האם לאתגר או לתת להיות הכי טוב?

[דיברגנט חדש]

האם לאתגר או לתת להיות הכי טוב?

אני מתלבט, אם לשלוח לכיתת מחוננים, כאשר כיום הכל קלי קלוטו ולא דורש שום מאמץ להיות הכי טוב בכמה דרגות מהכיתה.

בכיתת מחוננים לא בטוח שזה יהיה המצב ובהחלט ייתכן שרק בחלק מהמקצועות יהיה הכי טוב וייתכן גם שבאף מקצוע.
הילד רגיל שהכל בא לו בקלות והוא לא יודע להתמודד עם מאמץ.

האם לשלוח אותו לכיתת מחוננים ולאתגר אותו, גם במחיר תסכול או לתת לו לחיות בבועה, שהכל קל עד שיאלץ להתמודד עם זה כשיהיה מבוגר?

אגב, שאלה זו אומנם נוסחה עבור כיתת מחוננים, אך זה יכול להיות תקף עבורכם גם לכיתת מצוינות או לכל מסלול לימודי אחר שיאתגר.

 

[adif11]

מה הילד רוצה ?

 

[פריZמה]

בן כמה הוא?

 

[אנה חדשה]

בדיוק הדילמה שלי

רק שלא כל כך קיצונית. האם לשלוח למופ"ת, שם יהיה ממוצע אחרי שישקיע או לשלוח לכיתה רגילה שם יהיה בין הטובים ולהוסיף לימודי מצויינות. כרגע הנטייה היא כיתה רגילה. מה שקוסם במופ"ת זאת אוכלוסייה ילדים, שהם דומים יותר לבני באופי, ילדים טובים.

 

[הייתיאביבקיץ]

לדעתי, מהשיקול ״הוא לא יהיה הכי טוב״ צריך להתעלם.

חבל שזה שיקול שעולה כאשר ילדים בוחרים מה לעשות (או הורים בוחרים עבורם).

אני בעד שאנשים (ובמיוחד ילדים) יעשו מה שהם אוהבים, מה שמשמח אותם, מה שמעניין אותם.

שילד יילך לחוג כדורגל אם זה מה שהוא אוהב, גם אם הוא דווקא נורא גבוה ואתם חושבים שהוא מתאים לכדורסל. או שינגן תופים אם זה מה שמביא לו את הכיף, ולא בהכרח פסנתר אפילו אם יש לו אצבעות ארוכות וסבתא תמיד אמרה שהוא יהיה לאונרד ברנשטיין השני.

בכיתת מחוננים הוא ילמד (כנראה) יותר שעות, יותר לימוד עצמאי, ילמד כמה מקצועות שבכיתות המקבילות לא ילמדו, במקצועות אחרים - יעמיק יותר או ירוצות קדימה. יהיו יותר סיורים לימודיים. חלקם בנושאים שירתקו אותו, חלקם, אולי, לא. (כשביקרו מכון וייצמן - הבת שלי נהנתה. כשהלכו להרצאה באוני׳ תל אביב - היא קיטרה על כמה זה היה משעמם. ). אולי זה אומר בי״ס מרוחק מהבית, עם ילדים שהוא לא מכיר.

הוא רוצה את זה?

ברגע שהשיקול ״אבל הוא לא יהיה הכי טוב וזה יעשה לו עצוב״ עולה, זו בעיה. אם זה עולה אצל הילד,ֿ תגידו לו ״אז מה אם לא תהיה הכי טוב? לא חובה ציונים 100 בכל מקצוע. עדיף לקבל 80 במקצוע שאתה נהנה ללמוד, ולא 100 כשאתה מנמנם בשיעורים״.
ואם השיקול עולה אצל ההורים ולא אצל הילד - אז תגידו לעצמכם אותו דבר.

 

[להעלות ליגה]

אני הייתי משאירה בכיתה רגילה

ומשקיעה בנושאים שמעניינים אותו
לימוד לרוחב

 

[mykal]

רק משהו קטן

אבל אולי עקרוני,
אתגר הוא לא קושי--אתגר הוא ענין שדורש השקעה,
קושי הוא מאבק שלא בהכרח השקעה היא הפתרון.
ובכל מקרה זו השקעה מסוג שונה.
אם הוא משתעמם בכיתה רגילה כי אין לו צורך להשקיע בלימודים,
זה גם קושי בהעברת הזמן.
אם הוא ישקיע ויקדיש זמן ללימודים בכיתת מחוננים--אבל לא יגיע להשגים ויגרום לו ליאוש, ולסלידה מהלימודים--זה קושי עצום.וגם קלקול להמשך,
אם הוא ילך לכיתת מחוננים, אבל יהיה לו ענין והוא יאותגר ויהנה
הוא גם יגיע להשגים, ואז לא יהיה לו קשה.וה"קושי" יהיה נעים ומאתגר,
ונראה לי שלפני קבלת החלטה--כדאי לשבת איתו ולשוחח על האופציות
כפי שהבאתי כאן תמונה כוללת של מצבים,ואז שיחליט
מה שמרגיש שיוכל להנות, ולקדם אותו.
בסופו של דבר כדאי להנות מהלימודים.ומכל המסביב, חברה, ואוירה וכו'.

 

[gpa3]

בדרך כלל השיקול הוא חברתי, לא?

בגדול, נראה לי שבאמת יש מקום לרצונות של הילד. האם טוב לו בכיתה, האם הוא רוצה ללמוד מעבר. אם מדובר בכיתת מחוננים מדובר בכיתה ג'. אף אחד לא מבטיח לו לקבל מאיות עד כיתה י"ב, גם אם יישאר בכיתה רגיל, לא?

 

[דיברגנט חדש]

מדובר על מעבר לחטיבה ביניים

כיום, הילד מצוי ביום שליפה

 

[gpa3]

עונה מכיוון של כיתת מצטיינים (או איך שלא קוראים לזה)

נתחיל עם זה שכל ילד הוא משהו אחר, גם כל סיטואציה היא שונה. הבן לי, סתם לדוגמא, לא רצה אפילו לנסות ללכת לבית ספר אחר מזה שמיועד לשכונה. הוא אפילו לא רצה ללכת להקשיב מה יש להם להציע. בהתחלה ניסיתי לשכנע אותו שרק ילך לשמוע בימים הפתוחים. התובנה הראשונה שלי היתה (בשילוב ניסיון של הבת והיזכרות שלי מהעבר), שהמעבר הזה לחטיבה הוא לא פשוט להמון ילדים, כך שלא כדאי להתעקש וכן, בגיל הזה החלק החברתי מאוד חשוב. במקרה שלנו הוא עבר עם הרבה חברים וזה חשוב לא פחות, אם לא יותר, בעיני. ולשאלה שלך. כששאלתי בשנה הראשונה איך בכיתה הוא אמר שזה נחמד שאין כל מיני ".....ים" שמפריעים לשיעור, אז זאת נקודה אחת. היום, אחרי שנתיים, הוא התחיל קצת להתרגל להיות פחות לחוץ מציונים פחות גבוהים (ולא שמדובר על הרבה, והאמת זה צד שלא הכרתי בו) וזה גם טוב, כי צריך לקחת הכל בפרופורציות. אני לא מכירה כיתות מחוננים, אבל אני משערת שהמטרה שלהם היא לא להכשיל אותם, אלא לעורר בהם עניין ועם חומר שהם בסכ"ה יכולים להתמודד איתו אז שוב, פרופורציות.
לא בטוחה שעזרתי אבל נראה לי שבאמת השיקול האם להיות הכי טוב או להיות ממוצע הוא לא השיקול החשוב ביותר. בסכ"ה, זה לא שאין דלת יציאה מהכיתות האלה אם כל כך רע....

 

[דיברגנט חדש]

הבן שלי כבר רגיל ללכת לבי"ס אחר מהיום שליפה שלו, לכן זה בכלל

לא מטריד אותו.

 

[צבעוני המדבר]

הנסיון שלנו עם כיתות מחוננים ומצויינות מאוד טוב

ועל כן אני ממליצה. דווקא הלימודים בכיתה רגילה הובילו אצלנו לתסכול, הן בשל החזרה על החומר שוב ושוב לטובת המתקשים והן בשל החוסר באתגר. מורים גם מיעטו לאפשר לילדים לענות כשהצביעו, כי ברור להם שהם יודעים את החומר וצריך לתת לאחרים להפגין ידע. כשסיימו מטלות מוקדם הפנו אותם לעזור למתקשים שזה נחמד רק עד גבול מסויים וגם לא מתאים לכל ילד.
בכיתות מחוננים אכן רמת הלימודים יותר גבוהה, יש יותר אתגר ועניין וקצב הלימודים מותאם לילדים. בנוסף הכיתה קטנה, יש יחס אישי והרבה אפשרות להתבטא.
לגבי החששות שלך, ראשית הרבה מאוד ילדים בכיתת מחוננים, בדיוק כמו בנך, לא רגילים להתאמץ. הצוות מודע לכך ועובדים איתם על זה. זה אכן יכול להיות כרוך בהתחלה במעט תסכול. מצד שני יש בכיתה ילדים שדומים בתחומי העניין וביכולות וזה הבדל של שמיים וארץ מבחינה חברתית ביחס ליסודי. גם בהתייחס לילדים חברותיים מלכתחילה.
לגבי כיתת מצויינות, היא בדרך כלל מתמקדת בתחומים מדעיים טכנולוגיים, כך שיש צורך בנטייה לתחום. בנוסף, הכיתה אינה קטנה (אצלנו קרוב ל40). גם בה יש יותר אתגר והעשרה. עם זאת, סגנון הלימוד יותר שבלוני ופחות יצירתי ומרחיב אופקים כמו בכיתת המחוננים.