איך עוזרים לילד שלא מסוגל לבחור?

[חייבתלהגיב]

איך עוזרים לילד שלא מסוגל לבחור?

והאם זה חלק מהפרעה כלשהי?
ילד שלא עונה על שאלות פתוחות כי הוא לא מצליח להחליט מה לכתוב ובאופן כללי גם בחיים כשמתבקש לבחור, אלא אם יש לו העדפה מאוד חזקה לאחת האפשרויות - לא מסוגל לבחור בין האפשרויות - ויעדיף לא לקבל כלום מאשר לבחור. אשמח לשמוע מחשבות ורעיונות בנושא.

 

[הפוך עם ראש כפול]

תספרי לי אם תגלי! גם אני עדיין נוטה להיות כזאת
אם אני נכנסת לקונדיטוריה, חנות שוקולדים וכו, לעיתים מאוד קרובות אני אעדיף לצאת בידיים ריקות בגלל הקושי לבחור.
גם הקטן שלי כזה. בחנויות צעצועים בחו"ל הוא מאוד מאבד את עצמו, וצריך עזרה והכוונה שלנו כדי לבחור משהו, אחרת יבחר בשטות הראשונה שנכנסת לו לשדה הראייה, או שיוותר לגמרי ולא יבחר כלום.
לגבי שאלות במבחנים - כאן אפשר לעזור עם קצת אסטרטגיות למידה. לגבי בחירות בחיים, זה באמת יכול להיות גם עניין של בשלות והתפתחות, וכמו שאמרתי - עשוי גם לא לעבור...

 

[חייבתלהגיב]

הכוונה לא לשאלות ידע,

אלא לשאלות כמו ״כתוב סיפור״, ״צייר ציור״. משהו חופשי כמעט לגמרי. לגבי זה שגם את כזאת - נראה לי שלכולם יש לפעמים קושי בזה (לכן לא קניתי סארי בהודו, כי לא הצלחתי לבחור מבין הבדים המדהימים) - אבל פה מדובר במשהו מהותי יותר שמתבטא כמעט בכל בחירה שצריך לעשות - לא רק בתחומים ספציפיים.

 

[הפוך עם ראש כפול]

דווקא הבנתי למה התכוונת.
ועדיין אני מחזיקה בדעתי, שזה ספציפית משהו שאפשר לקדם עם קצת אסטרטגיות שיעזרו להתמקד ולעשות בחירה אחת.

 

[חייבתלהגיב]

אה, יופי.

את מכירה אסטרטגיות שיעזרו בנושא? לא ברור לי הקשר הספציפי ללמידה פה, ולכן המונח אסטרטגיות למידה קצת בלבל אותי - כי מדובר בקושי זהה גם כשהילד רוצה לצייר ציור בבית - קושי בבחירה של מה לצייר.

 

[הייתיאביבקיץ]

קשור ל פרפקציוניזם / פחד מכשלון?

אני חושבת שאלה שמתקשים בבחירה, זה אלה שלוקחים אותה נורא ברצינות, ו/או מפחדים להיכשל.

אז אולי הדרך היא לנסות להעביר אליהם איזו קלילות. באופן כללי לעזור להם להיות יותר רגועים ולא לקחת ללב כל כשלון או כל חוסר מושלמות.

הבנות שלי המציאו ואימצו את שיטת ההגרלה. הילדה המתלבטת מגיעה בסוף תהליך אלימינציה לשני דברים שהיא מתלבטת ביניהם. בהתחלה היו ממש מחזיקות מאחורי הגב ומישהו היה אומר ״יד ימין״ או ״יד שמאל״. אבל עכשו כבר לא. הילדה מגדירה (בלב, לא אומרת בכל רם) מספר לכל אופציה (״1 - לכתוב על כלבים. 2 - לצייר מכונית״), מישהו מאיתנו אומר מספר, ואת זה היא עושה.

יש כאן שילוב - כן בחרו, עשו סינון ראשוני, ניפו כמה אופציות ונשארו רק עם שתיים.
את הצעד האחרון עוד קשה להן, אז משאירות לגורל להחליט.

כמעט כל יום קורה שפתאום ילדה מגיעה אליי, אומרת ״אמא, 1 או 2?״ אני אומרת איזשהו מספר, היא אומרת ״תודה״ וחוזרת לעיסוקיה...

 

[חייבתלהגיב]

כנראה לא ממש קשור לפרפקציוניזם/פחד מכשלון

על אף שגם הם קיימים בילד. ואין אפשרות גם להגיע לשתי אפשרויות - אחד הקשיים הוא שנראה לילד שיש אינסוף אפשרויות. הגרלה בין שתי אפשרויות היא אכן גישה אפשרית להכרעה כשמדובר במספר קטן של אפשרויות - והילד מכיר את הגישה הזאת. אבל הבעייה היא יותר, כאמור, כשמדובר בשאלה פתוחה - וכל האפשרויות פתוחות.

 

[הייתיאביבקיץ]

אבל אולי פירוק הבחירה לשלבים, יעזור

אני חושבת שגם כשיש המון אפשרויות, יותר קל לבחור את השלוש הטובות ביותר, מאשר כשמנסים לבחור את האחת והיחידה.


גם אצלנו הבחירה לא מתחילה מ2 אפשרויות. כשמגיעים לשתיים זה אחרי תהליך צמצום.

 

[חייבתלהגיב]

הקושי לרדת מאינסוף לשלוש

לא נמוך בהרבה מהקושי לרדת מאינסוף לאחת. ברגע שהשאלה ממוקדת יותר - לא "צייר ציור" אלא "צייר ציפור" או "צייר אונייה" - המשימה נהיית אפשרית. אבל כשהמשימה היא "צייר ציור" אפשר לפסול כמה מאינסוף האפשרויות, אבל עדיין נשארות אינסוף... השאלה היא איך הילד יכול להגיע למצב שבו הוא בוחר כמה אפשרויות אפילו. כרגע המצב הוא שיתוק מוחלט בפני משימה מהסוג הזה. אם מישהו מסייע לו לצמצם - אין בעייה. לבד, להגיע למספר אפשרויות על ידי הכוונה עצמית - זה לא קורה.

 

[להעלות ליגה]

זה אופי!

יש לי חברה כזאת
טובה
בדיוק שלשום צלמתי לה חולצה שהיא חיפשה הרבה זמן
ושאלתי באיזה צבע לקנות לה
והיא אמרה שהיא לא יודעת ובלה בלה בלה
חצי שעה היא שגעה אותי בווטסאפ
ולא הגיעה להחלטה
בקיצור לא קניתי לה!
והיא כל כך התבאסה
מה נראה לכן
למדה לקח?....

 

[mykal]

התבאסה בהחלט,

אבל זה המשך האופי--עכשיו התבאסה כי החמיצה,
אבל אם היתה קונה, היתה מתבאסת מהצבע שבחרה,
כי אולי צבע אחר היה עדיף, ובכלל לא משנה איזה היתה בוחרת.
ולכן, גם אין רוח לו כן למדה לקח.

אגב, הצד השני של האופי הזה--הוא תמיד לדעת בדיוק מה שרוצים
וכל מה שאיננו בדיוק אבל בדיוק מה שרוצים, לא מספק.

 

[פריZמה]

זה נשמע כמו איזושהו פורמט של

הפרעה אובססיבית.
שהילד נותן משמעות מרובה לבחירה, הרבה מעבר למה שהיא והרבה מעבר למה שמי שמולו רואה או מבין.
נסי בתור התחלה לדבר - למה זה חשוב מה בוחרים, מה יקר אם זו לא הבחירה האופטימלית. איך קובעים מה היא הבחירה הזו. יש עונש למי שלא בוחר הכי טוב? זה כואב?
אופציה אחרת היא ילד שעל הזמן מבקרים אותו עד לרמה שהוא החליט לא להחליט כי בחוויה שלו הבחירות שלו פגומות ואף פעם לא ראויות.
שווה לעשות שיחה תיאורטית מול משימה על מנת להבין לאן נושבת הרוח.....