חסר מוטיבציה - חסרת אונים

תקווה31

New member
חסר מוטיבציה - חסרת אונים

תמיד קיבלתי מכן עצות טובות עד כדי כך שלפעמים הצלתן אותי ובזכותכם ידעתי לבחור היטב ובדיעבד כל אותן החלטות היו לעניין.
על זה מודה לכן ועוד
כיום אני שוב זקוקה לעצותיכן...
אתמול הייתה אסיפת הורים וחלוקת גליון ציונים, בני הבכור בן 8 שנים בכיתה ג' לא בקלות הבאנו אותו לעולם ומאז הפך להיות כל עולמי...
הוא חכם ואת זה אני יודעת כל יום מדרך החשיבה שלו מההתנהגות שלו מקשירת הדברים שקורים מסביבו....פשוט זה ברור.
גם דברי המורים שלו וגם הציונים הגבוהים שיש לו הן אינדיקציה לכך.
אבל שם באסיפה בישיבה עם המחנכת שלו היא זרקה לי משפט וכאילו דבר של מה בכך אבל אני מאותו משפט לא ישנתי עד עכשיו אינספור מחקרים קראתי אינספור ספרים קניתי בכל זאת אי שקט חוגג לו בתוך תוכי...זה קורה ביני לבין עצמי הילד לא יודע מזה כלום ואני נשמעת אולי הסטירית ולחוצה מכל דבר אכן זו אני לכן אני פונה אליכן אבל זה שוב בתוך תוכי..כי עם הילדים אני האמא הכי קולית.
"הילד חסר מוטיבציה"
מה זאת אומרת, איך למה מדוע את חושבת כך???
ענתה לי המחנכת כי "הוא מפונק כזה" "לא ממש אוהב לעשות"
עניתי מפונק מה... ולעשות מה... מה זה קשור למוטיבציה....
צריך "להעלות לו המוטיבציה" כך היא ענתה
מאז אני מבולבלת איך זה קורה ואני לא יודעת מזה כלוום
איך הוא חסר מוטיבציה מה אין לו מטרות בחיים הוא כל הזמן דיבר על זה שיהיה כך ויעשה כך כשיגדל
מפונק ולא אוהב לעשות דברים אין להן קשר למוטיבציה...
אבל אולי היא צודקת...
הבן שלי באמת אחרי הרבה מאוד קריאות עושה שיעורי בית או מתכונן למבחנים או מכין שיעורים למחרת.
כן הוא ממעיט לזכור דברים למשל פעילות שמתקיימת בבית ספר הוא שוכח להגיד לי ואני יודעת זאת מקבות הוטסאפ של הכיתה...הוא לא איכפתי כזה אבל גם חסר מוטיבציה אני באמת מבולבלת איך זה קורה לו מה ניתן לעשות איך לשפר אצלו המוטיבציה
אני כזו דכאונית מפספסת דברים אצלו למרות כל המאמצים אני מרגישה אבודה כי מלבד הוא יש לי שלושה שגם צריכים טיפול והקשבה ולחץ העבודה והמצב הכלכלי הקשה בעל שלא נותן עזרה הוא מנסה אבל זה לא מסתדר...
איך ניתן לעשות סדר בדברים איך באמת מאבחנים מוטיבציה ואיך מעלים אותה יש לכן עצות בבקשה בבקשה
תודה
 

mykal

New member
רגע רגע,

קודם קבלי ממני חיבוק מרגיע.
אל תהיי היסטרית תשני טוב בלילה, מדובר בילד בכיתה ג'.
עוד כל החיים לפניו. המורה העירה משהו--לא אסון,
היא אולי גם טועה, או באמת מרגישה חוסר חשק מצידו לעות דברים...
גם את מזהה קצת ויתור על דברים בביה"ס.
זה הכל--לנסות לתקן--סבבה, כדאי לבדוק מה קורה ולמה.
אז ראשית--קבעי עם המורה שיחה אישית, כשיש לה שעה
לענין לא בלחץ של יום הורים, ותבררי איתה--למה התכונה, אילו התנהגויות
היא מזהה, למה היא חושבת שזה קרה.
מצד שני, קחי את הילד לאיזה בית קפה, תשבי איתו ותפתחי בשיחה,
תבררי מה קורה בביה"ס-מה הוא מרגיש בשעורים--אולי משעמם לו?!
איך הוא מרגיש בחברה? מה הוא אוהב בביה"ס? מה לא? מה היה רוצה לשנות?
שיחה רגועה, לא באוירה מלחיצה--לא ברמה של בית משפט או נזיפה,
סתם התעניננות.
כשיהיו בידך יותר נתונים--תוכלי להחליט מה נכון לעשות,ואולי אז להתיעץ.
בהצלחה--הרבה נחת--
 
אני עם מיכל. אל תעלבי אבל אני מרגישה שהתגובה שלך קצת נטולת
פרופורציה. מורה זרקה איזה משפט כללי, לא ממש הסבירה למה היא מתכוונת ועד כמה שהצלחתי להבין, גם לא ממש אמרה שזה משפיע על התפקוד וההישגים הלימודיים.
יכול להיות, כמו שמיכל אומרת, שמשעמם לו. שהמשימות לא ממש מאתגרות, שהוא עושה את המינימום מצידו כי זה מה שבאמת נדרש (ולראיה, הציונים שלו טובים).
מפה ועד לפחד שילד בן 8 לא ימצא את דרכו בחיים... הדרך מאוד ארוכה. הוא בסך הכול ילד. הרבה ילדים הם קצת "מפונקים", קצת "עצלנים", לא ממש רוצים להתאמץ. חלקם הגדול מתבגר, חלקם מתאמץ רק במקומות בהם הם רוצים ואכפת להם ומעניין להם, וחלקם לומדים מניסיון חייהם מה קורה אם לא מתאמצים. אבל הוא רק בן 8!
אז גם אני חושבת כמו מיכל. קודם כל צריך לקחת נשימה עמוקה וארוכה ולהרגע.
אחר כך צריך לשבת עם המחנכת ולנסות להבין בדיוק למה היא התכוונה, כולל דוגמאות ספציפיות וקונקרטיות, ולא להסתפק באמירות כלליות ועמומות כמו "אין לו מוטיבציה". אם אין לו מוטיבציה, שתפעל להעלות לו את המוטיבציה. יש הרבה דרכים להעלות מוטיבציה לילד בכיתה, וכל מה שזה מצריך זה טיפה טיפה לחשוב מחוץ לקופסה וטיפה טיפה לרצות.
אחר כך צריך לחשוב האם הדברים שהמורה מדווחת עליהם בבית הספר באים לידי ביטוי גם ביומיום, ואם כן אז איך אפשר בצעדים קטנים לשנות את זה.
אבל מכאן ועד דכאון... בשיא הרצינות, אני חושבת שהתגובה שלך מוגזמת.
 
למעט מאד ילדים בכיתה ג יש מוטיבציה לעשות שיעורים

או להתכונן למבחן.

צאי מהסרטים. זה לא עוזר לילד שאת לחוצה.
 
מה דעתך פשוט לשמוח בילד AS-IS? חשבת על הרעיון המהפכני הזה?

את יודעת, זה ילד בן 8... לא קצת מוקדם לו להיות ממוקד מטרה כמו פרח טייס או סטודנט לרפואה?
יכול גם להיות שהוא - אוי ואבוי!!! - לא קורץ מהחומר של זכרי אלפא שרצים לכבוש כל מטרה... נו אז מה? גם להיות בטא וגמא זה משהו... עובדה, את נשואה (כנראה) לאחד כזה...
אז תרגיעי, אם את חושבת שטוב שיהיה משהו שתהיה לו מוטיבאציה אליו, זה נחמד ובהחלט אפשר לבדוק חוגי ספורט שונים (זה גם בסדר שהוא יחליף אחרי שנה לחוג אחר) ואולי כשהוא קצת יתבגר הוא יכנס חזק לתחום כלשהו (נבחרת ספורט, תנועת נוער, נגינה) ואם לא, אז לא...
בלי קשר לא כדאי לפנק מידי ולעשות במקומו מה שהוא אמור לעשות בעצמו כמו עבודות לבית הספר ולא לוותר על מטלות בית שהוא אחראי להן. עדיין אפשר לעזור לו עם התארגנות חברתית וכללית, אבל לאט לאט להעביר אליו אחריות (נגיד להזכיר רק פעם אחת ולא יותר: "תכניס לתיק את הספר ספרייה, כדאי שתעשה את זה עכשיו שלא תשכח" או "תשים בבקשה את הבגדים המלוכלכים שלך בסל הכביסה כדי שאוכל לכבס לך אותם").
 
מה דעתך פשוט לשמוח בילד AS-IS....

מי ישמע?! ילד בן 8 בלי כיוון בחיים?! מה יהיה בגיל 12?!
תשמעי, יכול להיות שבעתיד יהיה משהו שימשוך אותו כמו ספורט, או נגינה או תנועת נוער (אם חשוב לך את יכולה לחשוף אותו לתחביבים שונים באמצעות חוגים - אבל תזכרי שמותר לו להתחרט אחרי כמה חודשים או להחליף אחרי שנה-שנתיים). ויכול להיות שלא, אחרי הכל לא כולם חייבים להיות ממוקדי מטרה כמו פרח טייס או סטודנט לרפואה... יש גם אנשים שהם לא בדיוק זכר אלפא שבא לכבוש... וזה בסדר להיות גם בטא או גמא (אם הבנתי נכון, את נשואה לאחד כזה...).
בלי קשר, לא כדאי לפנק ולעשות עבורו דברים שהוא אמור לעשות בעצמו כמו עבודות לבית הספר או מטלות בית. לגבי חינוך לאחריות אישית - לאט לאט... בהתחלה להזכיר לו דברים ובהדרגה להזכיר פחות (נגיד לומר לו רק פעם אחת "אתה צריך לקחת איתך את ספר הספרייה מחר, אז כדאי שכבר עכשיו תכניס אותו לתיק שלא תשכח" - ולא לחזור על זה מיליון פעם או לחלופין להכניס במקומו את הספר לתיק... יגיע בלי ספר, שישא באחריות).
 
למעלה