכי פשוט שהבת שלך תבין איך המערכת עובדת, ימנע ממנה תסכולים ויגרום לה להבין למה היא צריכה לפעול לפי מה שהמורה הסבירה. איזה כיתה היא אגב? כמה מורכב זה יכול להיות? כשאת אומרת שהיא מוצאת דרך עם פחות חישובים. תני דוגמא.

 

[חייבתלהגיב]

הבעייה לא הייתה שהיא לא ענתה לפי מה שהיא למדה.

אם המורה הייתה מורידה נקודות על "דרך לא נכונה" הייתי הופכת שם שולחנות. הבעייה הייתה שהמורה לא הבינה איך היא כן ענתה, כי החשיבה של המורה בעצמה צרה, ובמקום להניח שאולי היא, המורה, לא הבינה, ולבקש מהילדה הבהרה, היא הניחה שמדובר באיזושהי טעות או משהו והורידה נקודות.
הבת בהחלט לא "צריכה לעבוד לפי הנוהל הנלמד", ואם בית הספר היה מסרס כך את הילדים בו, ומונע מהם לפתור בעיות מתמטיות בדרך ייחודית, זה היה עוול עצום! אני מתקשה להאמין שזה מה שאת חושבת שצריך לקרות. כאמור, אפילו המורה לא חושבת כך - היא פשוט לא הבינה מה הילדה כתבה.
היא בכיתה ו'.
אני אתן דוגמא - היה צריך לחשב היקף של איזושהי צורה שהורכבה ממלבנים. בדרך הסטנדרטית היה צורך להכפיל ב-4 ולחסר (אולי אפילו לחלק ב-2 בהמשך). בדרך של הבת שלי היה צריך רק לחבר ולהכפיל ב-2. ה"הסבר" של הבת שלי לא היה שונה משל האחרים - היא כתבה תרגיל - רק שהתרגיל שהיא כתבה לא היה ברור למורה, כי זו לא הדרך ה"סטנדרטית".
אני מעדיפה למות מאשר להגיד לבת שלי שאסור לה לפתור שאלה במבחן בדרך מקורית ולסרס אותה. המקצוע היחיד שהיא אוהבת בבית הספר הוא חשבון, כי רק שם חושבים קצת - אז את רוצה לקחת ממנה גם את החשיבה המעטה הזאת?

ולא, היא לא מתרגלת. וגם אני ואבא שלה לא מתרגלים ולא תרגלנו. כאמור, למי שריאלי נדרש ממש מעט תרגול - פחות או יותר התרגיל הראשון שבא אחרי הצגת השיטה - כדי להבין את הפרינציפ. חזרות נדרשות כשלא מבינים, ונחרדתי לגלות שיש גם מי שמסוגל לעבור בגרות בלי להבין איך לעשות תרגילים אלא רק על ידי תרגול חוזר שמאפשר לו לדעת מראש איך לגשת לכל תרגיל בלי לחשוב בעצמו. זו בכלל בכלל לא הדרך שבה אנחנו ניגשים למתמטיקה. אנחנו לא מכירים תרגילים מראש - אלא פותרים אותם בזמן המבחן. ואם היינו מוגבלים רק למה שהמורה לימדה ולא היינו יכולים לחשוב לבד בזמן מבחן - כמו שהחזון שלך דורש - גם אנחנו היינו צריכים לתרגל כדי להכיר את כל התרגילים האפשריים מראש. זה ממש לא מה שאנחנו עושים. אנחנו מבינים את הפרינציפ - וזו המשמעות של מתמטיקה. בתואר במתמטיקה כמעט לא מחשבים כלום, אגב - תרגיל סמלי בכל תחום וזהו (אולי קצת יותר בענייני מטריצות, משום מה - אבל לא כי זה נחוץ). זה לא חלק אינטגרלי ממתמטיקה, והוא לא נחוץ.

 

[ליאת של עדי]

זה מדהים שכל דיון איתך מגיע לאותו מקום מגעיל

את כאילו יושבת שם ומחפשת איפה לתקוף. אני הבנתי אחרת דברים מאיך שכתבת ואת החלטת שהחזון שלי הוא בלה בלה בלה... מבלבלת את המוח בלי הפסקה.
גמרתי איתך את פשוט מבחילה. מבקשת ממך לא להגיב אלי אני לא אגיב אליך יותר.
סוף דבר.

 

[חייבתלהגיב]

אני בהחלט לא מכריחה אותך להגיב אליי

.

את כתבת שהיא צריכה לפתור איך שהמורה רוצה. בין אם כתבת את זה כי זה מה שחשבת שהיא נתבקשה לעשות, ובין אם זה רעיון מקורי שלך, אני חושבת שזה רעיון גרוע ממש.
מה מגעיל בלחשוב שהרעיון הזה גרוע? רק את יודעת. אולי את חושבת שזה מגעיל לחלוק עלייך, לא יודעת. אני בהחלט מוכנה שתגידי שהרעיונות שלי גרועים, ואני מבטיחה שזה לא יגרום לי לחשוב שהגענו ל"מקום מגעיל". אנשים חולקים זה על זה, ויכולים לחשוב שההשלכות של מה שמישהו מציע הן גרועות, ולפרט מה הן. זה לא משהו אישי, וזה לא "מגעיל".

 

[ליאת של עדי]

תמשיכי תמשיכי...

אני חשבתי שהיא השתמשה בשיטה שהיא לא למדה, לא בדרך שונה, אולי אפשר להבין את זה מהדברים שלי אולי אפשר להניח שאני לא הבנתי בדיוק מה קרה, אבל היחסי אנוש שלך לא מרקיעי שחקים, למה שתביני את זה. את ישר מחפשת את בן אדם להרביץ בו את משנתך. ואת כל הזמן מתסיסה וגורמת לויכוחים. זה כבר לא דיון, זה ויכוח. את מסתתרת מאחורי הניק שלך ומשתלחת בלי הכרה וזה ממש לא הפעם המאה שאני נתקלת בפוסטים הלוחמניים שלך. את צודקת אני לא הייתי חייבת להגיב לך. אפילו ניסיתי לעזור לך איפה שיכלתי. אבל את לא שווה את זה ולכן זה לא יקרה שוב.

 

[חייבתלהגיב]

ואם היא הייתה משתמשת בשיטה שהיא לא למדה,

מה הבעייה בזה? אולי באמת יש בינינו קצר בתקשורת, ואני פשוט לא מבינה את המילים שבהן את משתמשת, והכוונה שלך ב"שיטה" היא למשהו אחר.

 

[ליאת של עדי]

מאוחר מידי

זה יכול היה להיות דיון טוב. להיות מסוג הדיונים שיכול לעזור לנו או לאימהות אחרות. בגלל זה נכנסתי אליו למרות שאני מכירה אותך מספיק זמן לדעת לאן זה כנראה ילך.
אבל זה מאוחר מידי. אני עוצרת פה.

 

[חייבתלהגיב]

באמת רחמים על האמהות המסכנות...

שהיו יכולות להרוויח מהפנינים ההו כה חשובות שלנו, אבל עכשיו מאוחר מדי...

 

[בת האש]

זה מדהים שכל פעם שמישהי לא מסכימה איתך

תתחילי לקרוא בשמות. עליי התנשאת וטענת שאני לא מבינה, כי הקונספט שמישהי יכולה להבין ובכל זאת לא להסכים איתך כל כך בלתי נתפס.
את חייבת האשמת בכל מיני שטויות בזמן שהיא התנהגה בנימוס מוחלט, בזמן שאת מציגה את הגישה שהיא בעיני הבעיה העיקרית בלימודי מתמטיקה.
&nbsp
אולי תלמדי להתמודד עם אנשים שלא מסכימים איתך בלי לקרוא להם בשמות?

 

[בת האש]

 

[macaroni35]

ואצלנו מלמדים בשבילים וגם לא משהו...

במיוחד שמלמדים אותם רק דרך אחת לפתירת התרגילים....

 

[להעלות ליגה]

גם אצלנו-שבילים ואני לא מרוצה

 

[gpa3]

האמת? ההורים צודקים

בתור אמא לשתי בנות עם קשיי למידה אבל לא רק. מדובר על כיתה ב' ויש כאלה ששוכחים. ובכלל, מה הלחץ? בהתחלה התחלתי לחשב, על כמה עמודים ליום מדובר ואז נזכרתי שמדובר במדעים. כמה שיעורים יש בשבוע? אחד? שניים? האם מה שחשוב זה להספיק ויהי מה?
בכלל, חבל להמאיס עליהם את המקצוע. בבית ספר היסודי שלנו זכו בשתי מורות מדעים, שהן מהמורות היותר אהובות בבית ספר ולדעתי זה רק טוב.
לגבי השיעורים הלא קשים, אין ספק שישנם ילדים שמסוגלים להתמודד איתם, ישנם תלמידים שיצטרכו עזרה מההורים (מה שאומר לעתים שההורים קצת יענו בשבילם), ישנם תלמידים שיכנסו ללחץ נוסף. צריך גם לזכור להסתכל על הדברים בעין של ילד בכיתה ב', לא בעין של מבוגר. אם הוואטסאפ התעורר, כנראה שישנם לא מעט ילדים שנדרשו לעזרת ההורים ובכלל, ממתי בכיתה ב' שיעורי בית הם למידה עצמית? בוודאי לא של כל כך הרבה חומר. מדובר בבית ספר יסודי, שאמור להנחיל קודם את היסודות הבסיסיים (ובמיוחד בכיתה א' וב') ומשם להמשיך הלאה, לא?